"היינו בעמוד 10 כשהשעמום החל להכות"
Posted on: 28 בפברואר 2005
- In: מעורב
- 20 Comments
טוף, אני חולה ומרגיש קקה, אבל גם לא יכול להירדם, אז בואו נעבור על אירועי השבוע החולף לפני שהוא ייעלם במראה האחורית.
1.
הלחץ על סוריה להעיף ת'תחת העייף שלה מלבנון גובר, וזה כמובן מרנין מאד. מעניין לראות איזה תפקיד, אם בכלל, ימלא בנו של רפיק אל-חרירי, ששכחתי את שמו, שהוכרז על ידי המשפחה כ"יורשו בכל התחומים". מעניין גם אם וואליד ג'ונבלאט ישרוד עוד שנה. מצד שני, אני בהלם שגם איאד עלאווי וגם פרבז מושארף עוד חיים.
2.
תוכניתו של בוש לעקר את הביטוח הלאומי האמריקאי באמצעות הפניית שליש מהמסים המשולמים לתוכנית ל"תוכניות השקעה אישיות" (שזה אומר "בואו, פראיירים, תשקיעו את הכסף לבד, בלי הגב של תוכנית עם קרן כבדה וחזקה שמנוהלת על ידי מקצוענים, וכשתאבדו ת'תחתונים, זב"שכם) מדשדשת קשות, וזה גם כן מרנין. בינתיים לא עוזר שאותה חברת יחסי ציבור שהרימה את מסע ההשמצה של "ותיקי סירות הקרב למען האמת" החלה לתקוף את איגוד הקשישים האמריקאי בשל התנגדותו לתוכנית. גם בקונגרס הרפובליקני מגלים המחוקקים שאי אפשר פשוט להתעלם מהבוחרים הקשישים, שלא קונים את הטענה לפיה הכסף שלהם לא ייפגע, או שלחילופין דווקא כן מפריע להם שרק הילדים שלהם יידפקו.
3.
"היינו סמוך לעמוד 10 כשהשעמום התהומי החל להכות". למי שלא קולט את הרפרנס – לא החמיצותם הרבה. ספרו של האנטר ס. תומפסון, "פחד ותיעוב בלאס וגאס", מתחיל במלים "היינו סמוך לעיירה בארסטו, בשולי המדבר, כשהסמים התחילו להשפיע", ואני בספק אם כשעגנון מת טחנו כל-כך הרבה את "בדמי ימיה מתה אמי" כמו שטחנו את הציטוט העבש הזה בסופ"ש האחרון, עם מותו של הבנאדם מכדור שירה לעצמו לתוך הלוע. לתומפםסון היה ים כישרון מילולי, אבל הוא היה עסוק כל-כך בלעשות עלינו רושם של כמה מופרע ו-Out there הוא היה, שלא נשאר מקום לשום דבר. אני אישית די נגעל מחוויית הסמים שלו, ולמרות שלא עשיתי את כל הסמים שהוא עשה, ובוודאי לא באותה תדירות, אין לי אלא להעיד שהחוויה שלי היתה ברובה הרבה, הרבה יותר חיובית ופחות מלאה פחד ותיעוב. דווקא "פחד ותיעוב בנתיבי הקמפיין", על מערכת הבחירות של 1972, הוא ספר מוצלח בהרבה לעניות דעתי. גם הטורים שלו לעמוד 2 של ESPN היו ברובם תמוהים ועקרים לדעתי. ראלף וויילי הנפלא היה הפסד עצום לאין שיעור לקורא הספורט. שוין. תנחומיי למשפחה.
4.
לגבי פרשת המטפלת – אני עוד כשאהובתי היתה בהריון נדרתי לעצמי שבכל ראיון של מטפלת אבהיר לה מראש שאם יש איזה שהוא סיכוי, ולו הקלוש ביותר, שהיא תכאיב לבן שלי, שתגיד עכשיו וניפרד בלי לריב. זה בוודאי יישמע כמו התלהמות, אבל אני בספק אם אני במקום אבי התינוקת הייתי מחכה למשטרה ולבתי המשפט שיענישו אותה. מה שמביא אותי לנקודה הבאה:
5.
