מזל טוב לנו – הכתרנו את חמאס
Posted on: 7 בינואר 2009
ובכן, קרה אשר חזיתי, הורדנו בית ספר (של האו"ם! שבו התקבצו פליטים! ובכוונה, בשם כל האלים…כי מישהו החליט שזה מה שחשוב בתמונה הגדולה) וכעת החלה הספירה לאחור של מבצע קפיצה בסקרים, אה, סליחה…עופרת יצוקה.
כעת מדבר מובארק על הפסקת אש ולאחריה הסדר ארוך טווח, בין ישראל לחמאס, בתיווך מצרי. הפצצנו את חמאס כל-כך חזק, שהוא יצא מהנידוי שלו בעל כורחו.
פירקת את השעון יופי, אודינ'קה. עכשיו תזדיין לנו חזרה לחד ספרתי בסקרים ותן למישהו, לא יודע מי אבל לא אתה, להרכיב את השעון מחדש. הרעיון הוא להרכיב, אהוד. להרכיב – ולעזוב. לא לשבור כל פעם מחדש כדי שיהיה מה לפרק ו"להרכיב".
אגב, זה היה הניסיון הרביעי שלי היום להעלות פוסט. סתם, הערה.
19 Responses to "מזל טוב לנו – הכתרנו את חמאס"
7 בינואר 2009 at 6:52
לשלטון? יש לך סימוכין או שאתה, כמו כל פחדן צבוע סתם מקשקש ללא בסיס?
וכן, מההתחלה זה היה ידוע שנפציץ איזה בית ספר.. מה לעשות, מהתחלה ידענו שיורים טילים ומרגמות מתוך בתי ספר.
7 בינואר 2009 at 7:33
אני מבין שהחמאס לא שלט עד שלשום בעזה ,לאחר שטבח את מתנגדיו. לפני כן מצרים לא ניהלה איתו שיחות. הרגיעה הקודמת לא הייתה בהשתתפותו.
מכונת התעמולה החמאסית איראנית יכולה לקבל אצלך כמה וכמה שיעורים בסילוף מציאות
7 בינואר 2009 at 8:08
רק בה כל סוחר סמים יכול להיעשות (בעיני עצמו לפחות) מומחה פוליטי
7 בינואר 2009 at 8:59
עכשיו תהיה לו.
בן – אם ירו מתוך בית הספר הזה באופן שלחלוטין חייב ירי חזרה, איך זה שדו"צ מראה רק תמונות של ירי מהמבנה הזה לפני שבוע?
לגבי העלאת החמאס – ישראל סייעה ליצירת החמאס כדי להוות משקל נגד לאש"ף בשטחים. אלה העובדות. אילולי הסכמת ישראל המכוונת, חמאס לא היה מקבל את האישורים להקים את התשתית הראשונית שלו באמצע שנות ה-80.
וכן, הרגיעה הקודמת היתה בהשתתפותו. אבל עכשיו תתפורר החזית הדיפלומטית שהקמנו נגדו, והוא יקבל יחס הרבה יותר רשמי.
אל תאמין, סתכל.
7 בינואר 2009 at 9:57
של ירי מתוך הבית בגדרה שחטף אתמול גראד? ושל הבניין באשדוד? האם אלה צילומים מעודכנים?
האם כל ירי לכיוון ישראל ו/או צה"ל צריך להיות מצולם 24 שעות ביממה כדי שצדקני העולם כולו יהיו מרוצים? ובעצם למה בכלל להשיב ירי לעבר מקורות ירי? הרי זה בעצם מה שטוענים פה מרבית כותבי האתר הארור הזה, מדוע לכל הרוחות, הם זועקים ומגלגלים עיניים, צריכה מדינת לירות על מי שלא מפסיק לירות על אזרחיה? הרי אין זה מוסרי!
אוי, כמה שאתם עלובים.
7 בינואר 2009 at 10:07
ואין לי עניין להיות רק קצת יותר טוב מהם. אם אפשר היה ללחוץ על כפתור ולחסל את כל צמרת חמאס, הייתי מברך על כך – ואם זה היה במחיר כל המתגוררים בבתיהם, כזאת וכזאת תאכל חרב. אבל כשההישג היחיד שלך מכשבע מאות הרוגים הוא איזה בכיר בשם ניזאר ריאן שרק רונן ברגמן ויובל דיסקין שמעו עליו לפני כן (אני מגזים, יכוליות שאפילו אני קראתי את שמו פעם, אבל זה לא הנייה, א-זהאר, אחמד ג'עברי או מוחמד דף. אפילו לא קרוב) – אני חייב לשאול: מה אשכרה יצא לך מזה?
