עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

כשהתחולל שלב א' של המהפכה במצרים, הפגין ראש המכשלה ביבינוקיו נתניהו תבונה חריגה ולא רק שנמנע מלהביע עליה את דעתו המלומדת, אלא אף אזר כתרנגול חלציו וכפה על שריו וסורריו להימנע מלהביע כזו, פן תיתפש ישראל כמתערבת ובוחשת בעניין.

אולם בעוד שישראל מוכנה, לפחות כלפי חוץ, לכבד את הריבונות של שכנותיה שכבר יש להן כזו, הרי שבנוגע לעניינים הפנימיים של העם הפלסטיני אין לה שום עכבות כאלה. העם הפלסטיני הוא הרי השרמוטה של ישראל, ולכן מותר למדינה היהודית והדמוקרטית לחדור לשטחה ולענייניה ככל העולה על רוחה. מותר לה לסתום בורות מים בדרום הר חברון, מותר לה לעצור פעילות זרות ברמאללה עצמה, מותר לה להרוס בתים "חסרי אישור" באיזה כפר עלוב ושכוח אל ממזרח לג'נין, עמוק בשטח A הנתון כביכול לאחריות ביטחונית ואזרחית פלסטינית, ומותר לה להכתיב לפלסטינים אם תהיה או לא תהיה להם אחדות בין שני הפלגים העיקריים שלהם.

זו הסיבה שהברון פון ביבהאוזן הביע מחאה חריפה נגד קריאתם של המוני הפלסטינים לאחדות בין פלגיהם היריבים, ונגד הכרזתו של ראש הרשות הפלטוסטנית מחמוד "אבו מאזן" עבאס כי ייסע לעזה כדי לנסות להידבר עם החמאס ולהסכים על חזרה לפעילות פוליטית במסגרת משותפת, וזעק שאילו היתה הרשות (מלחכת הפנכה של ישראל) מעוניינת בשלום, היא לא היתה מעלה בדעתה להישמע לרצון הגורף של עמה ולפעול למען הפסקת מלחמת האזרחים הקרה ברובה המתחוללת זה כארבע שנים. זאת, כמובן, משום שחמאס אינו מוכן להכיר בישראל (נכון) ואינו מוכן לחיות בשלום לצדה בשום תנאי (לא ממש נכון).

כמובן שההגיון הזה עובד רק לצד אחד. לנתניהו עצמו מותר להעסיק שר חוץ ושר פנים שמצהירים השכם והערב שלא ניתן בעתיד הנראה לעין להגיע לשלום עם הפלסטינים. מותר לו להציע שותפות קואליציונית למפלגה הקיצונית ביותר בכנסת שקוראת בפה מלא לגירוש הפלסטינים מאדמתם, מותר לו להעסיק כעובדי מדינה רבנים שאומרים דברים גרועים בהרבה ומסיתים ללא הפסק לאלימות נגד פלסטינים – שוכני השטחים וישראל כאחד – שנושאים דרשות על נקמה אחרי פיגוע, שמחברים ספרים המתירים את הריגתם של תינוקות פלסטיניים אם יש להורג חשד שהם יגדלו לסכן יהודים, שמוציאים לאור חיבורים עם מאמרי מערכת הקוראים להקים "מחנות השמדה לעמלקים" – וכל זה אינו בגדר הסתה, אינו בגדר שותפות עם גורמים מסכלי שלום והעסקתם. אינו בגדר עידוד הסתה.

ואגב צביעות – מכובדי יוסי גורביץ צייץ דבר נכון: נתניהו אומר שאסור לרשות לפעול לאחדות כי זה יחבל בשלום. באוקטובר אמר שר החוץ שלו שאי אפשר להגיע לשלום עם הפלסטינים בגלל הפילוג ביניהם. מלכוד 22 נחמד. אה, אבל שכחתי – שר החוץ של ישראל אינו מייצג את ישראל.

בדומה לכך, גם התגובה הנרעשת על ירי הפצמ"רים היום בבוקר היא בגדר צביעות. לירי על מטרות אזרחיות אין הצדקה ואין מחילה, אבל מנגד צה"ל תוקף בעזה כל שבוע ללא יוצא מן הכלל (רוב התקיפות האלה לא מדווחות כלל בישראל, ואלה שכן מדווחות בבוקסה זעירה בעמוד 16 למטה), אבל זה לא אומר שהן לא קורות, או שהן יכולות להמשיך לקרות ללא תגובה וללא השלכות.

