זה מקום העבודה שלך? תעבוד!
Posted on: 7 במרץ 2008
כן, זה בהחלט עלול להתפוצץ לנו בפנים בכל מיני צורות (כמו שאולמרט זוכר בחרדה מקפיאה), וזה מפחיד ואני שמח שהעול לא מוטל עליי, אבל אני גם לא הלכתי וביקשתי אותו. אני לא התרסתי ש"זה מקום העבודה שלי". זה מקום העבודה שלך, איש מעורר מיאוס שכמוך? תעבוד! תרוויח את לחמך ביושר כלשהו. תפלוש לעזה. דבר עם החמאס. חסל את מנהיגות החמאס, תתקין למען השם את מערכת הלייזר שיש לה סיכוי כלשהו ליירט את הרקטות הפרימיטיביות אך הורגות האלה, במקום כיפת הברזל המגוחכת שמישהו דחף ודוחף לכולנו. תעשה, בשם כל האלים, משהו. אפילו כזה שרוב האנשים לא יסכימו איתו, אבל אתה כן. תיתכן אפילו מדיניות מושכלת של הבלגה. לא מבין איך, במצב הספציפי הזה, אבל אשמח לשמוע, אם זה מה שאתה חושב שצריך לעשות. תזכיר לנו שאתה קיים, אפילו אם זה יעשה לנו חמוץ בפה. גם זו העבודה שלך.
ואם השכיר אהוד לא יעשה את העבודה, בעלי ובעלות מניות יקרים, שומה עלינו להחליף אותו. גם לנו יש חובות בסיפור הזה. כמו שבעלי זכות הצבעה בתאגיד יכולים להיתבע על זה שהם נתנו ליו"ר רשלן בעליל למסמס את משאבי החברה, כך ההיסטוריה – זו שתיכתב בעתיד וזו שנחרטת בדם לנגד עינינו – שופטת בחומרה עמים שנתנו למנהיגים שלהם סתם כך לעמוד מנגד ברגעי משבר. נכון שהחלופות אין בהן כדי להעביר את הטעם הרע מהפה לעצם המחשבה עליהם, אבל גם מביבי "הציעו לי להיות שר אוצר באיטליה" ונתניהו ומאהוד "הבטחתי אבל לא הבטחתי לקיים, הה-הה, עבדתי עלכים נכון שאני חכם ברק" אפשר לצפות שלכלהפחות יעשו משהו. אז אולי הגיע הזמן לכנס ישיבת בעלי מניות?
* פורסם במקור בסקופ – חדשות הגולשים של ישראל
21 Responses to "זה מקום העבודה שלך? תעבוד!"
7 במרץ 2008 at 22:08
וסביבותיה, ולא הרוגי פיגועים. דבר שני, כלומר על הצבא לפעול רק אם הוא צפוי להיפגע לא יותר מהאזרחים?
7 במרץ 2008 at 22:14
ברור שאין שום הצדקה.
כבר התרגלנו שהדרום וגם הצפון, לא ממש שייכים למדינת ישראל.
מצב בו יורים קאסאמים וקטיושות על אזרחים,במשך כל שעות היום והלילה, הוא לא מצב חמור במיוחד, כל עוד אחד מהקאסאמי-שמאסאמים האלה לא יפגע באיזה בית-ספר/גן- ילדים (ולא רק ליד, כמו עד עכשיו), ויגרום להרג המוני,
כנראה שכל עוד הטילים לא נוחתים במדינת גוש-דן ובנותיה, אז המצב הזה הוא לא ממצב חמור,שמחייב איזושהי פעולה צבאית, או התייחסות.
כשמדינה לא מגיבה,לא רואה צורך להגיב, או לעשות משהו כשאזרחיה מותקפים בטלים על בסיס יומיומי, אז אני לא בטוח שלמדינה כזאת יש הצדקה קיומית, או שמגיע לה להתקיים.
אה,אופס,סליחה,שכחתי "שדרות ובנותיה" כמו גם "אשקלון ובנותיה" ובקרוב גם "אשדוד ובנותיה", כמו גם צפון ישראל, לא ממש שייכים ליישות שנקראת-"מדינת ישראל."
