כן, אני יודע שאמרתי, אבל שיניתי את דעתי.

 

קשה, קשה. בשתי מערכות הבחירות האחרונות לא היה לי ספק מה אצביע. הפעם, כמו שידוע לכם, הפתק של אז אינו אפשרות, ולכן רבה היתה ההתלבטות.

 

במשך השבועות האחרונים הייתי די משוכנע שאצביע לגמלאים, אם רק ייראה שיש להם סיכוי לעבור. אבל מאז אתמול, כשהתברר שהתנאי הזה בהחלט יתממש, נתקפתי ספקות גוברים. זה שרפי איתן היה בכיר במוסד ידעתי, ולמרות שאני מאד מעריך את העבודה המסורה של אנשי הצללים, אני לא בטוח שאני רוצה אותם בפוליטיקה. אז על זה עוד התגברתי, ואפילו על העובדה שאיתן הוא זה שגייס את פולארד, אבל אז קראתי אצל סבר פלוצקר שהאיש עושה מיליונים בעסקאות חשאיות עם קובה.

 

עכשיו, שיהיה ברור: החרם האמריקאי על קובה הוא אחד מקווי המדיניות האוויליים ביותר בתולדות העת המודרנית. אני מתנגד לו בתוקף. אבל בנסיבות הקיימות, מסחר עם קובה בהכרח כרוך בכל מיני נכלולים ואפלולית, וזה כבר מתחיל להגדיש את הסאה של מדד האיכסה.

 

בנוסף, התחוור לי שאשמח יותר להיות שותף להישג יפה של עמיר פרץ – כל דבר יותר מ-22 מנדטים – מאשר אשמח להיות שותף להישג של הגמלאים. אני גם מעדיף שפרץ ייקח קרדיט על הישג משמעותי בתחום הפנסיה והדאגה לקשישים.

 

בסיכומו של דבר, אם לא תהיה לי עוד הארה, זה מה שיהיה.

 

ובנימה אופטימית זו, סיכום אחרון לקמפיין הבחירות:

 

 

התשדירים הכי טובים:

"דוס על אופנוע" של יהדות התורה ו"בן גוריון" של העבודה

 

התשדיר הגרוע: דער שטירמר של שינוי

 

התשדיר ההזוי: סרט האימה הרוסי של הירוקים ו"צומתצומתצומת"

 

הקו הנבון ביותר (שהיו צריכים להמשיך איתו): ש"ס החברתית

 

הקו הגרוע ביותר: האוחצ'יות של מרצ

 

השיפור הגדול ביותר לעומת הקמפיין הטלוויזיוני הקודם: עלה ירוק והעבודה

 

התגובות כי טובות להתפתחויות במהלך הקמפיין הטלוויזוני: הליכוד על היוהרה של אולמרט, לפיה המערכה כבר הוכרעה

 

החשיפה הכי הרסנית של מפלגה קטנה באשר למבעיתות האישית של המועמד שלה: תפנית. שלוסר הרבה יותר גרוע, כמובן, אבל אותו זוכרים ממערכות הבחירות האחרונות. אנשים לא ידעו עד כמה צדקני, נפוח ומתלהם הרושם שעוזי דיין מעביר. גם אני חשבתי עליו טובות יותר לפני שראיתי איך בוחר לדבר למצלמה. עכשיו אנחנו יודעים.

 

נוכחות השטח המרשימה ביותר: האיחוד הלאומי-מפד"ל

 

נוכחות השטח העלובה ביותר (בוודאי ביחס למספר המנדטים הצפוי): קדימה

 

זהו, לעת עתה. ועכשיו ניסע לבני ברק, נוודא שהמתים לא מצביעים בשעות אלה כדי שכוהן כמוני יוכל להיכנס לקלפי, ונשיר "איי לאב שפם".