2 | חנן כהן
18 בנובמבר 2003 at 10:10

מחיר המונופולים האמיתי: שקרים שמספרים באוצר

במסגרת המערכה שמנהל האוצר נגד המונופולים הכין המשרד מסמך ובו סקירה על הנזק שהם גורמים לנו. אז הנה סקירה משלנו, המונה את כל הטעויות וההטעיות במסמך. בסופה תמצאו מסקנה: המונופולים בישראל דווקא מפוקחים באופן לא רע בכלל

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2819162,00.html

מאת גדעון עשת

4 | זיו מגן
18 בנובמבר 2003 at 10:51

אבל זהו, שלא – הרחוק והבלתי נתפס בסך הכל משקף איך נראים הדברים כשהם עובדים כמו שצריך – אין לאוסטרלים שום נוסחת פלא שבגללה טוב להם, אלא להיפך – הם פשוט לא צוברים את נוסחאות החרא שאנחנו משום מה מצליחים להעמיס על עצמנו בארצנו הקטנטונת.

לא ערכתי תחקיר על מה קורה במקומות אחרים כמו ארה"ב או אירופה, (אולי רחביה יודע?), אבל אני בטוח שאוסטרליה לא חריגה עד כדי כך – אני בטוח שיש עוד הרבה מקומות בעולם שבהם, גם אם אין עודף עצום, לפחות טורח מישהו להודיע לציבור על עצם קיומו של עודף כשזה ישנו. זו הפואנטה – שהתרגלנו לחלוטין שיחרבנו לנו על הראש, עד כדי כך שכשמספרים לנו על מקום שבו הדברים פועלים כפי שהם אמורים לפעול זה נראה לנו בלתי אפשרי.

השאלה (ולא, אין לי תשובה) היא איך הופכים את כאן לשם…

6 | זיו מגן
19 בנובמבר 2003 at 0:22

הי, ניר – בוא נעזוב לרגע בצד את הצהרת המגרש הקשה שאני לא לחלוטין מסכים איתה (נושא לדיון אחר) – טענתי היא, שגם במקרים בהם יש עודף לגופים מסוימים, הסיכוי שמשהו מהעודף הזה יתורגם לשיפור תנאי המחיה של האזרח, הקלה במיסים או חס וחלילה החזרי מיסים הוא אפסי – כמעט באותה נשימה, ובדרך כלל הרבה לפניה, יסופח העודף הזה (כפי שהזכיר שחר למעלה) לטובת ה"תקציב הלאומי", "תקציב הבטחון" או אלף ואחת מפלצות אחרות שכבר מזמן אין בהן צורך במימדיהן המוגזמים.

אני לא מתיימר לדעת אם אכן מדובר בחורים שנוצרו על ידי "הטבות מופלגות לעשירון העליון" כפי שטוען שי, אבל אין לי ספק שלאן שלא הולכים העודפים האלו כשהם קיימים, לא מדובר באפיקים שתורמים במשהו לרוב האוכלוסיה, ושלמעשה, לרוב האוכלוסיה אין בהם כל שימוש, רק שאת האוכלוסיה, שהיא זו ששילמה ביוקר במשך השנה כולה כדי ליצור את העודפים האלה, אף אחד לא ממש שואל.

(ובנושא קנברה, שוב, מבלי לדבר על דברים שאני לא יודע עליהם – מה בדיוק שונה כאן? למה המוכשרים והחכמים שבבנינו לא מגיעים לכנסת? אולי הקריטריונים שלנו למוכשר וחכם לא נכונים, ובמקום לקחת "גיבורי" צבא לדורותיהם כדאי שנתחיל לקחת אנשים שמצוינותם נמדדת בדרכים קצת יותר פוריות?)

8 | זיו מגן
24 בנובמבר 2003 at 12:27

ושוב שלום.

