אפילו משמחה לאיד כבר אי אפשר ליהנות
Posted on: 27 בינואר 2004
אני, למקרה שטרם יצא לכם לקרוא את אחד הטורים שלי, מה שנהוג לכנות שמאלן. אתם יודעים – מניאק, יפה נפש. שטוף שנאה עצמית. חוטא ומחטיא, עוכר ישראל, תוקע סכין בגב האומה. אני לא עונה לכל ההגדרות הקלאסיות של שמאלן, אבל זה לא רלוונטי כרגע, כי אני בהחלט עונה לאחת ההגדרות המרכזיות: אני מתעב את אריאל שרון בכל נימי נפשי.
אני חושב שהוא פשיסט מגונה שמעולם לא עניין אותו החוק. שלא כמו בן גוריון, אני יודע שהוא מעולם לא הפסיק לשקר. אני חושב שהוא הוביל אותנו במרמה וכחש למלחמה הארורה בתולדותינו. אני גם חושב, וזה בטח נורא יפתיע אתכם, שהוא אחראי ישירות למותם של טבוחי סברה ושתילה. (לאלה מכם שלא מבינים איך זה אשמת יהודי כשנוצרי טובח במוסלמי, הנה הסבר קטן: אם אתה כובש שטח, ומרשה לקבוצה א' להיכנס אליו, למרות שאתה יודע שקבוצה א' היא אויבת בנפש של אוכלוסיית השטח הכבוש, ואתה עושה את זה שלושה ימים אחרי שחברים באוכלוסיית השטח הכבוש רצחו לקבוצה א' את המנהיג שלה – אז כן, אתה אחראי לכל טבח שיקרה כתוצאה מכך. זה די פשוט, בעצם).
שנמשיך? אני חושב שהוא אחראי ישירות ובמודע לתסבוכת הנוראית של ההתנחלויות, שמונעת מאיתנו כל אפשרות להיפרדות נוחה מהפלסטינים, ושתוביל אותנו בסופו של דבר למלחמת אחים. אני חושב ששרון, על הזחיחות המפוטמת שלו, הוא הסממן המובהק ביותר להידרדרות הנוראית של מעמדנו בעולם ושל מצבנו כמדינה. זו דעתי, ואני ממש לא לבד.
אז לכאורה, אלה אמורים להיות ימים טובים לשמאלנצ'יק שכמוני. הנה הוא מושפל, האיש המאוס, שכהונתו כראש ממשלה היא התגשמות כל הסיוטים. הנה הוא נכנס ויוצא בחדרי חקירות, הוא ושני הבנים היהירים והזחוחים שלו. ולא זו בלבד, אלא שאין שום הוד והדר במעשים המיוחסים לו. לא על כפיית השקפותיו בכוח הוא נחקר, ולא על שהקיף את קרית הממשלה בטנקים, כפי שחשש שמחה ארליך המנוח (בזה אין כבר צורך – הוא כבש את הקריה כחוק). לא מאבק כוחני על דעותיו הוביל אותו לעימות עם החוק, אלא חשד לחמדנות פשוטה, שחיתות בזויה ונכלולית, כזו שכל דג רקק ממרכז המפלגה יכול להעלותה בדעתו.
אז למה אני לא שמח? למה אני לא מתענג על כל רגע, ומחכך ידיים בהנאה? אולי זה בגלל שהביזיון הוא לא רק שלו, ושהוא מקרין ישירות על גם על דמותי כאזרח המדינה הזו. אבל אני חושש שזה יותר עמוק. אני חושש שזו העובדה הפשוטה שכאשר הספינה נעה היישר לתוך קרחון, והחיך כבר מנבא את טעמם המר של המים הרעילים, אז למרות שעדיין מאשימים את הקברניט באחריות לאסון, כבר אין אפשרות לשמוח לאיד על מראה תחתוניו המופשלים.
33 Responses to "אפילו משמחה לאיד כבר אי אפשר ליהנות"
27 בינואר 2004 at 17:23
משעשע אותי שאתה חושב שיש בכלל יציע, או שאתה יכול לשבת בתוכו ולהתעלם מהסובב אותך. כלומר, זה היה משעשע אותי אילולי היתה לעיוורון שלך השלכה ישירה על שלומי וביטחוני. אם אתה רוצה להתרחק מערבים, אני מציע לך להגר, כי במזרח התיכון הם תמיד יהיו קרובים אליך.
