עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

בפוליטיקה יש אמרה שגורסת כי המתקדמים (פרוגרסיבים, "ליברלים" בארה"ב – סמולנים, אוקצור) ממציאים את התיקונים והרפורמות, מקדמים אותם ונאבקים עליהם מול התנגדות מרה ואלימה של "כוחות הסדר, הטוהר והמוסר" – ועשרות שנים לאחר מכן, לאחר שהמערכה הוכרעה והמחנה הממציא כבר עבר למשהו אחר הדורש תיקון, מואיל בטובו המחנה השמרני להגן בחירוף נפש על העמדות שפעם התנגד להן בחימה כה שפוכה.

באורח דומה, יכולים "פעילי השמאל ההזוי" לטעון משהו במשך חודשים או שנים, להביא ראיות מצולמות ומתועדות, להוכיח באותות ובמופתים וגם להוציא בת קול מהשמים שתאשר –  אבל רק כשמואיל להבחין בכך בטובו הממסד ה"עיתונאי" כביכול, השמן והמפוטם, אי שם ממקום מושבו בעמקי התחת של הממסד הפוליטי, זה שמשקל ג'ל שיערו עולה פי שניים ויותר על משקל מוחו ותקציב בדיקות האיידס לזוני ולשרמוטות הריאליטי שלו עולה על תקציב התחקירים – רק אז זה שווה סיפור.

למה אני נדרש לעניין זה? כי אתמול אירע כדבר הזה, וערוץ 2 המהולל, על מגיש מהדורת השישי המבחיל שלו, נעתר סופסוף למציאות והודיע לאומה שטופת דמע את מה שכל מי שאפילו עין בודדת ועיוורת למחצה בראשו יודע – שרשויות החוק במדינה המסריחה והמטונפת הזו נוקטים איפה ואיפה. שבעוד שפלסטינים מפוצצים במכות על עצם ההעזה לפתוח את הפה, ויורים בהם למוות על הצל הקל ביותר שאפשר באמצעות אפקטים של הדמיון לתארו כ"סכנת חיים", הרי שלימין היודו-נאצי מותר לזעוק מה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה, ומותר לו לשרוף מסגדים ומכוניות ומטעי זית שמפרנסים משפחות שלמות, ומותר לו אשכרה לפוצץ חיילים וקצינים במכות בלי שאלה יעזו אפילו לירות כדור גומי או רימון גז כדי "להרחיק את המתפרעים". אפילו לא לתת ככה מכה קטנה עם הקת. כלום. על ירי חי, כיאה למצב של "סכנת חיים" (וכל מצב שבו פלסטינים תוקפים כוחות צבא פנים אל פנים, או אפילו מקיפים אותם פנים אל פנים בכל מצב רגשי מתחת לכניעות מוחלטת עם פרחים ואורז, אוטומטית מסווג ככזה) – על זה אין מה לחלום. אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם.

אז ערוץ 2 דיווח, ויש סברה לפיה למישהו בצבא הקלגסים המבוהם, שמזמן נכנע להשתלטות הכהניסטית (ככה זה כששמאלנים לא רוצים לשרת בצבא שכל מהותו כיבוש, בעוד תלמידי ישיבות הסדר רואים בזה צ'ופר), אשכרה זעה מזה שערה בביצים כמלוא הנימה – או ליתר דיוק תזוע, כי עכשיו שבעס קודש והם עוד לא יודעים מה שודר אצל חמורו של משיח בטלוויזיה בערבא קדישא.

מזל של ערוץ 2 שהם לא ניסו לטעון את זה בבית משפט, כמו שקרה לי – כי פשוט לא היו נותנים להם. זוכרים שלפני שלוש שנים כתבתי טור זועם – ולא הכי מוצלח שלי מבחינת הליטוש וחדות המסר – שבו "איימתי" בצורה לא ריאליסטית ומוגזמת במכוון על חבר הקלסת נילס הולגרסון (אריה אלדד), לאחר שזה הסית לרצח ראש ממשלה בתואנת כזב שהוא ידע שהיא כזב של "צריך להעמיד אותו לדין על בגידה ולתלות אותו", שאם זממו יתממש אירה לו כביכול בראש? זוכרים שמדינת ישראל המטונפת מצאה לנכון להעמיד אותי לדין על זה, בעוד שאת כל אלה שמאיימים השכם והערב על פעילי שמאל, ברצינות ולא כתרגיל רטורי, מציירים להם צלבי קרס על הדלתות, משאירים להם הודעות מפחידות במשיבון וכיו"ב מעשים ממסתור, לא בפומבי עם חתימה ותמונה – כל אלה לא רק אינם מועמדים לדין, אלא אינם נעצרים לעולם, כי הקלגסת הבזויה אינה טורחת לאתרם?

אז בקיצור, השבוע נגמרה הסאגה. לצערי, נאנסתי להסכים לעסקת טיעון במסגרתה הורשעתי, נידונתי לעשרה חודשי מאסר על תנאי באם "אבצע" שוב עבירה דומה, ונשדדתי, באיומי נשק של קלגסים שיזרקו אותי בתור חלופה לקלבוש, מחמשת אלפים שקלים.

אני אומר שנאנסתי, כי החבר עורך הדין שלי שהתנדב לייצג אותי פרו-בונו ובאמת השקיע בתיק לא מעט שעות עבודה, נשבר לבסוף מההטיה הגסה, באמצעותה הבהיר לו בית המשפח שחבל על המאמץ שלו. ביקשנו לזמן לעדות את הקורבן, הנפגע, כדי לאשר לפרוטוקול את הידוע לנו – שבעדותו במשטרה לא טען לתחושת איום או רדיפה מצדי, וכי הוא עצמו כלל לא הגיש תלונה למשטרה, אלא רק לקצין הכנסת. השופט סירב לבקשתנו זו, והכריז בתוקף שלא ייתן להפוך את המשפט לפוליטי (זאת על אף שמדובר בעליל במשפט פוליטי, שנסוב כל-כולו סביב טור דעה פוליטי, ושקשה לי להאמין שיש תקדים להרשעה באיומים במצב שבו אין כלל תלונה ולא טענה לתחושת איום).

