עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

לפני שניגש לשחרר מעט קיטור רעיל–בהצטברותו על הקליינע קריסטלנאכט של אמש, בואו נשים דבר אחד על השולחן: אף אחד*, כולל שמאלנים יפי נפש, לא באמת רוצה לחיות בשכונה מלאה באנשים שאין לו כמעט שום מכנה משותף איתם, שום שפה משותפת מעבר לשברי אנגלית מגומגמת במקרה הטוב, שום מטען תרבותי משותף, ומעט מאד סיכוי שיתפתח כזה בהיעדר השקעה מסיבית של משאבים ורצון טוב שברור לכל שלא הולכים לקרות.

זה טבע האדם. אנשים רוצים בגדול, גם אם הם נורא נאורים ובאמת אוהבים להיפתח לכיוונים אחרים, לחיות בקרב אנשים שדומים להם לפחות במידה מינימלית. אנשים שיבינו את ההערה שזורקים להם במכולת על הכותרת בעיתון – וזה כאילו בהנחה שמדובר באנשים שיודעים לקרוא את אותו עיתון.

לכל אלה מתווסף המתח המובנה במצב של הגירה – בין אם של פליטים או "סתם מהגרי עבודה" (בו'נה, הזרים האלה מכנען הם לא פליטים! הם באו לפה בשביל אוכל! אפחד לא רודף את יעקב ובניו בארץ כנען ושלא יספרו לי יפי הנפש סיפורים! זו מדינה מצרית פה!!!) – החשש מפני דחיקה; המרמור של שכבות חלשות החיות בצפיפות שעוד מוסיפים על צפיפותם ומנחיתים עליהם את הזרים, שלא זו בלבד שכמו עניים ומנוכרים בכל מקום נוטים לפשיעה, לשעמום ולתסכול מיני, אלא אין להם אפילו את הקשרים החברתיים שימנעו מהם להציק דווקא לבנות השכונה; ולסיום הדינמיקה הטבעית של המעמד הכי מקופח שמגלה פתאום שיש מישהו עוד יותר חלש ממנו להפנות אליו בבטחה את איבתו – כל אלה כשלעצמם מצב נפיץ גם בהינתן הנחמדות והנאורות באוכלוסיות.

אבל זה שיש מצב מעצבן ונפיץ שמעצבנותו ונפיצותו טבעיים ומובנים לגמרי לא אומר שנעבור לסדר היום כשמישהו (מירי מגדה ריפנשטאל, דני שטרייכר, מיכאל בן גבלס, אני מדבר עליכם ואליכם) עוד לוקח בנזין ועושה שביל מדויק ישר אל חבית הנפץ. זה גם לא אומר שנעבור לסדר היום כשמישהו, ולא אכפת לי כמה הוא ממורמר בצדק, דופק בקבוק בראש של אבא שמחזיק תינוק וגורם לנפילת התינוק לרצפה. עם הגבלסים והמגדות עוד נבוא חשבון, נצחקק בהנאה מרירה כשיגססו מסרטן ונשתין להם על הקבר; ואם מישהו מהפראיירים המוסתים שלהם יעשה דברים כמו שנעשו אתמול בדרום תל אביב לידי כדאי לו להתפלל שאהיה לבד, ואז איאלץ קודם כל לסייע לנפגעים. כי אם יהיה אתי מישהו המישהו יעזור לנפגעים התמימים ואני אתפנה להוסיף על מניינם בשאינם תמימים.

לסיום, מלה על פשיעה, סטטיסטיקות וכו'. על הנתון השקרי, שעלובי נפש מזוינים כמו חברת החדשות של ערוץ 2 ובובות אצבע משופדות רקטום כמו חנוך דאום מהדהדים, כאילו "ה'מסתננים' אחראים ל-40% מהפשיעה בתל אביב" כבר התייחסו רבים, ורק נשוב ונזכיר שזה שקר שלא רק רגליים אין לו, אלא הוא גם יתום וגלמוד כי אין איש המוכן לגבות אותו בשמו. כל אוכלוסיית מהגרים מגבירה את הפשיעה, ודווקא מכל הנתונים עולה שאוכלוסיית מהגרים זו ממש לא יותר מכל אחת אחרת בת השוואה, וכמו שצייצתי אני הקטן היום: “מאז שבאו כל המרוקנרים והעיראקים האלה לשכונה, נשים ממש מפחדות ללכת ברחוב! נכון, גם קודם היו אונטערוולטניקים, אבל היו משלנו. לא הציקו לבת השכן, ידענו איך לדבר איתם". סבבה?

אז אחים יקרים, מקופחים ודפוקים: קודם כל, לנו אתם יכולים להריח בתחת. זה לא שלא היינו אף פעם בשכונת התקווה ואנחנו לא יודעים שגם לפני שהגיע האריתראי הראשון היה שם הצפות כל חורף ונרקומנים ופחד להסתובב בלילה לבד (ויש גבול גם לסיפורים על “הם היו משלנו”. את רוב הפשעים שלהם גם פושעי הבית של שכונת התקווה עשו קרוב לבית, לא ברמת אביב. ואם פחות הטרידו מינית את הבת של השכנה זה לא מרוב כבוד לשכנה אלא מפחד האחים של בתה שידעו איפה הם גרים והיו לא פחות אלימים).

דבר שני, עם כל כמה שטבעי להפנות את הזעם אל מי שקרוב וחלש, אולי תפעיל את השכל ותפנו אותו במקום זה למי שבאמת דופק אתכם? באמת, אתם יכולים אפילו להישאר לאומנים שטופי קשקושי דת, אבל מי שאשם במצב זה לא הפליט שמוכן להסתכן במוראות המסע בן אלפיים הקילומטר וזווועות הבדואים בסיני רק כדי להגיע לכוכים העלובים שהוא שוכר בשכונתכם. זה המניאק בחליפה שזורק אותם עליכם ואז מסית אתכם. הוא יחזור לבית היפה שלו ואתם תישארו בחרא. פעם אחת תוכיחו שגם אתכם אי אפשר לרמות כל הזמן, ותתחילו לעמוד על הזכויות שלכם, אפילו אם זה אומר לעמוד עליהם מול מי שאתם אוהבים לראות כמלך ישראל.

* אף אחד זה מושג סטטיסטי כי כמו שאמר פעם קיקרו, אין רעיון כה מטופש עד שלא יימצא מי שיביע אותו. גם אם יש קורא שדווקא מעדיף לגור בשכונה מלאה סודנים ואריתראים על בני עמו שאת שפתם הוא דובר, שיהיה בריא ויקבל את זה שהוא במיעוט מבוטל. תודה.