לא הבאתי דוגמאות כי כולנו מכירים אותן, ואתה בעצמך הבאת שתיים מהן. לזה אפשר להוסיף גופים כמו הסוכנות היהודית, מכבי (של הספורט, לא של החולים), עמותות דתיות וחילוניות למיניהן (ישיבות או איגודים הקשורים/לא קשורים למפלגות לפני/אחרי/במהלך בחירות) ועוד ועוד ועוד מקרים שפורסמו וכאלה שלא פורסמו. אחוז פרשיות השחיתות שמפורסמות אצלנו על ימין ועל שמאל מרמז, במידה מסויימת, על כמות גדולה יותר, יש להניח, של כאלו שלא מתגלות, ואני לא חושב שאפשר "להאשים" בזה את אנשי הציבור, כי הם רק מייצגים נורמה ציבורית, אלא שהם נמצאים באור הזרקורים (הסלקטיבי מאד לעיתים תכופות). אשמה לא רלוונטית כאן, והתחלתי, בקטע הראשון שכתבתי בסדרה הזו, בהתייחסות למעגל הזה שבו אנחנו חיים ולפיו "שחיתות" זה לא בסדר אבל "פרוטקציה" זה חיובי ורצוי.
ההבדל העצום בדרך שהחדשות מדווחות באוסטרליה בישראל לא מגיע יש מאין. נכון שהתקשורת פלצנית וסלקטיבית ורודפת סקופים, אבל היא כזו בכל מקום בעולם, ובכל זאת, הסקופים האלה מגיעים ממקום כלשהו, ואת מה שאתה מכנה ציניות אני מכנה שיגרה מזעזעת – ציניות היא התייחסות למשהו רע ונורמטיבי, לא רע וחריג. אם פרשת שחיתות היתה משהו חריג ובלתי רגיל, (כמו כאן), התגובה שהיתה מתעוררת בעקבותיה או אפילו בעקבות חשד לה היתה מזועזעת ולא צינית (שוב, כמו כאן, ע"ע הקטע השני שפרסמתי, בנוגע לגברת הנסון והחשד לשחיתותה).

אבל אתה יודע מה, אפילו אם נניח שאין שחיתות בכלל, או לפחות לא יותר מבמדינות אחרות בעולם (לא שזה הופך אותה ללגיטימית) – מבחינתי הבעיה החמורה הרבה יותר היא זו שדווקא נגעת בה בעצמך כשדיברת על נבחרי אוסטרליה – אנשי הציבור הנבחרים שלנו, ברובם המכריע של המקרים, הם אנשים בעלי רקע צבאי-בטחוני, שיונקים השקפת עולם שגורסת כי אסור לעולם "להזניח" את הצבא, את העמידה על המשמר, את הלוחמה ואת ה"ביטחון" או את ה"אינטרסים הלאומיים". אותם נבחרים נשארים מחוברים לאותם אינטרסים בחבל הטבור שלהם גם כשהם עוברים לתפקיד פוליטי כזה או אחר, ויוצרים מצב בו לנצח, עד כמה שזה תלוי בהם, לא יבוא אינטרס "אזרחי" או "סביבתי" לפני "לאומי" או "בטחוני", גם אם, בדומה להיום, הצורך בהם קטן בהרבה.

מי קובע שצריך לאבטח התנחלויות במקום להשקיע בחינוך? מי קובע שצריך לרכוש ארבעה מטוסים חדשים ולשמור על עליונות אווירית כשאף מטוס "אוייב" לא הראה את קצה חרטומו בשמי ישראל כבר שנים אינספור?

ושוב, אני לא טוען שאנשי הציבור עושים משהו שונה בתכלית ממה שנבחרו לעשות – אנחנו אלה שבוחרים אותם שוב ושוב על סמך אותם הקריטריונים, אנחנו אלה שממשיכים להגיד לעצמנו ש"יש דברים יותר חשובים מאיכות החיים" ואנחנו אלה שמטפחים את נורמת הפרוטקציה, הקומבינה וחיתוך הפינות.

אני רק טוען שזה לא צריך להיות ככה, אבל המציאות מדברת בעד עצמה – אני במיעוט. בגלל זה אני כאן.

10 | זיו מגן
25 בנובמבר 2003 at 0:25

הי, ניר.
קודם כל מחמאה קטנה – תענוג להתווכח איתך, אולי בגלל שאתה באמת נקי יחסית מהציניות השגורה בדרך כלל בוויכוחים ותגובות מהסוג הזה.

בנוגע לאוסטרליה – היא אכן רחוקה להיות גן עדן של מנהל תקין, אבל הרבה יותר קרובה לזה, לדעתי, מארצנו הקטנטונת.

