טוף, עבדכם קצת חולה, אבל כבר קיים מצוות טיולון של שבת עם היצורים (פוטוגרפים יבואו) ובאמת שכבר הצטברו לנו נושאים שראוי לדוש בהם, אז יאללה:

 

מק'קיין בצרות. לא, לא מדובר בפרשת הלוביסטית העסיסית, שכרגע נראית קצת קצרה בהוכחות. מדובר בפרשה אחרת לגמרי. מק'קיין רוצה להודיע שלא ייקח תקציב בחירות פדרלי, כדי לא להיות כפוף להגבלות על כמות הכסף שהוא מוציא בקמפיין. לכאורה זכותו, אלא שיש בעיה קטנה – הוא כבר השתמש בכספים הפדרליים. הוא השתמש בהם כערבונות להלוואה שקיבל לצורך הקמפיין. לא זו בלבד, אלא שהמימון הפדרלי בו השתמש כערבון היה זה המוענק למועמד המפלגה לנשיאות – זאת טרם שהוא (מק'קיין) הוכתר למועמד זה.

 

אבל זו בעיה של הבנק, שלא בדק אם הלווה באמת מחזיק בערבון שהוא מפקיד. הבעיה של הציבור היא שמק'קיין השתמש בכסף הפדרלי ועכשיו רוצה להעמיד פנים שלא עשה זאת ולא להיות כפוף להגבלות. ומי נוקט הטקטיקה הנכלולית הזו? אביר הרפורמה במימון הבחירות, אבי חוק מק'קיין-פיינגולד המהולל, האיש הישר שדבק באמת שלו. ויען כל עם הטוקבק ויאמר: פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח. אם יתגלו ראיות מוצקות לכך שהוא כן עשה לחברה הלוביסטית שלו חיים קלים בענייניה בפני הוועדות שלו, הוא בכלל גמור.

 

הילארי כשלה מלחולל מומנטום לעצמה או אפילו לעצור את זה של אובאמה בעימות שהתקיים ביניהם בטקסס. היא היתה טובה, הוא לא פחות, והיא עשתה לפחות פאשלה אחת רצינית במהלך העימות, תלוי איך סופרים את זה.

האמת שהיא עשתה את הטעות הקלאסית והרבתה כל-כך לתקוף אותו שאין לו תוכניות מעשיות, עד שכאשר הוא עמד כשווה מולה בחלק של העימות שבו הציגו שני הצדדים תוכניות כאלה, זה נראה כמו ניצחון. אבל הטעות הממשית שלה היתה כשניסתה עליו איזו יציאה עאלק שנונה, ואמרה ש"כשאתה לווה מאחרים פסקאות שלמות בנאום, זה לא שינוי אמיתי – זה שינוי שאפשר לשכפל במכונה". הקהל הגיב בגניחות ולא נראה שמישהו אחר מתרשם נורא.

שורת התקיפה הבולטת של אובאמה עבדה יותר טוב, כשהתייחס לקריאות של הילארי, אחרי ניצחונותיו בוויסקונסין ומקומות אחרים, שהמצביעים צריכים להתחיל "להיות רציניים" באשר למועמד שיוכל לנצח בנובמבר. בלי אפילו להזכיר את זה שכל סקר אפשרי מראה שאובאמה חזק יותר מול מק'קיין, הוא פשוט שאל אם זה אומר שכל קשת האנשים העצומה שתומכים בו פשוט חיים בסרט? פוליטיקה אפקטיבית.

אובאמה גם סימן וי על עוד חובה פוליטית, כאשר בתשובה על עירק לא שכח לציין את העבודה המצוינת והחיונית שעושה בתגבור "חטיבת הפרשים הראשונה, מפורט הוד". בטקסס מעריכים חנופה מהסוג הזה.

