קרקס קליפורנו

טוף, כמו שהבטחתי, נעסוק מעט בטירוף הקליפורני הבא עלינו לאחרונה. הסיפור הוא כזה: לקליפורניה יש מושל מאד, מאד, מאד, מאד (אמרתי מאד?) לא אהוד, בשם גריי דייויס. דייויס, מושל מטעם הדמוקרטים, הוא נער הפוסטר לבעיית השפעתו המשחיתה של הכסף על התהליך הפוליטי. גם במפלגה שלו עצמו לא סובלים אותו.

 

בשבעה באקוטובר יילכו אזרחי קליפורניה לקלפיות ויכריעו אם דייויס יישאר בתפקידו, או שמא יוחלף על ידי מישהו אחר.

 

העניין הוא שאלה אינן בחירות רגילות. דייויס נבחר לכהונה שנייה לפני שמונה חודשים בלבד, וזה לא שהוא לא היה מאוס על יתר הקליפורנים לפני כן. הבעיה הייתה שהרפובליקנים האידיוטים הציבו מולו איש עסקים טמבל, חסר ניסיון פוליטי ובעל שלדים כלשהם בארונו בשם ביל סיימון, במקום את ראש עיריית לוס אנג'לס האהוד ריצ'ארד ריורדן שמן הסתם היה קורע את דייויס. דייויס השכיל להפוך את הבחירות לדיון בסיימון במקום בו עצמו, ונבחר שוב.

 

אלא שלקליפורניה יש חוק עלום משנת 1911, שמאפשר לאזרחים "להחזיר" (recall) את המושל מבלי להוכיח שום דבר ספציפי. התקנה הזו נוצרה כהגנה מפני מושלים מושחתים (שמטבעם שולטים באמצעי ההוכחה החוקיים), והוא משמש עכשיו חבר קונגרס ימני קיצוני ושולי דארל איסה במסע הצלב הפרטי שלו נגד המושל. איסה הוא זה שהשקיע שני מיליון דולר באיסוף 1.3 מיליון החתימות הדרושות לעריכת בחירות חוזרות שכאלה.

 

הבעיה העיקרית של דייויס היא לא שהוא בנאדם מעצבן, אלא שהמצב הכלכלי של קליפורניה איום ונורא. בכך אשמים, מבחינה פוליטית, בעיקר הרפובליקנים. הם אלה שדחפו באגרסיביות לביטול ההגבלות העסקיות בשוק האנרגיה. כתוצאה מביטול ההגבלות הללו היה בקליפורניה אשתקד משבר אנרגיה אדיר, לאחר שחברות כמו אנרון יצרו מחסורים מלאכותיים על מנת לסחור בשווקים עתידיים של חשמל ולקצור רווחים. הממשל הפדרלי, שכבר קבע שאנרון אכן עברה על החוק כשיצרה את המחסורים הללו, בכל זאת קבע שעל קליפורניה לעמוד בחוזים המופקעים שהיא נאלצה לחתום עם אנרון לאור המחסורים החמורים. אבל זה סיפור אחר. העובדה היא שיש בקליפורניה משבר כלכלי ותקציבי, והחיבור של זה עם האנטיפתיה האדירה שמעורר דייויס הם שאפשרו את המצב המגוחך.

 

למה מגוחך? מפני שכאמור, את סלידתם האישית מדייויס יכלו האזרחים להביע לפני שמונה חודשים בלבד. אפילו איסה וחבריו מהימין הדתי לא מנסים לטעון שדייויס עשה משהו, מאז בחירתו האחירונה, שיצדיק הדחה. הם פשוט משתמשים באפשרות איזוטרית שהזדמנה לידם, בלי לדאוג בכלל להשפעה ההרסנית שיכולה וצפויה לנבוע מכך לאמון בתהליך הדמוקרטי. מצד שני, גם דייויס הוא לא חתםן פרס הדמוקרטיה, ובבחירות האחרונות הוא ניצח בעיקר מפני שהשקיע מיליונים בהכפשת ריורדאן במהלך הפריימריז של הרפובליקאים, כדי לסדר לעצמו את סיימון חסר הכישרון כיריב. זה מה שקורין במחוזותינו "תרגיל מסריח".

