עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

זה לא הכוש, זה המנוש

Posted on: 11 בינואר 2008

נו, רק נתתי לוואלה מחמאה על שתפסו את מעריב הג'ינגואיסטי בקלקלתו (סליחה ערדי), וכבר הם נפלו בפח משל עצמם. אץ רץ שי אילן לנתח את תוצאות הבחירות המקדימות למועמדות הדמוקרטית לנשיאות בנייו המפשייר ומיהר להצביע על האשם בהפסדו המפתיע של אובאמה: נכון, הגזענות. אליבא דאילן, הסיבה האמיתית שתושבי ניו המפשייר החליטו ברגע האחרון לנהוג בניגוד לסקרים ולתחזיות ולתת ניצחון דחוק להילארי, במקום ניצחון מרשים לאובאמה, היא שהם נבהלו ברגע האחרון מהרעיון של לבחור בשחור,  ולכן בחרו במועמדת הלבנה. התשובה, כמובן, שונה לגמרי וטמונה בהתפלגות המצביעים. הילארי ניצחה בכללי בשלושה אחוזים. בקרב הנשים היא ניצחה ב-13 אחוזים. זו לא היתה הצבעה גזעית אלא מגדרית. הפגנת האנושיות הקטנה של הילארי יומיים קודם לכן (כשכמעט בערך הזילה דמעה למשמע השאלה אם קשה לה), וכמה תגובות גבריות חזיריות משהו (כמו של ג'ון אדוארדס החמור), הם שגרמו לנשות מדינת הגרניט לדפוק סיסטרהוד ולהשאיר את הילארי כמובילה במירוץ, לעת עתה לפחות.

עכשיו, נשאלת השאלה מאיפה לקחה הילארי כל-כל הרבה יותר נשים מכפי שהצביעו לה באיווה. אובאמה איבד רק אחוז אחד אצל הנשים בהשוואה להישגו באיווה. לכן עושה רושם שאדוארדס, שעד כה דווקא הלך לו טוב יותר אצל נשים מאשר אצל כל פלח אוכלוסייה אחר, נענש על שהתחזר להילארי בגלל אותה דמעה.

אגב הילארי, מדור מצוין וחינוכי זה מפורסם באי-חיבתו לסנאטורית, אבל הנה משהו נכון מאד שנכתב בזכותה, וצריך לזכור גם את זה: she really did not "hitch her wagon to this upwardly mobile guy, and the rest is history". It was Hillary, even more than Bill, who was the superstar at Yale Law. Life magazine had already written glowingly about her ballsy Wellesley commencement address—in which she rebutted the guest speaker—and she was already "on her way to becoming a political meteor" before she ever said hello to Bill Clinton, according to Carl Bernstein's excellent Hillary bio, A Woman in Charge. In fact, when they fell in love, campus cynics suspected that he was the one working an angle: "Some fellow students thought Clinton's attraction to Hillary was calculated, that he was trading on her renown to advance his own stature on campus and beyond." And most of her friends thought she was throwing away her shot at national prominence when she married him.

 

עדכון: וגם לזה יש תשובה (באותו הבלוג, בלוג הנשים XX בסלייט):

OK, this is absolutely the last time I post on this subject. … BUT the idea that Hillary is a very accomplished person because she was a star at Yale Law School, got involved in a few minor Washington issues, and had a decent career at the Rose Law Firm in Little Rock before becoming a full-time presidential spouse just doesn't hold water. Lots of people are impressive in their 20s; lots of people are top lawyers in small cities; lots of people have loads of unrealized potential; and none of them would be considered a qualified Senate candidate, let alone a presidential candidate. Hillary may be good at a lot of things, she may be terrifically competent, even brilliant–and for all I know a great president. But that doesn't change the fact that her standing as a national political figure is derived solely from her marriage, and from nothing else. No man with that kind of personal biography would be considered electable.אז מה יהיה בדרום קרוליינה? בינתיים היה שם עימות רפובליקאי. עוד לא הספקתי להתעמק במה שהיה שם, אז דיווח תקבלו, אם תרצה האלה, מחר או משו. אבל לסיום, באדיבות הקוראת שונרא שתחיה, סיפור מפינתנו "המציאות ומלחמתה בכותבי הסאטירה", מופיע המבזקון הבא מתוך הסיאטל טיימס: "חברות הטלפון נתקו את הציתותים שהותקנו לבקשת ה-FBI במסגרת מעקב אחר חשודים בפשיעה, בשל סירובה החוזר והנשנה של הבולשת לשלם את חשבונות הטלפון שלה בזמן.” א- גיטען שבעס, יידן (ושאינם יידן כאחד).

