פולחן רבין בכל מחיר, ועל הזין החוק (או היעדרו)
Posted on: 8 בנובמבר 2007
זה ממש לא מפתיע שאבי לוזון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, יתנהג בצורה פופוליסטית ומגוחכת, תוך התעלמות מוחלטת מהחוק – הוא מעולם לא עשה רושם של מי שהחוק נר לרגליו. מה שמפתיע הוא שדייני ההתאחדות לכדורגל, אנשים בעלי השכלה משפטית כמדומני, הסכימו ללכת עם ההחלוה השערורייתית שהוא דחף להם לגרון.
סליחה, אבל עם כל הכבוד, אין שום חוק – לא פלילי, לא אזרחי ולא של ההתאחדות לכדורגל – שאוסר על אוהדים להביע את דעתם הפוליטית. אין שום חוק שמחייב אדם לכבד דקת דומיה. אין שום חוק שמחייב אדם לרחוש כבוד לרבין או לזכרו. אין שום חוק שאוסר או קובע עונש על שריקות בוז במהלך דקת דומיה, צפירה, או כל גינוני אבלות פומביים אחרים (ואם אני טועה, אשמח שיתקנו אותי). אי אפשר לכפות כבוד, וכל ניסיון לעשות זאת רק יגרור עוד ועוד בוז.
חברה שמענישה אנשים כי הם מעצבנים אותה, למרות שלא עברו על שום חוק, אינה חברת חוק. היא דיקטטורה. אני מתעב את הבבונים של בית"ר. אני מתעב את ארקדי גאידמק, סוחר נשק מלוכלך שזה שהוא ככל הנראה אוטיסט לא משנה את העובדה שהוא גורם שלילי בחברה שבה אני חי. אבל אם לא מטילים עליהם רדיוס אחרי כל משחק בעוון קריאות גזעניות – דבר שדווקא כן יש נגדו חוק – אז לא מוסרי לעשות זאת בעוון התנהגות מרגיזה אך חוקית לחלוטין.
28 Responses to "פולחן רבין בכל מחיר, ועל הזין החוק (או היעדרו)"
8 בנובמבר 2007 at 22:42
לשלך אינה התפרעות. שריקות בוז אינן התפרעות. אם הם היו זורקים דברים, או אפילו מקללים היה לך קייס. אבל שריקות בוז? זו צורה לגיטימית לחלוטין של הבעת דעה. גם אני מת להיפטר מגאידמק, אבל אני לא מוכן להתעלם מהחוק כדי לעשות את זה.
8 בנובמבר 2007 at 23:24
רחביה, תודה על טיפת היגיון בים של שיגעון.
יובל, בבון בית"רי שגם לא מת על גיידמאק (ומן הסתם התבייש עד עמקי נשמתו ביום ראשון בערב).
9 בנובמבר 2007 at 0:42
זה די ברור שהסיבה לכל ההילולה היא שכולם מחפשים קטרזיס אחרי כל סיפורי הברית של יגאל עמיר, אחרת ספק אם מישהו היה מתרגש כל כך.
9 בנובמבר 2007 at 1:12
שאתה מקבל תגובות תמיכה מאוהדי בית"ר? 🙂
אני מסכים, כמובן. אם על הקופיות הרגילה שלהם הם לא מקבלים כלום, אז על זה?
חבל גם שנתנו להם עונש דבילי כזה. לפחות אם העונש היה משמעותי, זה היה מספק מספיק כדי להתעלם מהאיוולת. העונש של 2 משחקים בלי קהל הוא הסיום הכי מטופש לכל הפרשה הזאת.
9 בנובמבר 2007 at 1:15
ובכלל – לכל מי שמדבר בקלות דעת שכזאת על "הקופיות הרגילה" של אוהדי בית"ר והאלימות הרגילה של האוהדים.
(הערת ביניים – אני מניח שאתם יודעים לבד שלבית"ר יש הרבה יותר אוהדים מאשר כמה מאות או אלף ששרקו בוז בצורה ביזיונית בדקת הדומיה לרבין)
אתם באמת חושבים שאוהדי בית"ר נוהגים ביותר אלימות מלמשל, אוהדי הפועל תל-אביב? או מכבי תל-אביב? או מכבי חיפה?
ואם כן, אשמח לשמוע במה מסתכמת צריכת הספורט הקבועה שלכם.
