שתיקת ילדיו של מגדל הכבשים
Posted on: 9 באוגוסט 2003
טוף, חזרנו לאחר הפוגה של שבוע, לאבסס על פוליטיקה כאן ושם.
שלשום, יותר משבוע לאחר הצהרתו המדהימה של גלעד שרון, לפיה הוא מסרב לשתף פעולה עם חוקרי המשטרה בנוגע לחשדות של עבירות כלכליות משום משהוא מגן על אביו, הידוע בכינויו ראש הממשלה, והאיל בטובו אחד המחוקקים שלנו (יוסף פריצקי) לקום ולומר לאותו מגדל כבשים את המובן מאליו: עליך להצהיר חד משמעית שאינך זקוק ואינך מעוניין בהגנתו של בנך.
כמובן שזה יעזור כמו כוסות רוח למת. רוב הסיכויים הם ששרון יתעלם, ואם לא יתעלם הרי שבנו יתעלם מ"פקודתו" של אביו. לכן יש רק תגובה אחת שאנחנו כאזרחים יכולים לאמץ: על כל אזרח המוצא עצמו נחקר במשטרה, לא חשוב על מה, לסרב להשיב לשאלות חורקיו ולהצהיר שהוא עושה זאת כדי להגן על ראש הממשלה. אולי אז, כמו ישו, גם כבוד רה"מ יסבול בשל חטאי כולנו, ובא לציון גואל.
ובחזרה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות:
אהההנולד הצטרף למירוץ למשרת מושל קליפורניה, ותוצאה חיובית אחת כבר יש לכך: דארל עיסא, השמרן הקיצוני שהתחיל כל סיפור ההחזרה של המושל, הודיע שלא ירוץ בסופו של דבר. כי אם כל הכבוד לכוחה של מוסרנות אנאלית, מה זה כבר לעומת עוצמתו של הטרמינייטור?
גם דיאן פיינסטין, הסנאטורית הדמוקרטית המשובחת שהייתה התקווה הגדולה של המפלחגה, הודיעה שלא תרוץ ותקפה את יוזמת ההחזרה כאפלה ומסוכנת לדמוקרטיה, וזאת למרות שאין שום אהבה בינה לבין המושל המכהן גריי דייויס.
אז יש לנו מצד אחד מושל גרוע, שנבחר כחוק לפני פחות משנה ולא עשה שום דבר מאז שיצדיק הדחה; מצד שני יש לנו שחקן פופולרי שמידת הבנתו בסוגיות הניצבות בפני המדינה לא ברורה בכלל, אבל לפחות הוא לא קיצוני מופרע; מצד שלישי, וזו האפשרות המעניינת ביותר, יש לנו פרוגרסיבית ירוקה (אריאנה האפינגטון) שלא חייבת שום דבר לאף אחד וצפויה לעשות בלגאן גם לרפובליקנים וגם לדמוקרטים. אני עם אריאנה.
ובמישור הפדרלי:
שערוריית ההשתקה של הקטעים מתוך דו"ח החקירה של פיגועי 9.11 הנוגעים לערב הסעודית ממשיכה לצבור תנופה. מתברר שלאחר נפיגוע, הממשל נחלץ להגן על סעודים שונים שהתגוררו ברחבי ארה"ב, כולל בני משפחת בן לאדן המורחבת, שהורשו לחזור למולדתם בטרם נחקרו. אם תזכרו את אווירת ההיסטריה ששררה בארץ החופש אז – מעצרים שרירותיים, השעיית זכויות בסיסיות, אלפי מהגרים שנעצרו רק בגלל שמות המשפחה שלהם – תבינו שמשהו פה מאד, מאד מסריח. מה יש לממשל להסתיר? מה הם לא רוצים שנדע?
עוד על מחויבותו העמוקה של ממשל בוש לביטחון אזרחיו: המנהל הפדרלי לבטיחות בתעבורה מבקש להפחית את התקציב למאבטחים אוויריים, למרות אזהרות הממשל על ניסיונות פיגוע במטוסים. בשביל להפחיד את האזרחים זה מספיק טוב, אבל בשביל להתייחס במישור המעשי כנראה שלא.