עוד טעות שעשתה הילארי היתה שאחרי שהטיחה באובאמה את יציאת השכפול, הלכה היא עצמה בדברי הסיכום שלה והרימה קטעים לא רק מבעלה – שזה בסדר לפחות במידה שההשאלה של אובאמה מחבר שלו בסדר – אלא גם מג'ון אדוארדס – לא חבר, לא תומך, לא אחד שהיא מתייעצת וסופגת ממנו. מצחיקה אחת, בחיי.

 

אם יש לאובאמה כרגע בעיה, זו אכן (כפי שהתייחס לזה המגיב היקר אבו חומוס) אשתו מישל. האמירה שלה על כך שלראשונה בחייה היא מרגישה גאה בעם שלה היתה אידיוטיזם פוליטי טהור, והזכירה שאם יחפרו עומק, לא יהיה קשה להוכיח שאובאמה ואשתו הרבה יותר ליברלים הארד קור, מיליטינטיים אם תרצו בהשאלה, ממה שרוב האנשים תכלס אוהבים. אני כמובן מבסוט מזה, אבל אני לא דוגמא. אבל הקסם שלו הרי הוא בזה ש"למרות שהוא חושב אחרת ממך, הוא יעבוד אתך על פתרון מוסכם, כי אין אמריקה אדומה ואמריקה כחולה, וכו' וכו' ואה-הוואה :-). אשתו גם עושה רושם די מיליטנטי בקטע של "אני לא אסרס את האמת שלי בשביל הריצה של הגבר שלי לנשיאות". אני צופה לפחות עוד אמירה אחת שלה שתעשה רעש.

אגב, ב"סטרדיי נייט לייב" שוברים את הראש ועורכים אודישנים למצוא מישהו שיעשה אותו. אני לא אתפלא אם החיקוי שהם יעשו יעלה לו בקולות לא פחות מכל דבר שהרפובליקאים יוכלו לחפור. בינתיים, גם מנימת דברי הסיכום שלה בעימות,עושה רושם שאם היא לא מנצחת או באוהיו או בטקסס, יש מצב שהיא פורשת. היא משדרת קולות של לפרוש בכבוד.

 

כותרת מרנינה שראיתי בניו יורק טיימס – משחק הגולף בדעיכה לפחות מאז תחילת העשור. האח.

 

קטע משעשע שמציתי מניסיון חיי, ולמעשה הניסיון הטרי למדי, של השבוע החולף. יושב עבדכם על קטנועו הנאמן ברמזור של קרליבך-אבן גבירול. בזווית עינו נקלט פרצוף מוכר. מבט של שתיים שלוש שניות, ואכן, יו"ר הכנסת לשעבר אברום בורג. פרצופו טרוד בשרעפים ובידו קסדת חצי (או שלושת רבעי, אבל לא מלאה). קסדת קטנוע שכזו, כמו שאני חובש. אני יש לי מנהג מגונה לבוא ביציאות למפורסמים שאני נתקל בהם, במיוחד פוליטיקאים*. אוקצור, אני מרים קולי וקורא לעברו "אברום! לא דובר על איזה ג'יפ מפואר?". אברום מסתכל עליי, חושב שנייה ופרצופו לובש הבעה משעשעת להפליא של הומור תוגה יהודי, והוא מצביע על הקסדה כמשלים עם הגורל ואומר "זה מה יש…" סתם קטע, אבל אם זה היה סוג של בוחן פתע על כל הפרשה ההיא של תנאי הרישה מהכנסת ופה ושם, הוא עבר אותו מבחינתי לא רע בכלל. או שאני סתם מקשקש, אבל זה היה משעשע. הייתם צריכים להיות שם, נו. (והרי מחשבה שנכנסה זה עתה: אולי הוא מחנה את הג'יפ המפואר בפאתי העיר ומתנייד בתוך הג'ונגל העירוני על קטנוע מנהלים יקר? P-:)

 

