זה לא פרשת השבוע, אבל זה עלה בדעתי ככה. 

{א} ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים: {ב} ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם: {ג} ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר: {ד} ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ: {ה} וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם: {ו} ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: {ז} הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו: {ח} ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר: {ט} על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ:

(בראשית, יא, א-ט) 

 
רוב המדרשים שניסו לבאר את הפסקה הזו, ציירו תמונה של בלילת שפות אמיתית. בסיפור אחד של חז"ל מתואר מצב שבו אחד מבוני המגדל מבקש דבר אחד, ונותנים לו דבר אחר לגמרי, אומר דבר תמים וחוטף סטירה. זה גם הדימוי האוטומטי העולה בדעתו של אדם – אחד דיבר ספרדית, שני דיבר סינית, שלישי דיבר סוואהילי ורביעי דיבר נבאחו וכך, ילדים, יש היום כל-כך הרבה שפות בעולם (כ-6,000, אגב, ורבות מהן נכחדות בקצב מזוויע, אבל נמשיך בענייננו).
 
אז הדימוי הפשוט הזה של אדם המבקש פטיש ומקבל מסמר וכו', הוא מה שעולה ראשון בדעתו של אדם, אבל אולי סיפור מגדל בבל הוא קצת יותר מתוחכם, ומבוסס על היכרות אינטימית עם דינמיקה של שינוי טכנולוגי ורעיוני מואץ, כמו זה שלדוגמא מאפיין את העשורים האחרונים.
 
דווקא בדורות האחרונים, נדמה שהתקשורת בין חלקי העולם טובה יותר מאי-פעם. יותר אנשים בעולם מסוגלים לתקשר – אם באמצעות האנגלית, שהפכה לשפה בינלאומית במידה ששום לשון בהיסטוריה המתועדת לא היתה, ואם באמצעות תחומי עניין חוצי-גבולות, כמו מוסיקה, ספורט ואמנויות אחרות.
 
ובכל זאת, דומה שיותר מאי-פעם, נפערת תהום מילולית בין אנשים וקבוצות. מדובר באנשים המשתמשים באותן מלים, אך מייחסים להן מובנים אחרים לגמרי. האם "פטריוטיזם" הוא להילחם עבור מדינתך, או דווקא לסרב לעשות זאת? האם "צמיחה כלכלית" פירושה תל"ג מוגבר, או שזהו מדד לא-רלוונטי ואף מנציח-כשלים? האם המעשה ההומניסטי הוא להילחם עבור זכותה של אשה על גופה, או על זכותם של יצורים שנבראו בצלם לחיות? האם בכלל ניתן לדעת את האמת? האם אפשר בכלל לומר שדבר אחד טוב ממשנהו?
 
כל הבלבול הפוסט-מודרניסטי הזה מרפה ידיים, מנקז את הדחף להתאמץ כדי להטביע חותם בעולם, ואולי בגלל זה נאמר "ויחדלו לבנות העיר", כי קשה להילחם עבור מטרה נאצלת כשאתה כל-כך מיומן בפירוק רעיונות לגורמים, שאתה כבר יכול לדמיין את ההתפכחות הצינית מחזון המגדל עוד בטרם הנחת אפילו לבנה אחת. חבל שאז לא היה להם את Fleetwood Mac, שישירו להם: "Don't stop thinking about tomorrow"., רק שגם זה לא היה פותר שום דבר, שכן על איזה מחר אנחנו מדברים?