 

לאיסה עצמו, שמתכוון לרוץ, אין כמעט סיכוי. אחוזי התמיכה שלו נעים בסביבות החמישה. תושבי קליפורניה מודעים לכך שהשנאה שלו כלפי דייויס נובעת דווקא מהמקרים הבודדים בהם תיפקד המושל כיאות וחסם את השתלטות בעלי ההון על הקופה והמשאבים הציבוריים. אבל האסטרטגיה של הימין הקיצוני אומרת שגם אם האויב ניצח בבחירות, וגם אם אין סיכוי לנצח אותו, אסור לתת לו לעבוד. לא משנה איך ומה – צריך להעסיק אותו בהתגוננות מהצקות עד שאפשר יהיה להחליף אותו. זה מה שהם עשו לקלינטון וזה מה שהם עושים לדייויס.

 

בהתחלה לא נראה היה שאיסה יצליח להשיג מספיק חתימות אלא שדייויס, כפי שאני לא חדל מלהדגיש, ממש לא אהוד ואיסה הצליח לארגן את מספר החתימות הדרוש כדי לכפות בחירות מיוחדות. בבחירות הללו יישאלו הבוחרים שתי שאלות: האם יש להחזיר את המושל, ומי צריך להחליף אותו. אפשר להצביע גם נגד ההחזרה וגם בעד מועמד חליפי במידה שכן יהיה רוב להחלפה.

 

אם כך, בואו נעיף מבט במועמדים:
איסה, כאמור, הוא קיצוני מדי עבור הקליפורנים הליברלים יחסית. הוא מסוג האנשים שמבלים את ימיהם באובססיה על הזיונים של קלינטון (גם כיום, כשהוא כבר לא נשיא). אנשי המחנה שלו טוענים שהקליפורנים יגלו הכרת תודה כלפי מי שאיפשר להם להחליף את המושל, אבל שאר המשקיפים לא ממש סבורים כך.

 

המועמד המעניין ביותר מבחינה חדשותית הוא לא אחר מאשר מר עולם לשעבר, הטרמינייטור, אההההה-נולד שוואאארצנגר. ארנולד הוא רפובליקאי, אבל מהזן השפוי והמתון שחבל שאין יותר כמוהו. הוא בעד זכותה של אישה על גופה (הפלות) ובימי הניסיון להדיח את קלינטון אמר שהוא מתבייש להיות רפובליקאי – מה שללא ספק ישמש נגדו בידי איסה ושאר בעלי התקוות מהצד הרפובליקאי של המפה. נכון לרגע זה אהההנולד אומר שהוא נוטה נגד ריצה, אבל יש לו ולשאר המועמדים עד העשירי באוגוסט להחליט.

 

מנגד מתייצבת בעלת הטור אריאנה האפינגטון. האפינגטון היא מקרה מעניין, שהחלה את דרכה הפוליטית בשנות ה-90 כתומכת נלהבת של ניוט גינגריץ', לשעבר יו"ר בית הנבחרים ומנהיג "המהפכה הרפובליקאית". אולם בהדרגה התאכזבה האפינגטון מגינגריץ' ושאר הרפובליקאים, והוקיעה את יומרתם הכוזבת לדאוג למעמדות הנמוכים. האפינגטון החלה לפעול למען הסביבה (כולל קמפיין נגד רכבי 4X4 מזהמים וזוללי דלק), בעד שינוי מדיניות הסמים ונגד תרבות העושק והגזל של אמריקה התאגידית. ספרה "חזירים בשוקת", על האופן שבו העסקים הגדולים גונבים את כספה ודמותה של ארה"ב, הפך לרב מכר.

 

ביל סיימון, שהפסיד מול מתכוון גם הוא לרוץ. אין הרבה מה לומר עליו. הוא איש עסקים, הוא נגד הגבלות עסקיות וסביבתיות. הוא לא יזכה.

