הערות זריזות על הלייב 8
Posted on: 3 ביולי 2005
נכון, הייתי צריך לעשות את זה בזמן אמת, אבל הייתי עסוק בכל מיני דברים ולא כל-כך התחשק לי. אז בכלופן, הנה הרשמים שאני זוכר:
REM -הופעה חלשה, וסטייפ נראה רע. אילולי הפס הכחול הזה על הפנים והעיניים, הוא היה נראה כמו פקיד. (מה זה היה אגב, מחווה לבריטונים הקדמונים?)
U2 היו בסדר. בחירת השירים לא היתה משהו, חוץ מ-ONE כמובן.
מדונה היתה מצחיקה, עם הקשקושי קבלה האלה שלה על הקירות, משולבים במחשוף העמוק וה"פאקינג" שהיא שרבבה שם לאיזה משפט כדי להוכיח שהיא עדיין משלנו. עם זאת, היא נשמעה ונראתה פצצה.
מגרין דיי לא נהניתי. לא יודע.
רובי וויליאמס נשמע ונראה סבבה, אבל השירים שלו… שילונדע.
אלטון ג'ון נתן יופי של הופעה. השירים שהוא בחר פחות הלהיבו אותי, אבל הבחור יודע לתת בקלידים.
שמחתי לראות את מאריה קארי בשליטה. אני לא שם חצי זין כפוף על השירים שלה, אבל הבחורה הרי עברה התמוטטות וטוב לראות אנשים חוזרים מזה. היא היתה לגמרי קול וקשקשה שם על הבמה בסבבה ולא נלחצה כשלא הצליחו לארגן לה תושב למיקרופון. דיווה שמרגישה שהבמה שייכת לה. יפה לה.
The Who היו פשוט גדולים מהחיים. טל ברמן וקיסוס הדביל (שהיה מזעזע, אגב. מה הקטע שלו?) עיצבנו אותי עם ההיטפלות לאורך של השיר (האלמותי, המופתי, מגדולי שירי הרוקנרול) Won't Get Fooled Again. היה ביצוע פשוט חלומי, למרות היעדרו המורגש של אמן הבאס ג'ון אנטוויסל זצוק"ל. בפינאלה של השיר יש כמובן את הזעקה, והם מתחו את זה כמו כמו בליסטראה קטלנית, והמתח (אצלי לפחות) היה רב לראות אם יעמוד לו קולו של רוג'ר דאלטרי – פעם יפיוף הורס והיום סתם גבר נאה עם משקפיים – לתת בראש. עמד. נתן. צרחה נוקבת בלי לזייף. אח.
לא יודע אם הזכרתי את זה כאן, אבל הופעת הרוק הטובה ביותר שנפל בחלקי לראות היתה של ה-Who במדיסון סקוור גארדן בשנת 94 או 95. הם עשו סיבוב הופעות, שבניגוד לפסטיבלי הלהיטים של להקות זקנות כמו הסטונס התבסס דווקא על אלבום קונספט פחות מוכר שנקרא Quadrophenia. היה ענק מהחיים. היה איזה רגע שם שאנטוויסל פצח בסולו של חמש דקות של פינגרטאפינג – שזו טכניקה שמאד מוכרת בסולו גיטרה, אבל בבאס??? קרוב ל-20 אלף איש עמדו ובהו בפה פעור בתופעה. אחרי שהם גמרו לשיר את כל קוואדרופיניה, הם נתנו בהדרן את Tommy, את Won't Get Fooled Again ואת Blue Eyes. בהופעה ההיא, דאלטרי עדיין נראה כמו בחור בן 25, עם בטן שאפשר להקפיץ עליה מטבעות. מאז הגיל הכריח אפילו אותו לעשות כמה ויתורים, אבל הוא עדיין נראה מצוין לגילו – כמו האבא שהחברות של הבת שלו מתאהבות בו כזה.