אני מבין לגמרי את אביה של ההרוגה בפיגוע בטיילת, שאמר לשרון "או שאתה תנקום, או שאני". אני הייתי מפנה את אותה אמירה גם לאבו מאזן, אבל לו אני במקומו, והיה לי כסף, אני לא נח עד שאני מגלה מי שלח את המחבל, ועושה ממנו סטייק טרטר לכלבים.
6.
דיברתי עם ערן פיינמצר, דובר משטרת מחוז צפון, על הדרישה המקוממת של המשטרה לנתח את גופת מירב גבאי. מירב גבאי ז"ל נהרגה כשמכונית נהוגה בידי עבריינים, שנמלטה ממרדף במהירות גבוהה, עברה למסלול הנגדי והתנגשה במכוניתה. פיינמצר טוען שהוא לא יכול לספר לי למה היה למשטרה כל-כך חשוב לנתח את הגופה, בגלל שזה קשור לחקירה. נו טוף, נחכה שיוגשו כתבי אישום, ואם גם אז לא תסכים המשטרה לענות לשאלות בנדון, אולי נגיש עתירה על בסיס חוק חופש המידע.
בטח פסחתי על משהו חשוב, אבל לא נורא. במשיכת אף קולנית נגיד לילה טוב.
20 Responses to ""היינו בעמוד 10 כשהשעמום החל להכות""
28 בפברואר 2005 at 9:05
ואני מאמין גדול בנקמה.
שמע, בנוגע למטפלת, החלק הרציונלי שבי מאד מאד מקווה שלו הייתי במקום האבא, כן הייתי נותן לרשויות לטפל בזה, פשוט כי אין שום סיבה להסתבך איתם בגלל איזו פוסטמה מופרעת. בנוגע לנרצחת – זה כבר יותר קשה, יען כי היא אשכרה מתה. אילו הייתי איש עשיר במקום האב, אני חושב שעם כל הרציונליות בהחלט הייתי שוכר איזה שושואיסט מדופלם בדימוס שיגלה מי שלח את המחבל, ועוד כמה לוחמי סיירת במילואים שיחטפו אותו, ואז הייתי נהיה, כמו שסמואל ל. ג'קסון הגדיר את זה, ימי-ביניימי על התחת שלו.
את השרידים הייתי דואג שיזרקו בפתח המסגד הראשי של הג'יהאד או איזה ארגון שלא שלח אותו.
28 בפברואר 2005 at 9:45
מר ברמן, כתבת ש"הלחץ על סוריה להעיף ת'תחת העייף שלה מלבנון גובר, וזה כמובן מרנין מאד." אתה בטוח שיש סיבה לרינונים? זו ארץ עם רוב שיעי. במקום הסורים עלולים לבוא איראנים!
28 בפברואר 2005 at 13:06
טוב, אני מבין שעם המטפלת בסוף הייתי נרגע ומוסר לרשויות, מה שעשו האנשים במקרה האמיתי. בקשר לבחורה, נכון שהיא מתה, זה לא אומר שצריכים בגלל זה למות עוד חפים מפשע אבל אני מתחיל לחשוב רחביה יקר שזה יותר עניין של סגנון מאשר איומים אמיתיים. ואם כך, אני מתייחס לזה קצת כמו מנהיג חכם שמתלהם חזק כדי להרגיע בעצם את החמומים, הנה תצעקו, תאיימו, אבל בסוף לכו למשטרה ואל תפוצצו פרצופים בעצמכם. כל הכבוד מרחביה, מתוחכם ביותר.
28 בפברואר 2005 at 18:32
אני לא אמרתי "ללכת ולשים מטען בכיכר הכפר של המחבל". אמרתי למצוא את המשלח ולהרוג אותו בייסורים. משלח של מחבל מתאבד זה חפים מפשע? לא בספר שלי.
לגבי לבנון – בלנון אין רוב שיעי כמו שיש בעיראק. ייתכן שהשיעים מהווים את העדה הגדולה ביותר, אבל כל המוסלמים יחד מהווים 59% מאוכלוסיית לבנון, וזה כולל את הדרוזים והעלאווים (http://www.cia.gov/cia/publications/factbook/geos/le.html), אז ממש, ממש לא סביר שהשיעים לבדם מהווים יותר מ-40% גג פרוע, ומן הסתם פחות.
