מזוז נסחף קשות
Posted on: 12 ביולי 2005
היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, להוט להיראות כמי שיוצא חוצץ נגד תופעות מסוכנות, המתלוות למחאה הלגיטימית של המתנחלים ותומכיהם נגד תוכנית ההתנתקות. מר מזוז מוציא הצהרות תקיפות בנושא חדשות לבקרים, ומתרה ברבנים, בראשי מתנחלים ובחתולים תועים עם זנבות כתומים לבל יעברו חלילה על החוק במסגרת המחאה.
עד כאן, הכל דבש. זה תפקידו של ראש מערכת אכיפת החוק במדינה ואין ספק שהאזהרות במקומן והסכנה קיימת. מצד שני, יש להיזהר שלא להחניק את הזכות הדמוקרטית מאד להביע במחאה באצטלה של שמירה על כבוד החוק, וזה בדיוק הגבול שאותו חצה העילוי מנתיבות הבוקר, כשהכריז שפעולת המחאה השלווה ביותר בה נקט המחנה הכתום עד כה – מבצע "עוצרים וחושבים מחדש", במסגרתו עצרו מתנגדי ההתנתקות את רכביהם בצדי הדרכים למשך רבע שעה – אינו חוקי. אליבא ד'מזוז, היה על המארגנים לקבל אישור מראש למחאה זו, ולא מספיק שהיום והשעה פורסמו מראש.
אפשר כמובן לתהות איך בדיוק מתאמים מראש מפגן הזדהות המוני, שכמוהו כתיאום מראש של עמידת דום המונית בעת צפירת יום זיכרון כלשהו. אבל לא זו הנקודה האמיתית, כי לכל אדם מותר מדי פעם להיתפס באמירה מאותגרת הגיונית. הנקודה האמיתית היא שמרוב היצמדות לעקרון של קדושת החוק מאבד מזוז את התמונה הגדולה ושופך דלק על טרוניית הכתומים, לפיה משתיקים אותם בצורה בלתי דמוקרטית בעליל.
שהרי אם עצירה בצד הדרך – פעולה שבקושי מאטה את התנועה בדרכים ואינה מסכנת איש – טעונה אישור מראש לכל מזדהה בנפרד, אז חופש הביטוי במדינה מוגבל ומפוקפק ביותר. דומה שמר מזוז שכח שהחוק נועד לשרת את האזרחים ולשמור על זכויותיהם, לא להיפך.
לי אישית יש סרט כחול-לבן על הקטנוע, ואני מוכן להתנדב לבצע את ההתנתקות במי ידיי – עד כדי כך אני חושב שזה חיוני לעתיד כולנו. אבל אם מני מזוז חושב שהוא ימנע מהאחים שלי להביע את דעתם המנוגדת בצורה הכי שלווה ולא תוקפנית שאפשר להעלות על הדעת, הוא ימצא אותי נאבק לצידם. מוטב לו שייקח אחורה וינסה להתאפס מחדש על התמונה הגדולה – זו שבה אפילו למתנחלים יש זכויות.
16 Responses to "מזוז נסחף קשות"
12 ביולי 2005 at 16:30
אל תשים לב. מזוז סתם מחפש פופלריות בגרוש. נחמד לשחק אותה מגן על שלטון החוק.
12 ביולי 2005 at 17:21
עצירה בצד הדרך על השול מעבר לפס הצהוב, אסורה על פי חוק, וגם מסוכנת מאוד.
יש הרבה תאונות קטלניות הנובעות מהתנגשות כלי רכב בהולכי רגל שירדו מרכב חונה על השול, או כאשר הוא הרכב החונה משתלב בחזרה בתנועה.
אני עצמי נסעתי בכביש 4 בזמן המפגן, והמכוניות הפריעו לתנועה בכך שלא חנו לחלוטין מעבר לפס הצהוב, ויושבי הרכב, כולל ילדים, התפרשו על השוליים.
הנתיב הימני ביותר הפך למסוכן לנסיעה, ורוב כלי הרכב לא נסעו בו מחשש התפרצות של הולך רגל או פתיחה מקרית של דלת מכונית.