וזה שלא אכפת לך מטבח שאתה – באופן שילוחי – גרמת לו, זה בכלל מראה על רמה מוסרית גבוהה ועליונות תרבותית. ייערבו לך כתמי המגבת.
27 בינואר 2004 at 17:46
שהם באמת קרובים, אבל כל יום בונים עוד קצת גדר והמצב משתפר לאט לאט. תשאל את חכלילי.
גם בעניין השילוחיות מצפוננו המוכתם לא מעיק עלינו. נולדנו עם פגם נפשי שלא נותן לנו להתרגש אם חבורת ערבים פרימיטיבית ואלימה טובחת חבורה אחרת של ערבים, פרימיטיבית ואלימה לא פחות. נהפוך הוא – כל עוד הם טובחים אחד את השני בערביות טיפוסית, הם פחות ממוקדים באידיאל הערבי הנשגב לזרוק את היאהוד לים. כי אתה מבין, רחביה – אנחנו, בניגוד ליואלי בעל האזרחות הגרמנית החדשה, עוד זוכרים מה קרה לפני 50 שנים, ולכן לא אכפת לנו שממשיכי דרכו של אדולף הנשבעים בדגל הג'יהאד ישחטו זה את זה.
27 בינואר 2004 at 17:48
כמו תמיד, לא מתבייש להגיד את האמת, גם אם לאנשים לא נעים לשמוע אותה.
התגובה כאן של ארתור דנט: פשוט גועל נפש. לא ייאמן שיש אנשים שכל כך מתגאים בחוסר אנושיות שלהם.
הצדקת טבח היא הצדקת הרצח שלך עצמך, מר דנט. כדאי שתבין את זה.
27 בינואר 2004 at 18:27
ואם תצליחי בינתיים למצוא "הצדקת טבח" בדברים שכתבנו אז הג'ל להרחבת השושנה שלך עלינו, ואפילו נעמיד פנים שאנחנו מכבדים אותך ביום שאחרי.
27 בינואר 2004 at 19:38
גם אם לא מעניין אותנו שערבי א' טבח בערבי ב', זה צריך לעניין אותנו, ואף להעיק על מצפוננו, אם אנחנו היינו הספונסר של זה, אם זה קרה "בזכותנו". אנחנו עוד יכולים למשוך בכתפיים כשזה איזה טבח במלחמת איראן-עיראק או משהו שלא קשור אלינו, אבל אם אנחנו יצרנו תשתית לטבח הזה – זו גם בעיה שלנו. בכלל, כשאנשים טובחים אנשים אחרים, שלא כולם פעילי ג'יהד אלא חלקם גם נשים וילדים קטנים (אתה יודע, כאלה שעוד לא הספיקו לתכנן פיגוע התאבדות נגדנו), זה צריך לעכור את שלוותנו. שחוק וקלישאתי ככל שזה ישמע – כל אחד הוא קודם כל בן-אדם, ורק אח"כ כל התוויות התרבותיות שהמין האנושי הדביק לעצמו (דת וכו').
27 בינואר 2004 at 21:41
הבעיה שלנו היא לדאוג לכך שלעולם לא ייווצר מצב בו הערבים החביבים יוכלו לעשות לנו את מה שהם אוהבים לעשות זה לזה, כי אז סברה ושתילה יחווירו לעומת מה שיקרה כאן. אבל זו רק ההשקפה שלנו, כאמור. ברשימות דווקא יש גוש חוסם של אנשים נאורים והומניים. הם, אם היו חיים בשנת 1945, היו בוודאי מסתערים על בסיסי ה RAF וחותכים במרץ את הגדרות, לאות מחאה על ההפצצות בדרזדן. כל השאר היו ממשיכים לעודד את הטייסים בשאגות "קדימה חברים, יותר ברגש", מה שמוכיח שוב את עליונותם המוסרית של הכותבים כאן…
27 בינואר 2004 at 23:01
בשנת 1970 הצבא הירדני טבח בפלשתינאים אחרי שקיבלו הבטחה מפורשת מישראל שהיא לא תנצל את המצב. האם ראש הממשלה אז גם אחראי באופן שילוחי לטבח (שאלה רטורית בלבד אין צורך לענות)?
