1 | Oren
15 ביוני 2006 at 20:03

The wording of the heading and the analogy are really repulsing.

3 | שקטימאן
15 ביוני 2006 at 21:04

נודניקים. אפילו פוצים הייתי אומר

לא משעשע אתכם? אל תחייכו. אגרסיות? חחחחחח

הכי חשוב שאנגליה בדרך לגביע. כמה שהם יותר פארשים (ומדובר באומה שפירקה את היטלר ימ"ש ונתנה פייט יפה לחסמב"ה) אני מאמין בהם יותר

רחביה, צצצצצ. יא גס

5 | רחביה ברמן
15 ביוני 2006 at 22:30

שזה מונח פחות פוגעני. אבל הציק הכפילות של השורש ז.נ.ה. בכל מקרה, הכוונה שלי לא היתה לעשות פרובוקציה לאנשים שלוקחים דברים יותר מדי כבד, ואני מצטער שזו היתה התוצאה.

אה, ולשאלה למה אגרסיות וכו' – כי הספורט הוא תחליפות של האדם התרבותי למלחמה. בלי להוציא אגרסיות אי אפשר, אפשר רק שאנשים לא ימותו ויישארו בלי רגליים וכאלה.

7 | שוקי
16 ביוני 2006 at 11:13

לי, באופן אישי, יש בבית נייר לקמוס בדמות בת זוג פמיניסטית, שואיסטית, קרייריסטית ודוקטורנטית לפילוסופיה. בחורה שעוקרת שוביניסטים מעומדם וטוחנתם זה בזה לארוחת בוקר.
כשאני רואה ויכוח כזה, רגע לפני שאני עושה "פחחחחחח….." אני מצליב את רשמיי עם דעתה המלומדת.
אז מסקנתנו: פחחחחח…..
רחביה, תתעלם.

9 | רחביה ברמן
16 ביוני 2006 at 11:31

ולשואלת – אולי מצאת את המסכה שלי? היא נפלה לי, ואני מרגיש נורא חשוף בלעדיה.

נ.ב. יונית, מה עצוב פה? לא לגמרי הבנתי…
והמשחק המשובח קבוע ל-21 לחודש, לא ל-20. סטרופוואפלס עם אסאדו 🙂

11 | Oren
16 ביוני 2006 at 16:15

Shuki – great argumentation. I rest my case. Wish your partner luck in her philosophical pursuits.

13 | אלון
19 ביוני 2006 at 15:18

דווקא אהבתי את הכותרת, חבל שלא שמרת אותה למאמר קצת יותר ראוי. אני אוהב את אוקוודור, יש להם צבע ויש להם כשרון. השוער שלהם משעשע, עם הדגל מצוייר על הפרצוף. מין שידרוג לפני הפוטבול של רושטו הטורקי. וקאביידס עם מסיכת איש העכביש הצהוב. ואני אפילו לא מדבר על מה שהם עשו לצ'חצ'חים הפולנים. נכון שהם הטביעו את החותמת על גבה של קוסטה ריקה, אז מה? אני בהחלט מאמין בהם גם נגד הגרמנים (מצד שני אני אשמח על כל נבחרת, כולל פלשתין, שתחורר ללהאמן או קאן את הרשת).