שני קטעים זריזים:

1. בהתחלה, כשרק יצאו הידיעות על מעצרו של סדאם, סיפרו לנו שהוא נלכד בגלל ידיעה שהושגה מאחד מקרוביו. עכשיו מספרים לנו איזה קשקוש על חייל, שראה חתיכת בד, שבעצם הייתה חתיכה ממכסה של המחבוא הסודי.

אני, במחילה מכבודכם, אומר שלא סביר. אם היה מודיע, היה מודיע. ואם המודיע רק אמר באיזה בית הוא מוחזק, אפילו אם זה בית עם שטח, יש מין מכשירים כאלה, שעובדים על גלאי חום אם אני לא טועה, שיכולים למצוא איפה מסתתר בנאדם. אני בטוח שלצבא ארה"ב יש מכשירים כאלה. מרגע שידוע שסדאם מסתתר בשטח שהשתלטת עליו, לא צריך ללכת ולחפש בעיוורון בעשב.

אבל גם אם כן, שימו לב כמה מהר השתנה הדגש: בהתחלה רצה הממשל להבליט שקרוב משפחה של סדאם בגד בו – רוצה לומר: "תראו מה זה, אפילו המשפחה שלו כבר לא נאמנה, אז גם אתם בני העם העיראקי לא צריכים להמשיך להתנגד לנו בשמו". אבל כבר למחרת השתנה הניגון, ואני יכול להעלות שתי סיבות. האחת (הפחות סבירה) היא שהאמריקאים קלטו שהעיראקים עלולים דווקא להתרגז על האמריקאים, שבפרס הענק שיחדו מישהו לשפלות שכזו (להסגיר קרוב משפחה, בלי קשר לעובדה שזה במקרה חלאה כמו סדאם). האפשרות הסבירה יותר היא שהם החליטו שיותר דחוף לנגן על מיתר "בחורינו גיבורי התהילה".

שום דבר מזה לא משנה את העובדה שנפלא שתפסו את סדאם – גם בשל הגברת סיכויי ההצלחה בעיראק וגם בשל חוש הצדק הפשוט. אבל גם כשמרוצים ממשהו, לא צריך להתעלם מאיך שהוא משווק ומתומרן.

2. יש כתבה מעניינת על הניאו שמרנים שטרם הספיקותי לעיין בה עד תומה, אבל עלה בדעתי משהו מעניין: למה הם משווקים את עצמם כ"ניאו-שמרנים"? כי את השמרנות הישנה אף אחד כבר לא קונה – או לפחות לא מספיק כדי לנצח בבחירות. זו אותה גברת בשינוי אדרת, וכמו שאומר נחמיה – שלא יעבדו עליכם.

מה שכן, מאד מרתיח שהם משתמשים בזה שהרבה מהם יהודים כדי להכפיש כל התקפה על הדעות המגונות שלהם כאנטישמיות. אני יהודי, ואני גאה מאד להימנות על העם שהפיק את דוד המלך, ישעיהו בן אמוץ,  ישוע מנצרת, יוחנן בן זכאי, ובוב דילן. חבל שאני לא יכול לומר את אותו הדבר על החלק שהפיק את ריצ'ארד פרל, פול וולפוביץ' ומה-שמו אייברמס.

ועד שאמצא את הזמן לכתוב רשימה מסודרת, שיהיה לכולנו יום ירוק.