רחביה: אישיותו הלא מלבבת של מר שרון לא מוצאת חן גם בעיני. הבעיה החמורה היא שאני מסתכל ימינה ורואה נתניהו, מסתכל שמאלה ורואה פרס וברק, ובכל הסרטים האלו כבר היינו וממש לא נהננו. על מי אתה ממליץ (ובבקשה שזה לא יהיה ביילין)?
28 בינואר 2004 at 2:41
למרק – יש הבדל עצום בין "לא לנצל את המצב" שקורה במדינה אחרת (וכי מה היינו עושים? מתערבים להציל את הפלסטינים? כובשים את פטרה?), לבין להרשות שיקרה משהו בשטח שאתה שולט בו. אתה הרי מבין את זה.
לדנט – אם אין לך עכבות מוסריות, אז במה בדיוק אתה שונה מהערבים או טוב מהם? או שאתה לא חושב שאתה כן, אלא רק מעדיף את עצמך מטעמי מנגנון השרידה? לא שזה רע, אבל חלק מאיתנו שואפים למעט יותר, בנוסף לכך.
ושוב למרק: לגבי את מי אני מעדיף – גם אני לא מת על ביילין. פרס דווקא מתאים מאד, למרות כל מגרעותיו, והוא בוודאי ישפר לאין ערוך את תדמיתנו בעולם. נתניהו בעייתי לא פחות משרון בכל הנוגע למדיניות, אם כי עדיף ממנו הסברתית. ברק עדיף על שרון, ללא ספק, למרות האוטיזם שלו.
28 בינואר 2004 at 2:50
שלא סותרות אחת את השניה?
אולי אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו אבל גם לשמור על צלם אנוש, בשביל לא להפוך להיות כמו אלו שאתה כל-כך לא אוהב?
אתה מדגיש את ההומאניזם היהודי לעומת הגישה הערבית, אז במה נהיה שונים אם זה לא יזיז לנו שבחסותנו רצחו נשים וטף? זה אמור להרגיש לנו בסדר כי "הם ערבים, ממילא הם יגדלו וירצו להרוג אותנו"?
ועוד משהו – אנחנו במזרח התיכון ואנחנו מוקפים בערבים. צריך להתמודד עם זה. אפשר לבנות גדרות כדי להתנתק מהם ואפשר גם לפחות לשאוף להגיע להבנה ולשלום עם העולם הערבי. כבר הוכיחו כאן שזה לא כזה בלתי אפשרי. שלום קר ויציב יש לנו כבר עם מצרים ועם ירדן. אני אסתפק בשלום כזה עם כל שכנותינו.
28 בינואר 2004 at 7:23
ברור כי הבא בתור הוא נתניהו. לא יהיה איתו יותר טוב (או שאותו אולי קל יותר להפיל?)
וחוץ מזה טעית במינוח "מלחמת אחים".
אין לי אח מתנחל (וגם ארתור דנט הכותב כאן הוא לא אחי).
28 בינואר 2004 at 12:28
את גישתם של האנשים הטובים שאף פעם לא מזדעזעים אם קבוצה ערבית א' טובחת את קבוצה ערבית ב', אבל מגדירים אותנו כחסרי עכבות מוסריות אם היינו בסביבה בעת הפוגרום ?
טוב, לא חשוב. באמת סליחה על שאנחנו מסרבים להיות הצדיק היחיד בסדום של צביעות. אתם תסיקו מזה, כמיטב המסורת הלטוביצקית, שאנחנו לא שונים מהנאצים, ואילו אנחנו דווקא נפנים שוב מה יקרה לנו אם מדינת ישראל תוותר יום אחד על הנבוט העצום שהיא מחזיקה ביד. (אותו נבוט, אסף, שהוא הוא הסיבה היחידה לאותו "שלום יציב" שאתה כל כך מתלהב ממנו, ושבמסגרתו דואגים שכנינו החביבים בקהיר להדפיס בהתלהבות את הפרוטוקולים של זקני ציון ולמלא את העיתונים בתעמולה שגבלס היה מגדיר אותה כקצת יותר מידי אנטישמית).
28 בינואר 2004 at 14:18
להודות שלא סתם "היינו בסביבה". שלטנו בשטח, על כל האחריות המוסרית שמשתמעת מכך. במקום זה הוא מקשקש בקומקום אודות "ויתור על הנבוט" – משהו שכלל לא נדון או הוצע כאן.