על התקופה המושחתת בקווינסלנד שבה אני גר סיפרו לי, ג'וני שלנו באמת רחוק מלהיות מלאך, ועוד כהנה וכהנה.
ממש לפני כמה שבועות, אגב, העלו האשמה חמורה כנגד שר ההגירה, שאמנם לא מקבל שוחד, אבל "נשען" על קהילות שונות כשהוא רוצה להשיג מהן משהו כשהוא רומז קלות על כמה יהיה נחמד או פחות נחמד אם יתן יותר וויזות או פחות וויזות השנה.
ושוב, ההבדל המהותי הוא שכשזה קורה כאן יש רעש ציבורי אותנטי ולא ציניות, ושיש רצון אמיתי לשנות משהו (ועובדה שקווינסלנד של היום רחוקה מאד מקווינסלנד של פעם – נראה כאילו אוסטרליה התחילה בנקודה דומה לשלנו, אבל טרחה להשתנות).
בנוגע לארצות הברית אני לא יודע הרבה, יגיד אולי רחביה, אם הוא קורא את השרשרת, איך מתנהגת שם התקשורת? האם צודק ניר ואין ציניות אלא בעיקר דיונים ענייניים בעיתונות?

בנוגע למי קובע, אתה צודק בהחלט, אלא שזה לא רק אני קובע, זה הרבה "אניים".
מדובר ברוב העם שבתוכו אני יושב, ואני לא נותן תירוצים, אני מסביר – אמרתי שהמציאות קובעת שרוב העם לא חושב כמוני, לגיטימי לחלוטין, והוספתי לסיכום ש"בגלל זה אני כאן".
ואני מוסיף ואומר שכמו במערכת יחסים עם אהוב או אהובה, כל אחד קובע לעצמו את הרף ואת הנקודה בה הוא אומר "מספיק ודי, ניסיתי להגיד לה שאפשר גם אחרת, היא בוחרת שלא להשתנות, זכותה, ועכשיו אני מפסיק לסבול "למענה ולמען מערכת היחסים" ומתחיל לחיות למעני. או במילים אחרות, כל אחד קובע עבור עצמו היכן עובר הגבול בין הקרבה למען עתיד שיהיה, אולי, טוב יותר ובין מזוכיזם חסר תועלת.

זה תופס באחד על אחד של מערכת יחסים אינטימית או חברתית וגם באחד על הרבה של מדינה ואזרח.

זה לא אומר שמהרגע שהתגרשתי/נפרדתי הפסקתי לאהוב. אני וגרושתי חברים טובים, אוהבים מאד הרבה דברים זו בזה ולהיפך, מעריכים מאד את כל אשר נתנו זה לזו ולהיפך, אבל החלטנו שלא לחיות יחד כי אנחנו לא מתאימים זו לזה ולהיפך. זה לא אומר שאנחנו לא אומרים זה לזו כשנראה לנו שמשהו שאנחנו עושים לא ממש מועיל לחיינו. היא ממשיכה להגיד לי שאני סטלן מידי, אני ממשיך להגיד לה שהיא יורדת על עצמה מידי, רק שעכשיו זה הרבה פחות כואב לשנינו ולא כרוך במריבות.

לא נראה לי משונה כל כך, דווקא נראה לי הרבה יותר בריא מלהישאר ולסבול ולנסות לכפות את דעתי או, לחילופין, לסבול מכך שהיא אינה מקובלת על הצד השני. מכאן ועד להתעלם החל מאותו רגע מקיומה ו/או להפסיק לכאוב את איך שהיא מתנהגת לעצמה עוד רחוקה הדרך, רק שעכשיו זו מעורבות רגשית מתוך אהבה ו/או געגוע ולא מתוך סבל אישי, מה שהופך אותה לנסבלת הרבה יותר.

(אגב, מה הקשר בין ליכוד ומערך, ימין ושמאל, לשחיתות? דווקא נדמה לי שהפוליטיקאי היחיד שכולם מסכימים שהוא ישר כסרגל הוא בני בגין, לא בדיוק שמאלני מובהק…דיברתי על ימין ושמאל בהקשר של צבא ובטחון כנגד איכות חיים ואינטרס סביבתי, לא בהקשר של שחיתות)