9 בנובמבר 2007 at 1:15
צריכת הספורט – הישראלית, כמובן. אין לי שום יכולת להתמודד עם כמות צריכת הספורט האמריקאי של רחביה, לדוגמא 🙂
9 בנובמבר 2007 at 1:41
שהבהמיות יותר נפוצה אצלכם. אני כבר הגבתי בכמה בלוגים אחרים שלדעתי, הבובות של אוהדי הפועל בדמות בנו המת של אובארוב זה יותר גרוע פי אלף מבוז לרבין. זה לא פחות גרוע ממוות לערבים. ושירי השואה שלהם מחליאים. אבל אצלם זה באמת קומץ ואצלכם זה שליש איצטדיון מינימום.
יש לי חברים טובים שהם אוהדי בית"ר, והם כמובן לא כאלה. רוב אוהדי בית"ר בארץ אינם כאלה. אבל המיעוט אצלכם פחות מבוטל. הקומץ של הפועל לא הולך אחרי משחקים לרחוב יהודה המכבי לחפש למי להרביץ, כמו שהטינופות שלכם עושים לערבים מדי פעם.
הטינופות שלכם ממהרים יותר לרגום אוטובוסים ורכבים של קבוצות אורחות ואוהדיהן. לא שהקומץ של קבוצות אחרות לא עושה זאת לפעמים, אבל אתם הרבה יותר. עובדה. כלומר לא אתם, הם.
ואגב – דור לא בעניין של ספורט בכלל. ניסיתי להדליק אותו על משחק האלים האלים (זה עם הכדור מוזר הצורה), אבל היו חרא משחקים באותו ערב והניסיון כשל 🙂
9 בנובמבר 2007 at 3:26
"מוות לערבים" כמעט בכל משחק, "תודה לך יגאל עמיר", נהמות על שחקנים שחורי-עור,לפני שנה ,במשחק בחיפה, הם גם אירגנו התפרעות כללית.
בוא נאמר, שזה ככל הנראה לא ממש ריאלי לשפוט אטותם כל שבוע פעם על קריאות גזעניות,פעם על נהמות, לרוב "מחליקים" להם את זה ומוותרים,או לא מתייחסים ברצינות הראוייה.
הפעם,גם אם ההתנהגות שלהם לא נגדה ועברה על שום חוק במדינת ישראל, הם עברו ובגדול את גבול הטעם הטוב, וחטפו עונש על כל הפעמים שלא התייחסו לקללות,לנהמות וכד'.
ובוא לא נתייפייף לנו,כמו שנוהגים לעשות כמה מכותבי "רשימות."
אני מסכים עם המגיב הראשון,יוסי,לחלוטין.
אם אנו לא רוצים שיחזור של רצח רבין,ועוד אירועים נחמדים כאלה, אז חובה עלינו פחות להתייפייף ולנופף ב"חופש הביטוי" וכד', ולהעניש,או לנסות עצור,גורמים מסוכנים כאלה,כמו רוב אוהדי בית"ר,למשל,כשאפשר אולי עוד לעשות את זה.
בדיוק כמו שכתב מגיב בויי-נט,בעניין אחר,שתיכף אזכיר אותו, "דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה."
בדיוק.
כי אם כל אחד יוכל לעשות ולהגיד הכל,ממש הכל,גם כשזה קללות,השמצות וכד', ויהיה מוגן בזכות "חופש הביטוי", אז במהרה תהיה לנו כאן אנרכיה,במקום דמוקרטיה.
אתה לא יכול לומר,לדוגמא, על מישהי שהיא זונה,או לכתוב את זה בעיתון,או בכל אמצעי תקשורתי אחר, ואח"כ כשהיא רוצה,כמובן,לתבוע אותך,לנפנף עם "חופש הביטוי."
בדיוק כמו במקרה של הפירסומאי הדפוק ההוא,שתקף בבלוג שלו את רפי גינת.
אני מאמין שאם הוא היה כותב פוסט נורמלי,שבו הוא מפרט,בלשון נורמטיבית ותרבותית,את טענותיו כלפי גינת, ורצוי גם הוכחות,לא סתם לנפנף עם דברים תלויים באוויר, אז לא היתה לגינת שום עילה לתבוע אותו.
אבל לשבת לכתוב פוסט כזה עם קללות,השמצות,והאשמות ללא שום הוכחות,ובסגנון כללי שמזכיר את הבבונים של בית"ר, ואחרי זה הוא עוד מתפלא שגינת תובע אותו?