ומה עם פינק פלויד, אתם שואלים? בסדר. נשמעו טוב מאד, כאילו לא עבר דור מאז הסכימו לנגן יחד. אני אישית אוהב את ה-Who יותר מאשר את פלויד, אז למרות המעמד ההיסטורי פחות התרגשתי. להקה גדולה וכל זה, אבל פחות עושה לי את זה אישית. החזקתי מעמד עד סוף ההופעה שלהם והלכתי לישון, אבל מבחינתי הקליימקס היה רוג'ר ופיט טאונסנד.
לגבי העילה לכל הטררם הזה – צ'מעו, מסכנים האפריקאים, ושמיטת חובות זה צעד ראשון חיובי, אבל כל עוד ימשיכו תאגידי ענק לקשור קשר עם שליטים מושחתים שם, זה הרי לא יעזור. נשמוט את החובות האלה, ואז נלווה להם שוב כסף, ואז שוב נשמוט…
נו טוף.
22 Responses to "הערות זריזות על הלייב 8"
3 ביולי 2005 at 17:09
עם עיניים עצומות מעייפות ולא ממש זכרתי. בסדר, נו. סחה על הייצוג ועל הדירבוק.
3 ביולי 2005 at 19:18
סילחו לי על בורותי אבל אני כל ההופעה של הפינק פלויד חשבתי שרוג'ר ווטרס זה הסולן-גיטריסט וככה ניתחתי איך הוא עומד שמה לבד ואף אחד לא ממש מתקרב אליו ולרגע קלטתי חיוך שנתן למתופף ושמחתי לעצמי על החומוס סולחה אבל היום התברר לי שזה בכלל הבסיסט שנראה שהוא מה זה נהנה מההופעה ומקושר לחבר'ה.
בקשר לקשר האפריקאי אני אומר –
כל אחד לעצמו.
3 ביולי 2005 at 21:47
בכל זאת, אחת מהלהקות הטובות שיש (לדעתי בכל מקרה). ולגבי גרין דיי, טוב, קצת קשה להתלהב ממופע האימים כשהם צורחים "היי" בברלין ושכולם מניפים יד באוויר וצורחים "היי" בחזרה. ולשני המוקיונים האלו שהגישו את המשדר הייתי מציעה לפרסם התנצלות פומבית על זה שהם חתכו את השירים באמצע עבור הברברת האינסופית שלהם. רק אני ראיתי את ה"ונעבור לברלין" רק בשביל לראות את רוקסי מיוזיק אומרים תודה ולהתראות?
3 ביולי 2005 at 22:52
לא היה לכבוד הבריטונים הקדמונים,אלא לכבוד המתנחלים הקדמונים,כשהם עוד היו בקטע של לשים סרטים כחולים,ולא כתומים.
ואגב,מה קרה עם האיחוד של שלישיית גשר הירקון?? 🙁
4 ביולי 2005 at 0:17
סחה על הייצוג ועל הדירבוק?
את זה קצת קשה לומר על אחינועם ניני, סלח לעצמך
היש עוד יוצר/ת מוסיקלי/ת שעמד/ה פעם על בימה כל כך מכובדת לצד השמות הכי גדולים שיש?
ממש לא זכור מאז ומעולם
איפה הפירגון ולו לעניין הזה מצידך?
איפה מילה טובה?
היא עמדה על במה הכי מכובדת שיש
והיא מיוחדת ונדירה במינה
מאיפה מגיעה הקנאה הזאת?
מאיפה צרות המוחין הזאת?
ומה לך ולמוסיקה שאתה מלהג עליה כאן
כמבין גדול וכידען מופלג
תלמדו לפרגן לאמנים ישראלים גדולים
ואחינועם ניני היא אחת בדורה
4 ביולי 2005 at 0:25
אני דווקא יכול לחשוב על כמה מוסיקאים ואמנים ישראלים,מתחום המוסיקה הקלאסית,שהופיעו במד ועם חבורה לא פחות מכובדת מכל ענקי הרוק האלה.
אבל כמובן שהמהרעש של הדרבוקה לא שומעים שמות כמו דניאל ברנבוים,פרלמן ואחרים,פלוס כמה וכמה ג'זיסטים ישראלים.
