בפעם שעברה הבטחתי לעמוד על ההצדקה הסבירה היחידה לכיבוש עיראק, וגם להוכיח למה גם ההסבר הזה לא מחזיק מים.

 

עכשיו, מכיוון שאנחנו יודעים שלא היו לסדאם כלי נשק להשמדה המונית, ולא היתה כל סכנה מיידית שיתקוף את שכנותיו (לא עם הצבא המפורק שהובס ונמלט), נשאר רק הסבר אחד: האמריקאים רצו את עיראק כמקום מפלט לכוחות שלהם, למקרה שאלה יצטרכו לעזוב את ערב הסעודית. הסבר משנה: האמריקאים רצו את עיראק כבסיס פעולות למקרה שיצטרכו להשתלט על ערב הסעודית לאחר הפלת בית המלוכה בידי חולי הרוח המוסלמים.

 

עכשיו, אין ספק שחשוב לעשות הכל כדי שהחלאות הפנאטיות לא ישתלטו על אוצרות הנפט הגדולים בעולם. אבל ניתוח של המצב מראה שכיבוש עיראק לא רק לא הועיל למשימה זו, אלא אולי אף חיבל בה.

 

קודם כל, לארה"ב כבר היה את כוויית כבסיס לכוחותיה במזה"ת, וכוויית ממוקמת בצורה נוחה יותר לגישה מהירה להגנה על שדות הנפט הסעודיים. בנוסף, ארה"ב כבר הוכיחה שהיא בהחלט יכולה להנחית כוחות מן הים. לסיום, במצב היפותטי בו המלוכה הסעודית נופלת וסדאם עדיין בשלטון, ארה"ב יכולה לפעול ללא חשש – סדאם לא היה אפילו קרוב למצב שיאפשר לו לעשות בעיות.

 

אבל עכשיו, כשעיראק בוערת, ארה"ב תחשוש הרבה יותר להפנות את גבה למתקוממים העיראקים. ארה"ב יצרה יש מאין, תוך הוצאה אדירה בכסף וברצון טוב בינ"ל, חזית נוספת למקרה שיתעורר צורך להתערב בסעודיה. לכן ההצדקה הזו נופלת, ואנחנו נשארים עם טעות אסטרטגית איומה, שהורתה בשילוב של יהירות וחמדנות. האינטלקטואלים הגדולים של חבורת הניאו שמרנים האמינו, כמו מגדל כבשים אחד בשעתו, שהבנתם החודרת את המצב תאפשר להם, באיבחה חותכת אחת, לשנות את העולם, לצייר מחדש את המפות ולכפות על כל זולתם הסדר כראות עיניהם. אולי עכשיו, כשגם מעצמת העל היחידה בעולם נכשלת בכך, אנשים יבינו סוף כל סוף: זה לא עובד ככה.

 

אבל מה אני מקשקש? הרי יודע שיש רק דבר אחד שניתן ללמוד מההיסטוריה – שאנחנו לא לומדים מההיסטוריה.

 

כמה קטנות

 

מכיוון שלקח לי זמן מאז הרשימה האחרונה, הצטברו כמה דברים. אגע בהם בקטנה, ואם תרצו הרחבה תגידו.

 

• מתגברת בתקשורת האמריקאית הקריאה – הצודקת מאד – שהשמאל חייב לנקוט עמדה נחרצת נגד הטרור ולהפסיק לטייח את פשעי הטרור והמדינות התומכות בו מרוב להיטות לגנות את מדיניות הממשל. בעניין זה התפרסם בסלון ראיון מרתק (למנויים בלבד) עם וויליאם שולץ, נשיא אמנסטי הבינ"ל, שאומר דברים דומים. לא כל השמאל אשם בכך (מכחכח בגרונו ומחווה לעבר עצמו…) אבל חלקים נרחבים מדי כן.

