טוב, מכיוון שמוצה העלבון הצורב של השנה בנוגע למורשת רבין הנשכחת, ויש עוד הרבה זמן עד רצועת הזמן י"ב חשוון – 4 נובמבר הבא, החליטו פרנסי השטעטל שצריך למצוא משהו חדש להזדעזע ממנו, לצקצק עליו בשפתיים ולהיכנס בגללו לסרטים.

אנטר מועצת בנימינה, שהחליטה בחוצפתה כי רבה למכור נכס השייך לה – כלומר לציבור – למרבה במחיר, בכדי למצות את התועלת לציבור. ובכן, על דברים כאלה בדיוק המציאו באנגלית את הפתגם

No good deed goes unpunished.

מיד קמה זעקה גדולה, כי משפחת מנור – זו משפחה שגרה בבנימינה, למקרה שלא ידעתם – הקימה מיד (או שבכלל הקימו "בשמה" ושלא בטובתה, בהחלט יכול להיות) קול זוועות. מסתבר שהמשפחה תכננה, בטרם יועד המבנה הישן למכירה, להקים בו מוזיאון לזכר בן המשפחה אהוד, שהביא הרבה כבוד לעיירת הולדתו על תקן פזמונאי מוצלח במיוחד, ששיריו באמת נגעו בליבם של רבים.

אז כל עוד הבניין סתם עומד שם, אין שום בעיה, שיעשו מוזיאון, למרות שאני לא לגמרי מבין מה צריך יותר משני חדרים גג להנציח את פועלו של מנור, עם כל הכבוד. אבל לדרוש שהמועצה לא תמכור את הבניין – שמן הסתם היה שווה כמה ג'ובות טובות ככה, במיוחד עם איך שהנדל"ן פה באזור – רק בשביל שמוזיאון לזכר אהוד יהיה דווקא שם, כי שם במקרה נכתבו כמה מהשירים, זה חייב להיות שיא כלשהו של גיחוך.

אבל למדינת פה-לן-יה זה התאים בול. כאמור, בדיוק נגמר סופית פסטיבל המורשת הרגיל, אז הנה בא עלבון חדש להתרגש ממנו, לצקצק וגו'. "נוטשים את המורשת!!!" זעקו כותרות הצהובון האחד. "כסף חשוב מערכים!!!" זעקו כותרות הסמרטוטון האחר. אכן, פה-לן-יה, למה אם היה מפסיק ללון ומתעורר, יש להניח שהיה מרגיש דחף לאו בר כיבוש להלביש לכמה נעלבים מקצועיים במקומותינו וואחדה לטמה, שיתאפסו על עצמם.

פרקליט בכיר שיקר? לאאאאאא!!!!

נו-נו, ביום בו הוכרז מינויו לפרקליט המדינה, נחשף כי עו"ד משה לדור שיקר (סליחה, לא אמר אמת) בתצהיר שהגיש בבית משפט – משהו שאם אני ואתם עושים, נחשב כעדות שקר לכל דבר, אבל לבכירים יש חוקים אחרים. בכל מקרה, הזעזוע מכל העניין הרי מגוחך. תובעי המדינה משקרים כל, אבל כל הזמן. רק שקרבנות השקר שלהם, אויבי המדינה התורנית הנתבעים על ידם, אין להם שומע מאת המלך, ולרוב השקר בכלל לא מתגלה, וכשהוא מתגלה אז בתי המשפט – המאויישים, יש לזכור תמיד, ברובם המכריע על ידי תובעים לשעבר – מתעלמים כליל בטענה שזה לא ממש שקר, זו… תחרותיות יתר. התלהבות כזו, כמו של ספורטאי שמבצע תיקול חריף מדי. אלא שרק לעתים נדירות זוכים ספורטאי המשפט אפילו לנזיפה מילולית מהשופטים, כרטיסים צהובים נדירים כמו ערבים במדי בית"ר ירושלים, וכרטיסים אדומים על הפשעים האלה – שלרוב מצליחים ושולחים אנשים לכלא על פארש – לא קיימים כלל.

לדור ממש לא לבד. באחד המשפטים החשובים ביותר בתולדות המדינה, משפט שהיה חשוב למרות שהשגת הרשעה בו לא עמדה בספק של ממש, לא היססה פרקליטת המדינה דאז לשקר קבל שופט ועולם כולו. מדובר במשפט חגי עמיר (יגאל סירב להתגונן ולכן משפטו היה חסר משמעות בכלל). חגי, לעומת זאת, התגונן מאשמת שותפותו לרצח, וטיעונו העיקרי היה "זה השפיון הפרובקטור שלכם הסית אותנו לעשות את זה."

זה לא מצדיק, ולא ממש מפחית, ולא נעליים – אבל הממסד של "אנשי שלומנו" סירבו לאפשר אפילו אפשרות זניחה שיאבד ולו קמצוץ מהיתרון התעמולתי מול הימין הקיצוני. לפיכך המשיכה המדינה להכחיש את טענתו של עמיר – שהיתה, מה לעשות, אמת לאמיתה.

אוקיי, אז היום כבר תססה שמפניה והתגלה הסוד, אבל במהלך משפטו של השרץ, זה עדיין הוכחש. עמדה כבוד הנשיאה דהיום דורית בייניש, והכחישה מול השופטים והאומה שרביב דנן אכן היה שלוח המדינה ופעל מטעמה.

ואני שומע אתכם מערערים: זה שרביב אכן היה שפיון ומדיח, לא אומר שבייניש שיקרה. הרי בשביל שתשקר צריך שהיא תדע את האמת. והטיעון נכון, רק שהיא אכן ידעה. כשבדתי בדסק בוואלה!, ראיתי כל מיני מסמכים מעניינים. אחד מאלה היה פרוטוקול של ישיבה של בכירי פרקליטות המדינה, במהלך שנת 1995. הדיון עסק בהפעלתו של סוכן סמוי המכונה "שמפניה" בקרב הימין הקיצוני. נכחו בישיבה זו, בין השאר, דורית בייניש ומשה לדור (אז פרקליט מחוז ירושלים).

מערכת המשפט אינה נבחנת בהתנהגותה בבואה לגזור את דינו של שוע, או של עשיר ומקורב לצלחת. היא גם אינה נבחנת בבואה לגזור דינו של צדיק שהסתבך בטעות. היא נבחנת דווקא ביחסה לחלאה, שהחלקים הכי טובים בלב זועקים למצות איתו את הנקם. במבחן הזה, מערכת המשפט הישראלית לא נכשלה – היא בכלל לא טרחה לגשת.

אז מה, פרקליט בכיר שיקר? לאאאאאאאאאאאא יכול להיות.