ניחא, ביקשנו לזמן עדים אחרים, שיעידו שאיימו עליהם באינטרנט על רקע פוליטי, הם התלוננו ולא יצא מזה שום דבר; לא נתנו לנו. (כשהעד של התביעה – שוטר – הבריז ולא הגיע, אמר השופך "לא נורא, שיבוא בדיון הבא". אני בטוח שאותה אדיבות היתה מוצעת גם לנו אם עד שלנו, לו היו בכלל מאשרים לנו כזה, היה מבריז מהדיון…).

גמרנו? לאאאאאא. עורך דיני ביקש לחקור את חוקר המשטרה שגבה ממני עדות  – עד שהתביעה זימנה, אגב – וכבוד השופך לא נתן לו לשאול את האיש שום דבר רלוונטי. לא מה היתה התרשמותו ממידת מסוכנותי, לא מה זה ה"צח"מ" שבראשו נידב העד מרצונו החופשי שעמד (פססססט, אל תגלו, אבל צח"מ זה "צוות חקירה מיוחד", ללמדכם איזה איש מסוכן אני וכמה קשה היה לאתר מי זה "רחביה ברמן" בקפה דה-מארקר…). בקטע של הצח"מ העד כבר עמד לענות, כולה שאלה טכנית, והשופט נזעק כנשוך נחש "אל תענה!" במקום לתת לו לענות ולייחס לזה איזה משקל שהוא רוצה בבואו לשקול את פסק הדין. בקיצור, חוץ מלדחוף לעורך הדין שלי גאג בצורת זין לפה, השופט עשה הכל כדי להבהיר לו שפה הוא לא יוכל להציג את טיעוניו. לא רק שהם לא יתקבלו – הם אפילו לא יישמעו.

אז ידידי החבר בגילדת המשפטנים נשבר, וישב לי על הווריד לקבל את העיסקה ולשחרר אותו מהסיפור הזה עד שנשברתי (והוא עדיין חושב שעשה לי טובה בזה. נסכים שלא להסכים. התחרטתי בשנייה שזה נגמר וזה עדיין אוכל אותי. אולי שמתם לב). הכי קטע שכבוד השופך יצחק יצחק (תצחק, יא זבל, תצחק) בטח מרגיש עד עכשיו זקפה של נדיבות מזה שהוא פרש לי את הקנס לעשרים תשלומים. ובכן, אדוני השופך, לא זו בלבד שאני לא מרגיש כלפיך אסירות תודה, אלא אני בז לך עמוקות. אני בז לך ולכל המערכת שאתה משרת – מערכת כה עלובה עד שהיא רומסת את הזכות הבסיסית של הנאשם להתגונן, ואת הזכות להעלות הגנה בסיסית מן הצדק של אכיפה סלקטיבית.

תבין, לא מפריע לי שהורשעתי, כי כבר יש לי רישום פלילי והרישומים שלכם לא מזיזים לי שריר בתחת, מפריע לי בעיקר שמנעת ממני בפחדנות ובעליבות מלטעון את טענותיי – טענות שאתה יודע שאין לך ולא לתביעה מענה עליהן, בדיוק כמו שלקלגסת המטונפת אין באמת מענה למה בשלוש שנים לא הוגש אפילו כתב אישום אחד על טרור "תג מחיר", ואילו פלסטינים נעצרים כל הזמן על עבירות קלות בהרבה, תוך עבודת מודיעין מדהימה שמצליחה תמיד לגלות מי זרק איזו אבן ומתי.

כי לימין מותר להתבריין מן המחשכים באינטרנט, וקלגסת ישראל הבזויה והנחשלת, עם חופן אנשי מחשב לרשותה, לא תחלום ללכת לצוד אותם באמצעות האיי.פי. לא כשזה חברי כנסת מהשמאל, או מזכ"ל שלום עכשיו (אחד העדים שלא הותר לנו להביא) או אפילו קרובת משפחה של אחד המפורסמים בנרצחי השמאל על ידי הימין, שכל מה שזיכה אותה באיומים זה שם המשפחה שלה. מותר גם לרבנים להסית, ולחברי קלסת, ולכל ימנון מסריח, והמשטרה לא תעשה כלום. למה לה? היא הרי די מסכימה שצריך להרוג את כל הסמולנים, ורק מחכה לפקודה רשמית. אבל כשרחביה ברמן אדיר ההשפעה כותב מאמר פרובוקציה לא רציני בעליל, ומבהיר זאת מעבר לכל ספק במאמר נפרד למחרת, אז אפשר להתעורר חצי שנה אחרי זה, להפר ללא צורך את חוק נתוני תקשורת, לעשות הצגה שלמה של "איתור דרך האינטרנט" של אדם שכלל לא ניסה להסתתר, למנוע ממנו בבריונות מסריחה של מערכת משפט עותומנית להתגונן, ואז לחמוס ממנו עוד כמה לירות שאין לו.

אז כבוד השופך, אני רואה שאתה והחברים שלך מכנופיית הפשע של יוחנן דנינו הבזוי לא חזקים בקריאה בין השורות, ולכן אקפיד מאד על הבהירות: אני אשלם לקופה של בית המשפח המסריח שלך את אתנן הזונה שגזרת עליי לשלם. יתרה מזו, אינני מתכוון לנקום בך בשום צורה, לא בך ולא באף אחד אחר. אם אראה אותך ברחוב לא אירק לך בפנים, ואם אעבור בדרך ואראה שנפלת לבור אפילו אמשוך אותך ממנו (שזה יותר ממה שאתה, כחובש כיפה, חייב לי… לפי הלכותיך שלך). למעשה, אני מאחל לך ולכל מי שהיה מעורב בתרגיל הקטן הזה (כולל גוש המוגלה שנשר מהואגינה של המפקדת אקה) חיים מאד ארוכים – שבמהלכם מרגע זה תסבלו ממחלה כואבת במיוחד שתאכל את בני מעיכם ותרקיב את אבריכם הצמוקים והרפים, ואתם רואים ועיניכם נמקות. לא אעשה שום דבר כדי שזה יקרה, אבל ישעשע אותי לאללה אם כן.