12 ביולי 2005 at 19:58
רוצים המתנחלים ושאר מתנגדי הפינוי להפגין, שיהלכו לכור מחצבתם, כיכר ציון, יניפו שלטים וישירו התקווה. לא שיפריעו לתנועה ויגרמו עקב כך לפקקי תנועה במדינה פקוקה ועמוסת רכבים גם ככה. עצירת מכוניות בשביל לעשות חושבים במשך רבע שעה היא שטות גדולה, ויותר מכך: היא גם מפגע. כי אם חלילה מתרחשת תאונה (ותאונות מתרחשות, כן? בערך 1,000 תאונות ביום), עצירה בצידי הדרכים יכולה להקשות על כלי רכב של משטרה ומד"א להגיע לתאונות, וליצור עומסים של סקרנים, כי חושבים שזו תאונה, כשמישהו עוצר בצד.
12 ביולי 2005 at 20:17
לא שייכת רק לך. אם יעשו להם שריר על עצירה בצדי הדרך הם לא יילכו לכיכר ציון, אלא יחסמו את הכביש עם שמן ודוקרנים. אז מה עדיף, הממממם?
ולגבי הסכנה – גם לחצות את הכביש באור אדום זה מסוכן, ובכל זאת לא מתקרצצים על זה כשמדובר בהפגנה שלווה בסך הכל.
אם הברירה היתה בין כאלה שמפגינים בכיכר ציון לכאלה שעוצרים בצד הדרך, אז הייתי אומר שאלה שעוצרים הם שמקצינים. אבל כשהם הכי שלווים, דווקא לנכר אותם זה אידיוטי.
מדובר בעניין גדול מאד, בהרבה כאב, בעצם דמותה של המדינה, וכשבנאדם צועק מכאב אמיתי, אז לא מדקדקים איתו בהלכות חנה בבלי. כי למרות שאנחנו נעשה את הפינוי הזה וגם עוד פינויים אחריו בטוב או ברע, יהיה הרבה יותר טוב אם זה יהיה בטוב. טוב?
12 ביולי 2005 at 20:19
מני מזוז
בשני זוז
רק אני זך
בום טראח
שפירושו מרק עוף זך
שפירושו טליתא קומי
ועופי לי מהעיניים
ואידך זיל גמור
כלבלב בידי-בם-בם
אין לרקוד על הדם!
(לפחות לא בין שניים לארבע,JA?)
(זה השיר המקורי כפי שיפורסם בעיתון 77,ושלא יעבדו עליכם ברשתות שיתוף-הקבצים. צפרא טבא ולילה טוב.)
12 ביולי 2005 at 20:26
מסוכנת, במידה שהיא מסוכנת, כשהיא קורית במפתיע. הרבה, אבל הרבה פחות כשרק אורחים מהמאדים לא יודעים שהיא הולכת לקרות.
כמו שכתבתי כשדיברנו על האייטם הקטן שהעלינו בוואלה לא מזמן, קצת עיכוב בדרך זה בהחלט, אבל בהחלט בגבולות הסביר במחלוקת מהותית וגורלית כמו זו.
12 ביולי 2005 at 21:09
1. מעולם לא טענתי שהמדינה שייכת לי.
2. מה, כאילו עכשיו אני צריכה לבחור בין פקקי תנועה מיותרים ובין שמן מנועים על הכבישים? מה, כאילו הרע במיעוטו וכו'? ואז מה, אפשר לבחור בין פצצה אמיתית לבין מטען דמה? גם את הפשע שבוצע אמש בתחנה המרכזית אתה מקבל בקור רוח? מה הלאה? יבואו מתנחלים לבתים פרטיים של אנשים ויעשו בכאילו שהם תופסים בני ערובה כדי לקבל כמה דקות פריים טיים כשארז רותם יאונן מילים בערוצשתיים ויביאו את אהוד יערי לספר לנו על ההודנה של אשתקד? ואחר-כך? נכשיר את הקרקע לפעולות אלימות עוד יותר, לאט לאט אבל בטוח? ואז מה? תכתוב עם החברים של בוואלה איך שמאלנים יכולים לדפוק מכות למתנחלים שמחלקים סרטים כתומים ברחובות? ואחר-כך? ואז מה? רק אתה לא מצליח לראות את כדור השלג מתגלגל לפיתחה של מדינת ישראל? בכוח אתה מתאמץ, כך נדמה, מהמילים שלך. האחים שלך בשטחים – כבודם במקומם מונח, בדיוק כמו זה של חנה בבלי. אבל להגיד פעולות מחאה דמוקרטיות, אחרי שהממשלה והכנסת קיבלו באופן דמוקרטי החלטה לפנות את רצועת עזה – נו, מה עוד נוסיף? אה, אח שלי?