ואגב, מר דנט, בנימה אישית – שמעתי שאתה אוהב לאיים באלימות על נשים שדעותיהן מרגיזות אותך. אם אשמע שעוד פעם אחת השארת הודעות מבחילות שמאיימות באלימות נגד נשים (ולא משנה אם זה "בצחוק"), אדאג שכל תגובה שלך באתר הזה, בכל נושא שהוא, תימחק לאלתר. בנוסף, אולי אתה לא יודע, אבל אפשר במקרים שכאלה לאתר אותך באמצעות ספק האינטרנט שלך. תחשוב על זה קצת.
28 בינואר 2004 at 15:34
אבל לפני שהשוטרים באים עם האזיקים (מה, באמת אפשר לאתר אותנו באמצעות ה IP שלנו ? אתה בטוח ?…) אז אולי תראה לנו, רחביה היקר, איפה בדיוק השארנו "הודעות מבחילות שמאיימות באלימות נגד נשים" ? ז"א ניחא מבחילות, גם ההודעות שלך גורמות לנו להקיא. אבל איפה בדיוק האיום באלימות ?
ואגב, מר ברמן, בנימה לא אישית בכלל – כל עוד המשחק מתנהל על המגרש הרגיל (דהיינו איפכא כותב קשקושים צדקניים ותלושים מהמציאות, ומסתברא, בתגובה, עונה לו בשם ישראל המתקרנפת) אז הכל בסדר. אבל ברגע שאיפכא מתחיל לאיים, אולי כדאי לו קודם לוודא שהכמות שהוא מחזיק בבית שוקלת פחות מחמישה עשר גרם…
28 בינואר 2004 at 16:28
מילא שאתה קצת חלש בצד של הלוגיקה. מילא שאתה צדקן מתחסד. אבל לא שיערנו שגם אין לך שמץ של אינטגריטי ו/או ביצים.
"גורמים שאמינים עליך", אה ? בסדר. יש לנו סבלנות. אנחנו מחכים שאותם "גורמים אמינים" יחשפו את ערוותנו ויציגו ברבים את "האיומים" שלנו.
28 בינואר 2004 at 16:51
הם הרי מופיעים כאן בתגובות. מה זה בדיוק "הג'ל להרחבת השושנה שלך עלינו, ואפילו נעמיד פנים שאנחנו מכבדים אותך ביום שאחרי"?
לא שגבב שטויות כזה ראוי לפירוש רש"י כלשהוא, אבל אם הדנט מתהדר בטוהר כפיים – כדאי להזכיר לו שהתגובה הזאת שלו עדיין כאן.
והנה אתגר למר דנט: לקרוא פוסט שלא משקף את דיעותיו ולהימנע לחלוטין בשימוש במלים "ג'ל", "נאצים", "דרזדן", ו"לטוביצקי". נראה אם הוא מסוגל.
28 בינואר 2004 at 17:35
בכל פעם שסבא זצ"ל היה מסיר את תחתוניו וצוהל "זושה, דר בוחער אופגשטלט, קיק", סבתא הייתה צועקת גוועלד ומסתגרת בבהלה באמבטיה, ולמחרת מספרת לחברות שלה "אל תשאלו, רומק ניסה לרצוח אותי אתמול".
הבנת את הנמשל, יולי, או שנצטרך להרחיב ? ואי, שוב אמרנו להרחיב. סליחה.
לגבי השימוש במילה נאצים – לא פנית לאדם הנכון. דווקא הכותבים האינטלקטואלים של רשימות הם אלה שמשווים כל שני וחמישי את ישראל לגרמניה הנאצית. רק היום, למשל, הקביל הפילוסוף הדגול תומר ליכטש בין המחסומים לבין גרמניה הנאצית, ודבי האינטליגנטית השוותה בין האלוף ידלין להימלר.
28 בינואר 2004 at 17:54
יופי, ארתור! לא אמרת "דרזדן", "ג'ל" ו"לטוביצקי".
לא ידעתי שאלימות מילולית מזכירה לך את סבתא שלך, אבל כנראה שלכל אחד יש אסוציאציות משלו. שיבושם לך. בכל אופן, כדי למנוע אי הבנות לעתיד, כדאי לך לוותר על האינואנדוס המיניים בתגובות שלך, לא? זה יסייע לכולם.