הכו בדרבוקה!
4 ביולי 2005 at 1:38
מין בשאינו מינו. נכון שהכל מוסיקה, אבל יש הבדל תהומי בין סוגי המוסיקה ורמת החשיפה שלה.
חוצמזה, אני באמת לא מתמצא בהישגי הג'זיסטים הישראלים, אם כי אני מודע לכך שיש כאלה ברמה גבוהה. מתי הופיע מי מהם עם אמנים מהשורה הראשונה בעולם במופע מתוקשר כזה?
4 ביולי 2005 at 1:47
הזו?
מה יש? אמרתי משהו רע על אחינועם? ביקשת תגובה להיותה שם, אז אמרתי מה שהיה לי להגיד. נראה לי שאתה מחפש בכוח על מה לכעוס.
כל הכבוד לאחינועם שהוזמנה להופיע, אבל את הקטע שלה שמעתי במצב חצי רדום והוא לא עשה עליי רושם גדול. צר לי. לא שהוא היה רע – הוא פשוט לא ריגש אותי לכאן או לכאן, כמו חלק גדול מהמוסיקה שלה. אחינועם ניני היא ווקליסטית ברמה אדירה, אבל כמו הרבה ווקליסטים דגולים, היא בוחרת הרבה פעמים חומר שמחמיא לקול שלה יותר משהוא מרגש מוסיקלית. גם ארון נוויל המופלא חוטא בזה המון.
אז אני חייב להתמתח ולהצדיע יותר מכפי תגובתי הכנה לעצם המוסיקה שלה רק בגלל שהיא ישראלית? לא בא לי.
אם יש לך בעיה עם זה, אתה תקרא לי קנאי צר מוחין, אני אקרא לך לאומן פבלובי, ושנינו נהיה מבסוטים חלאס.
ולסיום, אני חייב לציין שאין לי מה לקנא בעלמה ניני. אף גדול כבר יש לי 😛
לסובייקטיבית – לא מעליב. באמת להקה גדולה, אבל ההופעה הזו שלהם צלעה קשות, מה לעשות? ולגבי שני המוקיונים – אני לגמרי איתך. קיסוס מעצבן בטירוף וטל (אין קשר משפחתי) ברמן יכול רק להתגאות בזה שהוא היה פחות גרוע ממנו, אבל ממש לא מספיק כדי להציל משהו. העלייה שלהם על השירים באמת היתה חוצפה בהמית.
4 ביולי 2005 at 3:01
אני לא זוכר בתחום הג'ז מופע ראוותני כזה,אבל עם הופעה,או הקלטה בצוותא של כמה מהם,עם מישהו ברמתו של ג'ון זורן ואחרים,יכולה להיחשב,אז נראה לי שכמה המם יכולים להתגאות בזה.
רק היום לקחתי באוזן דיסק שחיכה לי של ג'זיסט ישראלי,בשם אסף צחר,בנוסף לשני אלבומים שלו שהורדו ברשת,וכמובן,שבניגוד ל"נועה",נראה לי שזה קצת יותר רציני,מורכב ומעניין,לא רק משהו שנועד לטעם הקהל,אבל הרעש של הדרבוקה,כבר אמרנו?
ואם מישהו חושב ש"נועה",זה משהו רציני,שראוי כ"כ לעלות על גדותיך מרוב גאווה בעטיו,אז,נו,טוב.
לא שצריך להתבייש בה,אבל חוששתני,שבמופע הנ"ל,ובכלל בהופעותיה בעולם,"נועה" רק ממלאת נישה.
כמו שבאולפן של אחד הערוצים,מתכנסים להם לדיון נוקב,"שמאלני", "מתנחל", "חרדי", "ערבי" וכו' וכו', אז "נועה" רק ממלאת את הנישה הזו בחו"ל.
אתם יודעים,איך קוראים למדינה הקטנה הזו במידל-איסט?
אה,כן,ישראל.
אתם הרי מכירים את המדינה הזו,צופים יקרים,לא?
