אין מאוס מעיגולד מקציף
Posted on: 25 ביולי 2005
יש משהו מאד מקומם באנשים, שאינם נמנים על השכבות המקופחות והמסכנות, שזועקים חמס בקול עוועים כשנוגעים באחת הפרות הקדושות שלהם. אהובתי נירית נוהגת להזכיר בהקשר זה את אותם תל אביבים מחוגים מסוימים, שמנסים לשוות לתוכניות לסגור את בריכת גורדון אופי של אסון תרבותי נורא.
אבל גם זוגתי שתחיה תודה שהכותרת היום בחלק ב' של הארץ שברה את כל השיאים מבחינה זו. הכותרת הלכה כך: לא פחות ברברית מהשמדת פסלי בודהה באפגניסטן
ומהי אותה ברבריות נוראית, שמשתווה לאטימות, להיעדר הסובלנות ולשנאה שבהשמדת אוצר תרבותי בקנה מידה עולמי רק בגלל שהוא לא מסתדר עם התפישה החמורה של הדת שלך? האם מדובר בתוכנית זדונית לקעקע את יסודות כיפת הסלע? בולדוזרים השועטים לעבר כנסיית הקבר? סכין מונפת לעבר העופרים של יעל בר זוהר או בר רפאלי?
לא ולא, אחים ורעים. התוכנית, שמושווית בהינף מקלדת של אוויל משריש להשמדת פסלים נדירים בני מאות שנים, היא זו שקוראת לשיפוץ היכל התרבות בתל אביב. אמנם, אחד מ-1,500 בניינים בתל אביב שהוגדרו כראויים לשימור על ידי אונסק"ו, אבל איך לומר את זה בעדינות? הטאג' מהאל זה לא.
עכשיו, אני לא בא להתווכח בעד או נגד שינוי היכל התרבות. הייתי בתוכו פעמיים וחצי בימי חיי והמקום אינו מהווה חלק חשוב בעולמי. כמו כן, למרות שדווקא למדתי שרטוט אדריכלי, ברור שאין ביכולתי להתווכח עם תובנותיו האדריכליות של הלל שוקן, מחבר המאמר דנן, אדירכל וראש בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. לכן אציין רק שהבניין אמנם נאה בעיניי הסובייקטיביות, אבל ממש לא מרגש במיוחד, ואין בו שום דבר מרומם רוח או מפעים שאני אישית אוהב לראות בבניינים מסוג זה.
אבל ההזדעקות הזו, של אנשים אמידים ושבעים שמזיזים להם את הגבינה, באמת מעוררת סלידה. כן, מר שוקן, הצלחת למשוך את תשומת לבי – אבל רק במידה זו שעכשיו אראה ברכה מסוימת בזה שישנו את הבניין, ולו רק כדי שתתאפס על עצמך ותקבל *קצת* פרופורציות.
11 Responses to "אין מאוס מעיגולד מקציף"
25 ביולי 2005 at 21:10
הכותרת לא קצת צהובה, גונה כעין השתן.
הבניין נאה ומאופק – מאופק מדי. הוא פשוט לא מלהיב. אין בו שום תעוזה יצירתית, שהייתי רוצה לראות בהקשר של אמנות.
אגב, את בריכת גורדון טרם סגרו, בעיקר בשל מאבקם של אותם אנשים שלא מאצו חן בעינייך (ויש שם גם אנשים נהדרים, כמו עלי מוהר, אבל זה לא משנה את העובדה שהם העלו את המאבק שלהם לדרגה של מי יודע איזה עניין הרה גורל). העניין הוא שרוצים לסגור כדי להאריך את הטיילת – דבר שממנו ייהנו קצת יותר אנשים ממנויי גורדון.
26 ביולי 2005 at 8:03
ולהעביר את הבריכה כך שכולם יצאו נשכרים.
מעשית, אין מצב שינצחו את הקלאב של השופטים אבל יכול להיות שהעיריה הבינה שיש לה פה עקב אכילס לנהל סחר סוסים על עניינים אחרים. לא שאני רומזת שהשופטים נגועים במשוא פנים אישי ואינטרסנטי כזה, אבל אולי העיריה סברה כך.
