אין יותר מסיכות באיראן
Posted on: 1 במרץ 2004
- In: מעורב
- 29 Comments
זה מצחיק איך התקשורת קופצת למסקנות. לא משנה מה הנושא, חייבת לבוא פסיקה נחרצת, שכולם חוזרים אחריה כתוכי. אף אחד לא רוצה אפילו להתווכח על הנושאים, כי אפילו בשביל להבחין בין תקפותם של שני סאונד-בייטים צריך לחשוב קצת, ואפילו להשתמש ביותר ממשפט אחד.
והדוגמא האקטואלית: כולם נורא נורא בטוחים שמה שקרה עם הבחירות באיראן מצביע על בואה של תקופת חושך חדשה שם. למעשה, רוב הסיכויים הם שזו התחלת השקיעה של העריצות החומייניסטית. עכשיו הקלפים על השולחן. עכשיו אין העמדת פנים של רפורמות, ושל נשיא רפורמטור צעצוע. הוסרו המסיכות. השעון צלצל חצות.
רוצים חופש, איראנים יקרים? תצטרכו לקחת אותו. המנאייק הצדקנים והמבחילים עם הזקנים והגלימות לא ייתנו לכם אותו בחינם. אני נותן שנה, גג, לפני פריצתן של מהומות רציניות בטהרן. אני, אגב, סבור שכבר בסיבוב הקודם של הפגנות הסטודנטים אפשר היה להרעיד קצת את אמות הספים של ממשלת האייתוללות עם קצת יותר השקעה. 2,000-3,000 כוחות מיוחדים, מפוזרים בקבוצות של שלושה וחמישה, היו מונעים מהבריונים של הממשלה להשתיק את הסטודנטים ברחובות. אולי לא עשו את זה כי אין בזה מספיק הלם ואימה. נראה אם בסיבוב הבא יהיה יותר שכל.
ובעניין אחר
קלייר שורט לכלכה אותה, ובגדול. קלייר שורט היתה שרה בממשלת הלייבור של טוני בלייר, עד שהחליטה לפרוש במחאה על המלחמה בעיראק. עד כאן, שיגעון המוסיקה. עקרונות, יושרה – חגיגה. אבל לקום ולהלשין שהממשלה שלך ריגלה אחרי מזכ"ל האו"ם זה פשוט לא לעניין. מילא אם היית מתפטרת על זה בזמנו – אבל לא עשית את זה. זה לא הפריע לך עד כדי כך. והרי רק אידיוט או ילד יאמינו שהגילוי המרעיש של שורט באמת ימנע מדבר כזה לקרות שוב. אז מה הטעם? במעשה שלה הבהירה שורט שלא תהסס להביך את המדינה שלה כדי להביך יריב פוליטי. בוז.
באותו עניין
שיזדיין מרדכי ואנונו. מעולם לא היתה לי הרבה סימפטיה לאלה שיבבו על מר גורלו. האיש בגד באמון שניתן בו, בנושא הרגיש מכל, ואף מדינה בעולם, נאורה ככל שתהיה, לא יכולה להסכין עם זאת. וזה בכלל, בכלל לא רלוונטי אם מדיניות העמימות הגרעינית נכונה או לא. עכשיו שהוא עומד לצאת מהכלא, ומקשקש קצת דרך אחיו המסכן, מובהר לחלוטין שכל הרחמים על ואנונו היו מיותרים. הוא עשה את מה שעשה לא מתוך דאגה למדינת ישראל, אלא מתוך איבה כלפיה, או למצער אדישות. זו כמובן זכותו, אבל זו זכותי להתגונן מפני הניהיליזם הזה. מרקוס קלינגברג היה ראוי למידה כלשהי של חמלה. ואנונו? שיגיד תודה שהוא יוצא בכלל, ושיפסיק לבכות שלא נותנים לו לצאת מהארץ.