בנוסף, באמת נראה לך שהעולם ייתן לאיראן להיכנס ללבנון אחרי שיבעט משם את סוריה? מה גם שלאיראן אין את הגבול המשותף וההוויה ההיסטורית המאוחדת שיש לסורים עם לבנון. הם אפילו לא ערבים, למען השם. הם ימשיכו כמובן לסייע כמיטב יכולתם לחיזבאללה המטונפים, אבל זה הם עושים גם עכשיו.
28 בפברואר 2005 at 18:46
ההפניה לאתר של המודיעין האמריקאי הצחיקה אותי. מפקד האוכלוסין האחרון בלבנון נערך לפני 70 או 80 שנה. אם כן, מאיפה הנתונים? ואם העלוים והדרוזים נחשבים מוסלמים – והם לא – אז איזה מומחה חישב את האחוזים?
הנקודה היא שאיראן בתור מדינה שיעית תמשיך לסייע לחיזבאללה שהוא הארגון השיעי, והעולם יתעלם מזה כמו שהוא מתעלם היום. לא בטוח שהאינטרס הישראלי הוא שסוריה תיצא מלבנון.
28 בפברואר 2005 at 19:16
בלינק. וראיתי עוד לינק שמדבר על יחס של 60-40 בין מוסלמים לנוצרים. אם היית קורא את הלינק, היית רואה שהמספרים הם על פי אומדן שבוצע ביולי 2004. לא, אין לי מושג לגבי המתודולוגיה של האומדן הזה, אבל זה בוודאי יותר טוב מהקביעה שלך, שאינה מתבססת לעת עתה על שום דבר חוץ מהקביעה שלך. רוצה להביא לי לינק שיטען שלא נערך מפקד בלבנון זה 80 שנה? שהשיעים הם רוב?
השיעים הם רוב אך ורק בדרום לבנון. לגבי איראן – אם זה יהיה כמו היום, אז לא הפסדנו שום דבר, ואנחנו נשארים עם רווח נקי של יציאת סוריה מלבנון והקטנת יכולתה לסייע לחיזבאללה.
28 בפברואר 2005 at 19:47
אתה לא מרגיש הבדל בין "מפקד" ל"אומדן"? הם יכולים לאמוד מה שהם רוצים – ספירה מדויקת לא נערכה שם כאמור מאז שנות ה-30. אגב, המצב כנ"ל בכל ארצות ערב. במקום לינקים, קרא את הספרים של אייל זיסר או מאיר זמיר.
השיעים, למרות פיגורם היחסי לעומת הנוצרים, הם העדה העתידה לשלוט בלבנון אם וכאשר תהיה דמוקרטיה. השפעת איראן רק תגדל בעקבות זה.
28 בפברואר 2005 at 21:01
מותר ספרים על לינקים. זה לא שלספר העובדות של הסי.איי.איי. יש אינטרס לעוות את הנתונים, וכאמור, כל הלינקים שהצלחתי למצוא טוענים את אותו הדבר. אני הייתי מספיק מנומס כדי להריץ חיפוש פשוט באינטרנט ולהביא סימוכין לדבריי, ולא ברור מה כל-כך קשה לך לעשות את אותו הדבר.
אומדן הוא אכן פחות טוב ממפקד, אבל אם מה שאתה אומר נכון (לגבי אי עריכת מפקד מאז שנות ה-30), צריך להיות אפשרי למצוא את זה ברשת.
לגבי השיעים ודמוקרטיה בלבנון – אתה מן הסתם יודע איך עובדת השיטה בלבנון. זו לא דמוקרטיה רגילה, אבל אני אישית לא שמעתי על שום תנועה לשינוי השיטה, שהיא היחידה שיכולה למנוע שם מלחמת אחים, כך שהשיעים לא ישלטו בלבנון כמו שהם עתידים לשלוט בעיראק. לגבי היותם העדה הגדולה ביותר – יכול להיות, אם כי אני בספק, שכן אם הנוצרים הם 40%, כמו שטוענים כל הלינקים שאני הצלחתי למצוא, אז השיעים לכל היותר שווים להם. השיעים הם בוודאי לא רוב בלבנון, ואיראן לעולם, אבל לעולם לא תוכל לשלוט בלבנון כפי שעשתה זאת סוריה.