טפו.

(הטקסט הבא נכתב עבור אחד האתרים, שהחליט לבסוף שהנושא לא ממריא מספיק כדי לפרסם עליו טור, אז תקראו אותו פה)

———————————–

מעצרם של מפעילי אתר ההסתה היודו-נאצי "הקול היהודי" מעורר שאלות קשות. מיד נגיע אליהן, אבל קודם העובדות:

היום לפנות בוקר פשט כוח גדול של שוטרי מחוז ש"י על הישוב יצהר ועצר ("עיכב לחקירה") שלושה בגירים וקטין. הבגירים חשודים ב"מעורבות בהפרת סדר" והקטין במעורבות בהצתה. בשיחה עם דוברת מחוז ש"י נמסר לי כי איש מהעצורים (סליחה, סליחה, "מעוכבים") אינו חשוד במעורבות בפעולות תג מחיר (או כמו שהגדירה את זה הדוברת "לא בפעולות הגדולות", כלומר לא בהצתת המסגד בשבוע שעבר). דוברת מחוז ש"י גם הכחישה את טענות המתנחלים כאילו המעצר קשור למסמך שפורסם אמש, על כך שמפקד האוגדה המקומית מקדם מידור של מתנחלים במסגרת הצבאית. לטענתה, מדובר בחקירה ובחשדות שנמשכים זמן רב יותר מזה במידה ניכרת.

עד כאן העובדות, שדווחו במקור באתר רוטר ולאחר מכן גם בתקשורת הממוסדת. המתנחלים טוענים שהמעצר והחקירה הם בעצם של השב"כ ושהשוטרים הכחולים (שחורים, עם המדים החדשים והמאיימים) רק עשו להם את העבודה השחורה, שבוצעה על פי הטענה "בפיקוח סוכני שב"כ רבים". הדבר נשמע כלל לא בלתי סביר. לטענת האתר "הקול היהודי" עצמו, "בידי הפושטים היה צו עליו חתומה השופטת דבורה עטר ונאמר בו כי ישנו 'חשד לעבירה על חוק השב"כ כמפורט בעבירה". – דבר שאם הוא נכון, מאיין כל ספק באשר למקור המעצר.

המתנחלים גם זועמים על כך שהרשויות מצאו לנכון להשתמש בעשרות רבות של שוטרים (כ-100, לטענתם, שוב לא בלתי סביר לאור התמונה הזו) לצורך המעצר. עם זאת, לאור התנהגות המתנחלים באירועים קלים יותר, יש סבירות בהחלטת המשטרה להשתמש בכוח מספרי מכריע בכדי למנוע התפרעות, ניקוב צמיגים, תקיפת שוטרים וכיו"ב טקטיקות החביבות על נוער הגבעות ומגביהם באגף היודונאצי של  ה"ציונות" הדתית.

עם זאת, יש בעייתיות עצומה בפשיטה על מפעיליו של כלי תקשורת, מגונה ככל שיהיה. הקלות שבה מוחרמים מחשבים ומסמכים של כל אדם שנעצר מטרידה מאד אף היא. גם אם ה"מעוכבים" חשודים בהפרות סדר, ולכן על פי החוק הקיים מותר להחרים מחשבים מבתיהם, החרמת מחשבים מקרוואן ששימש ככל הנראה כמשרד של האתר (ורשמית שייך למדרשת צפנת) מוכיח כי מדובר במתקפה על כלי התקשורת עצמו, ולא רק על אנשים שבמקרה עובדים בו וחשודים בעבירות. יש לפקוח בשבע עיניים על השתלשלות הפרשה.

עכשיו, אחרי שהגנו על זכויותיהם של מפעילי "הקול היהודי", בואו נסתכל רגע במהותו של זה: מדובר באתר המכנה את עצמו "חדשות ליהודים שמחים". ומה משמח יהודים, אליבא דתלמידי "הרב" המתועב יצחק גינצבורג המפעילים את האתר? חדשות על מעשי הפוגרום הבזויים המכונים "מבצעי תג מחיר" – חדשות הכוללות, שוב ושוב, מידה חשודה של מידע פנימי מפורט ומדויק.

ב-1994, תוך 100 יום, טבחו בני שבט ההוטו ברואנדה ב-800,000 בני שבט הטוטסי. במהלך רצח העם הזה פעלו ברואנדה תחנות רדיו של ההוטו שליבו במכוון את האש, הדריכו את המרצחים וקראו להם להמשיך במעשיהם. אז נכון, בפעולות תג מחיר עדיין לא נרצח איש (המתנחלים רוצחים מדי פעם, אבל במסגרת "תג מחיר" הם "רק" מחללים בתי תפילה ושוברים חלונות ורכוש אחר. בינתיים). הדגש הוא על "עדיין" ו"בינתיים". הדינמיקה של התנהגות כזו ידועה ומוכרת, ומדובר בכלי תקשורת המקדם את משנתו של רב יודונאצי המצהיר בריש גלי ש"אין חזקת חף מפשע" לאויב הערבי, ושתומך ב"תורת המלך" המזוויעה, המתירה להרוג אפילו את תינוקות האויב פשוט כי אתה חושד שהם יגדלו לעשות לך בעיות.

גם תחנות הרדיו של ההוטו לא שידרו מהיום הראשון לקיומם הוראות לרצח עם. גם הם התחילו בקטן. בהסתה. בחדשות לבני הוטו שמחים. אולי אם הרשויות ברואנדה היו עוצרים אותם בשלב התג מחיר נגד רכוש ובתי תפילה, הפשע הגדול ביותר מאז סוף מלחמת העולם השנייה היה נמנע.

