טדי והבת עם אובאמה, הילדים של בובי עם הילארי
Posted on: 28 בינואר 2008
במיטב המסורת של השבועות האחרונים, יותר מבזק והזמנה לדיון מתמשך מאשר פוסט כהלכתו. אוקצור, הסנאטור אדוארד (טד) קנדי, עדיין בעל השפעה רבה למרות שחלפו כמעט שלושים שנה מאז נחשף בקלון אישי ולמרות חיבתו הנודעת לטיפות מכל הסוגים, הודיע על תמיכתו בבראק אובאמה לנשיאות.
למה זה חשוב? כי טדי, כאמור, עדיין לא איבד לגמרי את הרלוונטיות שלו. מותה של אשה צעירה חיסל את סיכוייו להתמודד בעצמו על הנשיאות, אבל הוא נותר דמות בעלת שם לאומי ומה שחשוב לאובאמה – בעלת השפעה רבה הן בקרב הקהילה הלטינית (או לפחות כך קראתי לאחרונה) והן בקרב איגודי עובדים (וזה אני יודע מכבר).
זו לא היתה התמיכה היחידה שאסף החזיז מהמשפחה המלכותית של המפלגה הדמוקרטית. הנצר האחרון, קרוליין בת ג'יי אף קיי, כתבה מאמר נרגש בניו יורק טיימס על כך שהיא רואה באובאמה "נשיא כמו אבי". אני אישית מקווה מאד שהוא ילמד מלקחי אבא של קרוליין ויהיה נשיא טוב בהרבה, למה הציון של אבא של קרוליין בינוני גם אם אתה נוטה לו חסד, אבל אין ספק שזה עושה הדים.
התשובה של מחנה בילארי היתה פחות מרשימה, אם כי נכבדה כמותית: בתו של בובי קנדי, שנרצח ב-1968 בעודו מתמודד על המועמדות הדמוקרטית, הודיעה שהיא (וגם אחיה ואחותה) תומכים בהילארי. כמו שאמר היום אחד הכותבים בסלייט, אם להילארי היתה *גם* את קרוליין, זה היה מאזן את טדי לבדו. טדי וקרוליין זה הרבה יותר מהילארי, וזה ממשיך ומוכיח שאין מגזר בקרב המחנה הדמוקרטי הקיים שאינו אפשרי עבור אובאמה.
מתישהו אני גם אגע בכל הסירחון והרקב גם אצלנו, אבל אתם לא יכולים להאשים אותי שהמשחק האמריקאי יותר מושך…
14 Responses to "טדי והבת עם אובאמה, הילדים של בובי עם הילארי"
29 בינואר 2008 at 0:02
זה שהרפובליקאים עשו עליו סיבובים בשני החוקים האיומים "No Child left Behind" ו "Medicare prescriptions"?
אתה מתכוון לאותו קנדי?
לגבי איגודי עובדים: אפילו אם יש לו השפעה על איגודי העובדים, אין לו השפעה על העובדים.
ובכלל – מקרה נבאדה רק מראה כמה שווה תמיכת האיגודים.
לגבי ההספנים: יש הרבה חיכוך בין ההיספנים לשחורים בארה"ב, ולא נראה לי שטדי הלבנבן ממסצ'וסטס יכול לגשר על הפער.
יום אחרי הסופרבול באות קליפורניה וניו יורק…..
לרוגל: מה קורה עם פול? עסוק בכתיבת ניוזלטר חדש? לא שמענו ממנו כבר הרבה זמן.
29 בינואר 2008 at 0:58
הפריימריס הנוכחיים הם מירוץ מרתון והרבה מועמדים מובילים כבר נשרו. אני לא חושב, ומעולם לא חשבתי שרון פול יזכה במינוי הרפובליקני, וב-"זכות" להפסיד למועמד הדמוקרטי בנובמבר 2008. אבל את ההשפעה שלו תהיה ארוכת טווח, בעיקר בבניית המפלגה הרפובליקנית מההריסות
אתה גם שוכח שההתייצבות של קנדי לצידו של אובמה אמורה להשפיע בפריימריס, שם אין משקל למה שהרפובליקנים חושבים עליו. ההשפעה של שתי יוזמות החקיקה שהזכרת שונה לחלוטין בשתי המפלגות.
29 בינואר 2008 at 1:19
הכוונה שהיא חושבת להתקרב ממש-ממש לסוף העולם בהפגזות גרעיניות הדדיות? כי האמת, כמו שאובאמה מדבר, נשמע שככה זה באמת יהיה.
אין מועמדים סבירים וריאליים לנשיאות.
יהיה רע.
29 בינואר 2008 at 2:08
הולך להיות ג'וליאני. או שהוא הולך לקנות את עולמו עוד בפלורידה או שהוא הולך להפוך לבדיחה הפוליטית של הפריימריז האלו. מה שלא תהיה התוצאה, היא תילמד טוב טוב בקורסים על ניהול קמפיין. בתור מישהו שחי במדינה שבה אין כמעט קמפיין לנשיאות (רק עכשיו רואים את אובאמה באיזו פרסומת יחידה ומסכנה בטלוויזיה ורק היום הילרי עצרה בהרטפורד לכנס אחד בדרך משם לשם) מדאיגה אותי הנטיה הזו של מועמדים להתמקד רק במקומות הגדולים.
29 בינואר 2008 at 2:31
ואגע בו מחר. למותר לציין מה התוצאה המקווה על ידי מדור מצוין וחינוכי זה.
אתה גר בקונטיקט? אם כן, אצלכם זה לא בעיה של גדול, זה בעיה של נחשב בכיס – של הילארי, במקרה זה. בניו יורק הוא עוד משקיע מאמץ גם כי יש יותר שחורים וגם כי הפרס יותר גדול למרות שגם שם הילארי צפויה לטחון.