באמת סליחה, אזרחי מדינת גוש-דן (ובנותיה),שהוטרדנו אתכם, נשתדל שזה לא יקרה שוב.
7 במרץ 2008 at 22:15
אותי לימדו, או שלפחות ככה חשבתי שזה אמור להיות, שהצבא אמור להגן על האזרחים, ולא האזרחים על הצבא, אבל כנראה שטעיתי.
לייעץ למי שנמצא תחת אש בעוד אני חי בחו"ל – אבל אתה הרי יודע שכניסה לעזה היא בדיוק מה שהחמאס רוצה, נכון? הרי החמאס רוצה להעצים את הבלקניזציה של הסכסוך, הם רואים את מה שקרה בקוסובו ומקווים שזה יעבוד גם בשבילם.
זה שאין מנהיג עם כריזמה שיכול להגיד לאנשים שהקאסמים הם המחיר הנמוך ביותר שנשלם לא הופך את האופציה של כניסה לעזה לאופציה טובה.
8 במרץ 2008 at 0:21
עם העבר הצבאי המפואר שלך הם בטח נורא יבהלו.
מדהים איך כל סוחר סמים חושב שהוא איזו פיגורה שיכולה לתת עצות ולמתוח ביקורת על אנשים אחרים שחלקם בכל זאת עשו משהו בחייהם.
8 במרץ 2008 at 9:58
צריך לומר ולכתוב:
זה מקום העבודה שלך? עבוד!
נתת לאולמרט פתח מילוט,בכך שהשתמשת בצורה של עתיד,במקום בצורה של ציווי.תעבוד.בעתיד.
אולמרט הוא עו"ד בנשמה.עו"ד הוא אדם שמחפש את הפרווה.את הלא חם,והלא קר.את האמצע.וזה מה שיש כיום.אמצע.אמצע,כשלעצמו,אינו דבר רע.במיוחד במדינה "נורמלית" ו"רגילה".עם בעיות "נורמליות" ו"רגילות".אבל האמצע,לא מתאים למצב העכשווי שישראל נמצאת בו.
8 במרץ 2008 at 10:04
רוגל – לי אין בעיה שאחרי שניכנס ונחסל חמושים ונחרים מחרטות על ציודן וכו' וכו' (מה שלא יפתור שום דבר לטווח ארוך, אבל כן ייתן קצת שקט) שייכנס האו"ם, שייכנס נאט"ו, שתיכנס האמא הזונה של חאלד משעל. אני לא מפחד מבלקניזציה.
בנוסף, אמרתי בפירוש במאמר שלא אכפת לי אם דווקא ייכנס לעזה. שידבר עם החמאס מצדי. אבל שיעשה משהו.
8 במרץ 2008 at 11:19
למה הדבר דומה?
למשפחה הסובלת ממכת יתושים. על מנת לחסל את המטרד הקשה, המציק לבני המשפחה ואף מדיר שינה מעיניהם, שוכרת המשפחה (שאינה חסרה במשאבים כלכליים כלל), מטוס, כדי שזה שיטיל פצצה על הבית וכך תחוסל סופסוף מכת היתושים שממררת את החיים.
ואין צורך להרחיב בנמשל: כדי להרוג יתושים לא מטילים פצצה על הבית. פצצה אמם תשמיד את היתושים (אולי) אך לבטח תהרוס את הבית.
8 במרץ 2008 at 11:30
הכותרת הראשית בווינט מודיעה בדקות אלה על 4 הרוגים מתאונות דרכים, מהיממה האחרונה בלבד. כלומר זהו מספר הקרבנות ב-24 השעות האחרונות רק המחצית של סופהשבוע, שנקווה שלא יגבה עוד מחירים) הוא ארבע חמישיות ממספר קרבנות הקאסמים ב-5 השנים האחרונות.
חומר למחשבה.
8 במרץ 2008 at 11:37
הם לא רק יתושים. רקטות על שדרות זה אולי יתושים, אבל אם הם יפגעו בתחנת הכוח באשקלון, זה נזק הרבה יותר גדול ממה שחיזבאללה הצליח כל המלחמה.