אז כאמור, בעייתי מאד שמשתיקים כלי תקשורת. מצד שני, יש חוקים נגד הסתה, החוקים האלה מוצדקים והקול היהודי עבר אותם מזמן. אז חייבים לפקוח עין כדי שהשטאזי שלנו לא יעשה מה שבא לו במחשכים, ושיקפיד על כל צ'ופצ'יק הכי קטן בחוק – וחובתנו השמאלנים דווקא לפקוח עין, דווקא במקרה הזה – אבל על פניו, נראה שלא מדובר במעצר נטול כל סיבה. חבל רק שהרשויות מודות בפה מלא שאין לזה שום קשר לפוגרומי תג- מחיר, מה שמעביר את המסר שעם זה אין להם בעיה מיוחדת.

ראיתם אתמול את "המקור"? חייבים להודות שכשמרימים להנחתה חד משמעית, הם מסוגלים עדיין לעיתונות של ממש. מתברר ששר התיירות, הקראחניסט סטס מיסז'ניקוב, נתן לחֶבְרָה של חָבֵרָה שלו  כמעט מיליון שקל כמימון לפסטיבל סטודנטים באילת – פעם ראשונה בהיסטוריה שהממשלה מממנת פסטיבל סטודנטים כלשהו בארץ.

בעוד שעל מימון פסטיבל סטודנטים כשלעצמו ניתן להתווכח, על היעדר התקינות במימון הזה (בלי מכרז, בלי מימון תואם משום גורם אחר, תוך ציון "תומכים" שלא שמעו על האירוע וכנראה פי שניים מכלל העלות של הפקת הפסטיבל) קצת קשה. מי שזוכר את הפדיחות שעשה כבוד השר בספרד ובברזיל לפני שנה ומשהו, אז הבריז מפגישות חשובות בגלל שדפק את הראש לילה לפני כן, לא היה מופתע כל-כך. אני בוודאי שלא הייתי מופתע, היות שממש לפני שיופוסט במתכונתו הקודמת נסגר, עבדנו על כתבה שעסקה בדיווחים שקיבלנו ממקור מהימן בילויים הליליים של אדון מיסז'ניקוב עם נשים שאינו אשתו, כולל נערות ליווי ועל פי הטענה גם קטינה אחת, וכן על שימוש שלו בתקציב לשהייה במלון מצודת דוד לצורך פגישות עם יזיזות. בסוף הכתבה לא עלתה משום שניסיונות להשיג עדויות מצולמות של ההתגפפויות עם נשות החיק בפאב תל אביבי לא עלו יפה (היו עדויות ראייה למכביר, אבל לא הצליחו לצלם. אני הייתי בדעה שיש לעלות עם מה שהיה לנו, אבל בסופו של דבר זה לא הסתייע. אז זה היה רק התנהלות מפוקפקת ושחיתות קטנה. עכשיו זה כבר מיליון שקל. אכן, יורש ראוי למנהיג איווט.

ומשחיתות לחידלון אישים: לוחמי השייטת עשו את העבודה האמיתית שלהם, ויירטו ספינה שהובילה נשק לרצועת עזה (ולאכזבת צווחני הימין, השמאל משום מה לא מחה ולא גינה. ככה זה כש-א) יש הצדקה צבאית מובהקת לפעולה ו-ב) הפעולה מתבצעת חלק ואיש לא נפגע. אבל לא, ההצלחה הזו לא מוחה את חרפת המרמרה). אמנם איתרע מזלה של מערכת ההסברה שזה קרה דווקא כשהעולם עסוק באיזו בעיה גרעינית זניחה בארץ לא חשובה במזרח אסיה, ובמהפכות הנמשכות בעולם הערבי, אבל בכל זאת ההתנהלות בהצגה של פריקת האונייה היא מחדל מחפיר שבמדינה מתוקנת מישהו היה משלם עליו במשרתו.

כל ההצגה כולה נועדה הרי לתקשורת הזרה, אז זו טורטרה בבידוק הביטחוני במשך למעלה משעה לפני שהורשתה להיכנס ולצלם את מה שהזמינו אותה לצלם. עד אז רוב הצלמים נטשו בכעס, ובמקום סיקור חיובי קיבלנו עוד על ההתנהלות היהירה והאטומה של הישראלים. מה שכן, המקרה הקטן הזה הטיל אור על כמה ששירי ההלל לדובר צה"ל הפורש (לא אמרו שהוא פורש, האידיוט?) אבי בניהו היו מופרכים. מדובר, חברים, באדם עלוב שהשקיע הרבה יותר מאמץ בתככים פנים-צבאיים ובלוחמה פסיכולוגית נגד אזרחי ישראל מאשר בשיפור תדמיתם של צה"ל והמדינה בעולם. כל-כך כושלת התנהלותם של גורמי ההסברה עד שאפילו במדינה מהפחות עוינות לישראל בעולם, כמו גרמניה, הפיגוע באיתמר לא דווח כלל, למרות נעירותיו של שר ההסברה יולי אדלשטיין על "הורדת הכפפות" וההחלטה להפיץ את תמונות הזוועה. העיקר העולם שונא אותנו. אמנם הבעיה העיקרית במצוקת ההסברה אינה בהסברה עצמה אלא במה שהיא מנסה להסביר, אבל מתברר שאפילו כשיש לנו סחורה שמישהו עשוי להסכים לקנות, אין לנו מושג איך למכור אותה. אח, איזו הנהגה כשירה ומיומנת. תענוג.

אה, ובנוגע למיומנות ולכשירות, יש גם את זה. איזה מוכשר שר החוץ שלנו.

