נו, אז עושה רושם שבניגוד לספיקת הכפיים, איראן נשארה עם הזהו ביד – שחררה את החטופים ללא תנאי, ועכשיו מייבבת "תעשו גם אתם ג'סטה, מה יש??!"

אני מתקשה לראות מה בעצם ההישג הגדול שכולם קושרים לראשו של אחמדינג'אד.

איראן לא השיגה שום דבר – אפילו לא התנצלות פומבית מצד בריטניה. הם טוענים שנשלח אליהם מכתב. בריטניה מכחישה ובזה זה מסתיים. גם אם בריטניה הבטיחה להקל על איראן בנושא הגרעין והסנקציות, אין לאיראן יכולת לאכוף הבטחה כזו מרגע שהחטופים שוחררו. אז שוב: איפה פה ההישג?

אולי אנשים מתכוונים לזה שהאיש המעצבן הזה מטהרן הצליח לרדת מהעץ בצורה תיאטרלית ומסוגננת? אכן, על זה קשה לחלוק. אבל הוא ירד מהעץ. איראן קיבלה חזרה כמה סוכנים ודיפלומטים שלה שנעצרו? מחיר סביר ביותר, והעסק נגמר מהר מאד. אולי זה ההישג, שאחמדינג'אד השיג מהר יחסית את שחרור האנשים **שלו**.

אבל מכאן עד להגיד שבריטניה יצאה פארש, כמו שזועקים צהובונים מחד ושונאי בלייר משמאל מנגד, זה פשוט מגוחך. בריטניה טיפלה במשבר מהר וביעילות, נקטה קו תקיף אבל לא העלתה את הדיאלוג לטונים גבוהים מדי, ולא ויתרה על שום דבר משמעותי – את המחיר שילמה עבורה ארה"ב, שהתחילה בעצם בכל הדינמיקה של חטיפות מול איראן בעיראק. המחדל של בריטניה נעוץ בעצם החטיפה והצורה שהתנהלה, וגם בהנהגות הלא מרשימה של המלחים שלה. אני לא אומר שם, דרגה ומספר סידורי, אבל אפשר היה להראות קצת יותר זקיפות קומה גם בזמן שמשחקים את המשחק הילדותי של האיראנים.

יש כאן כמובן הצלחה מסוימת לאיראן. היא הוכיחה שאפילו הברית האנגלו-אמריקאית האדירה לא יכולה לדחוף אותה סתם כי בא לה. עצרתם לנו? נעצור לכם, ולא משנה בכלל שלעצור מלחים כי הם עברו בטיפה, לכל היותר, את קו הגבול הימי (בניגוד למעצר פרובוקטורים ומחמשי מיליציות בעומק המדינה) זו הגזמה פראית. השאלה, כמובן, אם יש לאיראן יכולת להשיב מידה כנגד מידה גם במקרה של הסלמה במעשי האיבה. עד כמה שידוע לעולם, לא ממש, למעט בקמפיין טרור. בגמביט החטיפה, היא ניסתה לרמוז בדיוק לכך. אתם אולי יכולים לתת לנו בראש בקונבנציונלי, אמרו האיראנים, אבל אנחנו תמיד נמצא דרך לבעוט לכם בביצים מלמטה, בתחמנות, או סתם בניצול של חוסר עירנות מביש שלכם.

אולי בעצם, ההצלחה הגדולה של אחמדינג'אד היא שהוא הצליח להוריד מהעץ במהירות את הקיצונים במחנה שלו, אלה שהוא לא לגמרי שולט בהם, אלה שעונים רק למנהיג הדתי הבלתי נבחר, חמינאי.  אני לא רואה מישהו שיש לו מידע מוסמך על מידת מעורבותו או הסכמתו של חמינאי למהלך. צריך, לדעתי, לצאת מנקודת הנחה שהוא היה מעורב במידה מלאה, אבל יהיה מעניין מאד לגלות שלא.

אם היה מעורב, אז ההצלחה היא יותר של חמינאי, שהוכיח שבסופו של דבר, הוא מכתיב את המאורעות, הוא מסלים והוא מרגיע, ולא הנשיא הנבחר – אבל את זה ידע כל מי שעיניו בראשו.