המשחק היפה צריך הרמת פנים, דחוווווף
Posted 2 ביולי 2006
on:- In: ספורט
- 5 Comments
טוב, למרות תקוות גדולות (ומוגזמות, כך חושפת הסטטיסטיקה) שעורר שלב הבתים, אין עוד מנוס מלומר זאת: זה חרא מונדיאל, חרא כדורגל והכדורגל ימשיך להיראות חרא אם לא יתקנו אותו.
המספרים אומרים כך:
מונדיאל -משחקים/שערים-ממוצע
1954 – 137/26=5.26
1958 – 125/34=3.67
1962 – 89/32=2.78
1966 – 87/32=2.71
1970 – 87/32=2.71
1974 – 95/38=2.5
1978 – 111/38=2.92
1982 – 142/54=2.62
1986 – 127/52=2.44
1990 – 108/52=2.07
1994 – 138/52=2.65
1998 – 172/64=2.71
2002 – 159/62=2.48
כפי שאתם רואים, יש ירידה כמעט קבועה מאז 54. המספרים הללו מתייחסים לשערים פר 90 דקות, כלומר לא כללתי שערים בהארכה. במונדיאל הנוכחי היה רק שער אחד כזה, וגם אם נכלול אותו היו לנו רק 2.3 שערים למשחק – המספר השני הכי נמוך בהיסטוריה.
גרוע מזה, מאז החלו משחקי הנוק-אאוט היו לנו רק 1.75 שערים למשחק. ברבע הגמר היו 1.5 למשחק. זה פשוט בלתי נסבל.
חוק הנבדל הפך ממשהו שמוודא שלא יהיו בונקרים\מסירות לחלוץ בודד שנשאר ליד ה-16 של היריב, למשהו שמעקר את המשחק ומאפשר לקבוצות ללכוד את יריבותיהן "על סעיף טכני" במקום פשוט לשחק כדורגל.
אני מציע דבר נורא פשוט: אם המוסר נמצא בתוך ה-16 – אין נבדל! קבוצות יצטופפו בהגנה בתוך ה-16? יאללה, סבבה. יהיו הרבה גולים ממרחק. מה שזה ימנע זה מצב ששחקן נמצא 20 מטר מהשער והיריבה פשוט זזה קדימה ויוצרת נבדל, במקום אשכרה להתגונן. נמאס מזה כבר.
עכשיו, יהיה מי שיצביע על ממוצע השערים המספק יחסית בשני המונדיאלים שלפני הקודם, אבל זה סיפוק שווא. פחות משלושה שערים למשחק – מוטב ארבעה – זה פשוט לא מספיק תמורה בעד האגרה. וזה לא רק שערים. הרבה יותר קשה ללקט נתונים על בעיטות לשער, אבל גם הנתון הזה מאד לוקה בחסר. אני לא זוכר כמה היו בין צרפת לברזיל בסוף המשחק, אבל במחצית היו פחות מעשר. שוב – לא מספיק. אני אפילו לא מדבר על בעיטות למסגרת, אבל איום כלשהו על השער. חייבים למצוא דרך לעודד יותר התקפה, יותר הזדמנויות לגול ויותר גולים.
אני כמובן פתוח להצעות חליפיות , בדיוק באותה מידה שאני חסר כל השפעה על ביצוע התיקון הנדרש, אבל אם לא נדבר על זה, זה בטח לא יקרה.
5 Responses to "המשחק היפה צריך הרמת פנים, דחוווווף"

כמעט קבועה משנת 54".
לפי הנתונים, מספר השערים מסתובב מאז 1974 סביב 2.5.
אפשר בהחלט להנות גם מ 0:0. נהניתי מאנגליה-פורטוגל.
יש לי הצעות שלא קשורות דווקא לכמות השערים.
הייתי מציע לאפשר חילופים באופן חופשי במחצית ולפני הארכה. כולל החזרת שחקנים שהוחלפו.
לא ברור לי למה זה מפריע.
חילוף במהלך המשחק מפריע ועוצר את שטף המשחק, אבל בהפסקה, למה לא להחליף כמה שרוצים, מכל הסגל?
בהארכות, השחקנים גמורים מעייפות והמשחק יורד מאד ברמה.


כמו בהוקי קרח, יש פאולים שהעונש עליהם הוא הרחקה לחמש דקות. המורחק יושב בתא סגור ליד המגרש ומרצה את העונש שהוטל עליו.


ואז שוב יורד. הנתון החמור לטעמי הוא לא רק הממוצע הכללי, אלא העובדה שמאז שהגענו לשלבי הנוקאאוט יש לנו פחות משני גולים למשחק. זה פשוט בלתי נסבל – וכן, כמו שכתבתי פעם באיזה טור, כל אוהד כדורגל יודע לדקלם איך 0:0 יכול להיות מלהיב, אבל בחיאת רבאק – אנגליה-פורטוגל? כמה בעיטות היו שם לשער? 0:0 זה מלהיב אם שני השוערים תופסים יום מטורף ויש הזדמנויות כל הזמן. היו כמה הזדמנויות במשחק ההוא, אבל לא קרוב למספיק.
אני רוצה 4 שערים למשחק ושכל קבוצה תבעט לשער 25 פעמים בממוצע. אני לא חושב שזה מוגזם.

Comments are closed.
3 ביולי 2006 at 6:15
שתי הצעות שאני חושב עליהן כבר שנים הן:
1
להוריד שחקן מכל קבוצה. אין צורך ב-11 שחקנים על המגרש. שוער + 9 שחקני שדה זה המקסימום הנדרש. לפני 30 שנה, כשהכושר הגופני לא היה כל כך מעולה וההגנות לא היו כה טקטיות, אפשר היה לשחק 11 מול 11. כבר לא.
2
בשיטת הליגה: לקבוע שבמקרה של 0:0 שתי הקבוצות הולכות הביתה בלי נקודות בכלל. אין תוצאה כזו 0:0 בשום ענף ספורט. גם בכדורגל לא צריך להיות. 0:0 צריך להיות בדיוק כמו הפסד.