אגב – המגיב הבלתי נלאה אריאל העלה את ההקשר של אוקראינה ודיראר אבו סיסי, וצווח שעליי ועל שכמותי להתעורר ולהבין שאנחנו במלחמה. ובכן, אנחנו מבינים זאת. בגלל זה אנחנו מנסים לעשות שלום. אם אבו דיראר קשור להברחה הזו, טוב עשו כמובן שעצרו אותו. אציין רק שהפרסום על חטיפתו, בידיעות, כאן ובסופו של דבר בכלל כלי התקשורת, לא פגע במאום בהצלחה הכבירה, וש(פעם נוספת למתקשים בקליטה): האויב ידע מהרגע הראשון שהאיש נחטף, ולא התקשה להבין מי יכול היה לעמוד מאחורי זה, כך שהטענות על כך שהצא"פ על עצם חטיפתו והחזקתו בידינו היו חיוניות לפעולה הן מגוחכות, בוודאי לאחר שמונה לו סניגור. אין לי בעיה עם צא"פ על הפרטים, אבל לא על עצם החטיפה וההחזקה. מ.ש.ל.

החמאס ממשיך לתקוף את עמו, ואתמול תקף באוניברסיטת אל-אזהר ברצועה. החמאס נוהג כמו החונטה במצרים, ומנסה לפורר את המחאה על ידי פגיעה בנשים. במקביל משתדלת ישראל לשמר את שלטון החמאס על ידי המשך ההתקפות ברצועה, שנותנות כמובן לחמאס הסחת דעת מצוינת. כמו שישראל נמנעה מלהפיל את שלטון החמאס ב"עופרת יצוקה", כי האמת היא שהוא נוח לה, כך גם כעת. אל תתפלאו אם, במקרה שהמחאות ברצועה יתפתחו למרד של ממש (לא סביר, אבל מותר לקוות), ישראל תתערב בצורה אקטיבית לסכל, כהרגלה, את שאיפות החופש של העם הפלסטיני.

במצרים משילה החונטה את המסיכות, ואמש דווח שהצבא עוצר נשים וכופה עליהן בדיקת בתולין. מי שנמצאת לא בתולה ולא נשואה מואשמת בזנות. פעם קראתי פרשן (אולי זה היה פרידמן המגוחך, שכמו שעון מקולקל עדיין יכול להיות צודק פעמיים ביום) שטען שבשיחות עם ערבים נאמר לו שאבן הנגף העיקרית בפני ציפיית המערב שארצות המזה"ת יאמצו דמוקרטיה בסגנון מערבי היא הדרישה לשוויון זכויות לנשים ולהומוסקסואלים. ובכן, גם למהפכה הזו הגיעה השעה. יעיש מראת אל-מסר!

לקראת סיום, שני מקרים של בהמיות משטרתית:

בהפגנת מתנחלים בצומת הטי סמוך לבית אל תקף קלגס מג"ב בשם סגן ניצב אלי צפרי מספר מפגינים: באחת בעט ללא התגרות, את אחיה תקף, משך בפאותיו וחנק עד אובדן הכרה, ושלישי שניסה להתערב לטובת המותקף הופל ארצה וברך של קלגס מסמרה אותו אל הקרקע. זה בזוי כשזה קורה בשייח' ג'ראח או בבילעין, ובזוי גם נגד מתנחלים. עם כל התיעוב שלי לסיקריקין, גם להם יש בדיוק אותן זכויות כמו לי ולכם, ולכן יש לתלוש את דרגותיו של הקלגס צפרי, לפשוט אותו ממדיו ולהחליפן במדי אסיר מן המניין. ואת הצעיר שנחנק יש לפצות.

מנגד, לפני שבוע הותירה היחידה המרכזית של מחוז מרכז חורבן בבית בו חיפשה נשק (שלא נמצא). הרסה קירות, השחיתה רכוש וספרי קוראן, ובכלל התנהגה כמו עדת קוזאקים בזויים. אבל היות שבתי המשפח הם חותמת גומי ביד הקלגסים, איש לא ייענש.

עוד יותר לקראת לסיום, היות שפה זה בלוג סמולני עוכר ישראל, שתי תזכורות למה המתנחלים מתועבים כל-כך:

בירושלים היו חייבים כמה חברים בגבעות-יוגנד להתקוטט עם מלצר ערבי ששירת אותם בחתונה. מזכיר קצת את הבהמות של בית"ר ירושלים שלפני שנה או שנתיים תקפו באלימות שני ערבים שניקו להם את השירותים בטדי. המשטרה נאלצה להתערב בקטטת החתונה, וסביר להניח שהשתמשה בכוח מוגזם, אבל הבהמיות שבלתקוף את מי שמשרת אותך היא שמשכה את תשומת לבי.

ואחרון חביב, בכפר הפלסטיני ביתילו פיזרו מתנחלים כרוזים המאיימים על התושבים כי אם ימשיכו לעסוק בפעולות נגד המתנחלים הם לא יוכלו לישון בשקט בלילות ועציהם יכרתו. (מתוך אתר החובה "מדרון חלקלק")

ובאמת לסיום: לאוניברסיטה העברית כנראה חסר כסף, ולכן היא פצחה במבצע עוקץ: אדם מטעמה נכנס לחנויות של הדפסה על חולצות, ביקש שימצאו לו תמונה של איינשטיין וידפיסו על חולצות לילדים לצורך פרויקט חינוכי, כביכול. האוניברסיטה מיהרה להתנצל, ולהבהיר שאינה תומכת בהכשלה מכוונת, ואפשר אפילו להאמין לה שבמקרה זה חברת החקירות ניסתה בכוח לייצר תוצאות. אבל המקרה מעלה את השאלה אם ראוי שתמונתו של איקון תרבותי (מילא כתביו, אני מדבר על עצם התמונה) תהיה מוגנת בזכויות יוצרים חמישים שנה אחרי מותו. ונגיד שגן ילדים באמת רצה להדפיס חולצות עם תמונתו של הגאון הידוע עם השיער הפרוע. האם באמת ראוי לתבוע את הגן או את המדפיס? האם לא עדיף לעודד את הנצחתו של הגאון, באופן שאולי יעודד את צריכת כתביו? אני לא מדבר על שימוש מסחרי במובהק כמו נגיד "סניו – האיינשטיין של יפן" (לצעירים בינינו, היה פעם קמפיין כזה, כשהייתי גם אני צעיר, מהיר, שעיר ומסעיר). אני מבין שאיינשטיין הוריש בכוונה את זכויות הקניין על עצמו לאוניברסיטה כמקור הכנסה, ובכל זאת יש גבול.