מבחינתי הדיון יסתיים. יום ירוק לך ולמאזינים.
28 בינואר 2004 at 18:03
(זה היה ליולי)
רחביה נשמה, כיצד זה נאלמת פתאום ? אנחנו עוד מחכים. בציפייה דרוכה !
28 בינואר 2004 at 18:23
באיחור של 7 שנים התפטרה ממשלת הולנד מאחר שהכוחות ההולנדיים שהיו חלק מכח האום בסרברניצה ושתפקידם היה לשמור על המקומיים מהכוחות הסרביים כשלו במשימה ומתחת לידים שלהם התבצע טבח של 7500 אנשים http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1839291,00.html.
בצורה לחלוטין לא מפתיעה אף אחד מהמעורבים לא נשפט לא נחקר ולא הומלץ שלא ישרת יותר במישרה ציבורית וכמובן שנגד איש מהם לא הוגשה תלונה בבלגיה, ואפילו לא בהאג. בצורה מפתיעה לחלוטין (לישראלים) הואשמו הסרבים באחריות לטבח וההולנדים רק באי מניעתו.
מצד שני בהחלט יכול להיות שההולנדים מפגינים שיש להם ראש טוב בגלל שימוש בכל מיני חומרים האסורים בארץ.
יולי: אם היית טורחת ממש לקרוא את מה שארתור כתב היית מבינה שהוא הודיע בנחרצות שבמקרה הזה הוא לא מוכן לקבל שום שושנה ממך עם או בלי ג'ל. אבל היי, הרבה יותר קל להיות גרופי ולכתוב מילים לועזיות מסובכות מאשר לקרוא לעומק מה שאנשים אחרים כותבים ובטח מלהביע דעות עצמאיות משל עצמך.
28 בינואר 2004 at 20:41
לא ידעתי שאתה פרשננו לענייני ארתור דנט. הרי לכם מקצוע נאה. אילו הייתי פרנואידית, הייתי חושבת שאתה וארתור דנט הינם אותה יישות, אבל אני לא פרנואידית (לא רוצה לקחת לך ולדנט את הפרנסה, אחרי הכל).
תעשה לי טובה ותחסוך ממני את ההתנשאות שלך. דיעותי עצמאיות לפחות כמו שלך, ולפחות אני יודעת מלים לועזיות מסובכות.
28 בינואר 2004 at 21:15
הרי הכוחות ההולנדים לא הרשו מפורשות לכוחות הסרבים להיכנס, אלא רק התרשלה בשמירה, ובכל זאת הממשלה כולה התפטרה – לא רק שר אחד. לגבי המלצות לאי שירות בתפקידים – ראינו מה הן שוות.
לאידיוט עם המגבת – אתה לא מספיק חשוב כדי שאשקר לך. מישהי שדבריה נאמנים עליי אמרה לי שעשית את מה שעשית (תהגובה שמוכיחה את זה, בבלוג שלה, נמחקה על ידה), ולכן אמרתי אני את שאמרתי. אתה רוצה להכחיש? תהיה לי בריא. אותה מישהי לא רוצה שאחשוף את שמה. אתה רוצה לחשוב שהמצאתי הכל? תחשוב. לא שהתהליך שמתרחש שמה בקופסא השחורה על הכתפיים שלך ראוי לתואר חשיבה, אבל נעזוב זה.
למרק: אני חושב שאתה הוא שלא הבין את הנקרא, או לחילופין שדנט לא היטיב להתנסח. "הרחבת השושנה שלך". לא "הרחבתך את השושנה שלי".
והדיון הזה באמת סיים את תפקידו ההיסטורי, אלא אם כן מישהו רוצה לחזור לנושא הרשימה.
28 בינואר 2004 at 22:47
אתם מאמצים פלשתינאים ואני מאמץ את ארתור. ארתור כתב בפרוש שלא מענין אותו מה הערבים עושים ואת הכנסת לו לפה את ענין הצדקת הטבח והוא הכחיש. עד כאן שיעור בהבנת הנקרא.
