"יש לכם פצצות חכמות, הפצצת קאנה היתה מטומטמת" * אמר המראיין לאחד הדוברים הישראלים (דווקא בחור רהוט עם מבטא אמריקאי חלק) באחד הערוצים הזרים. ובכן, העובדה היא למעשה שאין לנו הרבה פצצות חכמות, כי האמריקאים ממעטים לתת לנו כאלה, כי זה נשק שבשביל למכור אותו למדינה זרה צריך כל מיני אישורים ודיונים בנושא. אבל לא זו הנקודה. הפצצה יכולה להיות חכמה ככל שתהיה, אם המודיעין מחורבן התוצאה תמיד תהיה אסון.

 

אז במירוץ "האם נשיג הכרעה מוחשית כלשהי לפני שנעשה פשלה ונטבח בכמות גדולה של אזרחים", הפסדנו. אפשר להתפלל שה"תהיה" שהעלה ראש מטה חיל האוויר בתדרוכו – לפיה קיים פער של שבע שעות בין מתי שאנחנו מודים שתקפנו את הבניין הספציפי הזה, לבין מתי שהחלו לדווח בתקשורת על נפגעים בו – אכן מסתירה מאחוריה איזה מידע שמזכה אותנו מזוועה הזו. אבל כרגע קשה להאמין שכך. כבר מתברר שלפחות חלק מעדי הראייה מדברים על השעות 1-2 כזמן שבו קרס הבניין, וזה כבר פער הרבה פחות משמעותי. דבר שני, וזה מחריד להגיד את זה, האמינות של הצד שלנו לא משהו. לפחות פעמיים עד כה הועברו לתקשורת שלנו דיווחים מהצבא שלנו שהתבררו כפחות מדויקים מדיווחו של האויב על אותם אירועים. אם וכאשר מישהו יכתוב את "נפילה ודעיכתה של מדינת ישראל", העניין הזה יוקף בעיפרון אדום כסממן מובהק.

 

אני רוצה לראות את החומר המצולם, ואני רוצה לראות אותו תוך זמן קצר – עד יום שלישי לכל המאוחר, רצוי מאד מחר. אם הוא מוכיח שיש פה משהו חשוד, עוד לא מאוחר לנצל זאת. אם לא, צריך לדעת שפישלנו חד וחלק.

 

אני גם רוצה, בטווח קצת (קצת) יותר רחוק, לדעת מי אחראי לקביעה שאין אזרחים בבניין. מדובר בכשל מודיעיני חמור שיש לתת עליו את הדין.

 

עכשיו אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים את הרגע שבו תיכפה עלינו הפסקת אש, ואפשר לקבוע די בוודאות שאם לא נבקיע איזה טאצ'דאון מדהים מקצה המגרש ברגע האחרון, לא נשיג הכרעה צבאית.

 

ולאלה שמדקלמים ש"אין פיתרון צבאי" – אלה שטויות. האיום הוא צבאי ולאיום צבאי יש פיתרון צבאי. השאלה אם מוכנים לשלם עבורו את המחיר.

 

קחו את מלחמה לבנון הראשונה. עם כל הכבוד לעובדה שכן נשארנו שם וכן היה אסון, אילו היה צה"ל יוצא מלבנון תוך חודש מעזיבת ערפאת את ביירות, היינו זוכרים את המלחמה הזו אחרת לגמרי. עדיין היינו מתביישים בסברה ושתילה, אבל 18 שנה של הקזת דם מטופשת וכיבוש חסר כל הצדקה היו נחסכים מאיתנו. ואפשר היה. עובדה. מה שלא היה זה כוח רצון.

 

אז בהחלט אפשר להשיג הישג צבאי ממשי ובר קיימא במלחמה מסוג זה. אבל צריך לפעול ברמה גבוהה מאד בכל היבטי הלחימה וההסברה, ועושה רושם שיכולתו של צה"ל לעמוד ברמה זו הולכת ונשחקת.

 

נחמו נחמו עמי – פרשת צרת רבים

 

ולסיום, משהו מנחם דווקא. מרבים לדבר על כך שאם המצב קופא כמו שהוא עכשיו, נסראללה ניצח. ובכן, לא בדיוק, וזה שאנחנו מתפקדים חרא לא צריך לגרום לנו להאליל את ביצועי האויב. חיזבאללה הוכה הרבה יותר מכפי שהוא ציפה לשלם בשביל שני חטופים, וגם אם עכשיו אין לבנוני אחד שיגיד משהו רע על חיזבאללה – כי כל האיבה שמורה לישראל – הרי שאחרי שישכך טיפה הדם בעיניים העובדה תישאר בעינה, שנסראללה בהימור פזיז עלה ללבנון הרבה, הרבה יותר מכפי שמעניין אותה לשלם בשביל 20 אסירים, או בשביל לעזור לפלסטינים, ובטח בשביל לקדם את האינטרס של איראן.

 

יתרה מזאת, התברר שהבלתי נתפש יכול לקרות – עשרות ויותר ממאה רקטות יכולות ליפול על ישראל בכל יום, שבוע אחרי שבוע, וזה כל-כך רחוק מלשבור אותה שזה עצוב (אם אתה נסראללה, כמובן). הוכח גם שלמרות שלוחמי חיזבאללה מפתיעים בנחישותם ובטיב אימוניהם, הם עדיין לא קרובים לרמה של חיילי חי"ר ישראלים. במצב מיטבי, עם יתרון ההפתעה והכל, הם הורגים תשעה לעומת 25 הרוגים שלהם. בפעולה יומיים לאחר מכן, שבה אין להם את יתרון ההפתעה, מדובר (לפי הדיווחים) על 25 הרוגי חיזבאללה מול 16 פצועים שלנו.

 

אז כשהתסריט הכי טוב שייתכן מבחינתך אכן קורה, ואתה עדיין צריך את הקהילה הבינלאומית שתפסיק את כתישתך האיטית והבלתי ניתנת לעצירה, גם מצבך לא מזהיר כל-כך. מוש מזבוט, יא חסן?

 

* ותודה לקורא הבית דור קונפורטי על התיקון