Archive for the ‘פוליטיקה – פנים’ Category
אני יודע שרבים מכם, קוראיי הנאמנים, מאוכזבים מהירידה התלולה במשאבים המושקעים במדור מצוין וחינוכי זה, ואני מבטיח להשתדל יותר, אבל זה באמת סקופ כשר, והרסס שלנו קצת עושה אפצ'י כרגע, אז קחו לכם.
פוסט נפרד ונטול לינקים לסקופ בערב, אם תרצה האלה.
סקופ עומד בשער נגד הבריונים
Posted on: 12 במאי 2008
וזה מאמר מצוין מאד של שלום ירושלמי ב-NRG המחודש.
אה, וכמעט שכחתי – קיטור רותח לשבת, למי שהחמיץ
תיהנו!
אז קחו את כל הלינקים הרלוונטיים, וכמובן את אלה של סקופ בשתי היממות האחרונות, שבהן לדעתי הובלנו ברשת העברית – לפחות בקרב אתרי חדשות – בכל הנוגע לסיפור הזה. לא יודע מה אתכם, אני מרגיש סיפוק מהעבודה שעשינו בתחום. טוב, כשאני אומר הובלנו זה צריך להיות חוץ מיואב יצחק, שהוא תותח עם ביצים משיש וכנראה קשרים יותר טובים משלנו.
אז ככה, בראשית היה את הלינק של הניו יורק פוסט
ויש גם את הלינק של הניו יורק טיימס
יש כמובן את הלינק האמיץ והמאלף של האתר משפטון (כנראה מסונף ל-NFC) שמסביר את כל הקומבינה של איך הוחלט להפיל את אולמרט עם תיק – אמיתי לגמרי, לא תפור – מסוף שנות התשעים.
יש את הלינק לסיפור על התביעה של לווייני הריגול בניו יורק סאן
ואלה האייטמים של סקופ שהתפרסמו בנדון
איך קשורה פרשת אולמרט לתביעת מיליארדים ביטחונית?
מי העד הלהוט בפרשת אולמרט ולמה חיכה עד כה?
מסתמן: חברו הטוב של אולמרט יהיה עד מדינה
.
.
.
ולמי ששאל אם סקופ כל-כך מסכן שהוא צריך את הכניסות שמייצרים הלינקים שאני שם פה – אתה יודע, באבה…דונם ועז. מלבד זאת, אני שם כאן רק לינקים שדבריםשאני חושב שקוראיי יאהבו לקרוא, ואני מעריך את הקליקים שהם מספקים.
יש להפר את צו איסור הפרסום!
Posted on: 6 במאי 2008
כן, אני יודע, כבר היתה לי פעם כותרת כזו כאן, אבל שוב יש לזה סיבה טובה. תודה על הקליקים וגם על התגובות שבטח תשאירו, בהיותכם אנשים טובים.
קיטורים לשבת – 4.4.08
Posted on: 4 באפריל 2008
והערה מערכתית – משרת העורך בסקופ אוישה. קוראים לה מירונה לזר והיא תותחית. אינשאללה לא ירחק היום שנרחיב את המערכת שוב, כי היא רחוקה מגודלה האופטימלי – בטח לכמויות האייטמים והטראפיק שאנחנו בהחלט מתכוונים להגיע אליהם בקרוב. כל האנשות והאנשים הטובים ששלחו קור"ח – זה יושב אצלנו און פייל ויישלף ברגע שתהיה שוב משרה פנויה. תודה.
הפתעה! משטרת ירושלים – אותו גוף מקצועי, מסודר ויעיל – הופתעה לגמרי. משטרת ישראל מודיעה בתדהמה. שוב. הפעם הופתעה קלגסת ירושלים מכך שמאות לוקים בנפשם צעדו על שכונת ג'בל מוכאבר במזרח ירושלים, במטרה להרוס את הבית שבו התגורר (בלשון עבר סופני) החלאה שטבח בקטינים לא חמושים בישיבת מרכז הרב.
