עיתונות רדיקלית ללא מורא, ללא משוא פנים – ובלי לדפוק חשבון

פוסט שאני מתעקש להמשיך לנסות להעלות

Posted on: 4 במרץ 2008

 

מדור מצוין וחינוכי זה מבקש להתנצל בפני כל מאות – מה מאות, אלפי – הפונים שביקשו להגיב לפוסט הקודם, על תעלומת השנים החסרות ביהדות, וגרמו למרבה הצער לקריסת השרתים של "רשימות" ובשל כך נמנע מאיתנו דיון מעניין. או במלים אחרות, זדיינו כולכם (חוץ מיובלוג), מניאק מי יטריד אתכם יותר במשהו מעבר לסחי השוטף. <\רגשי>

ונעבור לסחי השוטף: את הפרפראות האחרונות מנתיבי הקמפיין אפשר לקרוא בביתי המקצועי החדש, הלא הוא אתר סקופ, אליו הצטרפתי אתמול כחבר מערכת. תחת הנהגתו של עורך האתר, ידידי היקר שי גולדן, אנחנו נעשה שם גדולות ונצורות בעיתונות עממית ובלתי תלויה, ונהפוך להיות ה-בית לתוכן איכותי ושונה מהשטאנץ של האתרים הגדולים. האתר מבוסס על תוכן גולשים (פלוס תרומות של חברי מערכת), ובעתיד הדי קרוב אנחנו מתכוונים להתחיל לנקוט באמצעים כדי לתגמל גם את הכותבים.

אני מזמין את כולכם לנסות את כוחכם בכתיבה – בין אם כתיבת דעות שלהן מקום של כבוד באתר, ובין בדיווח על עניינים שוטפים. עניינים מקומיים מתקבלים בברכה, ואנחנו כבר יכולים להתגאות בפרסום שהביא השבוע לתיקון מפגע בקרית גת. אנחנו אמנם מקושרים עם שלל אתרים מקומיים מרחבי הארץ ומקבלים מהם פיקנטריה, אבל יש מקום לכולם. אם יש לכם סיפור עסיסי שנוגע לענייני הכלל, הצטרפו אצלנו באתר ודווחו לעם. אפשר לפרסם גם בשם בדוי במקרה שמדובר במידע רגיש, אבל פרטיכם המלאים יצטרכו להיות בידינו. ניתן ליצור אתי קשר במייל לפרטים, התייעצויות וכיו"ב. יותר מאחד מקוראיו המזדמנים של מדור חינוכי זה כבר נענו להזמנה פרטית להרשות סינדיקציה של הבלוגים המצוינים שלהם אצלנו, ומאמר של אחד מהם כבר ראה אור אצלנו. אז אם לא קראתם את זה כבר ברשימות, תנו לשוקי היקר בתגובות בסקופ.

ולענייני הכלל: הסיפור החם ביותר כרגע בארץ, לטעמי (מעבר לעובדה המדהימה שאפילו את 83 השקלים העלובים שהבטיחו להוסיף לניצולי השואה טרם הוסיפו), הוא הסיפור הלא נתפש על כיפת הברזל. אני כמובן לא מומחה לכל הסוגיות הטכניות (או אפילו לאחת בודדת מתוכן), אבל חופשי עושה רושם שמישהו אשכרה הקפיא פרויקט בעל סיכוי לעבוד (וגם עוד אחד) לטובת פרויקט חסר כל סיכוי כזה אבל עתיר קופון לגזירה. אני לא מאלה שמרבים להמליץ על העמדה לדין באשמת בגידה, אבל אם יוכח שזה מה שקורה כאן, ושהמניע היה בצע כסף, מגיעה פה כיתת יורים – עם קסאמים בכינון אופקי.  

ולסיום, בחזרה לקמפיין: האתר סלייט מדווח על טרנדים לא טובים לאובאמה בסקרים האחרונים בטקסס, ערב הפריימריז\ועידות מחר בטקסס ובאוהיו (בטקסס יש שיטה מוזרה, מסובכת מהתחת שלדברי הילארי "גרמה כאן לגברים מבוגרים לבכות"). אוקצור, מדווח שם שלאובאמה יש יותר תומכים שמצהירים שהם עוד עשויים לשנות את דעתם, וכמו כן הוא "מוביל" בשיעור המצביעים שדעתם עליו "לא חיובית". הוא לא מצליח לעבור להובלה באוהיו ולא מצליח לברוח בטקסס – אבל עקב השיטה המוזרה בטקסס, יכול להיות שהיתרון המתמטי הקטן שלוט יקבל ביטוי חזק יותר במספר הצירים, שזה הרי מה שמשנה.