תבין, הצד שיש לו שבע מאות הרוגים, ביניהם לפחות חמישים ילדים על פי כל הדיווחים, ננזף פחות על חריגותיו מהמוסר. אתה בחרת להיכנס לעזה, התירוץ של "ירו עליי משם" תופס פחות. אם לא היית נכנס לעזה עם טנקים הרי לא היו יורים כרגע על גדרה, אז מה אתה בוכה? זה כמו המצור – שמים מצור וגם אומרים שזה לא יפה לשפוך שמן מהחומות.
הטיעון הוא לא מוסרי, הוא מעשי. אתם רוצים להמשיך להתווכח עם איש הקש שבניתם במוח שלכם או קראתם במקומות אחרים (כן, גדעון, אני מדבר עליך, איש משכנע את השונים ממנו שכמוך) – תמשיכו, רק מה זה קשור לכאן.
אתם רוצים להתייחס לטיעון שלי, אתם מוזמנים. הטיעון הוא פשוט: המבצע הזה הסב לישראל הרבה יותר נזק מכפי שהועיל לה, במיוחד מאז החל ההיבט הקרקעי שלו.
יכול להיות שעד שניאנס להפסיק, עוד נוציא איזה הישג. כמו ביומיים האחרונים של לבנון, רק כזה שאשכרה עובד. בינתיים המצב בטטה.
7 בינואר 2009 at 13:17
המלחמה הזו מנעה לעת-עתה את השתלטות החמאס על הגדה, שהייתה התפתחות סבירה ביותר לו המשכנו לשבת בחוסר מעש.
7 בינואר 2009 at 23:42
" סוף דבר הכול נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זהו כול האדם" סיום ציטוט תובנה לנצח נצחים.
8 בינואר 2009 at 0:27
מסיבות של פרסטיז'ה? כי לא ממש נכנסנו בחמאס בגדה. וגם את חמאס שבעזה החלשנו פחות, נראה לי, מכפי שנדמה. נראה לי שהם משחקים מחבואים ולא שולחים את הלוחמים שלהם למות.
8 בינואר 2009 at 0:38
http://www.freeimagehosting.net/uploads/080b88d9ae.gif
אנחנו פשוט רעים
8 בינואר 2009 at 15:07
הנה משהו קטן שכתבתי. זה די טיוטה ולא היה זמן להשלים ולהשחיז וכל זה.
הדבר הכי שכיח היום שאתה שומע מכל רחבי הקשת הפוליטית והחברתית בישראל זה על צדקת הפעולה בעזה. דתים וחילונים, אשכנזים וספרדים, ימנים ושמאלנים – כולם אחידים בדעתם. החמאס הגדיש את הסאה בהתגרויותיו ובשיגור בטילים. המבצע הזה, אומרים כולם, הוא מהמוצדקים שהיו אי פעם בתולדות המדינה. לכל התומכים במבצע בשם הצדק, דהיינו רוב מדינת ישראל, אני רוצה להזכיר את המשפט "בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם". תוחלף המילה "כביש" במילה "עזה" והמשפט עדיין שריר. שהרי אפילו שהצדק אולי בצד הישראלי, אני לא מוצא אותו רלבנטי.
צדק אינו רלבנטי כי צדק הוא רגש או נגזרת של הרגש. האם לא חכם יותר להגיע להחלטות – שעשויות לשנות הסטוריה – ע"ס הגיון קר ולא רגש? אינני חסר רגש בכתבי מלים אילו. אני חרד לשלומם של תושבי ישראל – משפחה וחברים – והחיילים שניצבים על קו העימות. אני גם מצטער עמוקות ובכנות על מותם של פלשתינאים חפים מפשע. אבל החלטות חייבים לעשות מתוך שיקול קר ולא מתוך רגשות. וכפי שהנקודות שמצוינות במאמר זה יסבירו, ישראל שגתה כמעט בכל החלטה שלקחה.
הבה נבדוק כמה סעיפים שבודקים את המצב כרגע וגם מתייחסים לתמונה הגדולה יותר.
1. האם המתקפה הנוכחית תפסיק את שיגור הטילים לעבר ישראל?
