משטרה ותקשורת: מעלימים עין, מעמידים פנים
Posted on: 18 במרץ 2008
הפתעה! משטרת ירושלים – אותו גוף מקצועי, מסודר ויעיל – הופתעה לגמרי. משטרת ישראל מודיעה בתדהמה. שוב. הפעם הופתעה קלגסת ירושלים מכך שמאות לוקים בנפשם צעדו על שכונת ג'בל מוכאבר במזרח ירושלים, במטרה להרוס את הבית שבו התגורר (בלשון עבר סופני) החלאה שטבח בקטינים לא חמושים בישיבת מרכז הרב.
כמובן שהמלה "הפתעה", בשמשה את משטרת ירושלים, היא עניין יחסי מאד, ולא דומה כלל לאופן בו אתם ואני משתמשים ביחידה מילונית זו. כשאוהדי בית"ר ירושלים פרצו למגרש וערכו חגיגת אליפות אשתקד, המשטרה טענה ש"הופתעה", למרות ששדרי הטלוויזיה סיפרו בוודאות מוחלטת שהדבר עומד לקרות עשר דקות ויותר טרם שריקת הסיום, ולמרות שלא היה צריך אלא להיות בטווח שמיעה מן האוהדים כדי לדעת זאת (ונעזוב הפעם את השאלה למה בעצם למנוע זאת. פעם אחרת).
עוד גוף שמעלים עין ומעמיד פנים הוא התקשורת הממוסדת בישראל. מבחינה פוליטית, התקשורת בישראל חופשית למדי ובשנים האחרונות אף למדה לבעוט קצת בממסד הפוליטי (בכפוף לאינטרסים ודעות, כמובן), כעולל החוקר את שריריו. אולם בעוד שחלפו הימים בהם סרו כל העיתונים הגדולים באופן אוטומטי למרות השלטון בכל פעם שנשלף קלף הביטחון (ולעתים לא רחוקות גם סתם "טובת הציבור"), הרי שהגנרלים והעסקנים הבכירים הוחלפו באדון ציני ונטול מעצורים בהרבה – האל ממון ועבדיו הנבחרים.
לכאורה, התקשורת בישראל נושכת, ומפרסמת חדשות לבקרים חשיפות מסמרות שיער על התנהלותם של גופים כלכליים, על השחיתות ועל הניצול. בפועל, מקפיד כל גוף תקשורת לפרסם רק על עוולות נדירות של הגופים אליהם אין לבעלי השליטה בו שום קשר.
תאמרו, מה אתה רוצה מהחיים שלנו, זו דרכו של עולם? נכון. הבעיה היא שברוב המשקים הלאומיים, הבעלות על הגופים הכלכליים השונים – ועל כלי התקשורת – מבוזרת במידה כזו שאכן מתקיימת מערכת איזונים ובלמים בין גנבים כביכול, בה מספיק גופים מדווחים זה על הפוילע שטיקים של זה כדי למנוע, אם לא השתנה בבריכה, לפחות השתנה מהמקפצה על ראשי המתרחצים האחרים.
בישראל, אפעס, המצב שונה. קבוצה קטנטונת – כל השחקנים בכל קבוצות המשנה נכנסים במסעדה בינונית עד גדולה – שולטת ברוב מוחלט של הפעילות הכלכלית הלא-ממשלתית בישראל, ובאמצעות הכוח הכלכלי הפרטי הזה גם על הפעילות הממשלתית. 18 משפחות אלה שולטות – בבעלויות צולבות מורכבות – על רוב המעסיקים ונותני השירות בישראל. על כל עוולה כלכלית-חברתית הנחשפת, הרבה יותר נקברות על ידי החלונות הגבוהים בכלי התקשורת משום שאינן נוחות לבעל שליטה, שהוא במקרה (מקרה חוזר ונשנה) גם בעל שליטה במקום אחר.
בדמוקרטיות מודרניות קיימות הגבלות חמורות על מונופולים וקרטלים, מתוך הכרה למודת ניסיון בכך שכוח רב מדי במקום אחד, כוח מוחלט מדי בתחום נתון, לעולם ישרת את עצמו על חשבון הזולת. גם בישראל קיימות לכאורה הגבלות כאלה, ואכן כל משפחה כשלעצמה מנועה מלשלוט ביותר מדי נכסים – אם כי רבים סבורים שגם הגבלות אלה אין בהן די. הבעיה היא שכאשר משפחות א', ב', ג' ו-ד' שולטות כל אחת בנתח המותר, ביחד הן שולטות בהרבה יותר מן המותר, ומי שחושב שהן עסוקות כל אחת בלפקח שהאחרת לא תדפוק אותנו, האזרחים והצרכנים, מוזמן להתקשר אליי – יש לי גשר נחמד למכור במחיר מציאה. הבעיה היא לא השותפות של כמה משפחות בגוף אחד, אלא השותפות הצולבת והמתוחכמת והגלויה והסמויה שלהןגם בעוד הרבה מקומות אחרים, וכל זה בעודן משחקות אותה נאבקות בעוז זו בזו על הבכורה, ובעוד כלי התקשורת שלהן משרתים את האשליה הזו.
*המאמר התפרסם במקור ב-18.3.08 בסקופ – חדשות הגולשים של ישראל
7 Responses to "משטרה ותקשורת: מעלימים עין, מעמידים פנים"
18 במרץ 2008 at 14:50
הזה. איש לא היה מאשים אותם אם היו מביאים "יותר מדי" שוטרים. יש כלל שאומר שאם יש תרחיש, אפילו בסבירות נמוכה, שאם אכן יתרחש ידפוק אותך קשה, חובה להתכונן אליו. לא היתה לאידיוטים שום בעיה להתכונן כמו שצריך, אבל הם בחרו שלא לעשות זאת.
