לעמוד דום לרגע קט לזכר אישה, שחיים שלמים של תרומה לקהילה ופעילות שקטה היו עוברים מבלי שאיש מחוץ למעגל המיידי שלה היה מבחין, אילולי רגע אחד של אומץ יוצא דופן בפשטותו – סוג האומץ שלעולם אינו נכשל להוריד את המסיכה מעל הרוע.

ואגב – זה לא נכון שהיא "פשוט היתה עייפה נורא". גם לא נכון שהיא תכננה את זה מראש. זו היתה החלטה ספונטנית להתנגד לחוסר הצדק. כשמישירים מבט אל הרוע ואומרים לו "פשוט לא", הוא עדיין נשאר רוע ולפעמים נשאר חזק מכדי לנצחו, אבל הוא מאבד את היתרון הגדול ביותר שלו – העמדת הפנים שאינו קיים, או שאינו מה שהוא.

אז כמו שאמרו ה-Neville Brothers:

Thank you, Miss Rosa

You were the spark

That started our freedom movement

Thank you, Sister Rosa Parks.

אני אכתוב על חזרתה של אן רייס לחיקו של ישו מחר.