מאד יתכן שבטווח המיידי כן. השאלה היא לגבי הטווח הארוך יותר. ההסטוריה מראה שקשה – אולי בלתי אפשרי – למגר טרור בכח הזרוע. הדרך שארגוני גרילה מתקיימים היא ע"י הסתתרות בקרב האוכלוסיה האזרחית, הסתרת מצבורי תחמושת, ואספקה מתחדשת ע"י הברחות. לפיכך, ישראל לבדה לא תוכל להביא לשקט מוחלט רק בכח הזרוע. היא תהיה זקוקה לעזרה מגורמים חיצונים. עוד נגיע לגורמים החיצונים הללו בהמשך.
2. האם ימוגר החמאס?
אם ישראל תהרוג את כל תושבי רצועת עזה – כולם – אז התשובה היא כן. היות וזה לא מעשי, התשובה מן הסתם היא לא. נראה כאילו ישראל מודדת הצלחה במספר הרוגי האויב. אבל המספרים האילו באמת לא משנים דבר. האם יש הבדל בין 300, 400, או 500 הרוגים? ממש לא. האם חשוב כמה מנהיגי חמאס ישראל הרגה? גם לא. על כל מנהיג מת קם מנהיג חדש. על כל לוחם מת קמים לפעמים כמה לוחמים חדשים. לכן התשובה לשאלה האם ימוגר החמאס היא כנראה שלא. אבל האם אפשר להוציא אותו מהמשחק לתמיד? שוב, עם עזרת אותם גורמים חיצונים יתכן שכן.
3. האם המחיר המדיני שווה?
בפירוש לא. לפני תחילת העימות רוב בפלשתינאים כבר מאסו בשלטונו של חמאס בעזה. חמאס הגיע עם הבטחות גדולות לשיפור רמת החיים של תושבי עזה. הבטחות בתחום הבריאות, החינוך, הכלכלה והבטחון ירדו לביוב כשהחמאס נטש את דרכו הסוציאלית והתשתמש בתושבי עזה כבני ערובה למאבקו הפנאטי בישראל. תושבי עזה היו כבר מוכנים להחלפת שלטון. כל מה שישראל היתה צריכה לעשות הוא לחכות עוד קצת ולהיעזר באותם גורמים חיצוניים והרווח היה בצידה. אבל ישראל, כפי שהוכיחה בעבר מספר פעמים, לה השכילה לחכות, היתה מהירה מידי ללחוץ על ההדק, ובכך החמיצה הזדמנות פז להיפטר מאיום החמאס.
בנוסף לכך, לפני העימות הפלשתינאים היו מפולגים בין חמאס לפתח. העימות לא הביא להפשרת היחסים בין שני הארגונים, אבל הביא לסולידריות בין כל הפשתינאים. אותם תושבי עזה שהיו נגד החמאס לפני העימות הצטרפו אליו עתה בהתנגדותם לישראל שהורגת בלי אבחנה בין שורותיהם.
ואם לא די בכל זה, אז כל העולם רואה בישראל כפושעת מלחמה שהורגת נשים וילדים חפים מפשע.
3. האם המחיר האנושי הוא מוצדק?
* תדמיתה של ישראל – כבר נגענו בזה.
* ישראל עושה את העבודה השחורה: אבו מאזן מגנה ומחייך; וכמוהו גם רוב העולם הערבי והמערבי. בזמן שכל העולם מגנה את הפשעים האנושיים שישראל מבצעת, כולם נהנים מזה שמישהו אחר עושה את העבודה השחורה עבורם. עם קצת יותר תכנון ודיפלומטיה ישראל לא היתה ניצבת לבד מול הבעיה. אבל הפזיזות הישראלית שוב העמידה אותה כמבצעת פשעי מלחמה.
4. איך הגענו למצב הזה?