28 בפברואר 2005 at 22:46
לספר העובדות של סי.איי.איי יש אינטרס בולט לעוות נתונים. עיוות נתונים הוא חלק מעבודת המודיעין.
לא כל דבר ניתן למצוא ברשת. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במדינה ללא חופש ביטוי ופרסום.
אני לא מפחד מתנועה לבנונית שתדרוש שינוי בלבנון. אני מפחד מחבורה של אמריקאים החלטיים שידרשו שינוי בלבנון. אם יעשו זאת כמו שעשו עד כה בעראק זה יכול לגרום לתוצאות קשות מבחינתנו, קרי השתלטות שיעית. זהו חשש אמיתי!
28 בפברואר 2005 at 23:34
כשהסי.איי.איי עושה זאת בשבילך ? לא רק חושב, מנתח, עושה ומחליט ומשלם. ידוע כבר שזה ארגון שכל דאגתו הוא טובת היהודים בציון, ושזה ארגון שגם אף פעם לא נכשל, כמו…באיראן, וייטנם ועכשיו בעירק. הייתי סומך בעיניים עצומות שמשחקי הסי.איי.איי במזרח התיכון ממש טובים לנו פה, שחיים בשכנות לאנשים המוזרים האלה שמחולקים לשלושה סוגים, שיעים (זה הרעים האלה?), סונים (הרע במיעוטו) נוצרים (ערבים טובים קצת מאמינים בישו) וקצת מיעוטים שאפשר לנסות לנצל כמו הכורדים (תת אדם שכל תפקידם לשמש כבסיס לפעילות מודיעין ומאחר שהם לא כתובים בסקר של הסי.איי.איי בכלל, אז אולי הם לא קיימים וישכחו גם שהם נטבחו ונוצלו.
מהרצל ואת הלמס לא קם כמשה טנט, משהו כזה
ועוד דבר, כל מי שמהרהר אחרי הסי.איי.איי חשוד במשהו רע,
ופוגע בכלכלה החופשית .
1 במרץ 2005 at 20:39
חושד בסי.איי.איי. בכל דבר ועניין הוא כבשה אומרת הן? הגישה הזו, שאלת תם, מייבשת ת'תחת. אני לא רואה למה שספר העובדות של הסי.איי.איי. ישקר בעניין כמו ההרכב הדמוגרפי של לבנון או כל מדינה אחרת. אני לא חסיד של הסי.איי.איי ומכיר היטב למדי את ההיסטוריה האפלה שלו. אבל נשבר הזין מהנטייה שלך להאשים את כל מי שלא רואה כמוך את העולם בשחור ולבן באמירת הן לבעלי השררה. תתבגר כבר.
ולת"ת – זה שבלבנון עצמה אין חופש פרסום לא אומר שאין ברשת נתונים לגביה. פשוט לא טרחת לחפש סימוכין לדבריך. אני אגב, מצאתי, ולטענת וויקיפדיה אתה אכן צודק – לא בוצע מפקד רשמי מאז 1932. פעם הבאה תחפש לבד. כמו כן, מצאתי שני אתרים שטוענים ש-70% מאוכלוסיית לבנון היא מוסלמית, ולא 60%. אבל זה עדיין כולל לא רק סונים ושיעים, אלא גם דרוזים, עלאווים, איסמעיליים ועוד. אולי אתה בכל זאת רוצה לחפש ולמצוא אתר שיאשש את טענתך שהשיעים הם רוב? אני לא מכחיש שהשיעים בלבנון הם בעיה, וכך גם הפוטנציאל להשפעה איראנית, אבל אני ממשיך לטעון שאתה מגזים בסכנה זו וממעיט ביתרון של הוצאת סוריה משם.
2 במרץ 2005 at 20:31
עד כדי כך מבגרותך. צר לי 🙂
מה שכן, יש מצב שיימאס לי לענות לך ברמה שאליה אני עדיין מטפח ציפייה שתצטרף.
2 במרץ 2005 at 20:52
אז באמת אולי כדאי שתשוחח רק עם מי שמסכים איתך.