 

• הבית הלבן מתעקש להחרים 92 מיליון דולר שנועדו לפצות שבויים אמריקאיים שעונו בעיראק במלחמת המפרץ הראשונה. הכסף הוחרם מנכסי עיראק בארה"ב בהוראת בית משפט, ועכשיו הממשל טוען שיש להשתמש בכסף הזה לשיקום עיראק. האם לא מגיע לשבויים פיצוי על סבלם? אומר הממשל: אין שום כסף שיכול לפצות את החיילים האמיצים האלה על סבלם, ולכן לא ראוי לתת להם שום כסף. אתם בטח חושבים שאני צוחק, אבל זו האמת (קצת אחרי אמצע העמוד).

 

• בימים האחרונים, אחרי שמושל עיראק פול ברמר זומן לוושינגטון, היו הרבה דיבורים על זירוז העברת הריבונות לעיראקים, על לו"ז חדש ועל כך שהכיבוש "יסתיים" ביוני הקרוב (הכוחות האמריקאיים יישארו, אבל כ"אורחי" המשלה העיראקית שתקום). כל זה אינו אלא מסך עשן כדי להסוות את קשיי הקואליציה. מה שכן, זה נתן להם תירוץ למה הבחירות העתידיות בעיראק נדחו ל-2005, במקום אמצע-סוף 2004.

 

• ווסלי קלארק ממשיך לעשות פדיחות. לאחר שלא הפסיק לדבר על כמה שלמחות ולהתנגד זה פטריוטי (מה שכמובן נכון), מצא כבוד החנרל לנכון, בנאום בפני ותיקי מלחמות, להודיע שיתמוך בתיקון לחוקה האוסר על ביזוי הדגל האמריקאי. אני עדיין חושב שהוא המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח את בוש, אבל התלהבותי הולכת ופוחתת. הווארד דין, שבזמנו השתמט מתשובה בנושא, עדיין לא הודיע על עמדתו.

 

• אגב דין, הוא יצא פארש בתחום אחר. בארה"ב, מי שמקבל עליו הגבלות בהוצאת כספים בפריימריז זכאי למימון ציבורי למערכת הבחירות שלו. דין, שבתחילה דיבר הרבה מאד על רפורמה בחוקי מימון הבחירות, מצא את עצמו במפתיע מוביל בגדול בתחום גיוס הכספים, וברגע שגילה שהוא עשיר הלכו העקרונות קיבינימט, ודין ויתר על המימון הציבורי. בשל כך, הוא יוכל להוציא כמה שבא לו על הפריימריז. בעקבות זאת הכריז גם ג'ון קרי שיוותר על מימון ציבורי, בטענה ש"אני לא הולך להילחם עם יד אחת קשורה".

 

• הספר על ג'סיקה לינץ' יצא לחנויות, אבל ג'סיקה עצמה סותרת חלקים מתוכו. בספר נטען שהיא נאנסה במהלך שבייה, ולינץ' עצמה אומרת שלא ידוע לה על כך. גם הרופאים העיראקים, שטיפלו בה במסירות, מכחישים בתוקף שהיא נאנסה. מחבר הספר הוא ריק בראג, שפעם זכה בפרס פוליצר אבל מאז נאלץ להתפטר מהניו יורק טיימס לאחר שהתברר שהוא השתמש בחומר של עיתונאים אחרים ללא רשות, חתם על ידיעות ממקומות בהם לא דרך, השתמש בעבודה של כתבים זוטרים מבלי לתת להם קרדיט וכו'. אז מה זה בשבילו להמציא אונס?

 

עיטור זין הארגמן

 

לסיום, קטע אדיר שעליו למדתי בערוץ ההיסטוריה. היתה להם תוכנית על סקס במלחמת וייטנאם. דובר שם על כך שהחיילים האמריקאים הרבו לבקר אצל זונות, והתעוררה בעיה עם בית זונות אחד שהיה גובה רימון יד תמורת כל מציצה. סרן אחד נשלח לבדוק את העניין, ובמהלך הבדיקה מצא את עצמו נאלץ לרכוש את שירותי המקום. כנראה שהוא לא היה נחמד לבחורה, כי זו החליטה לתת לו ביס במה-שמו. הסרן קיבל על הסיפור את עיטור לב הארגמן, וקשה שלא להתרשם שבמקרה הזה, המינוח האנטומי של העיטור טיפה'לה לא מדויק…

 

ועם הסיפור המלבב הזה, ניפרד בברכת יום ירוק.