משחקים תופסת עם החיים – מייד אין יזראל
Posted on: 11 בדצמבר 2003
אם לאדם יש בלוג אבל אינו כותב בו, האם מישהו קורא את שכתב?
אפשר לבנות סיפור זן סביב התהייה הזו, אבל יותר פשוט לכתוב כבר טור, בלאו הכי צריך מנוחה מאלף ואחד הדברים האחרים שאני עושה וקורא.
1. איך לאכול את היציאה הזו של אולמרט? מצד אחד, אני עדיין חושב שהבנאדם נחש במידה חריגה אפילו לפוליטיקאים. מצד שני, רק אדם שעיוור למציאות יתכחש לאמת הבסיסית שבעמדתו החדשה, וישמח לאפשרות שמישהו בעמדה חזקה למדי ינסה לקדם אותה. מה שבטוח, הדרך הכי לא קונסטרוקטיבית לאיש שמאל להגיב היא כמו שעשה יוסי שריד, שהביע צער על כך שלקח לאולמרט כל-כך הרבה זמן להגיע למסקנה הזו. זה שגם אני מרגיש כך ממש לא שייך לעניין. ההסבר היחיד שיכול להיות לדברי שריד הוא הרצון לתת לאלמרט לגיטימציה בהפוכה – שהרי ככל שהשמאל יתלהב מדברי אולמרט, כך ייחלש מעמדו במרכז הליכוד. אבל גם לצורך זה לא היתה זו בחירת מלים נבונה מצד יוסינקה. לא שזה מפתיע – יחסית לבנאדם שהעיף את שולמית אלוני בגלל שהיא לא ידעה לסתום את הפה למען מטרה גדולה יותר, הוא לוקה באותה מחלה במידה מפתיעה.
אני חייב לציין שאילולי היה אולמרט מתעקש על מספרים מופרכים כמו שישים אחוז מהשטח, הייתי מעדיף שהוא יוביל את התהליך מאשר שיעשה זאת ביילין. מה לעשות, טקס ההשקה הכה-מוצלח ההוא אפף את היוזמה בריח רע, ולא הותיר רושם שביילין יידע לדאוג לאינטרס של הצד שלו במשיכת החבל הזו. הפלסטינים לעולם אינם מחמיצים הזדמנות להכניס עוד השפלה קטנה. לעתים נדמה שמשחק הכבוד חשוב להם בהרבה מאשר השגת המטרות האמיתיות. נדרשה תגובה תקיפה בהרבה, שתבהיר לשותפים הפלסטינים שלא נבליג על עלבונות מהסוג הזה. גם לסמולנים יש כבוד עצמי, וההקפדה עליו חשובה בדיוק כמו ההקפדה על זה של הצד השני.
2. נו, שלושים אחוז מהסטודנטים צורכים סמים. אז כמו שכתב (כתבה?) לי גולש\ת בשם אליה: איפה מגיפות הנשירה, הכישלון, האישפוז הכפוי וכו' בקרבם? האם הדון קישקשתות מהרשעות לא מבינים את הסתירה המהותית בדבריהם? מדי פעם הם מספרים כמה נפוץ בעצם השימוש בסמים קלים, ובאותו הבל פה ממשיכים לספר על תופעות נוראיות שמשום מה אינן ניכרות בקהל העצום הנ"ל. הגישה הדתית למאבק בסמים מונעת מרוב האנשים להבחין בסתירה הזו. דביר וולק עונה יפה למזדעקים המתחסדים.
מבחינת המאבק לשינוי מדיניות הסמים, אלו הם בהחלט ימים טובים. אמנם עלה ירוק לא נכנסה לכנסת, אבל בהחלט אפשר להגיד שח"כ רומן ברונפמן הוא הדבר הכי קרוב שאפשר לבקש. האיש מחוייב באמת ובתמים למאבק שלנו, ולא מחמיץ הזדמנות לקדם את הנושא ולהעמיד את כל מי שמוכן להקשיב על כישלון המדיניות הקיימת. מספר הח"כים המוכנים לתמוך בשינוי המדיניות כבר חרג מהתחום החד-ספרתי, ובזכות עבודת השטח המעולה של ברונפמן ושל עוזרו הפרלמנטרי, דן גולדנבלט (לשעבר מזכ"ל עלה ירוק), מספרם צפוי להמשיך לגדול עד תום הקדנציה. תודה, חברים.
