עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

התפרסם במקור כאן

המשפט דלעיל נאמר על ידי בני הפושטק, שיודע אגב לזהות 24 מ-27 אותיות בעברית במכה ראשונה, במהלך ארוחת ערב השבוע. הוא בן שלוש וארבעה חודשים (כמעט). סתם, רציתי לחלוק.

יאללה, פוטוגרפים להמונים:

פושטק

אמו של הפושטק מבקשת לתרום את הסיפור שבו היא משכימה את הילד שיראה את אבא שלו בטלוויזיה מדבר "על האנשים הרעים שהרביצו לאיש", ואז הוא שואל: "אבל אם הוא בטלוויזיה, איך הוא יחזור הביתה?"

אחות של פושטק

זו עוד לא מדברת. רק עושה דוקטורט במדעי הפלירט והצחקוק.

שבת שלום.

אתכם, קוראיי הנאמנים, הסליחה על שבשל עומס העבודה בסקופ אין לי זמן לנשום ובטח לי לכתוב פוסטים, אבל אני רוצה להודות לכל הקוראים והבלוגרים העמיתים שהרשו עד כה סינדיקציה של כתיבתם באתר. עד כה פורסמו בסקופ, מאז הצטרפתי, אייטמים של: שוקי גלילי, יריב מוהר, יוסי גורביץ, יוסי דהאן, איציק ספורטא, עדי זילברברג, ירון חיימסון, מנחם רבוי, יוסי דר, יהונתן קלינגר… ובטח יש מישהו שבמצבי המטושטש משהו שכחתיו.

אה, ובבוקר (קצת אחרי שבע) אני מופיע בתוכנית הבוקר של קשת בערוץ 2, בנוגע לקלטת האלימות המשטרתית שפורסמה כסקופ כשר למהדרין באתר סקופ.

זהו לעכשיו, שוב סליחה, נשתמע בקרוב.

שלום צאן קדושים. בעזרת השם תתברך יהיה מאוחר יותר פוסט לקראת ועידות נבאדה בשני הצדדים והפריימריז החשובים של דרום קרוליינה אצל הרפובליקאים, אבל קודם כל ביזנס – אני צריך אמן פלאש לצורך הקמת אתר חדש ומעניין. דרוש מישהו שמוכן (אם הפרוייקט ייראה לו או לה, כמובן) להיכנס כשותף תמורת העבודה (הלא נורא רבה אבל אינטנסיבית מאד בשבוע וחצי הקרובים). נא לפנות אליי בדחיפות במייל אם אתם מעוניינים או מכירים מישהו שטוב בפלאש ופנוי להובלה. תודה.

ערב טוב קהל נכבד, תשב שם בפינה.

ממשלת הממלכה המאוחדת של ברמן ושפאץ, (המתלבטת לעת עתה בנוגע לשם עברי גאה לאיחוד דנן, פרטים בקרוב מאד), מכריזה בתדהמה על הולדת הנסיכה כרמל, היום, י"ח בחשוון תשס"ח, הוא ה-30 באוקטובר 2007 למניינם. לאם המלכה הגיבורה, שילדה את הנסיכה ללא צורך בחומרים מטשטשי תודעה מסוג כלשהו, שלום וברכה.

הנסיכה דנן נולדה במשקל 2.755 קילו, עם עשר אצבעות בידיים וגם ברגליים, עם מבט חקרני וער, עם דעה מוצקה למדי על עמק הבכא ועל עמידתו בהשוואה עם הרחם, ועם… נו, תשפטו בעצמכם.

פרטים נוספים (וגם תמונות יותר מחמיאות שיילקחו קצת אחרי העשר דקות הראשונות לחייה) בהמשך.

אבל קודם כל מה שמגיע, מגיע – ומה שמגיע זה נשיקה ענקית לכל, כולל כל, מי שקשור למחלקת יולדות בבית החולים הלל יפה. לדוקטורים התותחים דוד (הוותיק והמנוסה) ואלעד (הצעיר יותר, הקול והזורם). למיילדת המופלאה רעיה, למיילדת המתלמדת המתוקה והמקסימה והמרגיעה אירה שקיבלה אותנו לחדר ההכנה ללידה (מוניטור), לזהבה ולדליה שמכירות את אום קדם וכרמל מהפורום בתפוז ובאו לבדוק מה שלומה אחרי הלידה (אגב, עד אחרי הלידה לא ידע איש מבעלי המקצוע הנהדרים המוזכרים לעיל שאנחנו מסוחבקים עם מי מעמיתיהם, וקיבלנו את רמת הטיפול והשירות שהם נותנים, מסתבר, לכל יולדת באשר היא אמא). הד"ר הלל יפה, מיילדם של רבים מילדי העלייה הראשונה והשנייה, מסתכל מלמעלה ומחייך על ביצועי העובדים בשמו.