29 Responses to "אין יותר מסיכות באיראן"
אני לא בטוח לגבי לוחות הזמנים שהצבת, אבל מכמה שיחות שהיו לי לאחרונה עם איראנים, ניתן היה להבין שבאיראן יש התמרמרות הולכת וגוברת מהשילטון ומהמבנה החברתי (דבר שהעיתונים כמעט ואינם עוסקים בו). בנוסף לכך, יש גם מודעות לקיומו של המונח "חופש". זאת בניגוד לעיראק של סדאם, שם נראה שהאזרחים לא מודעים לכך שקיים סוג משטר אחר פרט לדיקטטורה דורסנית ואלימה.
1 במרץ 2004 at 5:52
אותי או את כתיבתי. אני מציע שתעיין קצת בארכיב לפני שאתה קופץ למסקנה שאתה מדבר עם איזה מיליטריסט סוגד לאוטוריטות.
אני שמאלני, ואני גאה בזה. אני אדם שרוצה בטובתה של מדינת ישראל, שמאמין שיש לה זכות קיום ושהיא יכולה להיות מקום מגניב לחיות בו, ושצריך לפעול כדי שזה יקרה.
אל תעליב אותי בכריכת שמו של ואנונו במושג "שמאל". שמאל אין פירושו חוסר נאמנות בסיסי. אין פירושו החלטה שבלאו הכי המדינה תתמוטט אז למה לא להסגיר את סודותיה ברבים. אין פירושו להעדיף אינסטינקטיבית את הנראטיב והכאב של הצד השני. שמאל, בניגוד למה שחושבים הרבה אנשים, אין פירושו בגידה.
בהחלט יש להיות קשובים לזכויות, אבל הרעיון שניתן לקיים מדינה, לא כל שכן מדינה שגם אם היתה עושה הכל נכון עדיין היו לה אויבים, מבלי להעניש בחומרה על בגידה בביטחון – זה רעיון ילדותי. בוודאי שזכותו של מר ואנונו להחזיק בדעותיו. רק חבל שהוא החליט לרכוש לעצמו ידע שיכול לסכן את ביטחוני. אחרת הוא ודעותיו לא היו מעניינים אותי כקליפת השום.
האמת שגם אני לא כ"כ ירדתי לסוף דעתך, רחביה. לא הבנתי את הטון המשתלח, התוקפני והנמוך-כאילו של כל הרשימה הזו. לדעתי ליאור ניסה להביא את הקו הזה עד אבסורדום, ולא הבנתי את התגובה שלך כלפיו. התוכל להבהיר את עצמך?
1 במרץ 2004 at 10:07
וענונו לא פעל מתוך איבה למדינת ישראל או לתושביה. הוא התנגד למדיניות והלך רחוק עם זה. מדינת ישראל ראתה בפעולתו מעשה של בגידה. הוא לא. חשוב לדעת וזכור את זה.
לא שזה משנה לאופן שבו מפעילים טקסטיקות של "דמוקרטיה מתגוננת".
1 במרץ 2004 at 10:38
>>> כולם נורא נורא בטוחים שמה שקרה עם הבחירות באיראן מצביע על בואה של תקופת חושך חדשה שם.
מי למשל? לא נתקלתי בפרשנים שאומרים כך. מה ילד יום אין לדעת, אבל הגישה שלך בהחלט סבירה. במצב הדמוקרטי-למחצה שהיה שם קודם היו יתרונות עבור השלטון: אנשים מטבעם סולדים ממהפכות. בצדק. אם נותנים לחלקם תקווה לשינוי מדורג, ולאחרים נותנים כתובת לכעסים שלהם על המצב – שהיא הממשלה הרפורמיסטית, מפחיתים את הסיכוי למהומות.
מצד שני, חתאמי יכול היה להתפתח לכדי גורבצ'וב או אפילו קרנסקי איראני – אדם שצומח מן המערכת ומביא לשינוי מהותי בדרך פוליטית חוקתית, עם מינימום ראשים ערופים. (וגם כורה את קברו הפוליטי אם לא הפיזי על הדרך. מנהיגים כאלה הם לעולם מנהיגי ביניים). כעת נראה שכיוון התפתחות אפשרי זה אינו סביר.