חופש הביטוי לא אומר ,שתתיקל במאמר שמקלל ומחרף ומגדף אותך בלשון ביבים מגוונת,ותעבור על זה לסדר היום בשם "חופש הביטוי."
וגם- המקרה של אריאל זילבר.
מאוד לא אהבתי את המאמר של בועז כהן בויי-נט,שבו תקף את הרעיון להחרים את זילבר.
כמובן שאיש הטפלון הידוע,בועז כהן,שאוהב להתחנף לכולם ולהיות בסדר עם כולם,זכה להמוניתגובות אוהדות של כל מופרעי הימין,ממש יופי שבועז יקירינו מצא דרך להתחבב גם על בריוני הימין, ושם גם היה הטוקבק הנורמלי בין היחדים,בין כל ה"יישר כוח" ו"כל מיה בסלע" של בריוני הימין, שבו כתב המגיב על כך ש"דמוקרטיה צריכה גם להגן על עצמה", וכי הוא ככל הנראה יחרים את תוכניותיו של בועז,אם הוא ישמיע בהן את שיריו של זילבר.
סורי,אבל מאמר אחר שהיה בויי-נט,באותו היום,או ביום קודם,שבו כתב שדר באחת התחנות על כך שהוא חשב שהוא יכול להפריד בין האדם לדיעותיו, וכי הוא לא התכוון או מתכוון להחרים במודע,לפי איזה צוו מגבוה את שיריו של זילבר, אבל,אפעס,כי הוא גילה שכל פעם שהוא שומע שיר ש זילבר,הוא ישר חושב ונזכר ביגאל עמיר.
מצטער,אבל זה נשמע הרבה יותר כנה ואמין ממאמרו של בועז יקירנו.
ובנוגע לאירוע האחרון, זה היה כ"כ מכוער,כ"כ בוטה, בדיוק ברביעי לנובמבר, שהוא התאריך שבו י"ע הנתעב חיסל בתכלס את המדינה הזו, וגם העובדה שבמכבי חיפה רצו לא רק לכבד את זיכרו של רביו,אלא גם לייחחד את דקת הדומייה הזו,למסר נגד האלימות שפשתה ופושה בחברה הישראלית,אז על רקע זה,זה היה כ"כ מכוער,שלהתעלם מזה ולעבור על זה לסדר היום,היה פשוט יריקה בפרצוף של הדמוקטיה, ושל הרבה מאוד אנשים בארץ הזו,שעדיין מתאבלים על רבין.
זה שבסוף הם חטפו עונש מגוחך (וגם עליו הם מתכוונים לערער),זה כבר רק מראה שגם בהתאחדות תפסו פיק ברכיים ונבהלו מהחיה הבי"רית,ומהאלימות שלהם, ומסוחר-הנשק הנתעב שלהם.
זו רק דוגמא לכך,כלומר העונש הקל שהם ספגו,לעלייה של האלימות והטרור של הימין בכלל ואוהדי בית"ר בפרט,שההעמדה לדין של הקבוצה ניסה "להתעמת" איתו.
אם בסוף גם העונש הזה יבוטל, זה יהיה נצחונו הכמעט סופי של האספסוף הימני למיניהו,ויריקה ,או ירייה (ע"ע הפוסט של יורם מלצר) ישר בפרצופה של החברה הישראלית ושל הדמוקרטיה.
די להיתמם ולהתייייף, גם לפני הרצח של רבין,כשהאלימות הרקיעה שחקים,ושבוע אחרי שבוע התקיימו ההפגנות המחרידות האלה של הימין,גם אז איש לא עשה כלום, כי אנו שומרים על "חופש הביטוי", ולפי זה מותר לאנשים לקיים הפגנות עם תמונה של ראש הממשלה במדי קצין נאצי,ה]גנות עם ארון מתים וכד',אין שום חוק נגד זה,נכון??
ו"חופש הביטוי"הוא נר לרגלינו בכל מחיר,נכון??
את התוצאות של חופש הביטוי ההוא שניתן לבריוני הימין,ראינו זמן קצר אח"כ ברביעי לנובמבר 1995.
אבל לא נורא,נשב ונגן גם עכשיו על זכותם הדמוקרטית של בריוני המין להתפרע,להסית וככו' וכ'ו.