הערה לסיום, אני סבור, וכניראה שוב במיעוט קטן, שחלק מההתבטאויות שלך הן אלימות, וכאדם שכותב לאנשים אחרים, אמנם לאו דוקא קוראי רשימות , כדאי שתחשוב מה זה משדר.
ביי
2 במרץ 2005 at 23:14
יש מניאק שיודע שהוא מניאק. כשאני מתבטא בצורה אלימה, אני מודע לזה ועושה את זה בכוונה. אני לא פציפיסט, והילכך סבור שלעתים יש לאלימות מקום. אני לא חושב שהתבטאתי ***כלפיך*** בצורה אלימה. נהפוך הוא – אתה ורק אתה הוא זה שהכנסת לי לפה כוונה אלימה כלשהי כלפיך, ואז כשהתנערתי ממנה, קיבלת את זה כעלבון, או כהוכחה שאני רוצה לדבר רק עם מי שמסכים אתי – שזה קצת מצחיק, אם תחשוב על זה.
אני דווקא נהנה מאד להתווכח עם בעלי דעות שונות (כמו שאולי שמת לב), אבל אתה מסרב להבין את ההבדל בין לחלוק על טענה של מישהו לבין להחליט בשבילו ***למה*** הוא טוען אותה – ומשום מה תמיד באופן מתלהם למדי.
אם אתה לא מבין מה רב המרחק בין זה שאני (שוב, לא בפעם הראשונה, אדם שבעליל אינו חסיד של הממשל האמריקאי הנוכחי ושל התנהגות אוטוריטרית בכלל. אני די אלרגי לסוכניות לאכיפת חוק, למעשה) אומר "אני לא רואה למה שהאתר של הסי.איי.איי ישקר ***בפרט הזה***", לבין שאתה תכניס לי לפה כל מיני שטויות מוגזמות של שטופי מוח נוסח "מי שמפקפק בסי.איי.איי הוא אויב החופש", אז באמת אין לדיון הרבה טעם. התלהמות מצדך היא עדיין התלהמות מצדך גם אם אתה ממציא אותה, אך מייחס אותה אליי. קוראים לזה בתורת הלוגיקה "טיעון של איש-קש". אתה ממציא עמדה מופרכת, מייחס אותה לבר שיחך, ואז מפריך את העמדה המופרכת (שכל קיומה אך ורק בפיך), ובכך כביכול "מנצח" בוויכוח. דמגוגים משתמשים בזה בטונות.
אם תמשיך לנקוט בטכניקה הזו אני אמשיך להסב את תשומת לבך לעובדה שאתה משתמש בה, ולעובדה שזו לא צורת דיון של אנשים בוגרים.
3 במרץ 2005 at 6:38
האלימות שאתה מתבטא בה, לא היתה מופנית כלפי אישית, זה נכון, אך גם אלי, כקורא וביטאתי את התחושה הלא נעימה שזה מעורר אצלי. אני מודע לאטרקציה שיש לאלימות מילולית בכתיבה הישראלית וגם האמריקאית, זה משדר "ווינר" ואסרטיביות כביכול. ניסיתי להסב שימת לבך לטמיעה של ערכים תרבותיים ופוליטיים , כלומר ההשפעה של האימפריאליזם האמריקאי על הפוליטיקה, החשיבה והתרבות שלנו. ובעצם אני מבין שמבחינתך התרבות הזו רצויה, ולכן באמת נקודות המוצא שונות. אני לא מתלהב מן האלימות בחברה האמריקאית, ולא זו כאן. אם "יש מקום לאלימות" אז באמת כל אחד יחליט מה המקום שהוא נותן לזה, החל משודד ברחוב, עובר דרך מפגעים, ובעל שמכה את אשתו, וכמובן המטפלות שפשוט לא שילמו להן מספיק. בין פציפיזם ובין אלימות שלוחת רסן יש גווני ביניים רבים. טוב, אני יוצא מהבר, לפני שהקאובוי ישלוף…וכן, תודה על ההסבר החביב על הכשלים הלוגיים והפסיכולוגיים שלי, יש בזה משהו.