מלבד זאת, ברור כשמש שעיתוי תקיפת הפצמ"רים לא היה מקרי, ולא נבע מכך שדווקא עכשיו נקעה נפשם של העזתים מהתקיפות הבלתי פוסקות שלנו. חמאס מנסה להסיט את תשומת הלב מהדיכוי האלים שלו את המחאה הלא-אלימה של נתיניו, הדורשים לשים קץ לפילוג בין חמאס לפת"ח ולהפנות את המאמצים להתנגדות לכיבוש. אם לישראל היה שכל, ואילולי היתה מבוהלת מהאפשרות של אחדות פלסטינית והפסקת ההתרפסות של הרשות בפניה, היתה מבליגה זו הפעם על הירי (למרות שיש לה כל הזכות שבעולם להגיב עליו במסגרת הסביר), ובמקום זאת מפציצה את הרצועה בהסברה שהחמאס מעמיד את התושבים בכוונה תחילה בסכנה כדי להסיח את הדעת מהתנהגותו הבריונית. כמובן שלטיעון כשה היה הרבה יותר משקל ויותר סיכוי לשכנע אילולי היתה ישרלא מפציצה בעזה בין אם יש ירי ובין אם אין.

ובנימת דיסוננס קוגניטיבי זה, תודה שטסתם רדיקל מקלדת.

בראדלי מאנינג הוא חייל אמריקאי המואשם בכך שהעביר חומר מסווג לאתר ההדלפות ויקיליקס. הוא נעצר במאי 2010 לאחר שהאקר אמריקאי מפורסם למדי בשם אדריאן לאמו דיווח לרשויות כי מאנינג סיפר לו במהלך צ'ט ברשת שהעביר חומר לוויקיליקס.

עד כאן אין שום בעיה. זכותה של מדינה לעצור את אלה החושפים את הסודות אותם היא מפקידה בידיהם לשמרם (או החשודים בחשיפה שכזו). הבעיה היא שלמרות שמאנינג טרם הורשע, ולמעשה טרם הוכרע שיש כלל להעמידו למשפט, הוא עצור בתנאים קשים במיוחד: הוא מוחזק בתאו במשך 23 ביממה, נאסר עליו לישון בין השעות חמש בבוקר לתשע בערב, ואם הוא נרדם מצווים שומריו – הבודקים את שלומו כל חמש דקות תחת אמתלה של שמירה מפני התאבדות – להעירו. מותר לו להחזיק ספר אחד וכתב-עת אחד בלבד, ואסור לו להחזיק חומרי כתיבה. כמו כן נאסר עליו להשתמש בסדינים למיטתו או בכרית, ונכפה עליו לישון בתחתונים. לאחרונה הוחמרו תנאיו והוא נאלץ לישון בעירום ולהציג את עצמו לביקורת בפני שומריו בעירום. הרשויות טוענות שאין עם כל זה שום בעיה על פי החוק הצבאי, אבל הן מתקשות לנקוב בשמו של עציר בודד – בהווה או בעבר – שהוחזק במעצר טרום משפט בתנאים שכאלה.

סתם, עוד הוכחה לעומק משבר האמון בין אחד, ברק אובמה, לבין אלה שתמכו בו על סמך הבטחותיו להחזיר לממשל האמריקאי (ולכוחות המזוינים, שהוא מפקדם העליון) שמץ של התנהלות במסגרת החוק וההליך התקין.

.

עוד בחוץ לארץ: במצרים מתחילים להתגלות בקיעים בין העם (יעני המהפכנים) לבין הצבא, שנתפש בתחילה כמי שמצדד בהם. מישהו בטוויטר אמר היום כך: "הלקח נלמד: אם אנחנו פחות מ-400, הצבא מפוצץ אותנו במכות. אם אנחנו יותר, הם מעמידים פנים שהם לצידנו". את המסמכים שהשירות החשאי ("ביטחון המדינה", או "אמן דאולה" בערבית) ניסה לשרוף, הצבא מסייע להמשיך להסתיר. מעניין מה יש בהם. אני צופה סיבוב שני די בקרוב. בינתיים צעדו היום כמה מאות מצרים לעבר מעבר הגבול מצרי-עזתי ברפיח, בדרישה לפתוח אותו מיד. לאור דעותיו של ראש הממשלה החדש אפשר להניח שימיו של שיתוף הפעולה המצרי עם המצור של ישראל על עזה ספורים.

.

בחוץ לארץ היותר קרוב: חמאס מתגלה כקשוב יותר לאיום הגלום בשביתת המחאה המתוכננת ל-15 במרץ, וכבר הודיע שהוא מכין הצעה לפיוס עם פת"ח והרשות הפלטוסטנית. אבו מאזן והחבר'ה ממשיכים לדבוק בעמדות דיקטטוריות. לאור העובדה שאחת הדרישות של מארגני ה-15 במרץ היא ביטול הסכמי אוסלו וקבלנות המשנה של מלחמת ישראל בטרור, אפשר להניח שגם עתידם של אלה לא מזהיר. אחלה עבודה, ביבושקה!