דמותה של המדינה מתעוותת מזה 38 שנים. 38 שנים זכו המתנחלים לאיכות חיים לא רעה בכלל, עם מערכת חינוך נוחה של 15 תלמידים בכיתה. עם כבישים חדשים, עם מיסים נמוכים, עם שומרי ראש בני 18.
3. אחרי שננסה לחזור לפיגורה נורמלית של הדמות המעוותת, נלך ונטפל בכל המסכנים האמיתיים, האחים שלך שגרים בעיירות פיתוח, שילדיהם מצטופפים בקבוצות של 40 בכיתה. בכיתות בלי מזגנים ובלי מורים מספיק מוכשרים. בשכונות דרומיות ואזורים מוכי אבטלה, עם אלימות קשה ברחובות, עם פשיעה גבוהה, עם סיכוי שכל ילד 5 יהיה עני, לא משכיל ויהפוך לדור שלישי או רביעי למעגל עוני נצחי. על האחים האלה אני יותר מרחמת, רחביה היקר.
4. רוצה לשמוע זעקות? צא מהבועה. תעשה סיבוב ותפגוש משפחות עניות שהבנק זרק אותן מהדירה כי לא עמדו בתשלומי משכנתא. לך לפחים מאחורי סופרים גדולים וחפש אנשים שבוררים סחורה פגומה ורקובה. תעשה סיבוב בגוש דן ותראה כמה הומלסים חיים היום ברחובות, תופעה שלא היתה כמעט לפני עשר שנים. על האחים העניים, המוחלשים, אלה שלקחו מהם לחם ותרופות אני מרחמת. לא על המתנחלים שיקבלו מיליארדים של שקלים בשביל לבנות בית חדש בגבולות המדינה.
5. חוק פינוי פיצוי הולך להתחרות במפעל הפיס בשנים הקרובות, כי הוא מייצר יותר מיליונרים.
6. ורק מזכירה, ככה, בקטנה: גוש קטיף הוא המתאבן. חכה חכה, אם זה מה שקורה כשרוצים להעביר כמה אלפי משפחות – אני לא ישנה בלילות כבר כמה חודשים טובים כשירצו לפנות את ישובי יהודה ושומרון. כל החבר'ה של תקוע, ותפוח, וחברון. אוהו, איזה שמייח יהיה.
7. צריך לקחת אחריות, רחביה. עכשיו, בקטנה יש לך כל מיני ילדים בחופש הגדול שמחלקים סרטים כתומים בצמתים ומסכנים את חייהם כשהם עומדים שם ומציקים לנהגים. וההורים שלהם עושים חושבים בצידי הדרכים. אתה מכשיר פעולות מחאה כאלה – ואתה סולל דרך תלולה מאוד לאיבוד עשתונות ברמה לאומית. ע"ע סעיף 6 שלי.
12 ביולי 2005 at 22:19
נטול כל קשר לסוגיה אם ני מקבל או דוחה את Y. הפשע של אמש בתחנה המרכזית הוא פשע, ומי שביצע אותו ראוי לו ששוטרים יפרקו עליו אגרסיות. אין דומה עיכוב קל לשווה ערך לצעקה "אש!" בתיאטרון דחוס.
2. זה שהכנסת והממשלה קיבלו החלטה דמוקרטית ממש לא סותם את הגולל על הדיון. עדיין מותר למחות, לצעוק, לשכנע ולהסביר.
3. לחלוטין, אבל לחלוטין, לא שייך. גם אני מרחם עליהם יותר. אבל בזה שיסתמו לכתומים את הפה ללא צורך לא יוסיף אפילו גרגר אורז לצלחתם של אברמוב או של ביטון משדרות.
4. שוב – לא שייך. רוצה לפתוח דיון על המצוקה החברתית? בכבוד. בהזדמנות אחרת או ברגע זה אצלך בבלוג. אני פתחתית אצלי בבלוג דיון על משהו אחר. יש לך מה להגיד על העניין הנדון?
5. חוק פינוי-פיצוי נותן מספיק כסף לקנות בית ולפתוח עסק. לטעמי היה צריך לנהוג בנדיבות רבה בהרבה.