1 במרץ 2004 at 11:19
בלי קשר לשאלה אם צריך לחשוף את סודות האטום הישראלים, ואם אתה או אני או הוא היינו עושים כמעשהו.
באותה כתבה במוסף של ידיעות, נמסר שהוא שלח לאחיו מכתב, לפני המעשה, ובו הודיע: "אני הולך לדפוק את המשפחה קשות".
יש בעניין הזה של "ישראל ממילא הולכת להסתיים" ומוסיף על זה מה שהוא ידע שהולך לקרות למשפחתו, איזו ידיעה שואנונו היה מוכן להשתין בקשת על כל מי שחי כאן.
בשביל אמונתו הפרטית, ולא ממש אכפת לו מאיתנו.
אבל, האם זה לא מזכיר לכם איזה מישהו אחר?
איזה מישהו שהרבה אנשים חושבים מחבקים אותו, ולא יעלה אצלם על הדעת לקרוא לו בוגד, ולעצור אותו מלנסוע את נסיעותיו הרבות לחו"ל?
מישהו אחר שבשל האידיאולוגיה החברתית שלו, מוכן להשתין על כל המירקם החברתי או מה שעוד קיים כאן?
מישהו שלא מזמן ראו בו האליטות סכנה למדינה, עכשיו כבר לא?
ואולי גם ואנונו וגם המישהו האחר ההוא, הם בסך הכל סייסמוגרפים להתפרקות המתרחשת כבר זמן רב?
1 במרץ 2004 at 12:13
לסוף דעתך, כמובן.
ושוב לא יורדים לה
האסימונים.
מסכנה הגב' לטוביצקי. ברמן, אגדה בפני עצמו, מעז לכתוב משהו שסוטה מהקו המרקסיסטי עליו התחנכה טלילה שלנו בבית אבא זצ"ל, וכבר אין ירידות. מזל שיש את עמאד.
1 במרץ 2004 at 14:14
אפשר לתהות לגבי המניעים והכוונות של וענונו בזמן שעשה מה שעשה, אבל היום הוא אומר באופן ברור שמדינת ישראל אינה ראויה להתקיים מבחינתו, ושהוא גם מתכוון להחיש את קיצה. (מאוד יתכן שהישיבה הארוכה בכלא, על לא עוול לשיטתו, הקצינה את דעותיו. אבל זה לא הענין.)
ידידי השמאליים – בניגוד למה שאולי שמעתם, זה שאתם מצביעים מרצ או חדש לא משייך אתכם למחנה אויבי מדינת ישראל. אין חובה, אם כך, לתמוך אוטומטית באף אחד מהם.
חוצמזה, זאת לא הפעם הראשונה שאני מתרשם שרחביה הוא אחד הכותבים היחידים כאן שבאמת טורח לחשוב במו-מוחו כשהוא מגבש לו דעה בענייני דיומא. כבוד.
1 במרץ 2004 at 14:28
מוזר בעיני הענין הזה עם הכוחות המיוחדים באירן. אחרי כל מה שכתבת על עירק, עכשיו אני מבין שחילוקי הדעות שלך עם ראמספלד הם טקטיים בעצם? שלושה, חמישה בחוליה – ומה לדעתך הציוד שהם שצריכים לשאת? לסחוב פק"ל מים או מספיק מימיות, המ"מ?
לדעתי ענין של זמן עד למהפכה החילונית באירן. מדובר באחד העמים הכי מתקדמים באיזור, אין מה להשוות עם שכנינו האחרים. (שים לב, רחביה, איך אני משאיר כאן חלון למגיבים: "איך אתה מרשה לעצמך לחלק ציונים, כשעמנו הנפשע אחראי לגדר/שרון/ביבי/התנחלויות?!?" – כך עושים זאת נכון.)
1 במרץ 2004 at 15:34
תודה על ההזמנה לבקר בארכיב. אין צורך, אני קורא בעניין את דפיך כבר זמן מה. הגנת ה"אני שמאלני" (שבדרך כלל משולבת עם פסוקית ההשלמה "הצבעתי לברק, מה") מעט מרגיזה כשהיא באה להסביר מדוע התקפה על זכויות האדם היא לגיטימית.