 

מי שהפרשנים חוזים לה את הסיכוי הטוב ביותר להציל את ספינת הדמוקרטים היא הסנטורית דיאן פיינסטין. פיינסטין היא ליברלית מהדור הישן, אבל פוליטיקאית ממולחת מאד. נכון לרגע זה היא אומרת שלא תרוץ, ולמרות סלידתה האישית מדייויס, היא מתרכזת בהוקעת ניסיון ההחזרה ובהצגתו (המוצדקת כמובן) כעוד הוכחה לכך שהרפובליקאים פשוט לא מסוגלים להפסיד בכבוד (כמו במקרים של הניסיון להדחת קלינטון והבחירות בפלורידה שהכריעו את גורל הנשיאות). אם פיינסטין תרוץ, האפינגטון הודיעה כבר שתמשוך את מועמדותה.

 

דייויס עצמו עדיין לא מת מבחינה פוליטית, ואם הוא ישכיל להסביר לאזרחיו שעיקר האשמה במצבה הכלכלי של המדינה נעוץ בבוש ותומכיו ממגזר העסקים, הוא עוד עשוי לצחוק על כולם.

 

אגב, בניגוד למה שנכתב השבוע בהארץ, מוסר לי הכתב המצוין ג'ו קונסון מסלון מגזין שאין למיט ידיעתו כל ממש בשמועה על כך שגם קונדוליסה רייס, שמעמדה מתחיל להתערער, תתפטר מתפקיד היועצת לביטחון לאומי ותתמודד על משרת מושל קליפורניה.

 

אלה היו ראשי הפרקים של הקרקס הפוליטי של השנה. אם תגידו שמעניין אתכם, נעסוק בזה עוד.

 

 

לא רק רוצח, גם מושחת

 

לאור החלטתו המוברכת של אליקים רובינשטיין להתפטר מתפקידו, יש לי רק הצעה אחת עבורו: שלא ישקול הסבה מקצועית לג'יגולו, כי גם לזה צריך ביצים. במדינה מתוקנת, סירובו של גלעד שרון להעביר מסמכים על פי צו שופט היה נענה בצו מעצר והליכים מזורזים לעקיפת האיסור על חיפוש בבית רה"מ. אבל אליקים רוצה להיות שופט עליון, אז למה לו להסתבך עם בעלי שררה דווקא עכשיו, אחרי שהוא נמנע מזה כל-כך יפה שבע שנים?

 

גם שתיקתו של ראש הממשלה הנכבד מעידה כאלף עדים על מצבנו העגום. אם היה עוד מי שחשב שמר שרון הוא אולי שור זועם שלא עוצר באדום, אבל ביסודו אדם ישר שרק האידיאלים מעניינים אותו, קיבל כעת הוכחה ברורה: האיש אינו רק רוצח, אלא גם מושחת מהשורה. גנב קטן שמקבל שוחד מבעלי הון ומסתתר מאחורי מגננות טכניות.

 

אז למה שהאזרח הקטן כן ישמור על החוק וישתף פעולה עם הרשויות? כי אותו המשטרה כן תזיין, זה למה. אין שום סיבה אחרת. אם אף אחד ממשפחת המושחתים הזו לא ישב בכלא, אפשר לספור לאחור את ימי הדמוקרטיה הישראלית (הראושנה?)

 

 

צאו לנו מהריאות!

עו"ד דן גולדנבלט, כיום עוזרו הפרלמנטרי של ח"כ רומן ברונפמן ולשעבר מזכ"ל עלה ירוק ומועמד #2 מטעמה לכנסת ה-16, הוכיח שההתחככות המופרזת בפוליטיקאים עדיין לא שיבשה אצלו את המצפן המוסרי. דן התבקש לחתום על תצהיר ביטחוני לצורך קבלת אישור כניסה קבוע לכנסת. בתצהיר הזה נכללו שאלות כמו "האם השתמשת בעבר בסמים" ו"אני מתחייב לא להשתמש בסמים בעתיד". דן ראה בכך חדירה בלתי מוצדקת לפרטיותו וסירב לחתום, כך שלעת עתה הוא ייאלץ להמשיך לבקש אישור כניסה זמני כל יום מחדש. אם גם לכם זו נראית כמו הזדמנות מצוינת לשבור עוד לבנה בחומת האטימות, צרו קשר, או שפשוט תירשמו לרשימת התפוצה של עלה ירוק, ותקבלו הודעה אם וכאשר תהיה איזו הפגנה בנושא. ועד אז, שיהיה לכם יום ירוק.