הרוח כרגע אומרת – הרוח במקרה זה היא ביל ריצ'ארדסון, שהחליט לא לתת לאובאמה את הניצחון בטקסס עם תמיכה היספאנית כשרה, אבל אמר שמי שיוביל בצירים אחרי מחר, ראוי שהמפלגה תתאחד מאחוריו (או אחוריה). אז זהו, שבשביל שזה יהיה מאחוריה, כבודה צריכה לנצח די בענק הן באוהיו והן בטקסס, ולמרות הטרנדים האחרונים הכסף החכם לא שמה. ספיקינג אוף כסף, שווקי הכסף (בורסות ההימורים הפוליטיים) הולכת על אובאמה בשיעור עצום של 84-15. הוא אמנם יורד ביממה האחרונה בחצי דולר בשוק אחד ובשני דולר בשוק שני (ועולה בעשרה סנט בשוק שלישי). הכסף (חכם או לא, זה נספור במדרגות), עדיין חזק עם חביב המדור. טפו טפו, 30 שעות ככה למנאייק.

הילארי שמה את כל הביצים בסל של ההפחדה, ושל להיות המועמד של "אמא'לה מפחיד, בוא לא ננסה שום דבר חדש." חלקכם ראיתם מן הסתם את הפרסומת בפינה של ניצן: "השעה שלוש לפנות בוקר. הילדים שלכם בטוחים. אבל בבית הלבן הטלפון מצלצל… מי יענה לטלפון?" האמת שזו היתה די הרמה להנחתה, ואובאמה לא החמיץ את ההזדמנות: "השאלה היא לא מי יענה לטלפון, אלא איזה שיקול דעת יופעל" – רמז עבה לבעיה הכי גדולה של הילארי, התמיכה שלה בזמנו במלחמה בעיראק. אם היא תנצח באוהיו ביותר מכמה אחוזים בודדים, ותיאר צמודה מאד בטקסס, זה ייתן לה חמצן להמשיך. אם היא תנצח באוהיו באותו הפרש שהוא ינצח בטקסס, זה די גמור.

יאללה, המשך יבוא. בסוף הוא תמיד בא.

7 Responses to "פוסט שאני מתעקש להמשיך לנסות להעלות"

נשמע שסקופ בתנופה. אבל איך לעזאזל עושים שם סינדיקציה?

לא לקסאמים ולא לקטיושות
כל הפתרונות שמבוססות על מערכת שעולה מאות מיליונים כדי לעצור טיל בשני שקל, וגם זה ב 20%, לא יעבדו לעולם.
מה שכן, זה מאפשר לחברות ביטחוניות לעשות סיבוב יפה על חשבון התקציב.
גם זה חשוב.

נראה שכבר קיים – הנאוטילוס והפיתוח החדש שלו, הסקייגארד.

אגב, הגראד הוא כבר לא ממש טיל ב2 שקל.

לא נראה שהסיפור הזה יצר יותר מדי עניין מעבר לכמה ימים הראשונים שאחרי הפרסום, אז יש לי הרגשה שלא נראה הוצאות להורג. מישהו עדיין חוקר את העניין? משהו הולך לקרות עם זה?… מייאש.

