עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

הקרב הגדול על התירס (ועידות איווה)

Posted on: 3 בינואר 2008

הזמן: ממש עכשיו

המקום: איווה, מדינה בצידו המערבי של נהר המיסיסיפימה יש שם: הרבה תירס, ואמונה עיקשת (שעל הבאים לחלות פני המקומיים להישבע לה אמונים) שחובה להשקיע כסף טוב של הציבור בלהפוך אתנול מתירס לדלק.מה עושים: מתמודדים על הצירים של מדינת איווה לוועידת המפלגה, בה ייבחר המועמד לנשיאות.איך עושים: זה הקטע המסובך*. בניגוד לרוב המדינות השפויות, שפשוט מקיימות בחירות מקדימות, באיווה משחקים אותה דמוקרטיה ישירה ועושים "ועידות". מה זה ועידות? באים כל האזרחים לאיזה אולם גדול באחד מ-1,784 נקודות ברחבי המדינה, ומתחילים להתווכח למי לתת את התמיכה שלהם במירוץ למועמדות המפלגה לנשיאות. אחרי חצי שעה נעמדים כל אחד באזור המיועד למועד שהם תומכים בו, וסופרים. ואז יש להם עוד פעם זמן לשכנע אנשים מאזורים סמוכים (וכמובן כאלה שעוד לא החליטו) לתמוך באיש\ה שלהם. בסוף התהליך, סופרים. מה זה בעצם אומר: מעט מאד. בוועידות בוחרים רק נציגים מחוזיים, שיילכו לועידה גדולה יותר, ואחת עוד יותר גדולה, שרק בה ייקבע כמה צירים (מתוך הלא הרבה בכלל שיש לאיווה מלכתחילה) יקבל כל מועמד בוועידת המפלגה הארצית. אז למה כל הרעש? כי זה המקצה הראשון, וכי לאיווה יש רקורד לא רע בחיזוי המנצח הסופי של תהליך המועמדות.

אוקיי, אז מי נגד מי?

הילארי קלינטון:
הגברת הראשונה לשעבר (1993-2001) וסנאטורית ממדינת ניו יורק (2000-הווה). יתרונות: חכמה מאד, נתמכת על ידי ממסד המפלגה, נתמכת על ידי חלק גדול מהממסד הפיננסי שמגבה את המפלגה, נתמכת על ידי רוב היועצים של בעלה, נתמכת על ידי בעלה (המוח הפוליטי המשובח כיום במשחק). חסרונות: ריכוזית, סמכותנית וחשאית, משדרת קור וחוסר ספונטניות, נתפסת כמוכנה לומר כל דבר כדי להיבחר, הצביעה בעד המלחמה בעיראק, מעוררת יותר התנגדות מכל מועמד אחר בשתי המפלגות.שיעור תמיכה בקרב מצביעים דמוקרטים, נכון לכתיבת שורות אלה: כ-28% באיווה, כ-45% בכלל ארה"בבראק אובאמה:סנאטור ממדינת אילינוי (2004-הווה). לשעבר חבר בסנאט של מדינת אילינוי ועורך בטאון ביה"ס למשפטים של מכללת הרווארד.יתרונות: מבריק, כריזמטי מאד, נתמך בידי חלק גדול מהממסד ההוליוודי התומך בדמוקרטים, נתמך על ידי יותר "אנשים פשוטים" מכל מועמד אחר, נתפש כמבשר תקווה וסגנון חדש ונקי יותר בפוליטיקה, וכמי שמסוגל לאחד את העם; התנגד' מהרגע הראשון ובקול רם למלחמה בעיראק; מחויב פחות מכל מועמד ריאלי לממסד המפלגה ולבסיסי הכוח המסורתיים שלה. אה כן – הוא שחור.חסרונות: חסר ניסיון בממשל וביחסי חוץ, נתפש כמי שאולי לא מוכן עדיין למשרה הרמה וכמי שעדיין לא נחקרו חייו די הצורך כדי לעמוד במתקפת הרפש שתבוא בוודאות גמורה אם יתמנה למועמד הדמוקרטי לנשיאות. ואה, כן – הוא שחור. שיעור תמיכה: כרגע עומד על כ-29% באיווה, וסביר להניח שרוב מצביעי אדוארדס, המדורג שלישי, יעברו אליו בסיבוב שני. עומד על כ-25% תמיכה בספירה כלל-ארצית. ג'ון אדוארדס: סנאטור ממדינת צפון קרוליינה (2004-הווה). לפני כן עשה הון כעורך דין של תביעות נזיקין. יתרונות: יפיוף, פופוליסט רציני המתמקד בפערים החברתיים ההולכים וגדלים, רהוט מאד, צעיר וכריזמטי יפיוף כבר אמרנו? חסרונות: חסר ניסיון ביצועי, חסר ניסיון וידע בתחומי החוץ והביטחון, נתפש על ידי דמוקרטים שמרנים כפופוליסט מדי, נוטה להצהרות בובמסטיות שאין להן כיסוי. שיעור תמיכה: 26% באיווה, 14% ארצי. האחרים:ביל ריצ'ארדסון – מושל ניו מקסיקו, לשעבר שר, חבר קונגרס, שגריר לאו"ם וכמעט כל תפקיד בחיים הציבוריים. התחיל את הקמפיין רע עם פליטות פה וחוסר מוכנות בעימותים המוקדמים. מאז התאושש במקצת, אבל לא די הצורך להיות רלוונטי. שם פופולרי בספקולציות על תפקיד סגן הנשיא במקרה ש-. ג'ו ביידן – סנאטור מדלאוור, בעל ניסיון רב בתחומי החוץ והביטחון. מדבר על עיראק בצורה מפוכחת ומורכבת יותר מכל מועמד אחר. בעל נטייה לפליטות פה מביכות. חסר סיכוי לחלוטין, אבל שם פופולרי בספקולציות על תפקיד שר החוץ. דניס קוסיניץ' – חבר קונגרס מאוהיו, נתפש כסהרורי-היפי-רוחניקי-רוצה להיות דולפין-מאמין שראה עב"מ (החלק האחרון נכון, אגב). לפני שהתפרסם החלק עם העב"מ היה לו סיכוי לעשות טיפה גלים בתור הצבעת מחאה של השוליים השמאליים. עכשיו גם זה לא. כריס דוד – סנאטור מקונטיקט שבעבר נתפש כפרווה, אמצע הדרך ומשרת נאמן של תאגידים, ואילו השנה ביצע את המהלך הפוליטי האמיץ ביותר וחסם בגופו (בינתיים) הענקת חסינות בדיעבד לחברות תקשורת שהפרו את זכות הפרטיות של לקוחותיהן לבקשת הממשל. מייק גראוול – סנאטור לשעבר מאלסקה. עוף מוזר. לא רלוונטי.