ובנימה יחסית זו, תודה שטסתם רדיקל מקלדת.

ידיעה מעניינת משכה את עיני היום. פלסטיני תושב מזרח ירושלים, בעל תעודת זהות כחולה ותושב שווה זכויות לכאורה של העיר שחוברה חרבנה עליה, עובד משרד המשפטים נוסף לכל, נתקל בסירוב כשניסה לפתוח חשבון בבנק הדואר באחד מסניפי הצבי ישראל בעיר.

מסתבר שבהתחלה אמר לו הפקידון שהוא חייב לדבר עברית ברמה גבוהה בכדי לקבל את הזכות להפקיד את כספו על קרן הצבי. כשהתברר שבהיותו עובד משרד המשפטים הוא דווקא ניחן ביכולת זו – אולי אפילו ברמה עדיפה מזו של הפקידון – אמר לו הפקיד ש"ביום שישי לא פותחים חשבונות, ובכלל לא פותחים חשבונות בסניף הזה לתושבי מזרח העיר (שחוברה, כידוע)". האיש, שהיה מלווה באשתו ההרה מאד, לא רצה לעשות מהומה ועזב, עלבונו עמו.

אבל האיש – ערבי, מה לעשות – לא הבין את הרמז, וחזר כעבור מספר ימים, ביום שאינו שישי, וניסה את מזלו שוב. שוב סירב הפקידון לפתוח לו חשבון, והפעם גיבה אותו גם מנהל הסניף, שנופף לעבר הפלסטיני במפתח והדגיש בפניו ש"ל-א  פ-ו-ת-ח-י-ם".

רשות הדואר כמובן מיהרה להתנצל, ולהסביר שהן טענת יום שישי והן טענת מזרח העיר, כמו גם טענת ה"עברית ברמה גבוהה" מצוצות מהאצבע ואינן מהוות מדיניות של הרשות. אבל זו כמובן חוכמה שבדיעבד. איתרע מזלם של המעורבים בדבר שנפלו דווקא על "צעיר ערבי משכיל" כמאמר המשורר, שגם ידע עברית ברמה גבוהה וגם ידע לעמוד על זכויותיו. על רבים מתושבי מזרח העיר המדוכאים התרגיל דווקא היה עובד יופי.

שכן כך זה עובד. מחלת האפליה אינה רק כזו המעוגנת בחוק, אלא כזו הנסמכת על מאות ואלפי עכברושים קטנים, שיפיצו אותה מיוזמתם ככל שמגעת סמכותם. כך זה עבד בשנות החמישים, אז ידע כל פקיד הסתדרות, מועצת פועלים ולשכת תעסוקה שיש להפלות לרעה את חברי מפ"ם, אחדות העבודה, וכמובן חירות ומק"י, למרות שכל אפליה כזו לא נקבעה בחוק. אחרי עשרות שנים של שלטון ימין ודתיים, העכברושים הנכונים כבר מוצבים בכל מקום, והם ששים לעשות את המלאכה (הפעם נגד הזר, ולא כנגד הלא-רצויים מקרב העם) מבלי שיצטוו לכך.

ואם במקרה זה מתגלה? "אופס, מצטערים, לא יודעים מה עבר לו בראש. הוא יטופל משמעתית". כי הפקידון הנתון הוא זניח. יש עוד אלפים כמוהו.

היהוה-נאצים, שאך אמש הכתימו את העיר יפת הימים במסרי השנאה שלהם, חזרו היום למחוזותיהם הטבעיים והמשיכו ברקיעת הרגליים שלהם על הרס המאחז "חוות גלעד". במסגרת זו, בנוסף לבהמיות הרגילה של התעללות בפלסטינים חסרי כל הגנה או השפעה על האירועים שהרגיזו אותם כל-כך, הם קיבלו לפתע הארה לגבי הכתובת האמיתית של תלונותיהם – אזרחי ישראל ונציגיהם הנבחרים.

בהתאם לכך, הם החלו לפגוע במרקם החיים של הנ"ל באמצעות חסימת צמתים, הבערת צמיגים וגם ניקוב צמיגיה של ניידת משטרה אחת. היות שמעשה טוב (הכל יחסי, כן?) לעולם אינו יוצא ללא עונש, הרי שהבחירה הזו להפנות את המחאה למטרות הגיוניות יותר דווקא תהיה בעוכרי המתנחבלים. עם פגיעה בפלסטינים אין לציבור בישראל בעיה, אבל אם תעשה לו פקק בנסיעה היומית לעבודה הוא יאבד אליך כל אהדה.

אה, ולמקרה שתהיתם – כוחותינו הגיבורים עדיין גיבורים על ילדים בני 11. החזה מחשב להיבקע מהתרחבות הלב מגאווה.

ונסיים בשתי הערות בנושאי חוץ:

1) כבר אתמול פנו המורדים בלוב רשמית וביקשו שמדינות העולם יאכפו על כוחותיו המרצחים של קדאפי אזור אסור בטיסה, בכדי למנוע את ההפצצות האוויריות על המורדים נטולי ההגנה. זה פותר את הדילמה של האם להתערב או לא, וכל יום שבו הצי השישי נמנע מלהניד אצבע כדי למנוע את ההפצצות הוא כתם מוסרי וטעות אסטרטגית כאחת. מדובר כמובן רק בפעולה אווירית, וכניסה של אפילו חייל רגלי זר אחד תהווה טעות גדולה עוד יותר.