רחביה הרי ברור לך שהנקודה היא שיש גבול לכמה אפשר להאשים בן אדם שנימצא מאות קילומטרים מהמקום שבו מתרחש הטבח. אם נמשיך את הסיפור ההולנדי הרי נגלה שהממשלה התפטרה חודש לפני שהיו אמורות להתקיים הבחירות בכל מקרה ואף אחד מהשרים לא פרש מהפוליטיקה בעקבות הדוח הזה ומאחר שאני לא מבין הולנדית אני יכול רק לנחש שרובם נמצאים בממשלה החדשה שהוקמה.
הסיפור אפילו יותר מענין מאחר שהטבח התבצע במשך שבוע והכוחות ההולנדיים היו מודעים לו. הם פנו בבקשה לסיוע אוירי (הכוחות ההולנדיים היו בקושי מצוידים באמצאים להגן על עצמם) ממפקד הגזרה שהוא גנרל צרפתי. הגנרל סרב. הטבח התבצע במשך שבוע ואף אחד, לא ההולנדים לא הגנרל הצרפתי ולא המתאם היפני חשבו לנקוף אצבע בשביל להפסיק אותו. כמובן שאף אחד לא העיר לגנרל ולא לאף אחד אחר מאו"ם. היום הבוסנים עומדים לתבוע את ההולנדים והאו"ם שיפצו אותם.
בהקבלה לשרון אתה טוען שהגנרל הצרפתי או המתאם היפני או מזכ"ל האו"ם באותה תקופה אחראים לטבח. העולם טוען אחרת.
מההתחלה היתה ברורה לי התשובה שלך ולכן כתבתי שהשאלה היא רטורית. אז אתה יותר מוסרי מכל העולם ואין לי שום בעיה להודות בזה, אבל לפחות תדע שאין הרבה אנשים בעולם כולו שחושבים כמוך.
http://www.reliefweb.int/w/rwb.nsf/0/265e934125c7706ac1256ce6005af1d2?OpenDocument
28 בינואר 2004 at 23:34
אומר שזה בסדר.
ושוב: שרון אישר אישית לפלאנגות להיכנס למחנות, למרות שכל אידיוט היה יכול להגיד לו מה יקרה, לכן הוא אשם. לא דומה להולנדים שלא עצרו טבח שלא היו להם אמצעים לעצור. הגנרל הצרפתי שלא עזר הוא חלאה וצריך להישפט, וזה שהוא לא נשפט לא אומר ששרון לא אשם בסברה ושתילה. אני מקווה שהבוסנים יצליחו בתביעתם.
28 בינואר 2004 at 23:41
מה קרה, רחביה ? משתפן, אה ?… היא לא רוצה לחשוף את שמה… היא מחקה את התגובה… בטח בטח…
הסר דאגה ממוחך הפעוט ומלא העשן, ברמן. אנחנו במאה העשרים ואחת וניתן לאחזר את התגובה שכביכול כתבנו לחברה שלך, אפילו אם היא מחקה אותה. שלחנו הרגע אימייל להנהלת רשימות, וביקשנו מהם לפנות אליך כדי לקבל את שמה של אותה חברה, ואח"כ לאחזר את המידע. ואחרי שהם לא ימצאו שום תגובה שכזאת, רחביה מותק, היינו מצפים ממך להתנצלות גדולה ומאירת עיניים, אלמלא היינו יודעים שיש לנו עסק עם מוג לב עלוב נפש שמסתתר מאחורי "חברות".
28 בינואר 2004 at 23:46
אני בהחלט בעד היתרון הצבאי שיש לנו, אין לי בעיה עם הדחליל הקרוי "הכור בדימונה" וממש לא איכפת לי שמובארק לא יפתח איתנו במלחמה רק כי הוא לא רוצה פצצת אטום על קהיר ולא בגלל שהוא חובב ציון. מספיק לי. אני במזרח התיכון, לא משנה מה יהיה – סביבי יהיו המון ערבים. אז כדאי שאני אחיה איתם בשלום, גם אם בלילה הם מפנטזים על לזרוק אותי לים וחושבים שפלסטין במקום ישראל היה יכול להיות ממש סבבה. זו המציאות וכדאי לעשות אותה להכי נוחה מבחינתנו (ושלום בכל הגבולות זו מציאות נוחה ורצויה למדינת ישראל, גם אם מאחורי הגבולות יש אנשים שגולדה מאיר היתה אומרת שהם לא נחמדים).