3. רשימה מעולה של גדי שמשון, כאן באתר. אין חשוב מלהזכיר לבעלי השררה שאנחנו מעסיקיהם. אנחנו משלמים להם את המשכורת ושאם הם יתעקשו לשכוח מזה אז אנחנו עלולים לשכוח מכל מיני היבטים אחרים של חוזה ההעסקה, כמו האופן הנאות להבעת תלונות ויישוב סכסוכים. ובעניין הפוליטיזציה של רשות השידור, שוב מגיע שאפו לח"כ ברונפמן, שמוביל את המאבק בנושא וכפה על הכנסת לקיים דיון בעניין.
זהו בינתיים מחזית הבית. בקרוב – משחקים תופסת, גרסה תוצרת חוץ. עד אז, שיהיה לכולנו יום ירוק.
16 Responses to "משחקים תופסת עם החיים – מייד אין יזראל"
11 בדצמבר 2003 at 13:15
ואתה צודק לעניין הטקס בז'נבה, וחשיבות הכבוד או ליתר דיוק, אי היכולת להבחין בין ענייני כבוד וסמליות לענייני מהות.
לי (סמולני, חתם על המיפקד הלאומי של איילון-נוסייבה) הפריעו הרבה דברים בהסכם עצמו. אבל לא כאן המקום.
11 בדצמבר 2003 at 14:56
אני חושבת שאם ישראל היתה פחות מתעקשת להשפיל אותם בכל הזדמנות, אולי גם הם היו קצת פחות מתעקשים בנושא.
11 בדצמבר 2003 at 15:46
כמובן שאת צודקת ואין כמוני ממהר להסביר שהשפלה, יותר מכל דבר אחר, מובילה לאלימות וטרור. אבל אם מניחים את הטינות בצד, אז מניחים אותן בצד. אם אני לא מדבר על רוצחי ילדים וחולי רוח אובדניים מעוותים, אז גם הם יכולים להתאפק מלדבר על כמה שאני מניאק – במיוחד כזה בניגוד גמור להבנות. יריקה בפנים אינה יכולה להיות חלק מטקס שלום.
11 בדצמבר 2003 at 19:03
התמיהה על דברי אולמרט לא מובנת בעיני. אולי היא נובעת מהתפיסה המוקצנת של השמאל הקיצוני את כל מי שלא נמנה עמו. לעניות דעתי, יש היום שלושה מחנות בישראל:
1. אלו שלא מוכנים לוותר על אף שטח בשום אופן (מיעוט קטן אך רעשני)
2. אלו שרוצים לסגת מכל השטחים, ומיד (אותו כנ"ל)
3. אלו שהפנימו שמדינה פלשתינית קום תקום, אם נרצה או לא, על כל השטחים פחות או יותר, ומוכנים לכך – בתנאי שהיא לא תהיה מדינת אויב.
המחנה השלישי מאגד את כל מי ששמאלה מליברמן וימינה מהכותב הממוצע בוואלה, שזה %80-90 מהעם, להערכתי. זה כולל את אולמרט, ושרון, וביבי, וסילבן, וגם את רוב המצביעים שלהם.
לדוגמה: כאן למעלה רושם אילן שהוא שמאלני שחתם על איילון-נוסייבה, ואני, שלא תמכתי באוסלו אף פעם, גם חתמתי על אותו מסמך. האם זה בגלל שהשתכנעתי שיוסי וידידיו צדקו כל הזמן? לא. אם כבר, מאורעות השנים האחרונות הוכיחו את ההפך, לטעמי. אבל ברור לי שהמצב שנוצר עכשיו יוביל למדינה פלשתינית, ועדיף שנגיע לזה באיזה סוג של הסכמה הדדית, אחרת כל מה שהיה עכשיו עלול להתברר כהקדמה רגועה.
בקיצור, אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים ב"רשימות"(לא אצלך, רחביה ;-)): גם אנשים שלא מצביעים מרצ/חד"ש לא אוהבים מלחמות.
11 בדצמבר 2003 at 19:50
נראה לי שמאז שהוא התפטר הוא רוצה שכולם יצטרפו אליו, בכדי שירגיש יותר טוב. האדם פשוט מאוהב בלהט לשונו המתהפכת.