הסתכלתי על אתר סקופ. אהבתי את הגישה שהכתיבה העיתונאית פתוחה לכולם. בנוסף גם נראה שמצאתי מקור תוכן חדש לטעמי – כבר קראתי שם כמה וכמה כתבות.
חשבתי להצטרף ככתב ולכתוב על פעילויות שאני יוזם או כאלו שאני משתתף בהן. חשבתי שזה יהיה מעניין לציבור לשמוע זוויות אישיות וסיפורים אישיים – בעיקר דרך ראיונות שכבר התחלתי לתכנן, כמו גם בכלל להיחשף לעולם המרתק שמקיף את מה שאני עושה. לטעמי זה היה בדיוק הקטע של האתר.
אבל אז נתקלתי בתנאי ההצטרפות לאתר, והבנתי שהאתר אינו מאפשר לי לכתוב על נושאים שקרובים אליי, משום שאז זה ייחשב כפרסומת סמויה, שאני הרי עלול להרוויח מכך שאם כתבתי לדוגמא על נושא מסוים הקשור לקונצרט שאני משתתף בו, ודווקא לכבוד הקונצרט, בכדי ליצור חיבור אקטואלי, בחרתי לכתוב עליו, הרי שבעצם אני עלול לראות טובות הנאה. עכשיו – אני אומר – וודאי. אם אני כותב על דברים כאלה, הרי יש בכך גם קידום שלהם לתודעה, ובהתאם – החשיפה עלולה/עשויה להוביל למשל למכירת כרטיסים לקונצרט, אם ניצמד לדוגמא. מצד שני – זה אומר שהנושאים המעניינים, עליהם חשבתי לכתוב, הראיונות אותם חשבתי לערוך וכו' לא יוכלו להתקיים, והנה הלך הפן של להביא כתיבת מאמר שונה, הקשור לנושאים הקרובים לי, לפח. חבל, דווקא נראה שהייתי יכול לתרום.
אגב – דבר נוסף שהציק לי שם בין הסעיפים היה הרוח הנושבת מהם בדבר חובתי לפרסם כל עניין שנתקלתי בו שיש בו עניין לציבור. הדבר הזה הוא קודם כל מוגזם ומגוכח, שהרי אנו מוקפים בעולם המעניין את הציבור, ולעולם לא נוכל לכתוב את הכל, אבל מעבר לזה – ולמרות שמן הסתם תביעות על מה שאני לא עושה ככתב סביר להניח שאחטוף פחות… – מה זו רוח ההתחייבות הזו? אני מועל בתפקידי? אני שפוט?

מקווה שהבעתי את מורת רוחי והסתייגויותיי בדרך הולמת. אתה מוזמן, כחלק מצוות האתר, להרגיע אותי:)
(או להעביר את המסר הלאה)

מה זה הדיבור הזה על פרסומת סמויה? שטויות. אנחנו נחליט לגופו, ובמקרה שלך איכשהו לא נראה לי שתהיה בעיה…

גם ה"חובה" הזו אני לא חושב שהובנה נכון. הכותבים שלנו לא עובדים אצלנו, וחובתם לכתוב על מה בזין שלהם. חובתנו להחליט אם אנחנו מעלים את זה לאתר גופו. באתר החדש (עניין של חודשים מועטים) מה שגולש יכתוב יעלה אוטומטית לעמוד הפנימי שלו, כמו בלוג. מה שאנחנו נקדם לחזית האתר, שוב, זה החלטת מערכת. אבל זה יעלה ויהיה נגיש בכמה דרכים לכל מי שייכנס לסקופ (סקרול של מה התפרסם בדקות או שעות האחרונות, חיפוש לפי שם כותב, נצפים ביותר, אתה יודע)

בקיצור, תירשם, ותכתוב על מה בא לך.

ואני שואל למה מראש לנסח כזה תקנון, שלא יהיה מובן לי, ושייראה לכאורה כסותר את רוח האתר.
לא רק זאת, אלא שאני נאלץ להסתמך על המילה שלך שיהיה בסדר, בעוד התקנון מאפשר לכל בעל קריזה אחראי לשלוח את עבודתי לפח.
שוב – הכל תקין, אלא שזה רק מנוגד לאופי האתר המוצהר…
אניווי – אני שמח שאתה מרגיע אותי, ואני באמת ארשם ואתחיל לכתוב על מה שקורה לי וסובב אותי שנראה לי מעניין לציבור, ונראה…

יכול כל "בעל קריזה" להחליט לא להעלות את האייטם זה תפקידה של מערכת. שלך. אבל באמת שאני לא רואה את זה קורה. אם דיווח שלך לא יהיה אובייקטיבי מספיק, מקסימום הוא יעלה כ"דעה". וגם את זה אני לא רואה קורה אם יהיה שם דיווח של ממש, אבל זה עוד עשוי לקרות. אני חושב שהכוונה ב"חובת הכתב" הזה היא שאם אתה כבר כותב, אתה מתחייב שיש בזה עניין לציבור, שזה גם די מיותר. אני אשאל את מייקל או מיכאל במהלך השבוע.

Comments are closed.

עזרו לאבו קדם להאכיל את הילדים

עמודים