6 Responses to "זה לא הכוש, זה המנוש"

הקטע מהבלוג מעניין, תודה.

דווקא טוב שהילארי מנצחת פה ושם (אם כי אני מבין שכמות הdelegates בNH שווה).
ככה למצביעי אובאמה תהיה סיבה לצאת להצביע בסופר טיוסדיי ולא תהיה פאשלה.

…מינו, צבעו, או שמו של דג הזהב שלו.

אלה סיבות טובות לבחור במישהו שייצג אותך בתמונת מחזור. הן נראות לי סיבות *איומות* לבחור באדם שיחזיק במושכות השלטון במשך ארבע שנים.

אלא אם כן זהות השליט אינה משמעותית.

(ותודה שכללת גם אותי בברכה. התחשבותך נוגעת ללבי, בלי שמץ של ציניות.)

במירוץ הנוכחי ההבדל בין הדיעות של המועמדים הדמוקרטים המובילים הוא קטנטן עד אפסי. כמו כן, לשני המועמדים המרכזיים אין קילומטרז' פוליטי משמעותי, ועיקר האפיל שלהם נובע לא מהצלחתם בעבר, אלא מן העובדה שהם מציעים (למי שמוכן לקנות את הסיפורים שלהם) רוח רעננה ואדמיניסטרציה חדשה. לכן ההבדל ביניהם והמירוץ כולו מושפעים מאוד מן השמעויות הסימבוליות שבבחירתם: הצלחתן של קבוצות שוליים מבחינה פוליטית-כלכלית (נשים ושחורים) להגיע למשרה הרמה ביותר.

מעבר לכך, ברמה הפרקטית, מאחר ושתי האוכלוסיות הללו אינן נהנות משוויון כלכלי-חברתי, ומאחר והאידיאולוגיה של הדמוקרטים גורסת שהדרך החוצה מחוסר השוויון הזה הוא השקעה רחבה של הרשויות והממשלה (בחינוך, רפואה, סיוע כלכלי וכו'), יש בהחלט מקום להניח שבן מיעוט מסוים יהיה רגיש יותר לבני קבוצתו ויתמוך יותר בתוכניות המיועדות להם. כך שלא מדובר בהצבעה עדרית חסרת היגיון (הגם שלזו בהחלט יש מקום חשוב בהכרעות מצביעים), אלא בחישוב פוליטי שיש לו בסיס.

"במירוץ הנוכחי ההבדל בין הדיעות של המועמדים הדמוקרטים המובילים הוא קטנטן עד אפסי."

בדיוק. וזו – בדמוקרטיה – בעיה גדולה מאוד.

אגב, אני חושבת שהעדר ההבדלים אינו נעוץ בדעות אלא בדרך הצגתן: המועמדים אינם מציגים דיעה ומקווים לראות מי יסכים אתה אלא משקפים לבוחרים את מה שהם חושבים שהבוחרים רוצים.
זהו מצב קלאסי של היזון חוזר חיובי, כמו ששומעים במערכת אודיו שהפלט שלה מוזן אל תוך הקלט.
אתה מכיר את ההסלמה האינסופית שנגמרת בקצר כשאתה מפנה רמקול לתוך הקלט של עצמו? אנחנו רואים עכשיו את אותה התופעה, רק פוליטית.

או במלים אחרות… …אני חוששת שט.ס. אליוט טעה בעניין הבאנג.

כותרת גאונית. יא בהיימה 🙂

אני מוצא יותר אמינות ומציאותיות בסטאר-אקדמי מאשר בקרב דוגמני הדמוקרטיה שאתם משתעשעים בהם, אבל ניחא…

Bravo. It is about time someone delved into this.

Comments are closed.

עזרו לאבו קדם להאכיל את הילדים

עמודים