6. צודקת. זו עדיין לא סיבה לסתום פיות באופן גורף. יש סוגי מחאה שעוברים את הגבול. זה לא אחד מהם.
7. די כבר עם טיעוני המדרון התלול. די. ודי לעשות מכל דבר סכנת נפשות נוראית. כשהייתי בגילם של הילדים האלה מגוש קטיף סיכנתי את חיי באותה צורה כדי למכור פחיות שתייה קרות ולהרוויח כמה שקלים לבזבוזים. חלוקת סרטים בצמתים (בניגוד לחסימתם או לשתוללות או לצרחות ובעיטות לשוטרים ושרבוט גועל נפש על קירות חדר המעצר) גם היא ממוקמת היטב היטב בגבולות הלגיטימי. ודי עם הצביעות – אם הם היו מחלקים חומר הסברה על נושא שקרוב לליבך היית מתמוגגת מהנוער הנפלא.
אם את נותנת לאיבה שלך כלפי האג'נדה של מישהו להשפיע על יחסך לזכותו להביע אותה, את חוטאת הן לאותו אדם והן לדמוקרטיה.
12 ביולי 2005 at 23:05
אני והאיש שלי דומים בעניין הזה. בחיי. זה שאתה מאשר או דוחה פעולה זו או אחרת, לא מזיז לשום מתנחל, אח שלך, או בן דוד שלך. אתה תמשיך להכות במילים נמרצות בפוסטים פוליטיים והם ימשיכו בשלהם. הכנסת והממשלה קיבלו החלטה דמוקרטית (שגם עליה, אגב, יש לי בטן מלאה. אני לא חושבת שחד צדדיות טובה ליהודים, או לפלסטינאים). רוצים התנחלים לעשות מחאה פוליטית? תפדאל. באמת שאין לי בעיה עם זה. שיעמדו במרכזים מסחריים, ויחלקו סרטים כתומים, לצידן של הנחמדות מחב"ד שמחלקות נרות לשבת. שיעמדו ליד דוכנים של מפעל הפיס ויחלקו ברושורים וצמידים, ויעשו מחאה בקבוצות של פחות מ-50 אנשים בכיכרות העיר. שיעמדו על המדרכות ובכיכרות ויפזזו תוך שירה רמה את "עורו אחים". שיעשו מחאה פוליטית, שיכתבו מכתבים ויפיצו כרוזים, ויעמיסו על שרת הדואר של הכנסת מכתבים רבים, שיעשו חוגי בית ויעלו לשידור אצל זהבי. מחאה לגיטימית. קולם ישמע, אל תדאג. אהרל'ה ונוסנבאום ומגל יזדנבו אחריהם, גם אם לא יעשו חושבים בצידי הכבישים. שימחו, שייצעקו, אבל שלא יסכנו את חייהם ואת חיי העוברים והשבים. שלא ישלחו את ילדיהם הקטינים לכבישים, שלא יאחזו בתינוקות בעת פינוי קראוונים. שלא יסכנו חיי אדם. זו בקשה לגיטימית, או שאני לבד בעניין?
ואם אתה חושב שסעיף 3 לא שייך, נו, מה עוד נותר לי לכתוב שלא כתבתי עד כה? אתה לא רואה קשר בין התנחלויות והוצאות כלכליות כבדות כל כך על חשבון תקציבי רווחה וחינוך ותעסוקה?
חוק פינוי פיצוי נותן הרבה כסף להתחיל מחדש חיים לא רעים בכלל בוילה נאה, נקודת פתיחה שהרבה אחים שלך בשכונות דרומיות ובעיירות פיתוח לא מקבלים.
נמשיך הלאה: אני לא מדברת על סתימת פיות באופן גורף. מחאה פוליטית היא אחת מהזכויות הכי חשובות שיש לכל אזרח ואזרחית במדינה המושתתת על עקרונות דמוקרטיים. מחאה פוליטית חשובה מאין כמוה, ואבוי לנו אם נסתום פיות לאחינו, גם אם אנו לא מסכימים עם דעתם. אבל אם אני לא מסכימה עם דרכם, שאגב מתנגשת עם לשון החוק, אז כן, שימחו כאוות נפשם, אבל בגבולות החוק.
