אוי, חברה'לייצים. איזה גמרים אזוריים היו לנו בפוטבול, אה? משהו באמת דליקטס. מחר או מחרתיים צפו לכתבה בנושא בוואלה! פוטבול. במחצית  של ניו אינגלנד-אינדי היינו בטוחים שהסיפור גמור וקיטרנו בקול (טוב, אני קיטרתי בקול) שבשביל זה ויתרנו על שעות שינה? בשביל עוד פעם לראות את הפטריוטס זוללים הזדמנויות משומקום, בריידי מצליח בכל דאון שלישי והקולטס נחנקים כמו מיצג אורקולי של הערך המילוני "לוזר"?!?! ואז הגיעה המחצית השנייה… משו באמת אגדי. כאמור, כתבה מלאה בנושא בקרוב. 
 

ולעניינים אחרים:

אחרי שכתבתי מה שכתבתי על הניצחון האמיתי של ישראל על החיזבאללה, בא נסראללה ופחות או יותר הסכים אתי. הוא כמובן לא רואה את זה כניצחון שלנו, אבל זה בגלל שהוא ממאן לאמץ את מה שהוא כל-כך טוען שהוא מעריך אצלנו. הראיון, אם אני זוכר נכון, התנהל באל-מנאר, התחנה של החיזבאללה, אז לא מפתיע שהמראיינת לא שאלה אותו "אז למה באמת אתה לא מסיק מסקנות מהכישלון המוצהר שלך לחזות את תוצאות מעשיך?" היעדרה של השאלה הזו הוא הבעיה של לבנון, שהחרא הזה מבעיר את רחובותיה בעודנו מדברים. 
 

מה זה "שחור"?  

למבקשים להוסיף להתעמק בעניין אובאמה, יש לי כאן שני לינקים, שניהם מהמגזין המשובח סלון, שדנים בו, אחד לקצת פחות חיוב, והשני לקצת יותר, כשהראשון מעלה את הטענה המעניינת שלמעשה, אובאמה אינו באמת "שחור" מבחינה מעשית. (הקריאה חינם, רק צריך לצפות בפרסומת אם אתם לא מנויים).
 
ולמי ששאל מה יש בו, באובאמה – הוא נוקט בעקביות עמדות "נכונות" (נכונות אם אתה שמאלן מתקדם – בעד הקצאות לחינוך, למלגות ולהלוואות לסטודנטים; בעד הסביבה; בעד הצרכן ונגד העסקים הגדולים והנושים (ובבדיקה התברר לי שהוא הצביע *נגד* חוק פשיטות הרגל הדרקוני, ולא בעד, אם כי הוא אכן הצביע בעד החוק שמגביל במידה מסוימת את התביעות הייצוגיות); נגד המלחמה… והוא אחד מגדולי הלוחמים ללא בושה בעד תוכניות הניו דיל ונגד הניסיונות למוטט אותן. ומה שמאד מושך בו הוא שלמרות שהוא שחור, הוא לא מחויב לממסד השחור. הוא לא טיפס דרך הכנסיות ולא דרך ה-NAACP (האגודה לקידום אנשים בעלי צבע, יעני האגודה לקידום השחורים). ככה יוצא שהוא לא מתבייש להגיד גם לשחורים מה שהם אולי לא רוצים לשמוע. השורה הכי זכורה לי מנאום המפתח שלו בוועידה הדמוקרטית של 2004, היא "צריך להפסיק את העניין הזה שילד שחור עם ספר ביד נחשב למי שמתנהג לבן". ונאמר אמן.
 
בכל מקרה, עוד נשוב ונדבר על האיש הרבה. ואגב – האם צריך בכלל להזכיר שעבדכם הנאמן היה הראשון שהתייחס לאובאמה כדמות חשובה בארץ, עוד לפני שהוא נשא את הנאום ומיד לאחר מכן? הנה הזכרתי, שלא תגידו לא ידעתם.

בינתיים, נושא האובאמה של היום: האם מועמד שמעשן (סיגריות, סיגריות, על הגאנג'ה הוא ויתר) יכול להיבחר בימינו? 
 

לינקים להמונים

  
מה עוד היה לנו? כתבה מצוינת, מצוינת, משובחת ומעולה של גידי שפרוט בבלייזר על ג'ק קרואק, מחבר התנ"ך הביטניקי On The Road. אני אישית לא ממש התחברתי לספר – אני עדיין מנסה לסיים אותו – אבל הכתיבה של שפרוט היא תמצית הזיקוק של "איך לכתוב על תרבות פופולרית". תיהנו.
 
עוד כתבה מצוינת היא זו של גיא בניוביץ' על ג'ת'רו טול (לא tool כמו חיתול, אלא Tull כמו מטול). האיש מספר ומנתח יפה מאד את הסיפור של אלבום הקונספט המענג Thick as a Brick. 

ולסיום, באדיבות אום-קדם, שממונה אצלנו במשפחה על תיק המוזיקה העברית, קישור לאוצר בלום של קליפים עבריים מהימים ההם. שעות של שחוק ובדיחות הדעת מובטחות לכל המשפחה. גילוי נאות: את הקישור הזה מצאה אום-קדם בבלוג של תימורה לסינגר. 

יש לו תקנה?

הלילה יישא הבער הזחוח, שמנהל להוותנו את העולם החופשי, את "נאום מצב האומה". יש לי הרגשה שזה הולך להיות נאום מפתיע בטיבו, שירים אותו ממדמנת הצד הנמוך של 35% תמיכה (ירים – לאזור ה-40%, לא יותר). בין השאר, הוא הולך להודות, כנראה, ששגה כשפקפק בהתחממות הגלובלית, והולך לקרוא לפעולה בנדון. מצד שני, יש מצב שהאמינות שלו באמת הלכה קאפוט במידה כזו ששום דבר לא יציל אותה. ראה נראה.
 
זהו לעכשיו. בפוסט הבא: מכתב פתוח לרמטכ"ל החדש.