זה כבר 60 שנה שישראל נעדרת אסטרטגיה כוללת. זה בעצם הסעיף הכי חשוב בכל המאמר. אין מפת דרכים לבטחון, אין מפת דרכים לכינון יחסים נורמלים, אין מפת דרכים לוויתורים. כל המדיניות הישראלית נעשית כתגובה לפעילות שמנגד. לדוגמה, מאז 1973 אין שום פעילות עוינת מצד סוריה. 35 שנה. ואולם, בכל הזמן הזה השלטון הישראלי לא השכיל ליצור קרקע פוריה לשלום. דוגמה נוספת: אחרי מלחמת ששת הימים השטחים הכבושים היו שקטים יחסית עד אמצע שנות ה-80. לא רק שהזמן לא נוצל ע"י ישראל ע"מ לפתור את העית הפליטים והשטחים הכבושים, אלא שישראל דירדה את המצב עוד יותר ע"י הקמת ההתנחלויות. הכל נעשה מהיום-למחר וכתוצאה של יוזמה של הצד השני: ישראל הגיבה בחוזקה מאות פעמים לאינתיפדה, אך היא לא עשתה כלום – עד היום – ע"מ למנוע אותה מלכתחילה. אותו משפט נכון לכל מלחמות ישראל. נכון שמלחמת ששת הימים היה מבצע מבריק בתכנונו ובביצוע, אבל המצב שנוצר בעקבותיו – שהוא חלק מרכזי בסכסוך – הוא דוגמה נוספת לחוסר התכנון.
המבצע הנוכחי לא שונה בהרבה. אם אכן היה תכנון צבאי טוב – מה שהצבא טוען אבל אנחנו עדיין לא יודעים לבטח – לא נוגד את העובדה שאין תכנון לטווח ארוך. קודם כל, אין למבצע מטרה ברורה. בתשובה לשאלה ענה דובר משרד הבטחון שמטרת המבצע הוא "לשנות את המצב הקיים בשטח". זו מטרה מאד מעורפלת. אפילו אם המטרה היא יותר ממקודת, כלומר, להשמיד את כל מערכת הטילים של החמאס, עדיין לא ניתנה תשובה ל"מה הלאה". איך ומתי יסוגו הכוחות? מה תהיה הנקודה שבה צה"ל יגיד "כל המטרות הושגו, זמן לצאת". זאת ועוד, קל לזרוק פצצות ממטוס לעבר מטרות בנויות. אבל איך אתה משקם את כל זה? למה בכלל חשוב לשקם?
חשוב לשקם כי אם ישראל רוצה אי פעם לעשות שלום עם הפלשתינאים היא צריכה להראות להם שהיא רוצה בטובתם. עוד על זה בהמשך.
5. מה האלטרנטיבה?
כפי שהוסבר בנקודה הקודמת קביעת אסטרטגיה כוללת היא המפתח לתכנון שלום וקיומו. מבלי הטווית תכנית כללית והתמדה ועקביות בהוצאתה לפועל לא יהיה שלום/הפסקת-אש של טווח ארוך באיזור. כל מטרה וכל פעולה חייבת להתאים לטווית של האסטרטגיה הכוללת. כל סטיה מתכנית זו תסכן את הגשמת האסטרטגיה. תכנית כוללת זו חייבת לכלול גורמים נוספים באיזור – מצרים, ירדן, והפלשתינאים עצמם.
מיגור חמאס אפשרי רק מתוך החברה הפלשתינאית עצמה. הבעיה המרכזית היא שלאזרח הפלשתינאי הפשוט בעזה אין אלטרנטיבה. אם הוא לא משתף פעולה עם החמאס, הוא מת. קל ופשוט. אם ישראל, בשיתוף עם הרשות הפלשתינאית ומצרים, היתה יוצרת מצב בשטח בו יש לפלשתינאית העזתים אלטרנטיבה לחמאס, אז דברים היו נראים אחרת.
23 בינואר 2009 at 17:35
ככה. זו הבעיה של מוכי האלוהים. 🙂
אני למשל לא חושב שעצם האמונה בחבר הדמיוני שלך והקפדה על המצוות המיוחסות לו ולרבניו הופכות אדם ללא מוסרי בהכרח. יש גם כאלה שהם בסדר.
26 בינואר 2009 at 19:53
העניין הוא שהבאתי לך ציטוט יפה ואתה בזילזול עונה לי שאלוהים שלי לא מעננין אותך, אבל הבעיה רחביה היקר שלא ביקשתי את דעתך על אלוהים אלא על הציטוט.
29 בינואר 2009 at 14:51
את הנחת היסוד שלו. לי הוא פשוט בלתי רלוונטי. לא התעקשתי לזלזל, אתה פשוט התעקשת שאגיב על זה. לא היה לי מה להגיב אז לא הגבתי בהתחלה.
7 בינואר 2009 at 1:43
שאתה כל כך אוהב
אחד שמעיד על עצמו שהוא מהפכן ומאהב אגב הוא לא זה ולא זה. הוא מקסימום אחד שמתהפך ומתאהב (או להיפך)