מה קורה בשטח?

 

אובאמה סגר בחודש-חודש וחצי האחרונים את הפיגור מהילארי ועבר להוביל באיזה אחוז זניח מבחינה סטטיסטית. גם אדוארדס בלם קצת את הנפילה שלו (הוא הוביל באיווה עד הקיץ, בעיקר בזכות השקעה מוקדמת חריגה שם, ואז הידרדר למקום שלישי הרחק מאחור). בימים האחרונים נדמה שהילארי, שכבר עשתה קולות של "מוותרת על איווה", בכל זאת נותנת שם פוש אחרון ומצמצמת פערים. אם תצליח בכל זאת לנצח באיווה, תהיה זו תחילת הסוף של אובאמה ואדוארדס – אדוארדס במיוחד חייב לנצח, או לסיים שני בהפרש זעיר במקרה הגרוע, כדי להישאר עם מומנטום כלשהו להמשך. תחזית שלי – ניצחון דחוק לאובאמה, שמכשיר את השטח לקרב מאד מאד מאד חשוב בניו המפשייר, ביום שלישי. עוד מעט – הצד האפל. * אצל הרפובליקאים התהליך פשוט יותר, ודומה יותר להצבעה רגילה וחשאית, רק אם תתארו לכם שמנסים לשכנע אתכם בתוך מבנה הקלפי למי להצביע.

6 Responses to "הקרב הגדול על התירס (ועידות איווה)"

לרפובליקנים?ואם יש,האם תוכל להסבירו?
תודה.

…ההבדל העיקרי בין הרפובליקאים לדמוקרטים כרגע הוא זהות המיעוט עליו הם נשענים – כמו לשון המאזניים אצלכם, בשיטה הקואליציונית, רק שאצלנו הקואליציות נוצרות בתוך כל אחת משתי המפלגות הגדולות.

אצל הדמוקרטים אלה בעיקר התורמים הגדולים (חברות גדולות). אצל הרפובליקאים אלה בעיקר התורמים הגדולים (חברות גדולות). אותן חברות, אפילו.

הרפובליקאים עלו לשלטון על כנפי בגדו של ישוע כפי שהוא מופיע בספרות הקיטשית-יותר, ובחסות איגוד הרובים הלאומי (NRA).
הדמוקרטים נשענים יותר על היהודים בארה"ב (שהם מאוד שונים מהיהודים בישראל) ועל מה שקוראים "הליברלים", שבארה"ב הם יותר בכיוון הסוציאליסטי. אבל בשתי המפלגות, בעל המאה הוא בעל הדעה. רק שזה יותר כמו בעל המיליון קובע המון, או בעל המיליארד מחליט (כי מי שיש לו כל כך הרבה כסף לא צריך להתאמץ עם חרוזים).

זה קצת סיוט כאן. מזכיר את התיאורים האפלים יותר של דיקנס. ואם אתה רוצה לראות עד כמה רודדו "זכויות האזרח" התיאורטיות שלנו כאן, ראה את האמריקאים עומדים בתור לבידוק בטחוני בנמל תעופה – בלי נעליים, בלי ארנקים, עם תיקים פתוחים והבעה של צאן-לטבח.

גם עם הבחירות, זה לא ייגמר טוב.

וגם לניו המפשיר בפרופורציות המכריעות. הם לא אלו שיכריעו את ההתמודדות למרות שתמיד טוב לנצח בהן. באופן מסורתי, הרבה מועמדים לא השקיעו בכלל באויווה וגם קלינטון ובוש לא ניצחו בניו המפשיר. מה שחשוב זה לצבור מומנטום ולא להשתרך מאחור. גם אם קלינטון למשל תפסיד בשתי המקומות אבל תהיה חזק בתמונה אני לא חושב שזה ישפיע עליה יותר מדי כי היא לא תתפרק כמו אחרים. בעבר מועמדים מובילים התפרקו מחוסר תמיכה כספית והיא תתן פייט לפחות עד סופר דופר טיוזדיי שיכריע הכל בעוד חודש.

רוצה עוד.

היא תספוג מהלומה, כי חוץ מהבלתי-נמנעות אין בעצם סיבה מכרעת שהיא תהיה המועמדת.

בכל אופן, לא בבחירות הכלליות, משום שיש אחוז עצום באוכלוסיה ששונא אותה בצורה שחורגת מכל רציונאליות – ואחוז קטן אבל קיים ששונא אותה מסיבות רציונאליות לגמרי.

אם יש מי שיוכל לאחד את האומה, זו היא – אבל רק נגדה…

Comments are closed.

עזרו לאבו קדם להאכיל את הילדים

עמודים