עוד ממעללי בוש: לפני כשבועיים הורה הבית הלבן לסוכנות להגנת הסביבה (משרד איכות הסביבה באמריקאית) למחוק מתוך דו"ח שנתי פרק שעסק בהתחממות גלובלית, ובמקומו הוכנס סעיף שטען כי דרוש מחקר נוסף בנושא, וכי בכלל לא בטוח שיש התחממות גלובלית או שמקורה בפעילות אנושית. את המחקר החדש הזה מימן מכון הנפט האמריקאי – מוסד שהוקם וממומן על ידי חברות הנפט הגדולות. איזו מקריות מופלאה.
מחר או מחרתיים נחזור לעיראק, ונדבר על האיש שחזה את כל הבעיות של כוחות "הקואליציה" בעיראק. עד אז, שיהיה לכולנו יום ירוק.
5 Responses to "שתיקת ילדיו של מגדל הכבשים"
10 באוגוסט 2003 at 16:33
בטור שלו בידיעות, על ליגלוג בח"כים ולא נותר לי אלא להסכים אתו ולסכם בחופשיות:
הם (ח"כים כולל הראש עצמו) מזלזלים בנו יום יום. בחוקיהם המחפירים, בהתנהלותם המרגיזה, בחוסר הקצועיות והחמלה בה הם פועלים ולעיתים אף בשחיתות.
מה נותר לנו החלשים לעשות? ללגלג ולזלזל.
10 באוגוסט 2003 at 19:57
כן. לפעמים זה מה שנותר. אבל כך נהיה בדיוק כמותם. ואני לא רוצה להיות כמותם. אז הרבה אולי לא ייצא מזה. אבל לפחות ישאר קצת כבוד עצמי.
10 באוגוסט 2003 at 22:05
אלכסנדר, אני חולק עליך. מכיוון שפוליטיקאים נדחפים בחלקו של דבר על ידי תאוות הכבוד, הרי שלעג הוא דרך מצוינת להעניש אותם. גם אלה שאכפת להם רק מכוח פגיעים ללעג, כיוון שלעג הדבק באדם מפחית מכבודו בעיני הבריות ובכך מפחית מכוחו.
חוץ מזה, הצחוק יפה לבריאות ומה שעוד יפה לבריאות זה לא לקחת את האנשים הנפוחים האלה ברצינות רבה כל-כך. גם את עצמנו לא צריך לקחת ברצינות רבה מדי. רוב הפשעים והזוועות בעולם נגרמו על ידי אנשים שלקחו את עצמם ברצינות רבה מדי.
אם על ידי סירוב לקחת את מר שרון ברצינות רבה מדי, אנחנו יכולים להפחית בכהוא זה את הסיכוי שהוא יוסיף עוד פשע על הרשימה הארוכה והמצערת שלו, אז זו לא רק זכותנו אלא גם חובתנו.
11 באוגוסט 2003 at 2:49
הצחוק באמת יפה לבריאות. כנראה שהרגשתי שמרוב שמתעסקים בפרשה הזו מההקשרים הפוליטיים – איך יגיבו השרים, איך יגיבו הח"כים – שקצת הלכה לאיבוד חומרת המעשים. אבל כאמור, מקבל. והנה, תראה איך מהר הפרשה תרד מסדר היום, עד הפעם הבאה – הרי עכשיו צרות בלבנון… ואיך הגענו ללבנון… באותו אוירון וגו'.
Comments are closed.
10 באוגוסט 2003 at 0:36
אבל יש לי הרגשה שהזלזול שלנו במערכות השלטון כה גדול, עד שאנחנו כבר לא שונים מהמערכת שמזלזלת בנו.
ביטויים כמו מגדל כבשים, או הידוע בכינויו כראש ממשלה אינם רלוונטיים כאן.
מה שרלוונטי הוא שיש ראש ממשלה, שנבחר כחוק.
ויש חוק. ויש מנהל תקין.
וראש הממשלה, על פניו, פועל בניגוד לחוק. ובניגוד למנהל התקין.
אפשר וצריך לתבוע ממנו, כל אחד לפי השקפת עולמו, לחשוף את המסמכים, להחקר, להתפטר.
כאמור, ייתכן שאני טועה. ייתכן שכל זה לא חשוב. וגם אני חוטא לא פעם במה שכרגע הטפתי לו. אבל אם הציבור לא יגלה יותר אחריות ובגרות ממנהיגיו, מנהיגיו בטח שלא ינהגו אחרת.