וענונו ריצה את עונשו. 18 שנות מאסר, בלי הפחתת שליש, מהן 11 בבידוד. הרושם הוא (כפי שנאמר לא אחת) כי הרעיונות התמוהים (מעצר מינהלי, שלילת דרכון, קו טלפון, דמי כיס וכו') נועדו להמשיך את הענשתו בשם "הגאווה הלאומית" הפצועה. אין צורך להיות איש שמאל כדי להתנגד לכך. לא מרחמים, כפי שאתה מציע, אלא דווקא מתוך שמירה על שלטון החוק, מתוך הכרה כי לאחר ריצוי העונש אדם שב לביתו.
אתה, רחביה, אומר כי אתה "קשוב לזכויות", וזה נחמד. אבל ה"עונש על בגידה בבטחון" כבר רוצה. מכאן והלאה מדובר בנקמנות; אם ירצה וענונו למסור פרטים נוספים – תימצא לו ודאי הדרך. "קשב לזכויות" אינו מספיק. צריך, כידוע, ליצוק בהן תוכן בעיקר כאשר הן נשללות מיחיד או קבוצה שאינם פופולארים. אחרת לא יוותר לך להקשיב אלא לדממה.
ולסוף, אצטרף לקריאתו של lior: ליאור אינו lior.
1 במרץ 2004 at 16:19
לטלי: הסגנון הכאילו נמוך נובע מכך שכתבתי את הרשימה באופן מהיר, ומכך שכך באמת אני מרגיש. צר לי אם זה לא מוצא חן בעינייך.
לליאור: אני לא מסכים אתך שאם ירצה ואנונו, הוא בהכרח ימצא איך להעביר את המידע שלו. לאנשי המלמ"ב טובים במה שהם עושים. אני בכלל לא יודע אם יש לו עדיין מידע רלוונטי. אם אין לו, אני בעד לתת לו לעזוב את הארץ. אבל אם יש לו, אז אי אפשר להגיד "טוב, הוא שילם את עונשו ועכשיו נעזוב אותו", מכיוון שהוא ממשיך להוות סכנה.
***זו בכלל לא שאלה של פופולריות***. אני לא ממליץ לשלול מואנונו זכויות בגלל שהוא מרגיז אותי. בגלל זה הדגשתי את המקרה של קלינגברג. בקלינגברג התעללו לדעתי סתם מתוך נקמנות, ולא ראיתי בזה טעם. אצל ואנונו המצב שונה לחלוטין.
להיסטוריון – אין לי מושג על מי אתה מדבר. פרס? ביילין? לא מסתדרת לי ההשוואה. האר נא את עיניי הסומות.
לבבון: לא, חילוקי הדעות ביני לבין ראמספלד הם לא טקטיים בלבד. יש הבדל גדול בין לשלוח קבוצה קטנה של יחידות עילית שיעזרו טיפה לכוחות הדמוקרטיה המקומיים, בשקט, בלי שבהכרח אפשר יהיה לשייך את זה אליך (בעיקר אם אתה משתמש בגולים איראנים שאימנת, נגיד), לבין לכבוש מדינה תוך השתנה על העולם בקשת.
לגבי איזה פק"ל צריכים הכוחות האלה לשאת – אני לא מומחה ללוחמת גרילה, ואין לי מושג לגבי הגאדג'טים שקיימים היום, אבל לא יותר מדי. כל מה שאני אומר זה שהתנועה של הסטודנטים שהיתה לפני כשנה התמוססה (עד כמה שאני מצליח לראות) בגלל בריונות רחוב. הממשלה פשוט שלחה בריונים שירביצו למפגינים, ובכך נפטרה מהבעיה ברמה של קטטות רחוב ובלי ללכלך את ידיה שלה. אם היו שולחים קצת כוחות כמו שאמרתי, פתאום הבריונים של הממשלה היו מקבלים בראש בקטטות האלה, הרפורמיסטים היו ממשיכים לשלוט ברחוב וזה היה מכריח את הממשלה לנקוט בצעד יותר תוקפני ומסלים. אם לא נראה לך הגיוני, אשמח אם תסביר למה.