אלא שהדמוקרטים נוקטים ייצוג יחסי, ככה שעדיף להשקיע ולקבל 35% במקום 25% בניו יורק מאשר 40% במקום 25% בקונטיקט.
29 בינואר 2008 at 2:34
מדינה ליברלית שבוחרת מושלת רפובליקאית. אפשר להבין את זה לאור העובדה שההכנסה פר נפש בקונטיקט היא הגבוהה ביותר בארה"ב. בקיצורו של דבר, סוציאליזם זה דבר נפלא כל עוד אתם לא נוגעים בכסף שלנו. מה שכן, הזניחות של קונטיקט במפה הפוליטית היא לא מהיום. גם בשתי מערכות הבחירות הקודמות לא ראיתי כאן יותר מדי מועמדים מזיעים.
29 בינואר 2008 at 2:42
מה לדעתכם יהיו יותר, מועמדים שינשמו לרווחה כשהילרי תזכה במועמדות הרפובליקאים ויקל עליהם להצביע לאישה בהשוואה לאפשרות השניה שהם לא היו מוכנים לקבל (להצביע לשחור) או מועמדים שינשמו לרווחה כשאובמה יזכה ויקל עליהם להצביע לשחור אבל לא היו מצביעים לאישה?
במילים אחרות למי מהשניים הניצחון על השני יגדיל את הסיכוי בבחירות הכלליות?
29 בינואר 2008 at 2:55
בצורה פרופורציונלית במקומות גדולים. כל המדינות שהיו בהן בחירות עד עכשיו זניחות לגמרי. הבעייה היא, שאם אתה מזניח אותן אתה לא חלק מהשיח הציבורי ואז אתה פשוט נמחק. מהבחינה הזו ג'וליאני עשה טעות גדולה למרות שטקטית זה נכון, אסטרטגית זה לא.
29 בינואר 2008 at 3:08
זו בדיוק הנקודה: הדמוקרטים לא בדיוק אוהבים את שני החוקים הנ"ל, והם לא כל כך אוהבים את העובדה שזה היה קנדי שאיפשר לרפובליקאים להעביר אותם.
ורון פול הוא הלינדון לרוש של הימין.
29 בינואר 2008 at 17:31
אתה באמת מאמין שכל מועמד רפובליקאי יפסיד לדמוקרטי בבחירות?
אני חושב ששוב כולם יהיו מופתעים כאשר אותם מליונים ספורים שצצו פתאום ביום הבחירות הקודמות רק כדי להצביע נגד נישואי הומואים יצוצו שוב רק כדי למנוע מאישה או משחור להיות נשיאים.
תוסיף לזה את אותם מתלבטים קבועים שבסופו של דבר יחליטו לטובת הגבר הלבןואת העובדה שלרוב היהודים יהיה הרבה יותר קל להצביע לג'וליאני מאשר לאובמה והנצחון של הדמוקרטים כבר לא כ"כ בטוח.
29 בינואר 2008 at 18:16
למרות שאני רשום במפלגה הרפובליקנית (ע"מ להצביע עבור רון פול) – ואני אמנה את הסיבות:
1. הרפובליקנים אכזבו את המרכז (אלו שכונו רייגן-דמוקרט'ס) – אלו אותם מצביעים , רובם מהמערב ההררי, שיצרו את הרוב הרפובליקני ב-1994 . הם אוכזבו כי ההבטחה להקטנת הממשלה לא רק לא מומשה והקפובליקנים היום הם ממובילי הרחבת הממשלה.
2. המלחמה בעירק – כ-70% מציבור הבוחרים רוצה לצאת משם כבר אתמול. רוב המועמדים הרפובליקנים , חלקם משיקולי פריימריס, תומכים בהשארות
3. בכל מדינה שבה נערכו כבר פריימריס הדמוקרטים הצליחו להביא יותר בוחרים מאשר הרפובליקנים לקלפיות. בדרום קרולינה, מדינה אדומה להזכירך, הצביעו יותר אנשים עבור אובמה מאשר עבור מקקיין והאקבי יחד. הדמוקרטים, בעיקר אובמה, מצליחים להלהיב את הבסיס שלהם ואת העצמאיים, הרפובליקנים לא. בבחירות ב2004 בוש ניצח כי הוא הצליח להלהיב את הבסיס האוונגליסטי, רומני המורמוני וממקיין אולי יצליחו לקבל את המינוי אבל הם לא יצליחו להביא את הרוב השקט לקלפיות
ואחרון חביב – לאמריקאים יש מסורת של החלפת המפלגה בבית הלבן – כל 8-12 שנים, הם בהחלט נראים מוכנים להחלפה כזו ב2008
30 בינואר 2008 at 13:41
יש לי שאלה לגבי המועמדים הדמוקרטיים?
האם מישהו מהם הציג תכנית סביבתית?
האם יש סיכוי כי הם יחתמו על אמנת קיוטו?
Comments are closed.
28 בינואר 2008 at 23:45
ההשוואה של ניצחונו של אובמה בדרום קרולינה לזה של ג'סי ג'קסון היא הדגמה לפוליטיקה המלוכלכת של הקלינטונים. אני חושב שסוף סוף הממסד הדמוקרטי מתחיל להתנער מהם.
אני תמה מה לוקח לאדווארדס כל כך הרבה זמן לקפל את המירוץ שלו. האם איש "העקרונות" ממתין להצעה הטובה ביותר מבין שני המועמדים? או שהוא מטפח אשליות על השגים בוועידה עצמה?