מדור מצוין וחינוכי זה ימשיך באספקת התובנות, ההתחכמויות, ההסתות וההמרדות הרגילות בקרוב, לאחר שעורך המדור ישלים קצת שעות שינה. And to all a good night.

טוף, פעם שעברה זה הצליח בצורה יוצאת מן הכלל, והניב פרנסה מצוינת לשנה (ותודה לזו שיודעת מי היא). אז עבדכם הנאמן שוב פנוי להובלה – ולאור בתו העתידה להיוולד בעוד שבועיים לכל היותר, די זקוק להובלה. אז אם אתם יודעים על מישהו שצריך עיתונאי, עורך, כותב, או מתרגם, שמקפיד בפרטים, בקיא בפרטים ולא מפחד לטחון שעות, רצוי במשרה מלאה – אודה מאד על כל הפניה.

פוסט על הקמפיין בארה"ב, ועוד אחד על יוזמת עבדכם "שבוע המודעות ליודו\כריסטו-פאשיזם", בהקדם.

עדכון: עד ש"בהקדם" יגיע, עדכון זריז: האדון הנכבד בראק אובאמה והגברת הנכבדה פעמיים הילארי קלינטון מצצו אצבע, הרימו אותה מעל לראש, הרגישו באיזה צד של האצבע קר יותר והגיעו למסקנה החכמה: שניהם הודיעו שיתמכו בפיליבאסטר של דוד על חוק החסינות לחברות התקשורת הזונות.

יפה מצדכם, אבל תצטרכו למצוא נושא משלכם לצאת בו כלים. את הנקודות על העניין הזה מקבל רק מר דוד.

Love Is Just A Four-Letter Word / Bob Dylan

  נדמה כאילו רק אתמולאיבדתי את מוחיבקפה הצועניעם ידידה של חבר שליהיא ישבה שם, תינוק מכביד על ברכהאבל דיברה ממש לא כמו שפחהובעיניה אף לא רמז כי בכתהביטוי שאשמע לראשונה, איתהשאהבה היא סתם מלה גסה מול חלון ראווה מקושקשחתול שחרית פעהאני סתמתי את הפהלך לא היתה בפי מלהניסיוני מוגבל מאד ודל היהאת דיברת ואסתתרהעם זה שלו יקרא עוד בנך “אבא”לא ידעת שהחוכמה לאוזני גונבהשאהבה היא סתם מלה גסה נפרדתי באין רואיםלמשחקים משל עצמינכנס ויוצא מתקופות חייםשעצם שמם מצמיתמחפש כפילה, חש כמיההלהתפוגגות מוחלטת, עד כלותהאף כי דלת לא גיליתי בנמצאחשבתי שדבר עוד לא היה טיפשי כמו שאהבה היא סתם מלה גסה אף שלא הבנתי מה אמרתכשדיברת אז עם אישךרק על עצמי לחשוב אדעוהיום כבר אבינךאחרי שקמתי די, חושב רואהאת הנשיקה הקדושה, שלעד תדאהעולה באש, זרים אראהאוספים אותה מן השדהכל פח יקוש ידי טמנה יפהואאמין גם מבלי שאראהאמצא שאהבה היא סתם מלה גסה*******************
קשה לעשות צדק עם השנינה המקורית, אבל אני מוצא את עצמי מפזם את השיר הזה לאחרונה (לא ברור למה, מצב האהבה שלי טוב במידה ניכרת מרוח השיר), אז הנה. מן הסתם אפשר לשייף עוד, ואלה מכם שאוזנם לא ערלה למקצב (ושיעיינו בשיר המקורי, כאן, ויקפידו להתאים מקצב והברות וכיו"ב, ורצוי למנגינה שהיא אליטרטיבית משהו), מוזמנים להציע שיפורים.

לקחנו אני ואחי הימני השפוי™  את בכורי לטיול. היה טיול ארוך, שיחקנו במגלשות, מה פה מה שם. בדרך הגיעה כמות הפיפי בחיתולו של הילד למאסה קריטית, אז זרקנו בפח ושמנו פעמינו הביתה.
 