לחנן כהן – קראת את הראיונות עם אחיו? את ההצהרות שלו? מה שחשוב הוא שהיום הוא מצהיר על עצמו כאנטי ישראלי שלא אכפת לו "שהמדינה הזאת תיגמר כבר". אילולי היה ברשותו מידע רגיש, היתה לו הזכות לדעה כזו בלי שאף אחד יוכל לצייץ. להוותו, הוא רכש במהלך חייו (ולא בטעות) מידע שאדם בעל דעות כשלו בהחלט עשוי לעשות בו שימוש לרעה.
חוץ מזה, האם אתה טוען שהוא הלך למסור את סודות הגרעין **לטובתה** של ישראל? לא. הוא עשה את זה מתוך תחושת "צדק" שעולה כביכול על טובתה של ישראל. אני מצטער, אבל להגיד "אני אמעל באמון שניתן בידי, בלי קשר לטובת נותני האמון", זו בגידה.
ולסיום, ל-dh: בכל הסיקורים על הבחירות באיראן היו ביטויים של "זהו, נגמרה הרפורמה, איראן חוזרת להישלט על ידי השמרנים, וכו' וכו'…" ובשום מקום לא נכתב איך דווקא אירועי הבחירות והפסילות יחישו את סוף שלטון האייתוללות.
אני מקווה שלא שכחתי אף אחד.
1 במרץ 2004 at 16:56
זה לא נראה לכם קצת מוזר שהמגינים על וענונו הם מיני מתנחילם ומתנחלים בפוטנציה, בעת שאלו היוצאים נגו הם שמלאנים מוצהרים? לא הייתם מצפים שזה יהיה בדיוק להפך? וזה שזה כך- מה זה מעיד על השמאל ועל הימין?
1 במרץ 2004 at 18:52
תוכלי להצביע על ימני כלשהו שיצא להגנת וענונו?
רחביה, בקשר לכוחות המיוחדים באירן פשוט נראה היה לי משעשע שהויכוח עם ראמספלד וצ'ייני עבר לפסים מקצועיים, ברמת הרכב החוליות. בכל מקרה, אנא קבל בהומור. אני בהחלט אשמח אם יעזרו לרפורמיסטים (אולי בכלל כל זה קורה ממש עכשיו, ואנחנו פשוט לא יודעים?)
1 במרץ 2004 at 19:03
לא עקבתי אחרי כל כלי התקשורת, אלא "הארץ" ו"ווינט" בעיקר. מאמרי פרשנות נתנו תמונה מלאה על המתרחש, ואילו כתבות על הבחירות היו עובדתיות. " ובשום מקום לא נכתב איך דווקא אירועי הבחירות והפסילות יחישו את סוף שלטון האייתוללות" זו עדיין תחזית, לא עובדה. אין מקומה בסיקור על מה שקרה בבחירות – שבהן הוכו הרפורמיסטים. בווינט (וכמובן בהארץ) הובהר היטב שגם קודם לא היתה איראן דמוקרטיה אמיתית.
האבחנה הזו, בין דיווח על שאירע לבין פרשנות ותחזית, חשובה בעיני. טשטושה בתקופה האחרונה מזיק. זאת אע"פ שכידוע כל דיווח מכיל בתוכו גם פרשנות וכו' וכו'.
הרעיון לשלוח אמריקאים או אירנים גולים על תקן סוכנים אמריקאים להתערב במהומות, נושא סיכון עצום, מעבר לבעיה הרגילה של תפיסת סוכנים: אילו עלו האיראנים על העניין היה העם מתאחד מייד נגד האויב החיצוני כנהוג בנסיבות כאלה. שירותי הביטחון האיראנים מתוחכמים מספיק בשביל לזהות את מוקדי המהומה. צריך די הרבה סוכנים בשביל להגן על הסטודנטים מפני אלימות המשטרה האיראנית.