ואם זה יגמר שוב כמו ב-4.11.1995,אז לא נורא,העיקר "חופש הביטוי"נכון??
9 בנובמבר 2007 at 6:20
נכון שהבעיה היא חינוכית בעיקרה ולא פלילית-משמעתית אבל קריאות שנשמעו מחוץ למשרדי ההתאחדות – "לאה רבין-זונה" לא מחייבות תגובה משמעתית? אלימות וביריונות מתחילה מעניין פעוט ויכולה להגיע לרצח, צריך לעצור אותה בעודה קטנה. אני הייתי מייעץ לאנשי מרכז רבין לחשוב על דרכים חדשות להעלות את זכרו של רבין ולקידום פעולות למען דמוקרטיה אמיתית תוך שיתוף כל חלקי הציבור. דקת דומיה במגרשי כדורגל מיותרת לחלוטין אך כל עוד היא מתקיימת חייב כל אדם לכבד את המעמד בדומיה גם אם הוא שולל את מעשיו של אותו אדם.
9 בנובמבר 2007 at 11:35
לך הוא בר עונשין. מה גם שאת המלים "לאה רבין (היתה) זונה" תשמע גם ממני, למעט הסייג שאני לא רוצה להעליב זונות, שלפחות מרוויחות את לחמן ביושר. כפי שכבר ציינתי לאחרונה במדור מצוין וחינוכי זה, לאה רבין היתה אדם נורא, מחליא ומזוויע. הבת שלה דומה לה.
קידום פעולות למען דמוקרטיה זה הרבה יותר חשוב מזכרו של רבין, במיוחד כל עוד אנחנו מדברים רק על גרסה מיופייפת, מגוהצת ועמוסת סכרין של זכר רבין. על ההשתלחויות שלו בציבורים שהוא לא אהב מותר לדבר? על השתייה? על הכישלונות? על כמה שהסכם אוסלו היה הסכם מחורבן (אפילו – במיוחד – מנקודת מבט שמאלנית), עם יותר חורים מגבינה שוויצרית? או שרק מותר לדבר על העלם הביישן והמצביא המהולל ואיש השלום ויאדה יאדה? כי אם זה אופציה ב', אז זה יעזור כמו כוסות רוח למת.
אה, ויש לי בשורה מזעזעת: כל חלקי הציבור זה, להוותנו, גם הבבונים של בית"ר.
אפשר וצריך להעניש את בית"ר – כן, שבוע אחרי שבוע – על הקריאות הגזעניות. לצעוק "מוות לערבים" זו עבירה על החוק. על זה שיענישו. כל מוצאי שבת. אבל אתה לא יכול להכריח איש לתת כבוד ולא לשתוק. אלא אם כן אתה מדפיס את זה מראש על הכרטיסים "הרוכש או עושה שימוש בכרטיס זה מתחייב לשמור על השקט במקרה שתוכרז דקה דומיה לזכר רה"מ המנוח יצחק רבין ז"ל או מכל סיבה אחרת". ואז אפשר גם לתבוע את הבבונים אישית.
אם אני מחר הולך למשחק כדורגל ועושים שם דקה דומיה לזכר רחבעם זאבי, או מאיר כהנא, או חאג' אמין אל חוסייני, אני חופשי שורק בוז כל הדקה כולה. מה ההבדל? שהדעה שלי כשרה ושלהם לא? לא עובד ככה.
9 בנובמבר 2007 at 14:27
כי עם כמה שאני אוהב את כתיבתך ואת רוב המסקנות שאתה מגיע אליהן לעתים בפוסטים שאתה כותב, אתה לא יכול להחליט שזה "לפחות שליש איצטדיון".
זאת בהנחה שאתה מתכוון לאיצטדיון טדי ולא למגרשי החוץ אליהם מגיעים יותר "חוליגנים" מבחינת אחוז מכלל אוהדי בית"ר שמגיעים למשחק, מהסיבה הפשוטה שאני הוא זה ביננו שמגיע לכל משחק בית של בית"ר, ולא לפינה השקטה ביציע המערבי אלא ללב ליבו של היציע המזרחי.
אם ביציע הזה, שהוא לדעת "פרשני כדורגל" רבים שצצו בשבוע האחרון (מנבכי מדור ביקורת הטלוויזיה של ידיעות-אחרונות לדוגמא), שמורת טבע רצינית לבבונים ושאר מיני קופים אחרים, אני יכול למצוא כמה עשרות אוהדים רק מסביבי שמתנגדים לקריאות גזעניות ולא היה אכפת להם לראות שחקן ערבי בבית"ר (לא את עבאס סואן, אבל רק מסיבות מקצועיות. את טועמה הם היו רוצים בבית"ר), אז כנראה שזה לא שליש.