היכל התרבות הוא לא נועז במיוחד, אבל נותן הרגשה נעימה, וזה הרבה. תאר לך גם הפלצנות של הפילהרמונית (בעיקר קהל המנויים שלה) וגם ארכיטקטורה בסגנון עזריאלי, הרי נצטרך שקיות הקאה בכניסה. היכל התרבות איכשהו מצליח לגחך את הבורגני-פרחיאדה המצועצעת, באנדרסטייטמנט שלו.
איך אני ?
26 ביולי 2005 at 10:17
אני חושב שהפתרון הוא פה בתוך מה שכתבתם אתה וגיברת איריס:
נארגן מלא אנשים שישתינו בתוך בריכת גורדון עד שתהיה צהובה לגמרי וככה או שהיא תגלוש לים או שיסגרו אותה כי אף אחד לא רוצה לשחות בשתינה.
ככה אפשר לעשות גם לעוד דברים:
נשתין על התחנה המרכזית החדשה פי עשר ממה שעכשיו.
נשתין על הכיכר בטון של רכטר.
נשתין על שרית חדד.
נשתין על חסרי הבית המלוכלכים.
נשתין על צינור הביוב ביפו.
נשתין על הבניין השלישי המרובע של יסקי.
נשתין על שרבני.
מה שהבעיה פה זה שצריך לשתות כ"כ הרבה שתוך שניה יגמר לנו המים בים.
מישהו יכול לעזור לי?
26 ביולי 2005 at 10:31
אינטלקטואלי לא רע 🙂
אבל ברצינות – את מכירה מישהו שמתייחס לבניין של היכל התרבות בתור סימן דרך? כלומר מבחינה ויזואלית, לא מבחינת המיקום. יעני מישהו שחושב על מקומות בולטים בתל אביב וזה מה עולה לו (לה) בראש?
גם אני לא.
26 ביולי 2005 at 11:49
לסיבוב הופעות ברחבי הארץ .
ההכנסות קודש לקניית אוירוני-דוד לצורך המשך ההופעות.
26 ביולי 2005 at 12:07
אל תירא רחביה – דבריך נכונים מאוד! השוואת תוכנית השיפוץ של היכל התרבות לפיצוץ פסלי הבודהה היא כהשוואת מאמן כדורגל כושל להיטלר. זו הייתה ההשוואה שבה נקט אספסוף של אוהדים מוסתים אחרי שהמאמן רצה להעיף את נמני.
26 ביולי 2005 at 13:02
הם הדוגמא שעלתה לי לראש מהכותרת של הלל שוקן. שם זה מותר, כי כדורגל, לעומת ארכיטקטורה, זה ב א מ ת חשוב.
"חרטוט פסאודו אינטלקטואלי" מרחביה ברמן זה כמעט תואר דוקטורט משלוחת לטביה, לא מוכר להטבות, המנהל בכלא, אבל בכל זאת, יש תואר.
היכל התרבות הוא לדעתי הדוגמא למה שצריך לבנות בתל אביב , ובכלל בארץ. יש בו צניעות עם איכות, והוא נחבא אל הכלים. זה לא הגישה הנפוצה פה, אני יודעת.
הוא מזכיר קצת את "ארמון הנשיא וייצמן" הראשון, וגם את הכנסת ועוד כמה מבנים מהסוג הזה, בזמן שענווה עוד היתה ערך ולא סינונים ל"לוזריות" טוב, לא ניבכה כאן, אחרי הכל אני לא ייקית ואין לי המון כסף מהמשפחה האינטלקטואלית שלי. ואפילו לא יכולה לקנות מנוי לגורדון. אז יאללה, לחרב את היכל התרבות ולבנות שם את "פארק המים" הכי גדול במזרח התיכון.
א. ולהשתין על הכל
26 ביולי 2005 at 13:25
כשקראתי "הארץ" היום. אומנם לאחרונה התוודעתי לכל תחום הארכיטקטורה, אבל צריך להישאר בפרופרציה. אפשר למחות נגד השיפוץ\הריסה\עמו אבל להגיד שמדובר באקט ש*מזכיר* אפילו קצת, איכשהו, את מה שהטאליבן עשו?
זה לצאת מפרופרציות לגמרי.
