עם חזרתי לשורות וואלה! (לדסק החדשות, במקביל המשך עריכת מדור הספורט האמריקאי), ולנוכח סופה המתקרב של עוד עונת פוטבול נפלאה, אין לי זמן לנשום, לא כל שכן לכתוב רשימה מסודרת. אבל ננסה בכל זאת לתת לכם שורה של מבזקים, עם טיפה פרשנות, כדי להצדיק איכשהו את קיומו של הבלוג הזה. אז יאללה:
 
1. לוב – השמרנים למיניהם מנסים להציג את הודעתה של לוב, לפיה תשמיד את הנשק הלא קונבנציונלי שברשותה ותתיר פיקוח, כהוכחה לצדקת דרכו של ממשל בוש בעיראק. האמת, כמובן, היא בדיוק להיפך. זוהי הוכחה לכך שדיפלומטיה עובדת. שלחץ כלכלי עובד. שעבודה שקטה וסובלנית מאחורי הקלעים עובדת. הרי כולם מודים שהמגעים האלה התחילו עוד לפני הפלישה לעיראק. אז זה לא שקדאפי ראה את ההפקה ההוליוודית "הלם ואימה" והחליט להיות ילד טוב. מדובר בפירות עשור של לחצים כלכליים ודיפלומטיים, עשור שבו קדאפי החל להתרגל לחסרונה של ברה"מ המגוננת. למעשה, ההרפתקה בעיראק מפחיתה את כוח ההרתעה של ארה"ב, ולא מגבירה אותו. כל אידיוט יודע שהדבר האחרון שארה"ב מסוגלת לעשות עכשיו הוא לפתוח בעוד מבצע צבאי רציני.
 
עוד דבר בנוגע ללוב – מסתבר שתוכנית הנשק שלהם היתה הרבה, הרבה יותר מתקדמת מזו של עיראק. לא מפתיע – הם לא היו תחת סנקציות חריפות כאלה במשך העשור האחרון. אז איך זה שעם לוב אפשר היה לדבר, אבל לעיראק היו חייבים לפלוש? המממם.
 
2. תומאס קין הוא רפובליקאי, שהיה בעבר מושל מדינת ניו ג'רזי. לאחר הפיגועים של ה-9/11, הוא מונה על ידי הנשיא בוש כיו"ר ועדת החקירה. לא ניכנס עכשיו לכל מסכת ההתחמקויות של הממשל, לסירובו להעביר מסמכים וכו', למרות שאני מבטיח לדון בזה מתי שהוא בקרוב. מה שאנחנו כן רוצים לדבר עליו זו ההצהרה של קין מהשבוע שעבר: "כשתקראו את הדו"ח, תקבלו מושג ברור למדי בנוגע למה שהיה צריך להיעשות ומה לא נעשה. זה לא משהו שהיה צריך לקרות". בעברית פשוטה: הפיגוע לא היה בלתי נמנע.
 
עוד אומר קין: "ישנם אנשים שאם אני הייתי בתפקיד, הם לא היו נמצאים בעמדה שבה הם היו באותו זמן, מפני שהם פשוט נכשלו".
 
יום לאחר מכן ניסה קין לרכך את ההצהרות, שהחלו לתפוס תאוצה פוליטית (אחרי ש-CBS תיארו את הצהרותיו כ"הפניית אצבע מאשימה לעבר גורמים בממשל") ואמר שהוא עוד לא הגיע לשלב של עיסוק בבכירי ממשל, אבל הוא כבר צוטט בעבר כמביע תסכול ממידת שיתוף הפעולה של הממשל. מה שאנחנו כן יודעים בינתיים הוא שקונדוליסה רייס, הלא היא היועצת לביטחון לאומי, כבר נתפסה בשקר גס. זוכרים שזמן קצר אחרי הפיגועים, אמרה קונדי ש"אני לא חושבת שמישהו היה יכול לחזות שהם יקחו מטוסים ויטיסו אותם לתוך בניינים"? ובכן – הפתעה! דו"ח של ה-FBI משנת 1991 מדבר על האפשרות הזו בדיוק.