9 בנובמבר 2007 at 16:23
עם היכרותך את השטח, ובטח אין לי כוונה להתווכח על שליש או רבע (אפשר חצי-רבע? :-P) אבל אני כן חושב בכל זאת שזה אצלכם יותר מאחרים. ואני בספק רב אם זה רק 2,000 מתוך הרבבות הרבות שאוהדים בית"ר במדינה, כמו שטוענים אפולוגטים למיניהם (כמו אורי אורבך היום בידיעות)
כרמית – אני שמח שלכל דבר יש פעם ראשונה, וכמה את כבר קוראת אותי אם את ממעטת כל-כך להסכים? 😀
9 בנובמבר 2007 at 18:43
איזה סגנון ואיזה רמה של הכפשות בא לי להקיא. אינני מתכוון לקרוא יותר את מה שאתה כותב.
9 בנובמבר 2007 at 20:47
אתה לא תשרוק בהזכרה למאיר כהנא או רחבעם זאבי כי יפרקו לך את הצורה. כל יתר הטיעונים הם בערך באותה רמה. המשחקים בחוקי או לא חוקי הם בורות מופלגת. מי שמחליט אם הופרע הסדר הציבורי זו המשטרה שאוסרת, התובע שתובע והשופט כשופט. אם בעלי המגרש ומנהליו החליטו לערוך טקס ואם אתה מפריע בצורה בוטה וחצופה לטקס אתה צריך להקרא לדין. תנסה בבית המשפט להגיד לשופט טיפש ולתובע מרושע וחסר ידע את דעתך ולהפריע לסדר הדין אתה תיענש. ההחלטה שאסור להפריע בבית משפט [ביטול אכזרי ושרירותי של חופש הדיבור ] ומותר להתנהג כבבון במגרש כדור רגל היא החלטה שרירותית של העילית החברתית. היכן בראייה של שכל אנליטי ההבדל בין שני המקומות הללו. כשדנים ביגאל עמיר ורבין השאלה היא : מתי יעשו ברית מילה לילד של סירחאן סירחאן. מה בדיוק עושה רמירז [ התן ]כרגע בבית סוהר צרפתי מה קרה לבאדר מינהוף ולבריגדות האדומות רוצחי אלדו מורו ראש ממשלת איטליה? ופולארד כבר אמרתי? מדינות וותיקות עם נסיון בעליית גידמקים לשלטון על גב אספסוף אלים לאומני וכביכול דתי למדו שעם האספסוף [ אנרכיסטים בבלעין, חרדים בכיכר הדווידקה, ביתר ירושלים בכל מקום, פלשתינאים/ישראלים בואדי ערה] יש לדבר בלשון שהם מבינים אחרת יהיה אסון . והדיבור הראשון להעניש את מי שתופסים למען יראו וייראו. דוגמה אישית.אם יגאל עמיר היה יושב בבידוד כמו פולארד לפחות האספסוף, כל אספסוף היה פחות חצוף
9 בנובמבר 2007 at 22:50
אתה כנראה לא מכיר אותי 🙂
וכן, בדיקטטורה אפשר לקרוא לכל התקהלות התפרעות, ולכל הבעת דעה התפרעות, אבל מגרש כדורגל אינו בית משפט ואינו אולם קונצרטים, ומי שמחליט לערוך דקה דומיה באיצטדיון כדורגל באמת צריך (למרות גאידמק ולא בגללו) לקחת בחשבון את האפשרות שזה לא יכובד.
ואתה צודק שלעמיר נותנים זכויות שלא נתנו לאף טרוריסט מורשע אחר, וחבל שכך. כבר התבטאתי כך בעבר (יצאתי נגד הרעיון להרשות לו להתרבות מלכתחילה, ואני יכול למצוא לך לינק אם תתעקש. גגל את השם שלי בצירוף המחרוזת "יגאל עמיר אינו זכאי לאושר")
אבל למרות התשוקה שאתה מביע להכנעת האספסוף (תשוקה המעוררת ריח של מרתף בירה, אגב), זה בכל זאת צריך להיעשות בכפוף לחוק במדינה המתיימרת להיות מדינת חוק, וחוק לא הופר כאן. אנשים קנו כרטיס למשחק כדורגל. ייתכן שאילו היו מזהירים אותם שיהיה טקס אזכרה לאדם שלזכרו הם בזים, היו בוחרים לא לקנות. אתם מסרבים להבין שהפסטיבל השנתי הזה יצא כבר מכל פרופורציה. מילא היה מתרכז הכל ביום אחד, אבל שבועיים!
