פרוטסטנטים טובים

המטומטמים שמנהלים את המלחמה בעיראק נראים נחושים בדעתם להיכשל בגלל קמצנות. מה לעזאזל הבעיה שלהם לעשות שם עבודות יזומות, שיעסיקו את העיראקים וימנעו מהם להשתולל ברחובות על לחם-עבודה

לא ייאמן כמה צייקנות וקטנוניות יכולים להיות אצל אנשים שמתיימרים לשנות את העולם בתנועות סוחפות ורחבות, תוך שימת זין על מכשולים טכניים פעוטים. מצד שני, אם יבזבזו כסף על רווחת העיראקים, מה יישאר להאליבורטון?

סדאם היה רק התסמין

עוד משהו על עיראק: מרבים לומר בגנות האמריקאים שהם חושבים שהחיים עובדים כמו בהוליווד. הרבה פעמים הטענה הזו עצמה נגועה בפשטנות, אבל נדמה שדווקא בנוגע למלחמה בעיראק יש בזה משהו. עושה רושם שהרבה אמריקאים חשבו, שעיראק זו מין עיירה מסרט של קלינט איסטווד, שהיא בעצם עיירה טובה שבמקרה השתלטו עליה אנשים רעים. האמת, כמובן, היא שזה לא כך. הרי זה לא שעיראק היתה גן עדן לפני עלות הבעת'. העריצות של סדאם בעיראק, של אסד בסוריה ושל כל רודן בעולם הערבי אינה תאונה או מקרה. היא נובעת ישירות מהתרבות הפוליטית הלא מפותחת השוררת בחברות הללו. מי שחושב שאפשר פשוט לדהור לתוך העיירה, לנצח את הכובעים השחורים בקרב יריות מרהיב ומיד יהיה הכל בסדר, שימשיך לחשוב. סדאם לא היה הבעיה של עיראק. הוא היה רק התסמין.

אגב, מישהו שם לב למידה שבה ארה"ב מתחילה להידמות לישראל בכל הנוגע להתנהלותה ככוח כובש? גם מבחינת כתרים (הידעתם שהכפר עוג'ה, כפר הולדתו של סדאם, היה מכותר בתיל דוקרני שלושה חודשים תמימים?) וגם מבחינת הקטע של "נשחרר אסירים, אבל לא כאלה עם דם על הידיים". אני לא מותח ביקורת על המדיניות הזו של הדם, רק מציין את הדמיון לדינמיקה המוכרת והמייאשת מכאן.

לפיד מדבר על להדיח שופטים שחוטאים בעינוי דין (יעני לא מזיזים את התחת ויוצרים סחבת בתיקים שבטיפולם). הוד רוממותו, הקיסר אהרן ברק הראשון, לא אוהב את זה. שיקפוץ. גם המלומד המשפטי הנערץ ביותר צריך להפנים שלפני ההגיגים, הספרים והמהפכות, שופטים הם שכירים מזוינים. אנחנו משלמים להם משכורת (נאה ביותר) ופנסיה (עוד יותר נאה) כדי שיעשו את העבודה שלהם. לא עושים? יאללה ביי. שילכו להיות פרקליטים בשוק הפרטי.

* כתבה קטנה ונחמדה על הצביעות ההכרחית בפוליטיקה האמריקאית. מצד שני, לא רק שם. זוכרים את ברק עם ה"ה' עוז לעמו ייתן" שלו? וזה עוד בלי לדבר על ש"ס. טוב, אנחנו לא דוגמא לכלום.

* כבוד רב לשופטת דליה דורנר, על החלטתה התקדימית לחייב את הממשלה להגדיר "קיום בכבוד". ריבלין הפוץ יכול לייבב עד מחר על "פלישת בית המשפט לסמכויות הכנסת", אבל כשהכנסת דנה אנשים לחרפת רעב באמצעות ההיתממות ש"זה מספיק לכם", זהו תפקידו הקלאסי של בג"ץ להגן עליהם.

* ובאותו נושא, מאמר מצוין של איריס מזרחי. אני לא חסיד גדול שלה, וגם לא של המקופחוּת המקצועית מבית היוצר של הקשת הדמוקרטית המזרחית, אבל פה היא צודקת. חוצפה יש לו, לשמן המושחת הזה, להגיד שאי אפשר לסמוך על הורים להאכיל את ילדיהם. כאילו שזו הבעיה, ולא הפערים הגדולים בעולם בין עשירים לעניים.

* ועוד בעניין החוצפה של הרשויות: אין לי מושג אם זאב רוזנשטיין אשם בפשעים שהמשטרה מייחסת לו, אבל הייתי מהמר שכן. הייתי מהמר גם שהוא אחראי לפחות חלקית לגל מקרי המוות ברחובות שקרו לאחרונה. משום כך, ממש לא אזיל דמעה אם ייקח אותו הצ'ורט, בעגלא בזמן קריב, בדרך כואבת במיוחד. אלא מה? גם לפושע יש זכויות, והגיע הזמן שקלגסת ישראל הכושלת, הבריונית והמושחתת תפנים זאת. לכן, בהנחה שטענתו צודקת, אני מאד אשמח אם הוא יתקע ל"100 בשבילך" את כל הצינור, עם ההברגה.

* ולסיום, המלצה קטנה. אם אתם אוהבים ספורט, אם אתם אוהבים דרמה, אם אתם אוהבים מפגנים אתלטיים מרהיבים – אל תחמיצו את גמרי החטיבות של ה-NFL. זה צעד אחד לפני הסופרבול, והולך להיות לוהט. כרגע יש אי בהירות בנוגע לגמר ה-NFC, בין הפילדלפיה איגלס לקרוליינה פנת'רס (שני, 19/1, 01:45 שעון ישראל), אבל עובדים על זה. את גמר ה-AFC, בין הניו אינגלנד פטריוטס לאינדיאנפוליס קולטס, תוכלו לראות ביום ראשון, ה-18/1, בשעה 22:00 ב-ESPN. שווה ביותר.

ולסיום מוחלט: אתם בטח מתפלאים איך זה שאני לא צוהל כסוס זה על הגילוי, המדהים והמפתיע כמובן, שהפלישה לעיראק תוכננה עוד לפני ה-11 בספטמבר. חושף העובדה, למי שלא שמע על זה, הוא שר האוצר לשעבר של בוש, פול אוניל. כמובן שיש לי מה לומר על כך, אבל זה ייעשה במסגרת הטור הבא שלי בוואלה, שייכתב ביום-יומיים הקורבים ושאותו אציב גם כאן. עד אז, שיהיה לכולנו יום ירוק.