כמו כן יש להזכיר שלא ניתן לחזות מראש היכן, מתי ובאיזה היקף יתפרצו מהומות כאלה, ותחזית זו נדרשת לצורך החדרת הסוכנים האנטי-בריוניים.
2 במרץ 2004 at 8:40
רחביה, העניין הוא לא איזו 'אנינות-טעם' בנוגע ל'סגנון נמוך', אלא תמיהה כנה על המפלס הגבוה של התוקפנות שבא לידי ביטוי בכל אחד מהאייטמים ברשימה הזו. לא ברור לי למה אותנטיות של אמירה וחירות מחשבתית צריכות להתבטא דווקא בצורה כ"כ אלימה, שזוכה ולא בכדי להזדהותם של אלה המצדדים בלאו-הכי במדיניות תוקפנית כמעט בכל חזית ונושא, בלי קשר לרלוונטיות וליעילות.
לגבי הנושאים עצמם, קטונתי, אבל הנה, למשל, מה שכותבת יעל לוטן ב'גדה השמאלית' על ואנונו:
באפריל שנה זו אמור מרדכי ואנונו להשתחרר מכלא אשקלון, וכבר רועדות אמות הסיפים. תוכנית טלוויזיה בעניין הוכתרה בשם "פצצת ואנונו", לא פחות ולא יותר. גורמים שונים מפריחים רעיונות מה עוד אפשר לעשות לאיש הזה: להחזיק אותו במעצר מנהלי ללא משפט וללא הגבלת זמן כמו שעושים לערבים; לגזור עליו מאסר בית עם שמירה צמודה; לאסור עליו לדבר עם התקשורת; למנוע ממנו לצאת מן הארץ…
אילו הייתי יכולה, הייתי מציירת עכשיו קריקטורה כזאת: חתול שעל הקולר שלו כתוב "יחיאל חורב" (ראש המלמ"ב) נועץ ציפורניים בעכבר שכתוב עליו "ואנונו" ונושף בזעם: "מה זאת אומרת להניח לו? הוא עוד מאיים עלי!".
האמת היא שואנונו לא איים על ביטחונה של מדינת ישראל בשום שלב של חייו. לא כאשר מסר לסאנדיי טיימס את הצילומים ודיבר עם מדעני הגרעין שהוזמנו לתחקר אותו, לא בשנים הארוכות (אחת עשרה וחצי שנה!) בהן ישב בתאו בבידוד מוחלט, לא בשש השנים האחרונות בהן הותר לו להסתובב בחצר הכלא. כאשר ייצא לחופשי, גם אם יופיע בפני קהלים גדולים בעולם, או יתראיין בתקשורת, או ידבר עם מי שידבר, לא ייפגע ביטחונה של המדינה הזאת, על חילותיה השונים ואמצעי הלחימה שלה, מן הנשק האסטרטגי ועד אחרון הקליעים המצופים פלסטיק.
תנו את דעתכם על העובדה הבאה: מדיניות העמימות הישראלית בכל הנוגע לנשק הגרעיני קיימת מאז הקמת הקמ"ג בשנות השישים, דרך גילויי ואנונו בשנת 86' ועד עצם היום הזה. שום דבר לא הפריע לה. לא הפרסומים השונים בעולם בשנות השבעים, לא הידיעה על הפיצוץ הגרעיני באוקיאנוס ההודי (בשיתוף עם דרום אפריקה), לא גילוייו של ואנונו, לא הספרים הרבים שנכתבו על הפרשה, לא הרמזים העבים שרמזו במהלך השנים בתקשורת אישים ישראלים רבים, כולל הנשיא קציר ושמעון פרס… כי האמת היא שמדיניות העמימות היא הצגת תיאטרון בלבד, כפי שגם אמר בעצם שבתאי שביט באותה תוכנית טלוויזיה. זוהי מחווה התחשבות בארה"ב, שם קיים חוק (הידוע בשם תיקון סיימינגטון-ואניק) המחייב להטיל סנקציות על מדינה המפתחת נשק גרעיני על דעת עצמה. לארצות הברית נוח מאוד שיש לבת בריתה במזרח התיכון מאגר נשק אסטרטגי, אבל מסיבות פנימיות שלה היא אינה מעוניינת שהדבר ייאמר במפורש. והרי לכם עמימות! (זאת גם הסיבה שממשלת ארה"ב מעולם לא הגיבה על פרשת ואנונו והתקשורת המרכזית האמריקאית התעלמה מגילוייו של ואנונו, מחטיפתו, ממשפטו וכל השאר).