29 בינואר 2004 at 0:19
נדרשים לזה שניים. אתה רוצה שלום. הם רוצים להוציא לך את האפנדיציט. למזלנו הם לא יכולים, נכון לעכשיו, אז הם עושים "שלום קר". אבל כל עוד הם לא ויתרו על החלומות המתוקים האלה ולא הצמיחו מקרבם כמה רחביה ברמנים עם מוסר כליות (טוב, אולי לא ברמנים. עדיף אנשים עם אינטליגנציה כלשהי), אז לא מתחשק לנו להסתחבק איתם או להתאבל אם הם שוחטים אחד את השני.
29 בינואר 2004 at 1:23
בחיים, חוץ מלהמציא דברים על אחד שמשתמש ככינוי בשמו של טמבל ספרותי ועוד קורא לי מוג לב. אני לפחות עומד מאחורי המלים שלי בשמי האמיתי. לא ייאמן כמה טרולים טיפשים יש בעולם.
יש לי את האימייל, וכשמישהו יותר משמעותי מהתחת העייף והאווילי שלך ישכנע אותי שאני צריך להראות לו אותו, אני אעשה זאת. יכול כמובן להיות שאותה בחורה לא סיפרה לי את האמת, אבל אני מאד, מאד מפקפק בכך.
29 בינואר 2004 at 2:25
תראה כפרה, לאף אחד לא ממש ברור מה יש לך לעשות בחיים. חוץ מלעשן, אולי. אבל כל החרטוטים שלך לא ישנו את העובדה שהתגלית כשפן פחדן וחסר חוט שדרה. ז"א זה מאד מרשים, הנפנוף הנמרץ באשכים הגדולים שלך והנביחות "אני עומד מאחורי המילים שלי בשמי האמיתי", אבל זה היה הרבה יותר מרשים אם המילים שלך היו יותר מהשמצות אנונימיות ללא שמץ של הוכחה…
נו שוין. נתקלנו כבר בהרבה אידיוטים, (מיעוטם אפילו אידיוטים יותר גדולים ממך), וגם בכמה וכמה שרמוטות אנונימיות (שכועסות עלינו עד היום בגלל שהערנו להן שיש להן IQ דו סיפרתי, או בגלל שאנחנו יודעים שהן זכו במשרה שלהן רק כי הזדיינו עם הבוס, או בגלל סיבות אחרות), ושרדנו.
29 בינואר 2004 at 4:40
זה שאתה לא כותב שום דבר על הקוקוס באיווה, על הפריימריז בניו המפשיר, על התוצאות הדי עלובות שהגנרל קלארק שזכה לתמיכתך הגיע אליהן, איזשהו ניתוח של הזירה במפלגה הדמוקרטית, שום אמירה בקשר למועמד ההזוי קוזוניץ' שתומך בלגילזציה של מריחואנה, על הקשר בין המועמד שייבחר לבין המדיניות במזרח התיכון או בכלל משהו, זרזיף אקטואליה על הנושא עליו כתבת כה רבות בעבר.
29 בינואר 2004 at 18:18
לכתוב על זה
http://news.walla.co.il/?w=/93
🙂
אבל גם על זה אכתוב כאן בקרוב.
Comments are closed.
27 בינואר 2004 at 17:17
שאתה חושב שהוא אחראי לסברה ושתילה.
יתרה מזאת, הטבח בכלל, ושאלת האחריות בפרט, לא מזיזים לנו אפילו את השערות על האשך השמאלי. ערבים, למרבה הצער, הם טיפוסים די רצחניים. לפעמים ערבים מוסלמים טובחים ערבים נוצרים, בהזדמנות אחרת ערבים נוצרים שוחטים ערבים מוסלמים. שיעים מסרסים סונים, סונים מרטשים שיעים. ומידי פעם גם הדרוזים מצטרפים לחגיגה. זו דרכו של העולם (הערבי).
אז למרות שישנם טיפוסים שלא אכפת הם לחיות בקרב רוב ערבי, גיל רימון למשל, כל מה שמעניין אותנו הוא דווקא להתרחק מהם, ומצידנו הם יכולים לטבוח זה בזה כל שני וחמישי. אנחנו נשב לנו ביציע, נשמור על ניטרליות ונאחל לשני הצדדים טבח מוצלח ויום ירוק.