ממש אדיוט – סוף סוף מישהו שנחשב בהחלט ימני אומר דבר שדומה לדיעותיו (גם אם מהסיבות ההפוכות), אז הוא מתוך הרגל – נכנס בו, ולא רק זאת, אלא גם דורש ממנו להתפטר. ממש רעיון מצוין – שאם כבר הגיעו ימות המשיח ומישהו מימין, בעמדה ביצועית, תומך ברעיון (ואפילו אם זה רק ברמת הדיבור), אז כדאי להעיף אותו בכדי שמישהו שעדיין נשאר ימני כדבעי ירש את מקומו. ממש חכם.
11 בדצמבר 2003 at 20:30
אולי כדאי לחשוב על כל העניין גם מהזווית הבאה: אולמרט רוצה להיות ראש ממשלה. לשם כך הוא צריך להיבחר לראשות הליכוד. המתחרה הצפוי הוא בנימין נתניהו. יריבו של נתניהו, ובעל הכוח במפלגה, הוא אריאל שרון. על כן, אולמרט זקוק לתמיכת שרון (ובעל-בריתו-מאונס של שרון, סילבן שלום, אבל זה כבר סיפור אחר). מול נתניהו, שהלך על אלמנט אידיאולוגי ניצי, תפס שרון עמדה "מרכזית" יותר עם נאום לטרון ("אנחנו רוצים לתת לפלשתינים הזדמנות להקים מדינה"). במידה ושרון יילך על פשרה טריטוריאלית, נתניהו צפוי להתנגד. כדי להשיג את תמיכת שרון, אולמרט תומך. מצד שני, זה משתלם גם בכיוון ההפוך: כששרון יפרוש מהפוליטיקה (בגלל פרשת האי היווני? סיריל קרן? הקרקעות בכפר מל"ל? קונסטלציה פוליטית אחרת כלשהי?), הוא יוכל להעביר את תמיכתו לאולמרט.
יתר על כן, תמיד יכולה גם להיות אלטרנטיבה. באם יינעלו שערי הליכוד בפני מתינותו החדשה של אולמרט, הוא יוכל תמיד לעבור למפלגה מתונה יותר. שינוי, למשל. ידידו הטוב יוסף לפיד הוא מנהיג שינוי. אולמרט תמיד יתקבל שם בברכה. מאחר ושינוי מנגנת על המיתר המרכזי שנמצא על סקאלת הפשרות איפשהו בין הסכם ז'נבה משמאל לנסיגה מינימליסטית ממאחזים לא-חוקים מימין, הוא יוכל למצוא שם בית חדש. יחד עימו הוא יוכל להביא נדוניה פוליטית מיידית, אבל מה שחשוב הוא שבטוחח הארוך הוא יוכל להעניק גוון מדיני בולט לתנועה שעד כה נסמכת בעיקר על האלמנט של יחסי דת ומדינה ועל הגנת המעמד הבינוני.
ודבר אחרון: אולמרט ממילא, בתוקף חברותו ארוכת השנים עם לפיד, משמש לו גם כיועץ פוליטי. בבחירות 1999, למשל, הוא ייעץ ללפיד כמעט לכל אורך הקמפיין. אולמרט היה אז, כמו היום, איש ליכוד, וסלד מבנימין נתניהו שהתמודד על ראשות הממשלה נגד ברק. ממש לא הפריע לו ששינוי תצליח ובגדול. אני מכיר קצת את הסיפור: הייתי אז דובר שינוי.
12 בדצמבר 2003 at 0:58
אולמרט חסיד בלתי מתפשר של ארץ ישראל השלמה, כך שבהחלט מפתיע לשמוע את דבריו. זה לא שייך לשמאל הקיצוני (שמעולם לא נמניתי עליו, כמו שאתה הרי מבין)
12 בדצמבר 2003 at 12:08
אבל אולמרט הוא קודם כל פוליטיקאי, ופוליטיקאי ששואף להיות ראש ממשלה – ולכן העבודה שלו כרגע היא בעצם להבין מה רוצים הבוחרים שלו ולהגיד את זה בקול רם.
לכן כשדיברתי על התפיסה המוקצנת של השמאל את מי שלא נמנה עימו, התכוונתי לתפיסתו את מצביעי הליכוד, לא את אולמרט דוקא. דעתי (וכנראה גם דעתו של אולמרט) היא שרובו הגדול של העם כאן מוכן לויתורים גדולים בהרבה ממה שנדמה, בתנאי שיהיה סוף אמיתי ללוחמה. זה כבר הוכח בזמנו, לטעמי, כשברק חילק למעשה את ירושלים בלי יותר מדי ענינים.