מר בלוך – – הזדעזעותך מהפגיעה בשמה הטוב (טוב במובן הדמיוני של המלה) של לאה רבין נוגעת ללבי, למרות שלא לגמרי ברור לי אם אתה בכלל מודע לאופייה האמיתי ולסיבות שבגללן אני מוצא אותה מתועבת, או שאתה פשוט מעלה אותה על נס מתוקף זיווגה לקדוש מוכרז. בכל מקרה, אז במקום איקס היטים בממוצע לפוסט יהיו לי איקס-1. אני אחיה. תודה לך בכל אופן שטרחת לקרוא עד הלום, והיה שלום.
10 בנובמבר 2007 at 1:18
כמה שטויות !
לא כל דבר הוא חוק ומשפט פלילי. יש גם הגיון בריא והדבר החמקמק הזה שקוראים לו מוסר.
לפני שתים עשרה שנה החברה לא הענישה את אותו אספסוף וראה מה קרה.
כל אותם בבונים חתומים על הרצח הבא. הם וכל מי שפועל או חושב כמותם. ואם מוסר אינו כלי יעיל בימינו יש לתקן את החוק על מנת להרחיק מן החברה את כל מי שמסית. ואם צריך, אז גם לחוקק חוק שיחול בדיעבד על אותם חוליגנים.
"חבל שלא באתם אז אבל באתם עכשיו" קראה לאה רבין לרוב הדומם. ליצחק רבין זה כבר לא יעזור אבל על הרוב השפוי "לבוא עכשיו" לפני הרצח הבא. לבוא במובן של לדרוש את מיצוי הדין עם כל המסיתים, הרוצחים בפוטנציה, המזדהים עם הרוצח הנבזה, הפוגעים בזכרו של רבין (או אישתו) ובמורשתו, החוגגים את הולדת הנצר למשפחת הרוצח, קרוביהם, בני משפחתם, חבריהם, תושבי התנחלותם ובאי בית הכנסת שלהם.
יש לתת לכל מי שפגע, פוגע ויפגע בדמוקרטיה להנות כבר עכשיו מנחת זרועה של הדמוקרטיה המתגוננת.
רק כך יכול הרוב השפוי לשמור על שפיותו.
רק כך !
10 בנובמבר 2007 at 2:23
להשתמש בכליו השפויים – המזומנים לו – כדי להתגונן, אז כנאה הוא לא כזה שפוי.
"או אשתו"? ברצינות, אשתו פתאום גם קדושה? אתם שפויים? אשתו היתה אדם מחליא. עבור רבין עצמו הייתי מצביע בשמחה ב-1992 (כלומר יש להניח שהייתי מצביע מרצ, אבל הייתי תומך ברבין לראשות ממשלה). עבור אשתו לא הייתי מצביע לתפקיד לוכדת כלבים עירונית. מקסימום לתפקיד כלבה.
"רק כך"? יפה שאתה מאמץ את הססמאות של האויב. אתה בטוח שדרכי החשיבה שלו לא מסתננות לך גם? עוד מעט תדפיס חולצות עם רבין מניף אגרוף קפוץ?
"צריך תלקן את החוק" – יפה מאד! זו גישה בריאה. אבל – חוק לא עובד רטרואקטיבית. זה עיקרון יסוד בכל דמוקרטיה. לא אדם ולא גוף יכולים להיות מורשעים במעשה שבעת ביצועו לא היה מנוגד לחוק. תקן את החוק ותתפוס אותם בפעם הבאה.
שוב: את בית"ר אפשר וצריך לזיין כל הזמן. ההסתה הגזענית של הקומץ מחבלת בשלום פי אלף משריקות בוז לרבין. ונגד זה כבר יש חוק. מה שעשה ההתאחדות פה הוא להגיד שבוז לרבין גרוע מ"מוות לערבים". עצור רגע ותגיד לי אם זה נכון בעיניך.