טוב, הולכים הולכים ואז הוא השתין שוב, אז הורדנו לו את המכנסיים הרטובים ואני לקחתי אותו על הכתפיים. 400 מטר ככה לפני הבית אני מרגיש זרם חם על הצוואר. אני פונה לאחי ואומר לו "יש לי הרגשה מזוויעה שהילד משלשל עליי". כשהתברר שזה רק (עוד!) ממספר 1, אשכרה רווח לי.
 
ערב קודם לכן פנה הילד לאחי ואמר לו, ככה, בשיא הטבעיות, "דוד שראל, אין לך בולבול!" והבעיה עם היציאות המדהימות האלה שלא נעים לצחוק לו בפנים, מה שרק מצחיק יותר.
 
הילד חובב שירה גדול, וכל יום בשובו מהגן הוא דורש שנשים לו ביו טיוב את השירים שהוא אוהב (לא, הוא עוד לא יודע מה זה יו-טיוב, אבל את "אליגזר בן יהודה" הוא מכיר מצוין). עוד משיריו האהובים: תשע בכיכר, שירי ילדות (עוזי חיטמן), אדון שוקו, "שיר מספר שמונה" של אריק איינשטיין, "שיר" של מתי כספי, "ארבע לפנות בוקר" ו"עכשיו הכל בסדר" של יודית, ועוד ועוד. יש איזה 20 שירים בפלייליסט, והוא רק גדל.
 
טוב, הנה עוד כמה אלפי מלים, או ליתר דיוק שווה ערכן בויז'ואלים להמונים:
 
 

מה, לא מספיק? יהיו עוד, רק לא היום.

לשנה הבאה:

• שנפסיק להרוג את עצמנו עם הכיבוש
• שנפסיק להתייחס למאות אלפי אורחים מועילים כאל עבדים
• שנאפשר לעשרות אלפי ניצולי שואה לסיים את חייהם בכבוד
• שנקלוט שעשרים אחוז מתחת לקו העוני זה נתון מזעזע, ונצמצם אותו, בשכל ובלי לפגוע בצמיחה, אבל פאקינג נצמצם בהקדם.
• שנלמד לאנוס בלי בושה את המיליארדרים, שמאד נהנים להיות תותחים כבדים בשלולית קטנה, לתרום ברצינות לשיפור פני השלולית
• שבעלי השררה יפסיקו כבר למצוץ את קופת הציבור מכל כיוון אפשרי
• אה, ומה לעשות – גם אנחנו. אחרת זה לא יעבוד

לעתיד הקרוב:

• שנלמד לראות את כל תושבי הארץ כאנשים
• שנפסיק לראות את ההיסטוריה שלנו דרך פריזמה של בכיינות
• שנמצא לדקויות ולגוונים של אפור מקום בשיח הציבורי. יהיה הרבה יותר מעניין ככה. מבטיח.
• שנלמד שמרחבים פתוחים, אוויר נקי, נחלים לא רעילים וירוק בעיניים זה לחם וחמאה, לא פינוק של יאפים.
• שנפסיק רק לחקות את אמריקה ואירופה ונפתח גם את המגניבות שורשית שלנו
• (לא, אני לא לגמרי סגור מה זה, אם כי יש לי רעיונות. אני ממליץ לחכמי המגניבות לעיין בדבר.)
• מה אני כן יודע – זה מתחיל לא רחוק מאהוד בנאי
• ואם כבר מדברים על זה – הגיע הזמן כבר די מזמן לאיזה אלבום חדש ומעולה ממנו, לא?
• שחיפה וירושלים יתנו קונטרה ממשית בתרבות
• שנגיע למונדיאל או ליורו
• עם כדורגל נחמד
• שמורים ירוויחו אצלנו יותר מ"מאמני חיים", וגם יותר מקצינים, נגדים ועובדי חברת חשמל בעלי ותק מקביל
• שחלופות לחרמון יהיו במרחק נסיעה קצרה מהגבול, במקום טיסה קצרה מנתב"ג
• שהנפט שאנחנו צורכים יגיע אלינו בצינור ישר מהמפרץ הפרסי
• שאנחנו נהיה אלה שנגלה את החלופה לנפט
• שניחלץ מהקיבעון האמריקקי בנוגע לסמים ונאמץ את גישת מזעור הנזק ומקסום הסבבה
• שכל קיץ, שתיים או שלוש מעשר ההופעות החמות שרצות באותו זמן על במות העולם יעברו גם פה
• וגם חמש או עשר מהפחות "חמות" אך האיכותיות לא פחות
• שתוך שני דורות, 10% מתושבי המדינה יצטרכו לכתוב "גם וגם" בסעיף המגונה "לאום" בתעודת הזהות

ואם שכחתי משהו – תוסיפו. ז'ה פה ווב 2.0 (רציתי משהו על גברים ונשים, אבל לא התלבש לי…)

ולסיום – שיהיה לי אחלה מנגל בעוד פחות משתים עשרה שעות, ו….אה, כן: פורצה מילאן!