גם סמולנים תומכים בשינוי המשטר P-:

3. זוכרים את המושג "מלחמת ברירה"? הוא פילג את ישראל קשות בשנות ה-80', בהקשר של מלחמת לבנון – סליחה, שלום הגליל – שמאד מזכירה את המלחמה בעיראק. איך מזכירה? בכך ששתיהן מלחמות שהחלו בתוכנית גראנדיוזית לשנות את מפת המזרח התיכון, לקבוע עובדות בשטח ולהכריח את מדינות האזור להתנהג יפה. בכל מקרה, למה אני מזכיר את המושג "מלחמת ברירה"?  כי אדון נכבד בשם ריצ'ארד האס השתמש בו . האס היה ראש המחלקה לתכנון מדיניות במשרד החוץ, וכיום שליחו המיוחד לש הנשיא בוש לצפון אירלנד, והוא אומר כך: "לא היינו חייבים לצאת למלחמה נגד עיראק. בוודאי לא בזמן שבו עשינו זאת. היו לנו אופציות אחרות". מדהים איזה אפקט מרענן יש לאמת, כשהיא באה אחרי גשמי זעף של שקר. עכשיו נשארו רק שני דיונים, האחד מוסרי והשני תועלתי, ושניהם בעצם זהים: האם נכון לצאת למלחמה כשיש אופציות אחרות? תחליטו אתם.
 
4. עוד משהו שלא הספקתי לגעת בו כשהתבשל: בית משפט קבע שצבא ארה"ב אינו יכול להכריח חיילים לקבל זריקות נגד אנתראקס (זה פורסם גם בעברית, בוואלה, אבל שם הידיעה פחות מפורטת). החיילים התלוננו שהחיסון גורם להם לתופעות לוואי מוזרות, הערכות לגבי שיעור החיילים הסובלים מתופעות לוואי בגלל החיסון נע בין חמישה ל-35 אחוז (בניגוד להערכה המקורית של הפנטגון, המדברת על 0.2 אחוז) ושישה מקרי מוות מיוחסים לו (מוות, לא מחלה כמו שנכתב בטעות בידיעה שלנו בוואלה). אבל הצבא התעקש. למה התעקש? בגלל שהוא מתעקש להעמיד פנים שעדיין יש סכנה מוחשית של שימוש בנשק כימי. בכל מקרה, עכשיו נותרה לפנטגון רק אפשרות אחת לכפות בכל זאת חיסון מפוקפק על החיילים: צו נשיאותי. מעניין לראות אם הם מספיק טיפשים לעשות את זה.
 
5. ולסיום, סוכנות הידיעות הצרפתית מדווחת כי אלפי כורדים הפגינו בכירכוכ שבצפון עיראק, בדרישה שהעיר, היושבת בלב שדות הנפט העשירים של צפון עיראק, תיכלל במחוז הפדרלי הכורדי, שאת הקמתו הם בכלל לא מוכנים להטיל בספק. אבל העיקר שתפסו את סדאם והראו בטלוויזיה איך מחטטים לו בפה.
 
ונסיים בקטע מאד משעשע (לטעמי לפחות):
במשדר הלפני אחרון של אולפן ליגת האלופות הראו לנו מודי ושות' משחקים שנערכו בבלגיה, ולרגל האירוע עשו כתבת צבע קטנה על בלגיה. שוקולדים, בירה וכמובן, איך לא – המנקין פיס. למי שלא יודע, זהו שמו של הפסל המגוחך הניצב במרכז בריסל, של ילד משתין (מאד מתאים לאומה שידועה בשערוריות פדופיליה). בכל מקרה, אבי מלר מספר בסגנונו העצי משהו על הפסל הזה, ומודי בר-און הנפלא מגיב: "כן, בנתניה יש בכיכר המרכזית של העיר דבר מאד דומה, רק ששם הילד הוא אמיתי…"
 
אז שיהיה לכם יום ירוק, תעיפו מבט אם בא לכם בטור האחרון שלי בוואלה! דעות, ובבניין ציון ננוחם.