במקביל נהדפו נסיונותיו של קדאפי לכבוש מחדש את עיר הנפט ברגה נכשלו, אבל הוא חטף שלושה אזרחים הולנדים כבני ערובה – כנראה מתוך כוונה להבטיח לעצמו דרך להימלט בחיים.

2) חדשות מצוינות במצרים: אמנם אוהלי הענק בכיכר תחריר פורקו זמן קצר לאחר הדחתו של מובארכ בידי הצבא, ותשומת הלב עברה ללוב, בחריין ולזמן קצר גם לאיראן, אבל כמה עשרות אלפים המשיכו להיאסף שם בכדי להבהיר לגנרל טנטאווי וחבר מרעיו שעם כל השמחה על זה שלא לעולם חוסני, הסיפור לא נגמר וגם לא הדרישה לשינוי של ממש. היום הגיעה סנונית ראשונה של שינוי כזה: אחמד שפיק, ראש הממשלה שמינה טנטאווי שנותר מניסיונות הפיוס של מובארכ טרם כניעתו (תודה נדב), התפטר, ובמקומו התבקש עיסאם שארף, לשעבר שר התחבורה ואדם שהשתתף בעצמו בהפגנות בכיכר תחריר, להקים ממשלה חדשה. יעיש שבאב אל-מסר. קול החירות ממשיך להישמע.

מערכת רדיקל מקלדת מודה לכם על הביקור ומבקשת להזכיר את קיומו של כפתור התרומות, המאפשר את המשך הבאתו של תוכן מצוין וחינוכי זה.

אתמול צץ בציוצית קישור מוזר ומעניין: מקורות מצריים, המסתמכים על עיתונאי (עלום שם, כמובן) מידיעות אחרונות, טוענים שחברת "ייעוץ ביטחוני" (קרי: שכירי חרב) ישראלית,* עוסקת בגיוס שכירי חרב עבור משטר קדאפי המתמוטט ברחבי אפריקה – וכי החברה קיבלה לכך אישור של הצמרת המדינית-ביטחונית של ישראל, קרי של נתניהו, ברק וליברמן, שהשתתפו בפגישה מיוחדת לשם כך, בה מסר דיווח גם אלוף אביב "לונדון לא מחכה לי" כוכבי, הלא הוא ראש אמ"ן. בתמורה, על פי הידיעה, תקבל ישראל שלל הטבות כלכליות לגופיה הכלכליים בצורת זכיונות חיפוש נפט וגז ופעילויות עסקיות אחרות, כמו גם שיתוף פעולה בתחום הטרור.

רק לאחרונה נקנסה החברה לאחר שהתברר שהחברה חתמה על חוזה של 10 מיליון דולר לגייס, לחמש ולהכשיר עבור רודן אפריקאי, "משמר נשיאותי" שיסייע לו לשמור על כיסאו – כיסא המצוי תחת סנקציות מצד שאר אפריקה והאיחוד האירופי. בנספח קומי, אותה חברה היתה אמורה על פי ההסכם – שמשרד הביטחון אילץ אותה לבטל – להעביר לרודן הנדון ולבכירי שלטונו גם "סדנאות בדמוקרטיה".

מהתמצית שנתתי תבינו למה התקשיתי לכבוש גיחוך כשנציג החברה, אליו פניתי לקבלת תגובה, טען בפניי ש"החברה שלנו בכלל לא פועלת בתחומים האלה" – תחומים כמו גיוס שכירי חרב עבור רודן אפריקאי שמנסה לשמור על רודנותו. בכל מקרה, בחברה מכחישים מכל וכל ואף מאיימים בתביעת דיבה על כל מי שיעז לפרסם משהו בנדון. במשרד הביטחון מסרו בתגובה שמדובר ב"דברי הבל מצוצים מהאצבע ושאובים מדמיון פורה". יכול להיות, אבל הניסיון של אותה חברה להכחיש שהם עוסקים בתחום שבו הם אכן עוסקים מעורר חשד.

בינתיים הידיעה פורסמה באל-ג'זירה בערבית, אבל לא באתר האנגלי, שנוהג להקפיד קצת יותר בוידוא עובדות לפני שהוא מפרסם. עם זאת, רמת הפירוט של הידיעה – החל בחברה המעורבת וכלה ברשימת משתתפי הפגישה, שונה מרוב ידיעות הקונספירציה הרגילות. אז לא ברור אם זה נכון או לא, אבל עם הטמטום של קברניטינו, שמתעקשים להפנות עורף לעמים השכנים ולספוק כפיים באימה נוכח הפלת צורריהם, זה לא מן הנמנע. ואם יוכח שזה נכון? שישראל דחפה את האף שלה כדי לשמור על שילטונו של מטורף, תומך טרור רב שנים שטובח ברגעים אלה ממש באזרחיו? אוי וייזמיר. ישראל תרוויח אז ביושר את השנאה שתופנה כלפיה מכל רחבי העולם הערבי המתקדם.

ספיקינג אוף לוב – אני לא מקנא בעורכי חדשות החוץ בפורטלים השונים שעמוסים בימים אלה בעבודה, באדיבות העמים הערביים (והאיראני) המתקוממים מפאתי מערב ועד מרכז אסיה. אבל בכל זאת, אולי כדאי להציץ בסרטון לפני ששמים אותו בכתבה, כדי שלא ייצא שכלי טיס מעולם "מלחמת הכוכבים" ייצפו מפציצים את בנגאזי? (האייטם מוקדש למסכן שקיבל על הראש ב-YNET).