.

לקראת סיום, אצלנו בארץ חמדת בצע וטיפשות: מירי רגב, האשה שהסיגה את מעמד האשה בצה"ל עשרות שנים לאחור בתפקודה מעורר הרחמים בראשות דובר צה"ל, ערכה היום ביקור בכלא עופר, והתרעמה מאד נוכח התנאים המפנקים להם זוכים האסירים שם. אליבא דרגב, יש לשלול מאסירים אלה ביקורי משפחה, ביקורים של הצלב האדום ושאר "זכויות יתר" אותם ישראל, מתוך חולשה ופראייריות צרופה כמובן, נותנת להם, כל עוד לא יזכה גם גלעד שליט לתנאים אלה. אז הדברים אמנם נאמרו לא פעם, אבל כנראה שלא מספיק: התנאים המוענקים לאסורים הפלסטיניים הם אינטרס של ישראל, הם אלה ששומרים על השקט בבתי הסוהר והם אלה שמאפשרים למעט מאד סוהרים לשלוט בהרבה מאד אסירים. עוד יש להסביר לפייגלינית המטופשת שאת ביצוע עסקת שליט לא מונעים האסירים, ולא משפחותיהם, ואף לא ממשלת איסמעיל הנייה בעזה. מי שמונע את ביצוע העסקה זו הלשכה המדינית של חמאס, היושבת בדמשק, ואותה לא מעניין לא הסבל של האזרחים בעזה ולא זה של האסירים בעופר. הקשחת תנאיהם של האסירים תוביל אך ורק לסיכון חייהם של הסוהרים ולהחמרת היחס לשליט עצמו. אבל העיקר שרגב תקבל זקפה לאומנית.

.

ובאמת לסיום, קבלו שלושה לינקים טובים:

איתי לנדסברג משיב מנה אחת אפיים למיקי רוזנטל, שהחליט משום מה לדברר את הקלגסת ואת הפחליטות בנוגע לרומן זדורוב (במסגרת זו ניסה למכור ש"בישראל לא מספיקה הודאת חשוד כדי להרשיע ודרוש דבר-מה נוסף", בלי להזכיר שה"דבר-מה" הנוסף יכול להיות קטן כזית, ושבישראל הודאה עדיין נחשבת ל"מלכת הראיות").

.

חברת מועצת עיריית תל-אביב, תמר זנדברג המצוינת (היא בגוויה הקרויה מרץ, אבל נסלח לה על זה), במאמר על הבחירות המתקרבות ו"השמאל" הישראלי הישן על האף.

.

ועידן לנדו הבלתי נלאה בפוסט מעולה על שביתת העובדים הסוציאליים.

.

ובבניין זיון ננוחם.

באלכסנדריה שבמצרים הסתערו הלילה המונים על בניין שירות ביטחון המדינה השנוא והחלו למסור נשק ומסמכים לידי הצבא. שירות ביטחון המדינה הוא המנגנון בו השתמש שלטון מובארכּ כדי לדכא את מתנגדיו, לכלוא ולענות, והעם המצרי, שכפי שציינו אמש נחוש בדעתו להשלים את המהפכה ולא להסתפק בהחלפת רודן אחד באחר, החליט לכפות על הצבא להמשיך בטיהור האורוות.

הצבא נאלץ להתערב ולהגן על המפגינים, שספגו מטחי ירי מצד השטאזי המצרי. התקרית נמצאת בעיצומה בעת כתיבת שורות אלה, ומשום מה אני לא מוצא על זה שום דבר בתקשורת – לא הישראלית ולא העולמית. אבל הדיווחים בטוויטר באים מהרבה כיוונים ונשמעים אמינים. נמשיך לעקוב.

עדכון: כשעה לאחר הדיווחים הראשונים בציוצית, העניין דווח בערוץ אל-ג'זירה. עדיין אין כלום באתרי החדשות המובילים.

עדכון 2: שירות ביטחון המדינה נמצא ככל הנראה בהיסטריה כללית, וכוחותיו שורפים מסמכים גם במדינת נאסר (ויש להניח שנקבל דיווחים על מקומות נוספים בהמשך). אנחנו בהחלט חיים בזמנים מעניינים.

עוד במהפכות האזוריות: תהיתם מתי זה יגיע גם לארצנו הקטנטונת? קבלו: 15 במרץ, העם הפלסטיני מתחיל להתקומם נגד הנהגתו המושחתת – הן זו מזן הרשעות הפלטוסטנית והן זו מזן החמס (הא' הושמטה במכוון). יהיה דיסקו ואנחנו כמובן נמשיך לעקוב.