יש שם תמיד מלחמה,כולם בצבא,האנשים ברחובות רוכבים על גמלים,והנשים שלהם מאוד יפות,ויש פיגועים,אבל לא הכל רע שם,הנה יש שם אפילו מוסיקה!
הנה,בואו נשמע משם משהו שונה,חוץ ממלחמה ותותחים,למשל,זמרת הנקראת….אה…אחח..אה..
כן,"נועה",מחיאות-כפיים לזמרת מישראל!
ו"נועה",אגב,נותנת להם בדיוק מה שהם רוצים.
ישראלי כזה,"אותנטי","מזרחי",נותנתל הם בדרבוקה,כזה כאילו אותנטי,אבל חלילה בלי לאתגר את המאזינים,כי אנו לא רוצים לעשות יחסי-ציבור לא טובים למדינתנו הקטנטונת,נכון?
אני לא מתבייש ב"נועה",אני רק אדיש אליה לחלוטין,ואני כלל וכלל לא מרגיש שהיא מייצגת אותי באיזשהו אופן.
4 ביולי 2005 at 3:11
לא עשה עליך רושם גדול
מה כן עושה על מישהו כאן רושם גדול?
אפשר גם להיות רושם גדול ולא להגיד כלום
להכניס הכל לשבלונות פבלוביות ולהגדיר כל
מוסיקאי שנוגע בניואנסים שאי אפשר להגיע אליהם דרך רוק כסאח או רוק רך
כ"ווקליסט" ובזה תם העניין מה?
ווקליסט מהו מישו יודע?
הוא מוסיקאי של ניואנסים ודקויות נדירות
וזוהי הגדולה המופלאה של ניני
שאתה מגדיר אותה ווקליסט
שם כללי מדיי, כפי שהיית מגדיר את מקרתני
רוקיסט
די להגדרות השבלוניות בתוך טקסט שרחוק מדיוק
ודי לחוסר הפירגון הזרוק
קיסוס וברמן ירדו על כל החטייארים שמנגנים עם כרס ופימה רוק
זו החוצפה הבהמית שלהם
ואתה תתחיל להצדיע כי אחרת לא יצדיעו לך
קפיש?
4 ביולי 2005 at 3:19
אתנית \ שבטית \ מה שתקרא לזה, ומכיר יצירות מופת שכוללות דרבוקה או גרסה כלשהי של דרבוקה.
אבל ברמת העיקרון (ולאו דווקא עוצמת הדברים) אז כן. צודק בהחלט שניני ממלאת נישה – מוסיקה אתנית קלה מאד לעיכול, רק כמו שאמרתי, עם מלודיות שמבליטות שליטה ווקלית.
אבל אין ספק שהייתי הרבה יותר שמח מבחינת ההזדהות שלי עם המוסיקה הישראלית אם היה מופיע שם אהוד בנאי, שלום חנוך נגיד, אריק איינשטיין, רוקפור, שב"ק ס' נגיד, שוטי הנבואה, הדג נחש, או להקת אסטה אם כבר מתעקשים על מוסיקה אתנית (למרות שאהוד בנאי מכסה את כל הבסיסים).
אבל מה? יש להניח שנועה היא כיום היוצר הישראלי הכי מוּכּר והכי מוכֵר בתחום המוסיקה הפופולרית בעולם. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שיתחרה בה מהבחינה הזו ושעדיין חי זה אם היו שמים, ספציפית בברלין, את מינימל קומפקט שיופיעו 🙂
4 ביולי 2005 at 11:31
ההבנה שלך בכל הנוגע לעשבים גורמת לך לחרוק ולא להבין מיהי ניני ומה המשמעות האמיתית של מה שהיא עושה, זה לא רק בגלל שהיא שרה באנגלית היא הצליחה, זה עזר לה להצליח בעולם, אבל זה לא בגלל האנגלית יודע בגלל מה זה?