18 במרץ 2008 at 15:12
לגמרי במקרה נכנסתי לכאן וראיתי שאני שוב בצד המקולל. נולדתי למשפחה, איך להגיד בעדינות, עשירה. אני אפילו מקושר משפחתית לאחת מאותן שמונה ח"י משפחות שעליהן כתבת כאן. אני עובד כבר חמש שנים כסוכן מכירות של חברה בתחום הצעצועים, השכר שלי הוא בערך פעמיים השכר הממוצע במשק (14,600 ברוטו, אם זה מעניין מישהו), אני קורע את התחת כדי לשלם את שכר הדירה שלי ורק עכשיו גמרתי תשלומים על הלוואה שלקחתי כדי לרכוש מכונית. בטווח הנראה לעין, ועם השכר של בת-זוגי שמרוויחה בערך חצי ממני, אין לי סיכוי ממשי לרכוש דירה בשנים הקרובות.
אבל מה זה משנה. עכשיו, אחרי שקראתי אותך, אני יודע שלא משנה מה אני עושה ואיך אני חי, מבחינת אנשים כמוך אני רמאי, גנב, שקרן ונוכל.
אתה יודע מהה ההבדל בינינו, ברמן? שאני נמצא כל הזמן תחת זכוכית מגדלת משום שאחד מקרובי משפחתי הוא איש עסקים מוצלח; כלומר, אני אשם בשחיתות המידות עד שיוכח אחרת. ואילו אתה יכול להתיז רפש וסחי כאוות נפשך משום שמינית את עצמך לטריבון עממי או משהו כזה. ממי שמטיף כל הזמן לאחרים הייתי מצפה להתנהגות קצת אחרת.
18 במרץ 2008 at 15:26
מי קרוב משפחתך. גם לי יש קרובים רחוקים ששווים הרבה מאד ג'ובות. השאלה היא אם אתה אשכרה נהנה מקרבה זו, ואשכרה שולט בנכסים כלכליים, ואשכרה משפיע על חיי זולתך באמצעות שליטה זו. היות שלא, לא עליך מדובר כאן לעיל.
אף אחד לא האשים אותך בשום דבר, ואפילו לא את קרוביך באופן אישי. מדובר בדינמיקה שבהכרח תקרה במצב הנתון, ולא בכשל מוסרי אישי. נוחי דנקנר (סתם דוגמא) אינו איש רשע מיסודו. עמדתו בחיים היא שגורמת לו לפעול בדרכים שלדעתי מזיקים מאד לאינטרס הציבורי, וצריך הרבה מאד כוחות נפש כדי להתעלות מעל הדינמיקה הזו במידה כלשהי.
אז די עם הרגשי. 14 אלף ברוטו בחודש זה ממש לא מי שאני מדבר עליו, ולא משנה בכלל מה שם משפחתך. אולי יש כאלה ששופטים אותך לפי זה, וזה מאד מפגר מצידם, אבל אני לא עשיתי את זה בשום מקום.
18 במרץ 2008 at 16:37
רחביה, אתה צודק ב- 100%, אבל אתה שוכח שבסה"כ מדובר במדינה קטנטונת. בדיוק כמו שכמעט לכל אחד יש אחות של דוד של אחיין של סבא של שותף לחדר שעובדת בכנסת ויכולה לספר רכילויות עסיסיות, כך גם לכל בעל הון יש החזקות צולבות ואינטרסים אצל בעלי הון אחרים. המדינה שלנו פשוט קטנה מדי מכדי לקיים מודל תחרותי אמיתי (נניח כרגע לשאלה האם מודל כזה מתקיים במדינות אחרות, גדולות יותר).
הפתרון הוא או רגולציה דרקונית (כלומר כזאת שלא חוששת לסגור חברות אם יש בכך צורך) או שינוי קרדינלי במודל הכלכלי והפסקת תהליך ההפרטה. כמובן שכל פתרון ייצור בעיות חדשות שגם אותן נתקשה לפתור.
18 במרץ 2008 at 16:53
שהבעיה היא הגודל. ואכן את ההפרטה יש לעצור או לפחות להאט בצורה רצינית, ואף להשיב לאחור במקרים מסוימים.
18 במרץ 2008 at 18:51
קראתי שדווקא בהרבה מדינות אירופאיות ("מתוקנות") יש אפילו אחוז גדול יותר מהשוק אצל פחות ידיים. למעשה, ברוב העולם המערבי המצב לא כל כך שונה, חוץ מבארה"ב ששם יש יותר פיזור.
לא שמה שקורה בעקבות זה בארץ הוא לא רע (אין לי דעה מוצקה בנושא) אבל זה לא בהכרח בגלל המצב – יותר בגלל הדרך שבה האנשים שנמצאים בעמדת השליטה בוחרים .. לשלוט.
בכל מקרה, אין ספק שבעידן המידע החופשי שבו כל אחד יכול לדווח על מה שקורה מסביבו, האינטרנט ואתרים כמו סקופ הם כלי נפלא. 🙂
Comments are closed.
18 במרץ 2008 at 12:42
אל תתעלם מהעיקר שבדברים של גורביץ' – שלמשטרה הייתה סיבה טובה להאמין ששוב פעם מדובר בפלופ שיגיעו אליו 4 אנשים.