ממה נובעת הנקמנות הארסית הזאת כלפי מרדכי ואנונו, נקמנות שלא הופגנה כלפי אנשים הרבה יותר מסוכנים, כולל מרגלים אמיתיים? על כך אין תשובה ברורה. יתכן שהעובדה ששמו ואנונו ולא נגיד, רבינוביץ', תורמת לכך; יתכן שהעובדה שהתנצר עוררה נוגדנים שיבטיים חזקים; ואולי הסיבה נעוצה בפחדים ההיסטריים שממשלותינו מטפחות באוכלוסייה הישראלית מאז ומעולם. גוואלד, יהודים, עומדים עלינו להשמידנו! כאילו המדינה החזקה הזאת שהביסה שוב ושוב את כל אויביה אינה אלא עיירה יהודית קטנה מוקפת קוזאקים אלימים. ואז בא הבחור הזה ואומר, רגע אחד, ישראל היא לא גטו באירופה של מלחמת העולם השנייה, אלא מעצמה גרעינית. וזה מקלקל למישהו את העיגולים.
בבוא היום לשחרור מרדכי ואנונו, מועמד קבוע לפרס נובל לשלום, חתן פרס הנובל האלטרנטיבי ועוד כמה וכמה פרסי שלום ברחבי העולם, בעל דוקטורט כבוד מאוניברסיטה סקנדינבית נכבדה – אני מקווה שישראלים רבים יצאו לרחובות עם שלטים האומרים: "ברוך צאתך לחירות, מרדכי ואנונו, לוחם שלום!". ועוד נדווח על כך בבוא העת.
2 במרץ 2004 at 10:58
גם אנחנו נצטרף לרבבות הישראלים שיצאו לרחובות ויניפו את השלט "ברוך צאתך לחירות, מרדכי ואנונו, לוחם שלום. שמרנו לך את המקום של גיל נעמתי בהפגנה הבאה".
ואגב, כדאי שתיידעי את חברתך הכבודה לרעיון, יעל לוטן, בעלת האינטליגנציה המכובדת, שאמנם כבודה של אוניברסיטת טרומסו המכובדת, שהעניקה למוטי שלנו תואר דוקטור של כבוד, במקומו מונח, אבל זו אוניברסיטה שלומדים בה בעיקר איֵלֵי הצפון, ו/או אלה שרוצים להתמחות במדעי הדַיִג ב-Norwegian College of Fishery Science
2 במרץ 2004 at 12:23
המתח קשה מנשוא!
המרקם החברתי.. אולי אתה מתכוון לעמיר פרץ? לא, הוא לא נוסע הרבה בעולם… סילבן שלום? טומי לפיד? אממ, אולי… אברום בורג? בעצם לא, האליטות תמיד חיבבו אותו דוקא.. שרון? לא, אותו הן עדיין די מתעבות…
מי זה יכול להיות? אלף שדים, איני יכול להרדם כבר יומיים! הסטוריון, חובתך האזרחית לגלות לנו מיד מיהו אותו סוכן של כוחות האופל (או שמא של הסי.אי.איי?) החי בינינו, משתין על כולנו בקשת (ואני חשבתי שהחורף היה סתם גשום במיוחד השנה) ועוד זוכה לחיבוק האליטות, כאילו היה איזה בוגר סיירת מטכ"ל, או לחילופין אמ.איי.טי?
דבר, תן שמות ונטפל בו – כראוי לסוכני אויב!