נכון, לפני 12 שנה היה צריך להעניש. סליחה, היה צריך להתחיל לפני 13 שנה וחצי – בפינוי התנחבלות חברון המחליאה מיד לאחר הטבח. לפני 12 שנה היה צריך לזרוק חלק נכבד מרבני יש"ע, כמו דב ליאור ויצחק גינזבורג הפסודו-נאצים לכלא.
ולכל מי שבוכה שיגאל עמיר רצח את השלום – הוא פצע קשה, אבל אם פרס האפס לא היה חושב על הכבוד שלו, והיה מכריז מיד על בחירות, הוא היה מנצח עם מנדט מבטון, ממשיך את אוסלו ואף מתקן אולי את ליקוייו, ובכל מקרה מונע את ההידרדרות הקשה שחלה בימי ביבי, סוף ברק ושרון.
אבל הוא לא עשה את זה. מי אשם? הימין אשם בזה שפרס פולני מזוין שלא רצה להיות "ראש ממשלה מתוך רחמי הציבור על רבין" אלא בזכות עצמו? שהעמיד את הכבוד שלו מעל לדרך? הימין אשם בהמון, אבל בזה אשם רק מר פרס, נשיאאאאאאנו – ירום הודו.
די כבר עם הזקפה הסקטוריאלית הזו. די כבר עם הפיכת איש מורכב, אנושי, מלא מעלות וגם מלא פגמים לקדוש. מתי כבר תבינו שבזה אתם רק הורסים וממאיסים את זכרו ואת "מורשתו" (מורשת עאלק… הפכתם חייל ופוליטיקאי כבד פה לאיזה מורה דרך עמוק, ואתם מתפלאים שאנשים מסרבים להגיד שהשתן הוא גשם. אנשים לא דבילים, גם אם אין להם את כל המלים וכל הנתונים לשלוף מהשרוול. חוש ריח יש להם וגם זיכרון פשוט). רבין הוא לא הנושא. השלום הוא הנושא. רבין היה רק הכלי. כלי טוב, כלי מבורך שטוב שבחר (באיחור, אבל העיקר שבחר) להיות כלי. אבל רק כלי.
10 בנובמבר 2007 at 3:08
שאתה קורא לו בלוג.
"פרענקים, רוסים ודתיים", אה? זה כולל פרענקים כמו שלמה בן עמי, עמיר פרץ (אוויל משריש, אבל איש שלום), או אם נקצין שמאלה סמי שלום שטרית ויהודה שנהב? רוסים כמו נגיד רומן ברונפמן, או כל אלה שבזכותם רבין בכלל ניצח ב-92'? דתיים כמו הרב אריק אשרמן, שכל שבוע אוכל מכות וגז מדמיע במאבק למנוע את גזילת אדמותיהם של ערבים לאורך הגדר?
או שהפוסט המלבב "לא נשכח ולא נסלח מי רצח ומי נרצח" זה בעצם סאטירה שכזו?
הניחוש שלי, אגב, שזו פרובוקציה שבאה להכפיש את "מחנה השלום", אבל לא בטוח. פגשי אנשים שחושבים כמוך. בכל מקרה, אם זו לא איזו בדיחה שאני לא מצליח להבין, יש לי רק דבר אחד לומר לך:
לך, טינופת. לך ואל תחזור.
ואם כן בדיחה? היא ממש, אבל ממש מפגרת.
10 בנובמבר 2007 at 15:18
חשבתי שזה אתר רציני. זה רדיו? כנראה שרחביה ברמן שייך לביוב במטבחה של שרה מ"החרצופים".
10 בנובמבר 2007 at 17:30
כנראה שלא להיות, כי כנראה עדיף (ובוודאי יותר קל) להיות מתנשא נטול כל תוכן שחושב שמבט במורד אפו עטור העיגולדים מספיק כדי להרשים מישהו. מילא אם לפחות היית מבהיר אם אתה מתכוון לפוסט, לאחת התגובות, לרעיון זה או אחר…
יש למישהו טיעונים, או רק עיקומי אף?
10 בנובמבר 2007 at 18:41
אני קורא את התגובות כאן ומוצא שדי הרבה מהן מבחינת הסגנון והרציונל היו יכולות לאכלס פורומים ימניים שמטיפים לסתימת הפיות של השמאל.