אני אספר לך בלחש בגלל מה זה ואחר כך
כבר לא אקרא מה שיהיה לך לכתוב כי אתה לא מבין דבר וחצי דבר לא במוסיקה ולא במוסיקת עולם וגם לא בהצלחות ובקבלות
של כוכבי מוסיקה
ניני היתה שם, רק משום סיבה אחת :
היא מוסיקאית ויוצרת בחסד גדול,
המוסיקה שלה נוגעת בלבבות רבים והיא נחשבת לנדירה רוחנית ועמוקה
היא ממוקמת כאחד האמנים העכשוויים הרוחניים ביותר כיום בעולם
והיא וזה הכוח שלה חוץ מהכישרון והכריזמה והמוסיקה המיוחדת שלה
היא יודעת להיות נחמדה, אדיבה, וטובה לבריות
מה שפה קצת שכחו להיות
ברור שלא תפרגן לה, למה שכן?
אבל מי אתה בכלל שתפרגן או לא?
יש לה מפרגנים בכל העולם אנשים בעלי טעם משובח
וגם בישראל.
אבל הקנאה הו הו הקנאה
וזו אשה, אז בכלל
4 ביולי 2005 at 20:25
בוא אני אגיד לך משהו באשכנזית גאה ומדוברת: קיש מיר אין תוחעס אריין אריין.
רוחניות, כמו הרבה דברים, כמו איכות לדוגמא, היא בעיני המתבונן. אם אתה שואב משמעות רוחנית מהמוסיקה של ניני אז באמת סבבה לך. אבל ההשתלחות שלך בכל מי שלא מרגיש כמוך נלעגת ועצובה, ולא רוחנית בכלל. אבל כמובן שזו רק דעתי, ומי אני בכלל?
4 ביולי 2005 at 20:57
מה שנשאר ממנה זה רוטב קללות בציר דגים של רגל קרושה ומדובללת.
עכשיו אתה לא רק שוביניסט אלא גם מפלה עדתי דהיינו אתה גם ובנוסף ותרשום למעלה –
עדתיסט מובהק.
תחי אשכנז אנו פסגת המדינה , מה?
אין לי בעיה עם זה שאתה רוחני בדרכך העשבית
יש לי בעיה עם התוכן של הדברים שלך כשאתה רואה את הדברים רק דרך התבוננות סלקטיבית שמקורה בדעות קדומות ובחוסר יכולת לשכנע באמת
שאיבת רוחניות איננה מהמוסיקה של ניני אלא מהיכולת להפנים את מה שהיא מציגה וחושפת והיא עושה זאת נפלא לעין לאוזן ולנשמה
עובדה שמכל גיבורי המוסיקה המקומית הצרה והקטנונית אף לא אחד זכה וזוכה לתהילת עולם כפי שהיא זוכה בעשור האחרון
חלילה לי מלהשתלח בך כך סתם, לא אני להשתלח
זה רק בעיני רוחך, ופה אתה מפגין חולשה
וחבל
אתה התוקף ולא אחר
אתה זה שכתבת על האירוע הזה מבלי לציין יוצרת נפלאה ועשית טובה שכתבת משהו וזו כמובן גם זכותך
הרי זה האתר שלך
נסה להבין שלא כל מה שאתה חושב
או כותב חייבים לקבל ואתה שכחת את ניני
ומסתבר שזה היה מכוון.
ואתה חשוב, אתה ערך, אם תתקוף תהיה חשוב פחות
ניני מוכשרת ונפלאה
גם אם אתה לא חושב כך.
5 ביולי 2005 at 0:06
איסלנד, לא? D:
שעשעתני, מיקי.
אגב, השמטתה של ביורק מטור ההערות הזריזות שלי על המופעים היתה גם היא, כמובן, כתוצאה מגזענותי המושרשת כלפי אותם איסלנדים הנזכרים לעיל. הרי זה שקוף. והשמטת יוסו נ'דור? נו, כמובן. הרי ברור שאשכנזי כמוני שונא כושונים, לא? {אנחה כבדה}. ואת פול מקרטני כי איי קילד פול.
Comments are closed.
3 ביולי 2005 at 16:25
אחינועם ניני
שכחת להזכיר או שלא ראית או שקשה לפרגן?