3 במרץ 2005 at 19:54
אני אמריקאי כמעט באותה מידה שאני ישראלי. לגבי טמיעה של ערכים תרבותיים ופוליטיים – תשומת לבי כבר נתונה לזה, שכן אני חי את זה 🙂 אני לא חסיד עיוור של התרבות האמריקאית, ולא של כל האלימות שבה, אבל גם לכנות יש ערך – מה גם שתרבויות מאופקות יותר כביכול אינן בהכרח שלוות יותר.
בנוגע לבחירה באלימות – כל אחד באמת שם לו את הגבול האישי. אתה חושב שלא? כל מה שאתה עושה הוא בסופו של דבר בחירה אישית. אתה יכול לכתוב את כל החוקים שבעולם – הם לעולם יהוו רק מראה חסרה מאד של המציאות, כך שתמיד יהיו פינות שתצטרך להחליט לבד.
3 במרץ 2005 at 22:56
שאתה ממש אמריקאי, זה משנה הרבה את הכיון של הדיון, ומייתר הרבה מהמילים שלי כאן שיצאו מהנחה שאתה ישראלי.
תמיד אני נדהם כמה טוב לדעת מידע בסיסי לפני שנכנסים לדיונים ארכניים…רק כדי לגלות בסוף שמה שהרגשת היה נכון, אבל מגיע מכיוון אחר לגמרי. :=)
אני מסכים שברוב המקרים מאזן האלימות הוא סכום אפס, כך ששלווה מסוג אחד מתאזנת באיזה פרץ שחיטה במקום אחר, בני אדם הם דומים יותר ממה שנדמה להם. התרבות האמריקאית העכשוית, והכוונה לתרבות הפוליטית, חולה לטעמי במחלת האימפריות השוקעות בניוון. זו חברה חיונית, מגוונת ורבת יצירתיות ופוטנציאלים, אבל היא הגיעה לנקודת בחירה בין היותה אימפריה ובין היותה דמוקרטיה, וניראה שהיא בחרה באלטרנטיבה הראשונה, והמצערת, לא רק להם אלא לעולם כולו. אמריקה שבישרה חירות ושוויון לעולם כולו, היום מייצגת דקדנס מושחת וראקציה. מצער לדעתי שישראל כמדינה עצמאית לכאורה פועלת באמת כרוטווילר (המונח של אורי אבנרי( של הקבוצות הכי ראקציוניות ומושחתות בתוך החברה הזו. הרי לא מוכרחים. הבלוג שלך באנגלית קצת שונה מזה שבעברית מבחינת הדגשים, מעניין למה.
בכל מקרה, טוב שהגעתי עד פה, כיון שזה סגר את המעגל של הדיון הזה מבחינתי.
אז אם אתה אמריקאי אולי אתה יכול לסדר גרין קרד ?
🙂
4 במרץ 2005 at 15:54
"אבל היא הגיעה לנקודת בחירה בין היותה אימפריה ובין היותה דמוקרטיה, וניראה שהיא בחרה באלטרנטיבה הראשונה, והמצערת, לא רק להם אלא לעולם כולו. אמריקה שבישרה חירות ושוויון לעולם כולו, היום מייצגת דקדנס מושחת וראקציה. "
כלומר יש בזה הרבה אמת. אני כמובן רוצה להאמין שהיא עוד לא בחרה סופית….
וכן, קרוב למחחצית שנותיי, חלקן כילד, חלקן כבוגר, ביליתי בניו יורק. לגבי דגשים, אני חושב שזה הפוסטים שיצא לך לקרוא. כאמור, דפדף אחורה ותקרא כמה מהדברים היותר ארסיים שנכתבו על בוש בעברית, עם כל הצניעות, כן? 🙂
Comments are closed.
28 בפברואר 2005 at 8:40
סערת אמוציות וקונפליקטים אופפת אותי למקרא דבריך על המטפלת והנרצחת ומסעות הנקם. מצד אחד הייתי מאד רוצה אבא כמוך, מצד שני אולי כל זה קורה כי יש כל כך הרבה אנשים שחושבים כמוך ?
אני חושב שאפרוש לשעה של מדיטציה על העניין
המתח בין אוניברסליות לפרטיקולריות במיטבו, או הדילמה היהודית, והתשובה הציונית.