אם אין חוק כנגד שריקות הבוז של האספסוף אזי אין שום צידוק לפעולה כנגדם. אם הדמוקרטיה רוצה להתגונן בפני שכאלו אז שתחוקק חוקים כנגד זה. כל כך פשוט. אבל לבוא ולדרוש ענישה על התנהגות שנתפסת כלא ראויה גם אם אין נגדה חוק כלשהו זוהי התנהגות שמתאימה יותר למשטרי עריצות.
10 בנובמבר 2007 at 19:40
מצער מאוד שבשביל רוב העם הברירה היחידה היא בין "פשיסטים למען עמיר" לבין "פשיסטים למען רבין". מדכא ומתסכל.
11 בנובמבר 2007 at 9:11
כמי שנהג עד לפני שנה-שנתיים לפקוד בכל שבת את האורוות המטונפות הנקראות בטעות מגרשי הכדורגל ולצפות במה שמכונה (שוב, בטעות) כדורגל ישראלי, יש לי כמה הערות:
1. אין אף קהל עם אחוז גבוה של חוליגנים כמו הקהל של בית"ר. יש לא פחות גרועים בקבוצות אחרות, אצל בית"ר זה יותר מקומץ אלא כמה אלפים שזה הרבה מאוד בהתחשב במספר המועט של פראיירים שבאים לכדורגל מלכתחילה.
2. הקהל של בית"ר עוסק בקריאות גזעניות כמו "מוות לערבים" באופן תדיר ולא נענש על זה אף פעם. בעיני לשרוק בוז בדקת דומיה לרצח רבין לא נמצא באותו איזור חיוג של קריאה לרצח של אנשים בשל מוצאם האתני. זו סתם התייפיפות של השמאל/מרכז הציוני, שקל לו להתמודד עם משהו כזה אבל מפחד להתייצב באומץ מול הגזענות הפושה בארצנו.
3. רחביה- אולי אני צריך לקרוא עוד היסטוריה אבל אתה צודק 100% – אין שום חוק נגד הפרעה לדקת דומיה, עושים את זה הרבה פעמים בדקות דומיה אחרות (אני יכול להעיד ממשחקים שהייתי), לפעמים בבוז, לפעמים בקריאות גזעניות נגד ערבים, לפעמים סתם בשירי עידוד. האמת, מי שמפריע לו בוז לרבין אבל לא מפריע לו "מוות לערבים" נמצא הרבה יותר קרוב לקהל של בית"ר ממה שהוא חושב…
11 בנובמבר 2007 at 10:15
הנה לך עוד כמה אנשים שחושבים כמוני:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=921446&contrassID=2
השילוש הקדוש בתמונה אחת.
כנראה שבאמת תמונה אחת שווה אלף מילים.
11 בנובמבר 2007 at 12:42
מירו, אמרתי לך ללכת מפה, טינופת. ז'ה פה אזור נאצי-ריין. ראוס!
Comments are closed.
8 בנובמבר 2007 at 21:47
ודאי שיש חוק נגד התנהגות פראית במקום ציבורי ובית המשפט ורק הוא מחליט מה חוקי ומה לא חוקי לא איזה בלוגר אומלל שמתחזה ליודע כל.
בכל חברת פרימטים יש תופעת אספסוף – האספסוף הנו חיה רעה. במסגרת אספסוף פרימטים הרביבורים נהפכים לטורפים. אצל הומנואידים מתקדמים אספסוף רוצח, הרג, הורס מחריב ברמה שאף אחד מהמרכיבים לא היה מסוגל לעשות כיחיד ויש דרכים אצל כל הפרימטים לטפל בכך. לך לגן חיות והבט בקופים מחנכיפ קופים צעירים. חברות אנוש שמסיבה זו או אחרת לא יכלו לטפל באספסוף נאכלו על ידיו. הרבה מנהיגים נבנו על האספסוף והרבה אסונות גדולים התחוללו בשל אספסופים ומנהיגיהם.
אם ישראל היתה מוצאת דרך להטיס את גידמק לפריז הרבה צרות עתידיות ימנעו.
הצדקנות הארורה של הליבליזם ההרסני מבית מדרשו של אהרון ברק הביאה עלינו הרבה אסונות ועוד תביא.
אם היו אוסרים מאה מהבבונים הירושלמים שופטים אותם מיד בעוון התפראות במקום ציבורי ומטילים עליהם קנסות בעשרות אלפי שקלים עתידה של ישראל היה בטוח יותר.