פוסט הערות שוטפות במוצאי החג, אולי.

הנה, הנה, אני עוד פה 🙂

עושה רושם שלפחות חלק מיושבי הר אולימפוס תומכים – מסיבותיהם האנוכיות, ללא ספק – במר אהההההוד אולמרט. אחרת אין להסביר את התנהגותו התמוהה של המבקר, שהושיט לראש המכשלה על מגש של כסף הזדמנות נדירה לצאת צודק בהתכתשות ציבורית.
 
האמת, כמובן, היא שאין הרבה מסתורין באשר להתנהגות של מר לנידנשטראוס. הוא נואש להציג מסקנות לפני פרסום מסקנות דו"ח וינוגרד, שיגמדו בתהודתן את שלו. מכיוון שהוא, כנראה, לא בנאדם פיקח במיוחד, הוא לא מצא פתרון לדילמה הזו, ולכן שפך את התינוק עם האמבטיה, הפר כל נוהל מקובל ותקדימי, ונתן לאולמרט להתקרבן במידה לא מבוטלת של צדק. עובדה שאפילו מזוז נאלץ להתייצב לצידו. לינדנשטראוס מסמס את הרגע הגדול שלו על הופעה חסרת תוכן בפני הוועדה לביקורת המדינה, והסכים לסרס גם את הדו"ח עצמו מתוכנו.
 
קשה שלא לתהות – האם זה היה מכוון? ואם כן, כמה זה עלה לראש המכשלה? כי מתנה יותר יפה לקראת חג האביב הוא לא יכול היה לקבל. 
 

גם בנוגע למסמך השחיתות

הזעקה עולה בהרבה על התוכן. ממה שהצלחתי להתרשם, יש בין יותר ממאה המקרים של סיוע לחברי מרכז, גם מקרים אסורים בתכלית, וגם כמה מקרים שהם פשוט עדות לעליבות נפש יוצאת דופן (סידור מספרים טלפון קליטים וכאלה). אבל רוב מה שכתוב במסמך ההוא זה טובות מסוג שכל ח"כ וכל שר עושה לחברי מרכז שבקולותיהם הוא תלוי. גוועלד, יהודים – פוליטיקה. לא שבגלל זה צריך להבליג על המקרים האסורים, אבל כך צריך היה להציג את זה.
 

ביום שבת שוחחתי

בטלפון עם יוסי גורביץ' המצוין, ואמרתי לו שבנוסף לערך השעשוע שבפרשת ד"ר אסתרינה, יצא מזה עוד דבר טוב – התברר שאביגדור לא מתמודד טוב, לא עם לחץ ולא עם כישלונות, ושאני מתכוון לכתוב כדבר הזה בבלוגי. הוא מיד נזעק שלא אעיז "לגנוב" לו את הטור שהכין ליום המחרת. מתברר שלא רק מוחות גדולים חושבים אותו דבר, אלא גם שמאלנים עוכרי ישראל, לא עלינו. 
 

את שלמה שרף צריך להעיף

קיביניצ'ורט מכל תפקידיו כפרשן בטלוויזיה לא בגלל שהוא גזען – והוא גזען – אלא בגלל שהוא פשוט אפס. האיש פרשן מזעזע, שאינו תורם חצי תובנה מעבר למה שכולם רואים במו עיניהם הפוזלות. פשוט סבל צרוף לראות משחק ולשמוע את האיש הזה שופך את מררתו ולא מפסיק להסביר כמה שכולם גרועים ואיך שהוא – שלא אימן בשום מידה של הצלחה מאז מתישהו באמצע העשור הקודם, ולא שלא ניסה,  – הוא היה עושה את זה אחרת, ויותר טוב.
 
אז פליטת הפה המכוערת שלו על אוגבונה (שצריך לחטוף קנס על תנועת השחיטה – נענע תינוק, או נגן בגיטרת אוויר עם דגל הקרן אם אתה רוצה להתבטא) נותנת תירוץ, אבל הסיבה האמיתי להיפטר מהבבון קיימת כבר מזמן.