ומה יקרה כשיקרה משהו חשוב באמת? כמו בפעם הבאה שיחליטו לגרש את הפאלחים שגרים בדרום הר חברון כבר 400 שנה או ששר האוצר יחליט להמשיך בריסוק מדינת הרווחה הדמיונית?
26 ביולי 2005 at 15:40
בתגובה ל"איך אני" שלך. סליחה שלא הובנתי ברוח זו.
לעצם העניין, אני לא חושב שהיכל תרבות צריך להיות נחבא אל הכלים. בית פרטי, בהחלט – אני מת על הבנייה הערבית, שבה הבית מתמזג בנוף. אבל היכל תרבות צריך להיות הצהרה. צריך לשדר מעוף והתרוממות רוח.
26 ביולי 2005 at 18:16
אתה מת על בניה ערבית והערבים מתים.
כן, יש משהו במה שאתה אומר, אפשר היה לעשות משהו יותר מעניין. אבל לא סותר, אפשר להוסיף משהו שובב יותר, ולהשאיר את הקיים.
ככלל, אני מאד דבקה באמת הותיקה שבאה נידמה לי מרוסיה, הגורסת בערך שברגע שבונים בניין חדש ויפה, זה אומר שהתוכן מת. את זה אמרו כאשר בנו את ההיכל החדש לבית המשפט העליון, וניראה שצדקו. תחשוב על מרכז קנדי בבירת רומי וושינגטון. זו ארכיטקטורה דומה, כמובן לא באותה סקאלה, אבל לדעתי מאותה אסכולה. העיקר מה מציג בפנים, ושהאיכות האקוסטית וכל מה שבאמת צריך במבנים כאלה יהיה טופ טופ. וגם קצת כסאות נוחים ולא חורקים. כל השאר, זה יכול להסיט את שימת הלב מהעיקר. בארץ לדעתי אין תרבות, וההיכל צריך לשקף גם את זה. לא ממש דלות החומר, כלומר בוא לא נהפוך כל חסרון לחגיגה ולאסכולה, אבל קצת יחס נכון בין המציאות לבין הפרטנזיה.
אני למשל ביקשתי תמיכה ממשרד הקליטה לכתיבת שירה ופרוזה, קיבלתי לאחר שנה של מאבקים בסדר גודל של שחרור טיבט, אלפיים ש"ח ומכתב שהוכרתי כ"מצטיין" בקטיגוריה "כתיבה". אפשר להניח שהכסף שהלך על הביורוקרטיה, ועל הטלפונים האינסופיים, היה לפחות פי עשר מהתמיכה המגוחכת. הבניין בו ממוקם משרד הקליטה המחוזי של תל אביב מפואר ממש יותר מהיכל התרבות, בלי הגזמה, וגם הושקעה בו ארכיטקטורה. כל פקיד מושתן יש לו היכל כמו של ראש הממשלה. ובחוץ צובאים עם תיקי עבודות בשביל אלפיים ש:ח. מצב התרבות.
Comments are closed.
25 ביולי 2005 at 20:56
במציאות שפויה ומתייחסים לערכי נוף ותרבות וארכיטקטורה כדברים חשובים באמת. צריך לחיות כך, כלומר, כאילו אין מסביבנו גיהנום, אחרת אנחנו יוצרים אותו במו ידינו.
הכותרת קצת צהובה, אבל היא השיגה את שלה, תשומת לב למשהו שהכותב סבור שהוא חשוב לכולנו אחרי שוך המלחמות האויליות ושפיכות הדמים המיותרת.
היכל התרבות זה באמת לא הטאג' מהאל, אבל לסוגו הוא נאה ומאופק, אין סיבה לקלקל אותו.
חבל גם שסגרו את גורדון, לא ידעתי, פעם הייתי מגיעה לשם מוקדם בבוקר ונהנית מהמים המלוחים והגשם היורד מן השמיים על הראש. האם יש בריכה חלופית עם מי ים ?
דוקא את האנשים שם לא סבלתי, כל אחד חשב שהוא אלוהים, וההתנהגות במלתחות היתה בלתי נסבלת.
ריכוז השופטים ועורכי הדין לקוב מים עורר באמת סלידה, אבל המלח מטהר גם את זה ואילו הכלור לא ממש.