אתה יודע איך פותרים מגיפת יתושים? נכנסים לביצה ומשתלטים על איפה שהם חיים. זה עולה בעקיצות רבות ומקרי קדחת חמורים ואף קטלניים. אבל עושים את זה. ככה נהייתה לנו מדינה 🙂
8 במרץ 2008 at 14:58
תחת הפצצות שוטפות ובלתי פוסקות אינה צד במשוואה? רק מספר ההרוגים? לא החרדה, לא שיבוש החיים לאורך זמן כה רב, לא הסכנה הממשית, כלום. רק מספר ההרוגים. זה מה שנחשב בעינייך. מכת יתושים, זו האנלוגיה הגאונית שלך.
מעניין אם היית משתמשת באנלוגיה המבריקה הזו אם את, או בני משפחתך, הייתם חשופים לאורך שנים להפצצות שכאלה.
דברייך מזכירים לי את האימרה האלמותית שלאדם קל יותר לשאת את כאב הבטן של זולתו.
8 במרץ 2008 at 15:36
אבל כפי שאתה מציע לי לדמיין מה הייתי חושבת בנדון לו הייתי תושבת הדרום, אנ מציעה לך לדמיין מה היית חושב בנדון לו היית אב שבנו החייל הוא חלק מהכוח שעומד להקריב מאות מחייליו למען הסרת המטרד
ולמלבד זאת, מלבד החשבון האריתמטי,ניצבת המחשבה העקרונית, שהדרך הצבאית לא תפתור שום בעיה, כפי שהיא לא פתרה שום בעיה מעולם בסכסוך הדמים הבלתי נלאה הזה .
8 במרץ 2008 at 15:52
שלא תבין אותי לא נכון, אני בהחלט מאמינה שאומה חפצת חיים, צריכה להיות מוכנה במקים מסוימים להקריב קורבנות למען קיומה, למען חירותה, למען ערכיה. אלא שלדעתי זה לא המקרה. כאן לא מדובר במלחמת קיום או בהגנה על הקיום, או החירות או הערכים. אלא בהתכתשות שעיקר מהותה כוחנות, נקם ורהב . בשביל זה לא שולחים מאות חיילים אל מותם.
8 במרץ 2008 at 17:55
הוא המעגל הסגור של ספירת ראשים ודם בו הוא מסתובב. כולם יודעים שמבצע צבאי בעזה לא יביא לסיום הטרור, כמו שארבעים שנות כיבוש שם ואינספור מבצעים בגדלים משתנים לא הביאו אליהם, ושאת הטרור לא ניתן להכריע באמצעים צבאיים מהירים, אלא רק בשינוי איטי מאוד של כל מערכות החיים, אבל פשוט אי אפשר לעמוד בפיתוי הפלישה הצבאית האדירה שמתוכה, הנה, אוטוטו, יבליח אותו נצחון מתוק וחד משמעי מ-67, או שוב איזו התרעה מעורפלת שמשום מה אויבנו מסרבים להתרשם ממנה.
ואף אחד לא מנהל דיון בשאלה, למשל, למה לעזאזל אהוד אולמרט, שנבחר על כרטיס שמאלי ועומד בראש קואליציה שמתיימרת להיות מרכז-שמאל, לא נוקף אצבע, למשל, כדי להכניס תוכן באוננות המו"מ מול אבו-מאזן, מפנה מאחזים לא חוקיים, מצמצם את הבנייה ואת גזילת האדמה בשטחים וכו'. לא יכול לסדר נסיגה כללית וסיום הכיבוש כולו מסיבות קואליציוניות? אוקיי, למה לא להתחיל בקטן? לבעיית הטרור הרי רק פתרון אחד – אופק אלטרנטיבי, שבסופו של תהליך ארוך, ארוך ומייסר, יחליש את השואפים להנצחת השנאה והמוות. האמת המרה היא שמזמן ויתרנו על אופצית השיח והנסיון לשנות בצעדים מדודים את מציאות חיינו וחיי הפלשתינאים, והשיח שלנו כולו מתבוסס בחישובי כתישה והרוגים. אולמרט, כמו ברק ונתניהו, יודעים זאת היטב, ולא מרגישים שום צורך לספק לנו אלטרנטיבות, והאחריות לדרישתן מוטלת רק על כתפנו.