ולתחומי הריבונות השלישית (כמו שאוהב רינו צרור שיחיה לומר):

מכובדי הגלילי אבו אלמוג* השתמש בזכות הנתונה לקוראי הבלוג להזמין, במסגרת "פרויקט 300" הנמצא בעיצומו (וגם בכלל, למעשה), נושאים לפוסט היומי, ושאל לדעתי על המפלגה החדשה שאריה דרעי כן או לא מקים (ותיכף נגיע לזה), אז עברתי על החומר העדכני והנה מה שמסתמן לי:

לדעתי דרעי עושה טעות בכך שהוא מנסה לחזור לעניינים דרך ש"ס. קראתי שהוא מנסה להתנחמד עם משה יוסף, בנו של הרבובדיה, ושהוא ניסה לחזור למרכז העניינים באמצעות תיווך במשבר הגיורים הצבאיים המסעיר את העולם החרדי. למה זו טעות? כי עם כל כמה שהבאבא-בדיה מזדקן ומפגין סימני התערערות מנטלית קלים אך מתגברים, הוא לא אידיוט, והוא יודע שלהכניס את דרעי לש"ס רק יעשה לו מלחמות, עוינות ובלגאן, והרווח האפשרי של מנדט או שניים בבחירות הקרובות לא שווה את החורבן שזה יעשה לטווח ארוך במפלגה. עובדיה סך הכל מבסוט מההנהגה של ישי, שגם מחובר חזק מאד למשק ביתו, ולא יעשה זעזועים.

בנוסף, זו טעות מבחינתו של דרעי עצמו. אם דרך ש"ס ודרך הרבובדיה (למרות כל הדיבורים החברתיים וזה), אז מה החידוש הגדול פה? בסרט הזה כבר היינו. שבעת המנדטים שחזה לו הסקר של ידיעות אחרונות היו מבוססים על ההנחה של מפלגה חדשה, שתציע משהו אחר מהקומבינות המוכרות לעייפה של ש"ס, מהשנור והחינוך לבטלנות שלה – וגם מההתרפסות שלה בפני הסמכות הליטאית.

בנוסף, עושה רושם שדרעי בלחץ עוד לפני שזה בכלל התחיל. מסתבר שהוא מאיים בתביעת דיבה על העיתונאית החרדית שרי רוט, על שכתבה שהשפיל את הרבובדיה במהלך ניסיון הגישור בנושא הגיורים. בעולם החרדי, כך על פי הדיווח של מעציב אונליין, נדהמים ודי נגעלים מכך שדרעי מאיים רק על העיתונאית ולא על האתר המפורסם "בחדרי חרדים" בו פורסמו הדברים.

מצד שני, לדרעי יש גייסות, והם כבר החלו לעבוד ולהתסיס את השטח למענו. אין כל ספק שאם ירוץ במפלגה חדשה (דבר שהוא נורא טורח להכחיש), הוא יעבור את אחוז החסימה בקלות. השאלה איזה תוכן הוא יביא. אם הוא ישכיל להתנתק מבית יוסף ומדפוס הפעולה שלו וליצוק תוכן חדש, חוצה גבולות, הוא יכול לסחוף המונים. האפשרות הזו יושבת שם ומחכה לו, אבל לא נראה לי שהוא בנוי לזה. הניחוש שלי הוא שלאחר שיראה שעובדיה לא מזיז בשבילו את אלי ישי, הוא יחתור להדיח את עובדיה מראשות מועצת החכמים על ידי הכרזתו דה-פאקטו כעובר בטל, אולי בשיתוף פעולה עם אחד הבנים. אם אכן כך יקרה, זה רק יגרום לו להיראות רע וגם אם בבחירות הקרובות הוא יקבל שבעה או אפילו עשרה מנדטים, זה לא יחזיק מעמד ויתפוגג עוד יותר מהר משינוי. מצד שני, אם זו תהיה השתלטות לצורך שינוי של ממש, יהיה מאד מאד מעניין, אבל כאמור – לא נראה לי שדרעי באמת בנוי ללכת נגד הממסד הרבני, וקשה לי לחשוב על רב חשוב מספיק שיתמוך בשינויים מהותיים וגם יפרוש על דרעי חסות.

זהו להיום. מערכת רדיקל מקלדת מודה לכם על הביקור והיא סמוכה ובטוחה שאתם מודעים לקיומו של כפתור התרומות, המרחיק זאבים ומעקלים מדלתו של אבו קדם, המביא לכם תוכן מצוין וחינוכי זה.

*לקורא עדי זילברברג: בקשתך מעט מורכבת יותר, אבל בלי נדר נגיע לזה בטרם תום הפרוייקט. תודה.