עדיין באביב העמים המזרח תיכוני, לטום פרידמן (הארי שביט של הניו יורק טיימס) יש תיאוריה מרתקת בנוגע לשורשים של מהפכת כיכר תחריר: זוכרים שנשיא ארה"ב אובמה הגיע לקהיר לשאת נאום לפני שנה וחצי? אז אליבא דפרידמן, עומד לו הצעיר המצרי, רואה את אובמה ואומר "הוא שחור? אני שחור. הוא שמו האמצעי "חוסיין"? גם לי קוראים חוסיין. הוא נשיא ארצות הברית? אני מובטל וחסר כוח להשפיע על חיי. הבה נתקומם!" אבל רגע, זה לא הקטע. הקטע הוא שיש עוד מקור השפעה לגיבורי תחריר, על פי הגאון מהטיימס: סלאם פייאד. כן-כן, האיש שצעירים ערבים משכילים שאני מכיר נוטים לתעב יחד עם אדונו אבו-מאזן כמשת"פ וכמאחז עיניים המבצע עבור ישראל את עבודת הדיכוי שלה, האיש שהרשות שלו אסרה על הפגנות תמיכה במתקוממי קהיר, הוא-הוא הדמות אליה נשאו הצעירים המצרים עיניים עת הפילו את שלטון מובארכ. כנראה שהוא ושביט בתחרות או משהו, מי ייצא יותר הזוי. שרה קאר עושה איתו צדק.

ונעבור לעניינים שלנו:

אבי בניהו (האיש שעשה לשרידי האמינות של דובר צה"ל בעולם, וליושרתו המקצועית של התפקיד, מה שכוחותינו הגיבורים עשו לבית של ד"ר אבו אל-עייש ומקבל משום מה מחמאות על הצלחתו בליטוף החרדות של הקהל הישראלי השבוי שלו) שוב יצא דביל – הפעם כשהתרברב שהצליח לעבוד על הרשעים ולהיכנס ללונדון עם דרכון מזויף, כדי שלא יעצרו אותו על פשעי מלחמה (כמו שכמעט עשו לאביב כוכבי הנזכר לעיל, לדורון "אל תחקור את המוות הזה" אלמוג ולאחרים). נשאלת השאלה האם בכך דפק בניהו נוהל שמאפשר לבכירי צבא הכיבוש לעשות קניות באוקספורד סטריט, והאם נעשה שוב שימוש בדרכון על שמו של נתין בריטי תמים שלא יבין למה הוא ייעצר בפעם הבאה שינסה לטוס.

רציתי לדבר על שלמה "מזכה האנסים" אבינר, האיש העומד בראש תנועת "מעייני הישועה" שמאמר המערכת שלה קרא לפני כחודשיים להקים מחנות השמדה לעמלקים, ועל הלכות אונס נשות האויב שלו, אבל יוסי גורביץ, האיש ששני רק לספי רכלבסקי בפירוק לגורמים של המחלה היהוהיסטית, כבר עשה את זה הכי טוב שאפשר, אז תקראו.

עוד בגזרת היהוהיזם הממאיר: המתנחבלים שוב הענישו פלסטינים חסרי זכות הצבעה לכנסת ישראל בשל פעילות שבוצעה בידי כוחות החוק של ממשלת ישראל. איזה גיבורים.

המועמד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי, אלוף במיל' יעקב עמידרור (זה שחושב שכל החילונים הם "גויים דוברי עברית") גם חושב שחייל שלא מסתער כשאומרים לו להסתער צריך לקבל כדור בראש. מה שמעלה את השאלה – האם יש איזה תת-סעיף בחוק הרלוונטי שאומר שמועמד לתפקיד היועץ לביטחון לאומי חייב להיות מעורער בנפשו? עד שנפטרנו מעוזי ארד מביאים לנו את זה?

בנוגע להפגנת היהוה-נאצים היום ביפו: אולי הגיע הזמן לקבל את הצעתי, ולהתחיל לקבל הפגנות כאלה במאור פנים, בזרועות פתוחות, ובהשלכת בוטנים ובננות כמו שקופים אוהבים? יוציא אותנו יותר טוב מצעקות וזה, במיוחד שעם כל כמה שהם בהמות, זכותם להפגין איפה שהם רוצים.

עדכון: שכחתי את הלינק המרתיח הזה. בניין האוצר. טיל לאו. או עשרה.

לפני סיום, תקראו איך נבחרינו, שכירינו היקרים, גונבים אותנו בשירות אדוני הפשע שלהם.

ממש לפני סיום, הרי הצעה של מאשה צור גלוזמן לדגל חדש לישראל, שיאחד את היהודים והמוסלמים תחת המכנה המשותף להם. והערבים הנוצרים? שיחתכו גם.

ובאמת לסיום, טל שביט, אביר על שני גלגלים, מנחיל תרבות וידע, נהרג היום בתאונת דרכים (ואני לא רוצה לשמוע שום הערות על הסכנה וכו'. מסתבר גם שנהג הקופסא אשם). האיש ומגזין "מוטו" שהקים היו מתבניות נוף נערותי, ואת הקומיקס ההורס "מוטי" אני זוכר בחיבה עד היום. יהי זכרו ברוך ועתיר סל"ד וכוח סוס. שיגיע לסעודת הלווייתן על קאסטום מדוגם ולסעודת שור הבר על אופנוע מירוץ היישר מבית המלאכה של בלאריה.

הערה מנהלית: גם בלוג מצוין וחינוכי זה מצטרף לטרנד של "פרוייקט 300", במסגרתו המטרה היא לנפק לפחות 300 מלה כל יום במשך 30 יום. בניגוד למכובדנו גורביץ, ששואב את הנושאים שלו מהבלוג רב הערך "המדרון החלקלק", אצלנו ברדיקל מקלדת אתם, שמוזמנים לסייע לי בכלכול ילדיי באמצעות כפתור התרומות (רמז רמז), מוזמנים גם להציע את הנושאים. כרגיל, מגיבים שרשומים בספר הישר של התורמים – הצעתם תזכה למשקל יתר.

עדכון: * הפרטים המזהים של החברה הוסרו לבקשתה (העיקשת להדהים, יש לציין) של החברה הנדונה, וכדי להימנע מתביעת דיבה – לא בגלל שאני נורא מפחד מהתוצאות (שכן רק דיווחתי על דיווח במקום אחר), אלא בגלל שתכלס אין לידיעה הוכחות, ולכן אני לא רוצה להתעקש בנדון.