בקטנה (וגם שינוי טקטיקה קטן)
Posted 21 בפברואר 2004
on:טוף, עושה רושם שאין לי זמן לרשימות גדולות, אז אנחנו ננסה שיטה אחרת: כל פעם שיהיה לי מה להגיד על נושא מסוים, אני פשוט אשים רשימה קצרה על אותו נושא. כמובן שעדיין יהיו הזדמנויות שיהיו לי יותר מנושא אחד לדבר עליהם, אבל אולי הגישה הזו תעזור לנו להציב לעתים קרובות יותר.
והפעם: השמועות אומרות שניידר מתכוון לרוץ שוב. צר לי להטיל דופי כזה באדם שבאמת עשה גדולות ונצורות נגד ברוני הממון, אבל נראה לי שאין מנוס מלבדוק אם אנשי בוש לא משפיעים עליו – בין אם ישירות, בשוחד, ובין אם בעקיפין, במניפולציות כלשהן. לא ייתכן ששלוש השנים האחרונות לא שכנעו אותו שיש הבדל מהותי בין ממשל של בוש לכל ממשל דמוקרטי שיכול לקום. כלומר, ייתכן – האגו האנושי הרי מסוגל לגבור על כל עובדה וראיה, אבל איכשהו….לא יודע. מה שאני מנסה להגיד פה בעצם זה שאין חדשות טובות יותר לקארל רוב, יועצו הפוליטי של בוש, מאשר שניידר ירוץ. בפעם שעברה, ניידר נתן לבוש את הבחירות על מגש של כסף. לא נותר אלא לקוות שהפעם הבוחרים חכמים יותר, ושאפילו הדיניאקים יבינו שאסור בזמנים כאלה להשתעשע בעמידה על קוצו של פרינציפ.
זה מה שיש לי לומר לעת עתה. שיהיה לכם יום ירוק.
נ.ב. עם האנשים הטובים שנרשמו לרשימת התפוצה שלי, הסליחה. אני לא כותב מהבית כרגע ולכן כתובותיכם לא בהישג עכברי. לא שכחתיכם 🙂
1 Response to "בקטנה (וגם שינוי טקטיקה קטן)"
Comments are closed.
21 בפברואר 2004 at 6:10
הדינאקים הם בין הדמוקרטים היותר חכמים, גם היום שדין פרש מן המועמדות הוא עדיין החזיק במספר הנציגים השני בגודלו וזה לפני שהוא הגיע למדינות הגדולות והליברליות – ניו יורק וקליפורניה. אני באופן אישי חושב שהוא עשה טעות גדולה שהוא לא חיכה עד סופר טיוזדיי, שם היה יכול להיות מהפך לדעתי.
מה גם שאל תשכח שיש שני מועמדים קיקיוניים שמגרדים לו מספר קולות שהיו יכולים להיות קריטים עבורו כמו בדלוואר, שהם הוא היה יכול לזכות בלי בעיה עם קוזניץ' המטורלל ושארפטון הכושי לא היו רצים מולו כשהם מצהירים שהם ירוצו לא משנה מה התוצאות שלהם יהיו ומביכים את המפלגה הדמוקרטית בדיבייט כשהם לא יודעים מה זה הפדרל ריזרב. חבירה שלהם לדין כמו שעשתה הסאנטורית השחורה הראשונה קרול משהו, הייתה יכולה לחזק אותו כמועמד המיעוטים והליברלים ולתת למומנטום שלו פוש רציני.
בוא לא נשכח שמדובר במועמד שגייס הכי הרבה כסף בהיסטוריה של המפלגה, יותר מביל קלינטון האולטרה פופולרי. אני עדיין מאמין שללא ההתפרצות המיותרת שלו באיווה והמטעמים שהתקשורת עשתה מזה וגם המתחרים, הוא היה המועמד המוביל היום.
ובל נשכח גם שאת רוב העמדות והסגנון שלו – שאר המועמדים אימצו. בכל הנוגע לעבודות, ביטוח בריאות, הכרזת מלחמה ברפובליקאים ובבוש, סיביל יוניין, לשלוח את קלינטון למזה"ת, תקציבים, הפאטריוט אקט וגם בנוגע למלחמה בעיראק אדוארדס וקרי מנסים עכשיו להיראות אנטי-וור….
אפשר להגיד כי הרעיונות ניצחו אבל המועמד לא.
וחבל, כי לדעתי רק האישיות והכריזמה של דין הם אלה שיכולים ליישם את הרעיונות הללו בתפקיד.
כולי תקווה שהוא לא יעלם מן המפה הפוליטית, שקרי ימנה אותו לתפקיד כלשהו אחרי בחירתו, או שהוא יממש את הבטחתו ויקים את התנועה הכלל-אמריקאית לשינוי פני החברה האמריקאית, בתקווה שזה יכלול את מדיניות החוץ שלה.
ככה – שאל תחשוב שהם ילכו להצביע לירקרק הזה ניידר