2 במרץ 2004 at 18:00
התקשורת כולה אומרת שהשמרנים ניצחו. אני אומר ההיפך. בזה שאתה אומר שלא ראית בשום מקום שהבחירות יחישו את נפילת השמרנים, אתה בעצם מאשר את דבריי 🙂
טלי – אני נורא מצטער. גם שמאלני דעתן כמוני לא מקבל שאפשר להסתובב ולספר את הסודות הגרעיניים של מדינה בלי לפגוע בביטחונה. מי שלא מכבד את הזכות של ישראל לסודיות בתחום, שלא יילך לעבוד בקמ"ג.
וספרי לי בבקשה: למי הועיל מר ואנונו? חוץ מלהפר ביודעין סודיות שלה התחייב, מה הוא השיג? את חייו של מי הוא הציל? את ביטחונו של מי הוא שיפר? איזה עוול הוא מנע? נאדה.
2 במרץ 2004 at 20:55
שני דברים מציקים לי ב"הייפ וענונו" הנוכחי:
1. הטענה שהוא עוד מחזיק במידע בעל ערך. אם זה שקר (מה שכנראה נכון), זה רע בפני עצמו, אבל זה עוד יותר נורא אם זו אמת. הכלל הראשון, או לפחות זה שצריך להיות ראשון, ברשימת הצעדים שיש לבצע אחרי דליפת מידע, זה לדאוג שהוא לא יהיה אקטואלי. אם במשך שמונה־עשרה שנה כל תגובת הנגד שנלקחה היא חטיפת וענונו וגירוד בביצים, יש כמה ראשים שהיו צריכים מזמן להתגלגל באבק.
2. וכמובן, שלילת הזכויות. במדינה דמוקרטית לא מענישים כך סתם. וענונו נשפט, נגזר עליו עונש שהוא מסיים לרצות, ובזה נגמר. וחובה לו (ולנו) להתרעם על כל עינוי דין נוסף, שאחרת נגמור כמו הכומר מרטין נימולר.
3 במרץ 2004 at 2:51
זה הסעיף הראשון. אם כי עדיין ייתכן שהוא יודע דברים שפשוט אינם בני שינוי – מאפיינים מהותיים ומבניים של הקמ"ג. אני לא מבין בזה, פשוט עולה בדעתי שהדבר ייתכן.
מבחינתי, עצם העובדה שהוא נשפט לתקופה קצובה מהווה חסד כלפיו. העבירה שלו ראויה למאסר עולם (כמשמעו, לא הנוסחאות האלה ש"עולם=25 שנה"). זה שהוא נשפט לתקופה קצובה זו כבר התחשבות בו. אם יש סיבות ביטחוניות לסייג את ההתחשבות הזו, אני יכול לחיות עם זה.
*****אם יש סיבה******
ריגול אינו כמו רצח. רצח אתה מבצע פעם אחת ואת הנעשה אין להשיב. בריגול יש נזק מתמשך, ולכן הטענה של "ריצה את עונשו" אינה מוחצת, כי מדובר בהרחקה מהחברה למטרות מניעה פעילה, לא פחות מאשר לצרכי ענישה והרתעה.
עם זאת, כבר אמרתי שאם אכן הוא כבר לא יכול לספר שום דבר משמעותי, אז צריך להניח לו.
3 במרץ 2004 at 12:02
הבנתי מצוין. רחביה, התקשורת צריכה להפריד בין תיאור מה שקרה (השמרנים ניצחו בבחירות לאחר שנפסלו מועמדי הרפורמיסטים) לבין תחזיות לעתיד, שמקומן בעמודי המאמרים.
Comments are closed.
1 במרץ 2004 at 2:21
ושכל השמאלנים האלה יגידו תודה על שעדיין נותנים להם לקשקש את השטויות שלהם, ושהעיתונאים המסריחים ינשמו לרווחה על שאנחנו עוד לא סוגרים להם את העיתונים הטפשיים האלה, ושהפלסטינים המאנייקים יברכו הגומל על שבינתיים אנחנו רק הורגים אותם אחד-אחד ועוד לא פוצצנו אותם בנשק סודי סודי סודי שאף אחד חוץ מוענונו לא יודע שיש לנו.