אני מעולם לא התמוגגתי מבני נוער שסיכנו חיים, לא משנה מאיזה חלק של הקשת הפוליטית הגיעו. אנחנו גם מדברים פה על מסות אחרות לגמרי. אי אפשר, נגיד, להשוות קבוצה של פועלים קשי יום שמקבלים מכתבי פיטורים המוניים כי סגרו את המתפרה בהם הם עובדים והחליטו להבעיר 5 צמיגים בכניסה למפעל ובין מאות או אלפי אנשים שמחרבים לנו את התנועה בכבישים.
12 ביולי 2005 at 23:07
רחביה, אתה כותב "חוק פינוי-פיצוי נותן מספיק כסף לקנות בית ולפתוח עסק. לטעמי היה צריך לנהוג בנדיבות רבה בהרבה"…
עם כל הדברים האחרים שכתבת אני מסכימה איתך, אבל בעניין הזה – למה, בעצם, צריך היה לדעתך לנהוג בנדיבות רבה בהרבה? כי לי זה נשמע הסדר נדיב ונוח שנותן הזדמנות ראויה לפתוח דף חדש בחיים בתנאים משופרים. גם לקנות בית וגם לפתוח עסק – מה רע?
12 ביולי 2005 at 23:51
פוטנציאליות בכסף נזיל.
באמת.
אני חושב שהיו היום לפחות 50% קופצים אם הפיצוי היה 600 אלף דולר למשפחה.
תבינו משהו. כשיש לך איזה חמישה ילדים ככה, אז פתאום הרבע מיליון דולר לא נראים כמו כל-כך הרבה. תחשבו שלאנשים שמתפרנסים מחממות, ההתנתקות זה גם שנה ככה של הכנסה אבודה. פתאום הפיצוי צריך גם לכסות את זה.
ועוד דבר – הפיצויים זה לבעלי בתים. נכון שרוב המתנחלים זה בנה ביתך וכאלה, אבל יש בגוש קטיף גם אנשים שגרים שם עשר שנים ויותר, והם שוכרים. הם לא מקבלים פיצויים. הם צריכים את כל ההיטמעות מחדש בקהילה כלשהי לעשות…עם מה?
אגב, אשתו – כנראה טעיתי בקוד המזורגג ותגובה ארוכה ומושקעת אלייך נמחקה לי. מחר אנסה לשחזר.
13 ביולי 2005 at 0:21
הם מקבלים רבע מיליון דולר בממוצע. אוקיי. ומקבלים בית ואדמה במחירי מציאה. אתה יוצא מתוך נקודת הנחה שחוץ מזה אין להם כסף. אני חושבת שזה לא נכון. כי הם קנו בתים בשטחים במחירי מציאה, עם תנאים ממש טובים (אני מכירה אישית כמה משפחות נפלאות – מהסוג הלא אלים, אלא אלה שעברו לשם כי חיפשו איכות חיים במחיר נמוך, ורובן כבר הסכימו להתפנות – שגרות ברצועת עזה, אז אני יודעת קצת מספרים).
הם קיבלו במשך שנים ארוכות הטבות מס, שילמו מיסים מופחתים (יחסית, נגיד, אלייך). בקיצור, מבחינת רמה כלכלית חיים טוב. מי שמשלם פחות מיסים ויש לו מערכת חינוך מהטובות בארץ, מוציא בטווח ארוך הרבה כסף ומכאן, יכול לחסוך הרבה כסף.
הנקודה שלי היא שהם לא מתחילים מאפס פלוס רבע מיליון דולר במקום מגוריהם החדש, ברגע שיעזבו ויעברו.
תקן אותי אם אני טועה.
(ולגבי הקוד המזורגג – אני בעצמי עושה שמירה של הטקסט לפני שליחה – זה לא בסדר שבעלי האתרים הפרטיים לא מזוהים אוטומטית על ידי המערכת. תבקשו שיסדרו לכם את העניין הזה)
13 ביולי 2005 at 0:26
לפני כ-12 שנה פלוס מינוס, רבין ז"ל ביקר בנצרים. היה ביקור מאוד נחמד (בלי ציניות). ישב עם החבר'ה, דיבר אל ליבם, והציע לכל משפחה 400 אלף דולר בשביל שיעזבו (אתה יכול לאמת את העניין עם אנשים ממפלגת העבודה שהצטרפו למפגש הזה, אני לא זוכרת עכשיו שמות). הם רצו 500 אלף דולר למשפחה. הוא אמר שאי אפשר. שעם 500 אלף למשפחה הוא יכול לתקצב אוגדה שלמה ל-25 שנה ברצועה.