8 במרץ 2008 at 22:06
אולמרט לא נבחר על כרטיס שמאלי,ואינו עומד בראש קואליציה שיש בה מפלגות שמאל.בקואליציה של אולמרט יש ה-כ-ל,חוץ משמאל.יש דתיים,יש ימין קלקלי,(קדימה),יש מרכז קלקלי(האבודה).איפה אתה רואה אנשי שמאל?
חוץ מזה,איך אפשר להיות שמאל מדיני,אבל ימין קלקלי? מה זה? גם וגם?
8 במרץ 2008 at 23:05
ממתי הפכתם את אולמרט לשמאלני, או ל"שמאל"?
הוא הכי ליכוד, והכי ימין שיכול להיות, פשוט בליכוד הוא ידע שהוא יהיה רק עוד ח"כ,מקסימום שר, ופה- הוא ראש-ממשלה.
ולחיפאית- כמי שחיה (במידה ולא ברחת) קצת יותר מחודש תחת מטח יומיומי של טילים,אפשר היה שלא תתיחסי למטחים יומיומיים של טילים,במשך שנים כאל "מכת יתושים."
וזה באמת מחליא לשבת ולספור הרוגים.
רק ההרוגים נחשבים?
ומה לגבי הילד שאיבד רגל? זה לא נחשב?
8 במרץ 2008 at 23:43
למכת יתושים, אלא הבאתי משל: זבוב או יתוש לא הורגים בפצצה על הבית.
ולמלחמה יוצאים בגלל איום קיומי אמיתי, ולא פחות מזה, ואז גם מנצחים
9 במרץ 2008 at 0:44
קראתי לאולמרט לעשות גם ההיפך ממלחמה, אם הוא רוצה.
דבר שני, הפצצות בלתי פוסקות הן איום קיומי. תחנת הכוח של רוב הנגב כבר בטווח. הנמל הגדול במדינה בדרך.
האם היה צריך לצאת למלחמה כדי להפסיק את הפגזות החיזבאללה? (ונעזוב לרגע את הטיעון שהמלחמה יצרה את ההפגזות ההן. לא זה המצב כאן).
9 במרץ 2008 at 7:32
הפצצת בירות.
אין מחלוקת שממשלה צריכה להגן על אזרחיה גם ממטרדים קשים שקטלניותם בהווה נמוכה.
אלא שהדרך של הנחתת מכה צבאית כואבת על עזה
(או בירות או רמאללה) התגלתה תמיד כבלתי יעילה, ולא רק שאינה יעילה היא גם מסלימה את המצב ומגלה את חולשת צה"ל מול הצד השני.
לכן חייבים לפתור את הסכסוך בדרכים אחרות, מדיניות. ובכל מקרה, הדרך הצבאית צריכה לבוא רק כשאין ברירה, לאחר שהדרכים המדיניות מוצו, ולא להפך.
9 במרץ 2008 at 14:39
לרוב, אולי. תמיד? ממש לא. ההשתוללות של שרון בעזה בתחילת שנות ה-70 הביאה לרגיעה מאד ממושכת, וכמוה אפילו מבצע חומת מגן, למרות שבמקרה זה יצא שכרו בהפסדו כי זה ריסק את כוחות הרשות והכין את הקרקע להשתלטות חמאס. אבל יש לנו אויב שלא רוצה לדבר (ואני מדבר על משעל, שבלי הסכמתו אין משמעות לשום הסכם), וכשהאויב לא רוצה לדבר, אין ברירה אלא להכניעו.
Comments are closed.
7 במרץ 2008 at 21:55
הוא מספר גדול יותר מ- 5 הרוגים בשדרות ובנותיה ב-5 השנים האחרונות. לכן עם כל אי הנעימות והבסבל, אין שום היגיון או הצדקה מוסרית ותועליתית בהקרבת מאות אנשים בניסיון לחסל איום שהוא פחות חמור מזה הנגרם כתוצאה
מתאונות הדרכים באותו אזור.
שלא לדבר ל כך שגם לו היו נכנסים לעזה ומאות ואלפים היו נהרגים משני הצדדים, המוטיבציה לנקם הייתה רק מתעצמת בממדים של טור גאומטרי.
ובאשר לאולמרט, אין מחלוקת כלל.