הסיפור האמיתי על הקונגרסמן החרמן
Posted on: 4 באוקטובר 2006
משום מה, כלי התקשורת בארץ לא כותבים (לא שאני ראיתי) על ההיבט הכי משמעותי בפרשת חבר הקונגרס פולי, שחשק בנערים בני 16-17 שעבדו כ"שמשים" בקונגרס (הם עובדים כמעין שליחים וזוכים בחוויה, בניסיון ובקשרים. זה כבוד כזה). למי שלא יודע – חבר הקונגרס מארק פולי מפלורידה נתפס כשהוא מנהל תכתובות בעלות אופי מיני עם שמשים כאלה, התפטר מיד ממושבו בקונגרס ואישפז את עצמו במוסד לגמילה מאלכוהול. בתור פרט פיקנטי, פולי עמד בראש ועדה למניעת ניצול מיני של ילדים.
עכשיו, פולי הוא רפובליקאי, ועצם העובדה שהוא לא ירוץ לבחירה מחדש בעוד חודש פירושה אפשרות לפחות לדמוקרטים להרים מושב שנחשב סגור ונעול בכספת הרפובליקאית.
אבל לא זה העניין. מה משום מה כלי התקשורת האחרים בארץ לא קלטו, ומה שהחל להתפרסם כבר בערב יום כיפור (הייתי עסוק ולא היה לי כוח לכתוב על זה אז) זה שבכירי המפלגה הרפובליקאית כבר ידעו על נטייתו של פולי "להסתחבק מדי" עם הקטינים המועסקים בקונגרס כבר בסוף 2005 – לפני קרוב לשנה. יו"ר בית הנבחרים, דניס האסטרט, שמע על כך מחבר קונגרס בשם ריינולדס, שהשמש שלו הראה לו אימייל שפולי שלח לו.
זה לא שהם (ראשי המפלגה בקונגרס) לא עשו שום דבר, אבל בהחלט לא טרחו לחקור יותר מדי, והעדיפו לא לדעת את האמת. הם זימנו את פולי לשיחה והבהירו לו שיימנע מ"דברים שיכולים להתפרש לא טוב", אבל זהו.
יש כבר קריאות בצד הרפובליקאי שהאסטרט יפרוש מתפקיד היו"ר בגלל המחדל, והמתחרה שלו במחוז הבחירה בטנסי, שקודם לא היה לו בדל של סיכוי, עכשיו יכול לפחות לנהל קמפיין. מה שהיה פרשה של קונגרסמן אחד, במחוז בחירה אחד, הפך לפרשה המעיבה על כלל המפלגה הרפובליקאית. בצד הימני כבר בוכים על כך שהבלוגרים, שזירזו את רשת ABC לחקור את הפרשה, ישבו על החומר וחיכו עד שיהיה קרוב מדי לבחירות. עכשיו אי אפשר אפילו להוריד את שמו של פולי מטפסי ומכונות ההצבעה. הרפובליקאים יכולים למנות לו חליף, אבל המחליף ייאלץ לרוץ תחת שמו של פולי. קטעים צחוקים.
הבעיה, כפי שהבהיר ג'ון דיקרסון המצוין בסלייט, היא שכדי לנצל את השערוריה הזו בצורה אפקטיבית, יש חשש שלדמוקרטים לא תהיה ברירה אלא להתקרב מדי למחוזות של ליבוי יצרים הומופוביים.
בכל מקרה, זה הסיפור האמיתי על הקונגרסמן החרמן, ולא סיפורי ה"על יד" שמדווחים בעיתונים ובאתרים, כמו העובדה שפולי טוען עכשיו שכומר ניצל אותו מינית כשהיה ילד וכאלה.
בשאיפה להרחיב ולדון בעניינים אחרים בהמשך הערב.
6 Responses to "הסיפור האמיתי על הקונגרסמן החרמן"
4 באוקטובר 2006 at 17:47
באמת לא ברורה ההתעלמות. אולי סתם העורכים בדסקים השונים לא שמו לב.
אני כתבתי ממש קצת על זה אתמול:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=807176
אני לא יכול להפסיק להתעדכן בפרשה הזו. הטיימינג והתכנים שלה זה פשוט תסריט של סורקין שהופך למציאות.
4 באוקטובר 2006 at 19:47
קודם הם הפסידו את חסידיי "הממשלה הקטנה" ועכשיו הם מאבדים את הימין הדתי. עד נובמבר הם יפסידו את הרוב בקונגרס, ואולי גם בסנאט וזה אולי יהיה השוק שיגרום להם להתעשט ולהיפטר מקרל רוב ומאסטרטגיית הקונסרבטיבזם הרחום שלו.
5 באוקטובר 2006 at 0:30
כל מה שדופק את הרפובליקנים אתה מבסוט אה ברמנוס.
חכה חכה בקצב הזה תקבל את בילי חזרה בבית הלבן רק במקום לעשן סיגריות בחדר הסגלגל הוא יעשה כלים ואבק בחדר הצלחות.
העיקר שעוד שנתיים ונפתרנו מהקואובוי.
ועוד התפתחות אחת הוא טוען עכשיו שהוא הומו.
ביחד עם ההוא מניו גרסי הם יכולים לפתוח סניף של "גאות" במפלגה.
5 באוקטובר 2006 at 16:12
מצווה לרדוף 😛
אגב, אני די בטוח שג'ים מק'גריווי (מושל ניו ג'רזי לשעבר) היה דמוקרט.
מה שלומך איש יקר?
Comments are closed.
4 באוקטובר 2006 at 16:53
The amount of evil the Republicans generate never ceases to amaze me.