על 100 אלף דולר התפספסה הזדמנות.
13 ביולי 2005 at 17:24
1. זה לחלוטין לא רלוונטי אם מזיז להם או לא מזיז להם. אני מביע את עמדתי לפי תפישתי את הצדק.
מתי שהוא בשנות ה-70' הופלל מתאגרף בשם רובן קרטר ברצח משולש מזוויע למדי ונדון – במשפט שתקצר היריעה למנות את עיוותיו – למאסר עולם.
בוב דשילן כתב שיר בשם "Hurricane" (כינויו של קרטר דנן), בו מנה את עיוותי הצדק בפרשה. השיר הפך להמנון של התנועה לעריכת משפט חוזר לקרטר. משפט חוזר אכן נערך, אבל קרטר הורשע שוב (גזענים יכולים להיות עקשנים נורא).
בכל מקרה, קרטר תבע את דילן לדין על שימוש ללא רשות בסיפור חייו למטרות רווח. לא שחסר לצימרמן שלנו הכסף, אבל נעים זה בטח לא היה לו. אז מה – זה משנה את העובדה שהוא צדק בהתבטאו נגד אי הצדק? כמובן שלא.
2. האמירה שלך על "קבוצות של פחות מ-50 איש" מדגישה את סירובך להבין שמדובר בנסיבות מיוחדות, בנושא הכי טעון בתולדות המדינה, עם טונות של כאב. התקנה הזו כוחה יפה לימים כתיקונם. אלה אינם ימים כתיקונם. התעקשות על דברים כאלה רק תבטיח שכל הפגנה, גם אם כוונת מארגניה לשמור על איפוק, תהפוך לעימות אלים. לא רעיון טוב.
לגבי חסימת כבישים – שוב: עצירה בצד הדרך, כשהיא מתוקשרת מראש, אינה מסכנת אף אחד. היא מעכבת ומכריחה להאט, אבל זה הכל.
לגבי קטינים בכבישים: כשחברה מתגייסת למאבק, גם בני הנוער שלה מתגייסים. ככה זה עובד. אני לא יודע איזו מין ילדה את היית, אבל כשאני הייתי בן 14 אי אפשר היה לגמרי לשלוט במה אני עושה או לא עושה – בטח לא כשהיה מדובר בעניינים שמלהיטים את הרוחות. בדיוק כמו שנכון מאד לבקר את המתנחלים על הטירוף של לקיחת תינוקות להפגנות עם םוטנציאל לאלימות, כך זו היתממות והתחסדות להגיד שבני נוער לא צריכים להיות מעורבים. זה כבר לא תינוק. זה בנאדם עם דעה ואי אפשר למדר אותו מהמאבק.
לגבי עניין המשאבים שהופנו להתנחלויות ולא לעיירות הפיתוח – תביני: אמירה יכולה להיות נכונה בתכלית, וגם לחלוטין לא רלוונטית לדיון נתון.
ולסיום, לגבי עיכוב התנועה:
לא זו בלבד שהורסים לאנשים מרקם חיים שהם בנו במקום שממשלות ישראל לדורותיהן שלחו אותם אליו, אלא שמי שעושה את זה הוא האדם שעמד בראש השולחים – אבל הוא עצמו הקפיד לבנות את החווה שלו בתחומי הקו הירוק. נוסיף לזה את העובדה שמדובר באדם מושחת ושהרעיון שהוא עושה את זה רק כדי לרצות ממסד לא נבחר ומוטה פוליטית שמאיים על שלום משפחתו הוא ממש לא מופרך – ונתחיל להבין את עוצמת הזעם, הכאב, התסכול.
אז די לבכות על כמה עשרות דקות אבודות באוטו הממוזג (או אפילו הטראנטע הלא ממוזגת. זה בשעות הערב, רבאק). קצת אמפתיה, אפילו כשמושא האמפתיה לא מעורר את זה מאליו.
Comments are closed.
12 ביולי 2005 at 16:01
איך שאתה אוהב להתעצבן!!!
אבל זה בסדר, גם אני ככה.