חלי גולדנברג, שחקנית ובעלת בלוג באתר מצוין זה, מספרת שח"כ יורם מרציאנו דרש דיון חירום דחוף בנוגע להערה של שופטת בריאליטיינמנט גריז על מתמודדת, שההופעה שלה היא סטייל "מרוקו סכין" ושהיא באה לתחרות "עם דם בעיניים." חלי לא נותנת לינק ואני לא מוצא את הסיפור במקום אחר,אבל הוא מתאים לטמטום של מרציאנו, אחד מחברי הכנסת הדבילים ביותר מאז… וואלה, לא יודע. דיון דחוף, אתם מבינים? דיון דחוף, כי זה מה שחשוב עכשיו. ונעזוב את ז שהעשופטת העבריינית היא לא גולדנברג אל נחמיאס, או שכל האמירה היתה פרפראזה על דברים שאמרה המתמודדת עצמה על עצמה. דיון דחוף! דביל רציני האיש, מתקוטט הברים השוטה הזה… וגם מזיק – כמו בנושא הפרסום באיילון. ואני אשם. אני הכנסתי את הדבר הזה לכנסת. אולי בגלל זה אני חולה כרגע. אה, לא, זה בגלל תזנוני הנאפופים של אמא של שלמה בניזרי. נכון. לא של אמא של בניזרי? טוב, סליחה. שמא אחותו?

 

לסיום, בדיון המעולה שהתפתח בתגובות לפוסט הקודם, טען אבו חומוס שנחשף כי טוני רזקו, איש העסקים המושחת שלאובאמה היו איתו קשרים למעלה מן המריח טוב, ניסה לסדר לאבאמה ג'וב בממשל של אילינוי. חשוב להעמיד דברים על דיוקם: רזקו חשוד שניסה לסדר ג'וב לסוכן הנדל"ן, שמכר לו ולאובאמה חלקות אדמה גובלות. לא לאובאמה, ואין שמץ ראיה שאובאמה מעורב בעניין הזה.

מעבר לזה, הרבה תודה לאבו חומוס ולאלכס ז. על דיון באמת מעולה ועשיר בבשר עובדתי שהרים את הערך הסגולי של הפוסט.

————————————————–

* דוגמא: שנת 1998, תחילת שבוע הספר, אני בכנסת בסימפוזיון חגיגי לרגל, כנציג ההוצאה עבורה תרגמתי ספרים אז, ועבורה זוגתי דאז (הנוכחת עימדי בכנסת) מכהנת כעורכת. משתתפים בזה גם איציק ועפרה ויינגרטן, עוד איזה סלב וגם רחבעם זאבי המנוח (שתגידו מה שתגידו, ידע עברית וקרא ספרים) ועמיתו למפלגה, משה פלד – שבדיוק בתקופה ההיא היה זכור בעיקר בשל מחאה שהגיש נגד אזכור רצח רבין בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל בקיבוצו בית אלפא.

טוב, סימפוזיון ודיבורים וזה ואז מודיעים גם גנדי וגם פלד שהם מתנצלים אבל הם חייבים ללכת. הקהל כמובן שמאלני להכריע ולא נוטה חסד לשניים, ולכן מתעורר לחש סונט "לאן הם כבר ממהרים…?" עבדכם מכוונן את הקול ללחישה תיאטרלית שתישמע בכל החדר ואומר "מה זאת אומרת, פלד ממהר לאזכרה של רבין, וגנדי לאזכרה של גומדי*…". את המבט המרושע שהחבר של רוצחים הזה נעץ בי אני נוצר בחום עד היום…

 

* הסבר לקוראים פעורים ולחים: רחמים אהרוני, המכונה גומדי, היה סוחר הרואין ורוצח מלוכלך, וגם חבר טוב של האלוף במילואים והשר לעתיד רחבעם "גנדי" זאבי. כל-כך טוב עד שעשה לו טלפון לבקש עזרה אחרי איזה רצח כפול לא נעים במיוחד. כל זה קרה שנים רבות לפני האירוע הנ"ל בכנסת, אבל מנאייק כמו עבדכם זוכרים דברים.