בכל הידיעות על חיסולו של השרץ עימאד מוע'ניה, בסוף השבוע שעבר בדמשק, טרחו הכתבים והפרשנים למיניהם לציין שמדובר ב"הישג יוצא מן הכלל לארגון המודיעין שביצע אותו." ובכן, חלילה לי מלהמעיט בהישג כשלעצמו, אבל אין אדם שאינו ניתן לחיסול, וכמו ששנו רבנן – כל כלב ביג'י יומו.

אבל לחסל את השרץ באופן שיקומם את נבלות החיזבאללה על חלאות החמאס – על זה באמת צריך להוריד את הכובע. לא יודע אם זה בצדק או לא, שהחיזבאללה משוכנעים שבחמאס עשו להם חור באבטחה, אבל גם אם כן – הרבה כבוד. הפרד ומשול.

כל זה, כמובן, לא משנה את עצם הדיון באשר לתבונה שבשיטת ההתנקשויות (דיון שלדעתי אין לו תשובה חדה וחלקה). אבל בגבולות הפרדיגמה, מדובר בהצלחה יפה מאד של כוחות השו-שו. כבוד.

 

ראיון עם דן חלוץ באחד מעיתוני השבת, ראיתם? דווקא יצא לא רע. איפה היוהרה המפורסמת? כנראה עבדו עליו חזק יועצי התקשורת (האופציה השנייה היא שעשינו לאיש קצת עוול, בהצגת אישיותו אם לא בהצגת כשליו, ובזה לא בא לי להודות עדיין. אולי אם אני אקבל מכה מספיק חזקה בכנף…). וברצינות: אני מוכן להודות שעשינו לו קצת עוול, אם הוא בתמורה יתחייב לא להיכנס לפוליטיקה, למה אצלנו גם הכישלונות האדירים שלו לא מבטיחים את זה. הולך?

 

ועוד בעיתון השבת: מורות דיסלקטיות לכיתות היסודי. "מה יש? אם אני עושה שגיאה הילדים מתקנים אותי." ובכן, לא. התהליך אמור לעבוד הפוך. הילדים שוגים, המורה מתקנת.

דיסלקציה היא לא בושה, ויש להקצות את כל המשאבים כדי שילדים עם דיסלקציה יוכלו ללמוד ולהצליח. אבל יש גבול. מורה שכותב בשגיאות כתיב ינחיל את הכתיב הנכון לתלמידיו הרבה פחות טוב ממורה שכותב תמיד נכון. ככה זה. כמו שקטוע ידיים, עם כל הכבוד לזכויותיו, לא יכול להיות כדורסלן, ככה דיסלקט לא יכול להיות מורה ביסודי. תגידו לי כיתות י"א-י"ב, שם אם הילד עוד לא למד לכתוב נכון אז הרבה תקווה כבר לא נשאר, ניחא. אבל בכתבה דובר על כיתות ו'. תקראו לי צר אופקים, אני הייתי מוטרד לו היתה זו מורתו של בני.

 

ומעבר לים, הילארי קיבלה חדשות טובות ראשונות זה הרבה זמן כשסקרים באוהיו, בטקסס וגם בפנסילווניה מורים שהיא שומרת על יתרון מוצק, שנע סביב ה-15% וקצת יותר. זה היה בסוף השבוע שעבר. היום מתפרסמים סקרים לפיהם יתרונה נע בין 8-16% בטקסס, וחברת הסקרים ARG מראה דווקא את אובאמה ביתרון שישה אחוז, אולם לעת עתה רוב הסקרים מראים מגמה הפוכה. למזלו של אובאמה, יש לו שבועיים תמימים לשנות את התמונה.

 

בעיראק הועברה "עסקת חבילה" פרלמנטרית קטנה, שכולל את תקציב 2008, חוק לעריכת בחירות מקומיות בהמשך השנה, ועוד משהו שזרח כרגע מפרחוני. לכאורה חדשות מצוינות, רק שכרגיל החוק שהועבר כולל המון לאקונות ו"פינות שייסגרו אח"כ", אבל העיקר שאפשר להודיע חגיגית על הישג.

 

ובינתיים, הסונים במחוז דיאלה, איפה שההישגים הגדולים נגד הטרור הג'יהאדי, הכריזו על שביתה בטענה שמפקד המשטרה השיעי באזור מנהל חוליית מוות. אם זה לא ייפתר בקרוב, צפו בעיות. אם זה ייפתר בקרוב, צפו בעיות מכיוון השיעים.

 

עוד בעיראק: עם הירידה באלימות יש תופעה מבורכת לכאורה, של פליטים המנסים לשוב לבתיהם. הבעיה היא במלה מנסים, כי לרוב הבית כבר נתפס על ידי אנשים אחרים, בדרך כלל מעדה אחרת, ולכוחות הביטחון (גם האמריקאיים וגם העיראקיים) אסור להתערב בסכוסוכים מסוג זה – כלל שכוחות הביטחון (במיוחד המשטרה) העיראקיים אינם מקפידים לשמור עליו.

 

וכל זה עוד לפני שהתחילו להוציא את הכוחות המתגברים ולחזור למכסת הכוחות שמלפני כמה חודשים – כ-130 אלף. אבל העיקר שלדברי מק'קיין |אנחנו מנצחים."

 

נראה לי שזהו לעת עתה. שכחתי משהו?