בתשדיר המפות של הליכוד – המבשר אחת ולתמיד על מות המחויבות של הליכוד לישראל שלמה מהים עד הירדן – יש קטע מעניין. במפה שהליכוד מייחס לתוכנית אולמרט, ישראל צבועה באדון ופלסטין בלבן. כשהמפה מתחלפת ל"גבולות הביטחון" של הליכוד, ישראל נצבעת בכחול ופלסטין במין תכלת שכזה, בת גוון של אותו כחול.

 

ללמדך: לא רק שהישות הפלסטינית תחת הליכוד תהיה קטנה יותר, אלא שהיא לא תהיה באמת עצמאית. אנחנו נמשיך לנהל לפלסטינים את החיים בדרך זו או אחרת. כי זו הרי השריטה של יותר מדי ישראלים – הם מ-פ-ח-ד-י-ם פשוט להניח לפלסטינים לנפשם ולהתמודד עם מה שהם יבחרו לעשות אם וכאשר. כמו ילד במגרש המשחקים שהצליח לרתק את יריבו אל הקרקע, אבל מבועת מהאפשרות שהילד השני יכסח את אמ-אמ-אמש'שלו אם רק יעז לעזוב אותו. אז הילד הראשון לא עוזב את השני – גם אם זה משאיר את שניהם מתגוללים באבק.

 

סתם, משהו קטן על ההנחות הלא-מבוטאות הטמונות לפעמים בתשדירים.

 

לעניינים אחרים

 

אני חייב להודות, לבושתי יש לומר, שבזמן אמת של המצור ביריחו, לא ממש קלטתי עד כמה זה היה משפיל ומיותר שהאסירים הפלסטינים צולמו שם במערומיהם. אין לי בעיה עם זה שהכריחו אותם לצאת, ואין לי בעיה עם זה שרצו לוודא שהם לא מחביאים עליהם נשק. אבל מה הבעיה להגיד להם להגיע עד לחומה עם הבגדים בידיים ואז לתת להם להתלבש לפני שהם יוצאים לשטח הפתוח? מה הבעיה פשוט לאסור על הצילום לכמה רגעים? ובוודאי לאסור על הצילום המתמשך של האסירים אחרי שכבר יצאו וכותרו על ידי שוביהם?

 

אגב, בניגוד לאום קדם, אני סבור שהפעולה עצמה היתה הכרחית. לא שגנדי, הטרנספריסט וחברם הנאמן של רוצחים וגנבים, חשוב כאדם ממני, מכם או מאלף נרצחי האינתיפאדה האחרים. אבל מי שרוצה להיות מדינה ולפעול במישור המציאות הזה חייב כן לקבל על עצמו ערכים מסוימים. ומעבר לעובדה שפשוט לא עוברים לסדר היום כשרוצחים לך שר, לא עוברים לסדר היום כשמפרים הסכמים. נכון, אנחנו מפרים איתם הסכמים כל הזמן, ואכן הם נוקמים על זה. אבל במצב הנוכחי, כשמתבצע מאמץ להכריח את חמאס לרדת מהעץ המטופש של אי-הכרה בישראל ולשאת לתת במישור המציאות המשותף – במצב כזה אי אפשר לתת שאחד מהמעשים הראשונים שלהם בשלטון יהיה להפר הסכם קודם של הרשות איתנו.

 

רק אם הציבור הפלסטיני יראה שהפרת הסכמים איתנו גוררת תגובה לא רצויה, הוא ילחץ על מנהיגיו – יהיה שם מפלגתם אשר יהיה – לא לעשות את זה. אותו הדבר בדיוק, אבל בדיוק, נכון לציבור הישראלי. פעמים רבות מטשטשים כלי התקשורת בישראל את הקשר הסיבתי והתזמוני בין חיסול ממוקד לבין פיגוע. רק כשנתחיל להפנים שלפעמים המנהיגים שלנו הם שמתחילים בלי כורח דוחק באמת, נפסיק לעשות את זה סתם כי בא לנו.

 

 

ועדת החקירה המצחיקה לעניין עמונה

 

לגבי גדעון עזרא – אני חייב לומר שאני מסכים איתו על שלא ציית לוועדת החקירה בעניין עמונה. חברי הכנסת יכולים להתחסד עד מחר על קדושת החוק וריבונות הכנסת. אם הם בעצמם חותכים את אמינותם לגזרים בסירוב להקפיד על מראית עין של אובייקטיביות, שלא יתלוננו שאיש לא מאמין להם.

 

במצב רגיל, חבר כנסת אינו מעורב, בגופו ממש, בעניין עצמו אותו חוקרת ועדת חקירה פרלמנטרית. אז במצב הנדיר שכן קורה כך, אי אפשר להימנע מלמנות דווקא את 2-3 חברי הכנסת הללו לוועדה? הרי הם נדרשים לוועדה בתור עדים, ריבונה של עולם. איך הם יכולים לכהן בה???

 

מי שעושה מעצמו צחוק, יהיה לצחוק. עולם נורא מוזר.

 

היו עוד דברים, אבל אני לא זוכר כרגע. מקסימום נכתוב עוד פוסט.