אוקיי, אז מי נגד מי?

הילארי קלינטון:
הגברת הראשונה לשעבר (1993-2001) וסנאטורית ממדינת ניו יורק (2000-הווה). יתרונות: חכמה מאד, נתמכת על ידי ממסד המפלגה, נתמכת על ידי חלק גדול מהממסד הפיננסי שמגבה את המפלגה, נתמכת על ידי רוב היועצים של בעלה, נתמכת על ידי בעלה (המוח הפוליטי המשובח כיום במשחק). חסרונות: ריכוזית, סמכותנית וחשאית, משדרת קור וחוסר ספונטניות, נתפסת כמוכנה לומר כל דבר כדי להיבחר, הצביעה בעד המלחמה בעיראק, מעוררת יותר התנגדות מכל מועמד אחר בשתי המפלגות.שיעור תמיכה בקרב מצביעים דמוקרטים, נכון לכתיבת שורות אלה: כ-28% באיווה, כ-45% בכלל ארה"בבראק אובאמה:סנאטור ממדינת אילינוי (2004-הווה). לשעבר חבר בסנאט של מדינת אילינוי ועורך בטאון ביה"ס למשפטים של מכללת הרווארד.יתרונות: מבריק, כריזמטי מאד, נתמך בידי חלק גדול מהממסד ההוליוודי התומך בדמוקרטים, נתמך על ידי יותר "אנשים פשוטים" מכל מועמד אחר, נתפש כמבשר תקווה וסגנון חדש ונקי יותר בפוליטיקה, וכמי שמסוגל לאחד את העם; התנגד' מהרגע הראשון ובקול רם למלחמה בעיראק; מחויב פחות מכל מועמד ריאלי לממסד המפלגה ולבסיסי הכוח המסורתיים שלה. אה כן – הוא שחור.חסרונות: חסר ניסיון בממשל וביחסי חוץ, נתפש כמי שאולי לא מוכן עדיין למשרה הרמה וכמי שעדיין לא נחקרו חייו די הצורך כדי לעמוד במתקפת הרפש שתבוא בוודאות גמורה אם יתמנה למועמד הדמוקרטי לנשיאות. ואה, כן – הוא שחור. שיעור תמיכה: כרגע עומד על כ-29% באיווה, וסביר להניח שרוב מצביעי אדוארדס, המדורג שלישי, יעברו אליו בסיבוב שני. עומד על כ-25% תמיכה בספירה כלל-ארצית. ג'ון אדוארדס: סנאטור ממדינת צפון קרוליינה (2004-הווה). לפני כן עשה הון כעורך דין של תביעות נזיקין. יתרונות: יפיוף, פופוליסט רציני המתמקד בפערים החברתיים ההולכים וגדלים, רהוט מאד, צעיר וכריזמטי יפיוף כבר אמרנו? חסרונות: חסר ניסיון ביצועי, חסר ניסיון וידע בתחומי החוץ והביטחון, נתפש על ידי דמוקרטים שמרנים כפופוליסט מדי, נוטה להצהרות בובמסטיות שאין להן כיסוי. שיעור תמיכה: 26% באיווה, 14% ארצי. האחרים:ביל ריצ'ארדסון – מושל ניו מקסיקו, לשעבר שר, חבר קונגרס, שגריר לאו"ם וכמעט כל תפקיד בחיים הציבוריים. התחיל את הקמפיין רע עם פליטות פה וחוסר מוכנות בעימותים המוקדמים. מאז התאושש במקצת, אבל לא די הצורך להיות רלוונטי. שם פופולרי בספקולציות על תפקיד סגן הנשיא במקרה ש-. ג'ו ביידן – סנאטור מדלאוור, בעל ניסיון רב בתחומי החוץ והביטחון. מדבר על עיראק בצורה מפוכחת ומורכבת יותר מכל מועמד אחר. בעל נטייה לפליטות פה מביכות. חסר סיכוי לחלוטין, אבל שם פופולרי בספקולציות על תפקיד שר החוץ. דניס קוסיניץ' – חבר קונגרס מאוהיו, נתפש כסהרורי-היפי-רוחניקי-רוצה להיות דולפין-מאמין שראה עב"מ (החלק האחרון נכון, אגב). לפני שהתפרסם החלק עם העב"מ היה לו סיכוי לעשות טיפה גלים בתור הצבעת מחאה של השוליים השמאליים. עכשיו גם זה לא. כריס דוד – סנאטור מקונטיקט שבעבר נתפש כפרווה, אמצע הדרך ומשרת נאמן של תאגידים, ואילו השנה ביצע את המהלך הפוליטי האמיץ ביותר וחסם בגופו (בינתיים) הענקת חסינות בדיעבד לחברות תקשורת שהפרו את זכות הפרטיות של לקוחותיהן לבקשת הממשל. מייק גראוול – סנאטור לשעבר מאלסקה. עוף מוזר. לא רלוונטי.

מה קורה בשטח?

אובאמה סגר בחודש-חודש וחצי האחרונים את הפיגור מהילארי ועבר להוביל באיזה אחוז זניח מבחינה סטטיסטית. גם אדוארדס בלם קצת את הנפילה שלו (הוא הוביל באיווה עד הקיץ, בעיקר בזכות השקעה מוקדמת חריגה שם, ואז הידרדר למקום שלישי הרחק מאחור). בימים האחרונים נדמה שהילארי, שכבר עשתה קולות של "מוותרת על איווה", בכל זאת נותנת שם פוש אחרון ומצמצמת פערים. אם תצליח בכל זאת לנצח באיווה, תהיה זו תחילת הסוף של אובאמה ואדוארדס – אדוארדס במיוחד חייב לנצח, או לסיים שני בהפרש זעיר במקרה הגרוע, כדי להישאר עם מומנטום כלשהו להמשך. תחזית שלי – ניצחון דחוק לאובאמה, שמכשיר את השטח לקרב מאד מאד מאד חשוב בניו המפשייר, ביום שלישי. עוד מעט – הצד האפל. * אצל הרפובליקאים התהליך פשוט יותר, ודומה יותר להצבעה רגילה וחשאית, רק אם תתארו לכם שמנסים לשכנע אתכם בתוך מבנה הקלפי למי להצביע.