אגב, אני לא מונה אותך בשמאל הקיצוני, או בשמאל בכלל (וודאי לא בימין) אלא ברשימה המצומצמת של אלה שחושבים בעצמם. (יאללה, הרווחת מחמאה לשבת. כנראה ההפסד לולנסיה עושה אותי רגשן הבוקר)
12 בדצמבר 2003 at 12:44
באמת נורא נחמד מה שברונפמן עושה בכנסת הזו,
אבל מה עם הכנסת הקודמת בה הוא היה הח"כ שהגיע להכי מעט ישיבות בכנסת? זה פשוט ביזוי של העבודה הפרלמנטרית.
כמו כן הוא סירב להצטרף למפלגה החדשה שמרצ ושח"ר מקימים כי הם לא הסכימו לשריין מקום לאף אחד, והוסיף חטא על פשע בכך שהעיר כי שם המפלגה שנבחר יכול להישמע כרעל ברוסית – מה הוא פוצה את פיו אם הוא לא מצטרף?
אין ספק כי עמדותיו של ח"כ ברונפמן הן מצויינות, הוא גם הח"כ היחיד ממה שמכונה השמאל הציוני שתומך בסרבנות, אבל נוצרת ההרגשה כי עבודתו בכנסת מתמצה בלעשות הרבה רעש תקשורתי ולצאת בהצהרות שישמחו את קהל מצביעיו ותו לא.
12 בדצמבר 2003 at 14:46
אם מפרגנים – גם ח"כ חן רשף מ"שינוי" תומך בליגאליזציה, במידה זו או אחרת, וגם מעלה את הנושא על סדר היום.
12 בדצמבר 2003 at 16:41
זה לא מקום כל כך טוב, כי קשה לנהל דיון של ממש באתר זה – ובכוונה. התגובות נועדו בעיקר כדי לתת פידבק לכותבים על רשימותיהם, ולא כדי להוות פורום לדיון שמתפתח לכיוונים שונים.
בכ"ז, לבקשתך, הבעיות העיקריות שמצאתי בהסכם:
א. נכונות לשיבת פליטים – פריצת קו אדום מסוכן מאד.
זה שאין בו הגבלה כלשהי על המספר גובל בעיני בטירוף.
ב. פיצויים לפליטים ולמדינות הקולטות – לדעתי זה לא צודק – כי מדינות ערב הפולשות צריכות לשאת באחריות. מעשית, סכום הפיצוי על הרכוש שהופקר הוא דמיוני – אם נניח ריבית סבירה של 3%, זה יוצא עשרות מיליארדים, אם לא יותר. והסכום נקבע ע"י צד שלישי. לדעתי ישראל צריכה להשתתף בשיקום הפליטים – אך אין להציג את תרומתה כפיצוי. הבסיס לחישוב התרומה צריך להיות – אחוז מסוים מהכסף שנדרש לשיקום עתידי – ובלי קשר לרכוש שהותר מאחור ב 48. הרעיון לתת פיצוי למדינות המארחות (שחלקן החרימו את רכוש היהודים שבהן בעקבות 48, ושכולן – פרט לירדן – לא השקיעו כלום בפליטים) הוא אבסורד מקומם ממש. מעשית, גם פיצוי זה עשוי להגיע לסכום רציני ונקבע ע"י צד שלישי.
12 בדצמבר 2003 at 16:49
גם ברמה המילולית וגם ברמה המטאפורית אני מציע לך שלא לאכול את היציאות של אולמרט
13 בדצמבר 2003 at 18:14
אם הוא לא מצטרף למפלגה אז אסור לו להזהיר אותם שהשם שהם בחרו יישמע למיליון איש כמו משהו שלילי? 🙂
לגבי הקדנציה הקודמת – מאיפה לקחת שהוא הופיע להכי מעט ישיבות? אני די בטוח שזה לא מדויק.
Comments are closed.
11 בדצמבר 2003 at 13:14
30 אחוז שמשתמשים בסמים זה כולל אלכוהול?
הפאבים הסטודנטיאלים כאן (ב"ש) מלאים כל יום בסטודנטים שצורכים סמים – אלכוהול וניקוטין – בגלוי. נורא.