כמובן שהמלה "הפתעה", בשמשה את משטרת ירושלים, היא עניין יחסי מאד, ולא דומה כלל לאופן בו אתם ואני משתמשים ביחידה מילונית זו. כשאוהדי בית"ר ירושלים פרצו למגרש וערכו חגיגת אליפות אשתקד, המשטרה טענה ש"הופתעה", למרות ששדרי הטלוויזיה סיפרו בוודאות מוחלטת שהדבר עומד לקרות עשר דקות ויותר טרם שריקת הסיום, ולמרות שלא היה צריך אלא להיות בטווח שמיעה מן האוהדים כדי לדעת זאת (ונעזוב הפעם את השאלה למה בעצם למנוע זאת. פעם אחרת).
עוד גוף שמעלים עין ומעמיד פנים הוא התקשורת הממוסדת בישראל. מבחינה פוליטית, התקשורת בישראל חופשית למדי ובשנים האחרונות אף למדה לבעוט קצת בממסד הפוליטי (בכפוף לאינטרסים ודעות, כמובן), כעולל החוקר את שריריו. אולם בעוד שחלפו הימים בהם סרו כל העיתונים הגדולים באופן אוטומטי למרות השלטון בכל פעם שנשלף קלף הביטחון (ולעתים לא רחוקות גם סתם "טובת הציבור"), הרי שהגנרלים והעסקנים הבכירים הוחלפו באדון ציני ונטול מעצורים בהרבה – האל ממון ועבדיו הנבחרים.
לכאורה, התקשורת בישראל נושכת, ומפרסמת חדשות לבקרים חשיפות מסמרות שיער על התנהלותם של גופים כלכליים, על השחיתות ועל הניצול. בפועל, מקפיד כל גוף תקשורת לפרסם רק על עוולות נדירות של הגופים אליהם אין לבעלי השליטה בו שום קשר.
תאמרו, מה אתה רוצה מהחיים שלנו, זו דרכו של עולם? נכון. הבעיה היא שברוב המשקים הלאומיים, הבעלות על הגופים הכלכליים השונים – ועל כלי התקשורת – מבוזרת במידה כזו שאכן מתקיימת מערכת איזונים ובלמים בין גנבים כביכול, בה מספיק גופים מדווחים זה על הפוילע שטיקים של זה כדי למנוע, אם לא השתנה בבריכה, לפחות השתנה מהמקפצה על ראשי המתרחצים האחרים.
בישראל, אפעס, המצב שונה. קבוצה קטנטונת – כל השחקנים בכל קבוצות המשנה נכנסים במסעדה בינונית עד גדולה – שולטת ברוב מוחלט של הפעילות הכלכלית הלא-ממשלתית בישראל, ובאמצעות הכוח הכלכלי הפרטי הזה גם על הפעילות הממשלתית. 18 משפחות אלה שולטות – בבעלויות צולבות מורכבות – על רוב המעסיקים ונותני השירות בישראל. על כל עוולה כלכלית-חברתית הנחשפת, הרבה יותר נקברות על ידי החלונות הגבוהים בכלי התקשורת משום שאינן נוחות לבעל שליטה, שהוא במקרה (מקרה חוזר ונשנה) גם בעל שליטה במקום אחר.
בדמוקרטיות מודרניות קיימות הגבלות חמורות על מונופולים וקרטלים, מתוך הכרה למודת ניסיון בכך שכוח רב מדי במקום אחד, כוח מוחלט מדי בתחום נתון, לעולם ישרת את עצמו על חשבון הזולת. גם בישראל קיימות לכאורה הגבלות כאלה, ואכן כל משפחה כשלעצמה מנועה מלשלוט ביותר מדי נכסים – אם כי רבים סבורים שגם הגבלות אלה אין בהן די. הבעיה היא שכאשר משפחות א', ב', ג' ו-ד' שולטות כל אחת בנתח המותר, ביחד הן שולטות בהרבה יותר מן המותר, ומי שחושב שהן עסוקות כל אחת בלפקח שהאחרת לא תדפוק אותנו, האזרחים והצרכנים, מוזמן להתקשר אליי – יש לי גשר נחמד למכור במחיר מציאה. הבעיה היא לא השותפות של כמה משפחות בגוף אחד, אלא השותפות הצולבת והמתוחכמת והגלויה והסמויה שלהןגם בעוד הרבה מקומות אחרים, וכל זה בעודן משחקות אותה נאבקות בעוז זו בזו על הבכורה, ובעוד כלי התקשורת שלהן משרתים את האשליה הזו.
*המאמר התפרסם במקור ב-18.3.08 בסקופ – חדשות הגולשים של ישראל
תגובות אחרונות