בחירות 2009 – להבין גם את ליברמן
Posted on: 31 בינואר 2009
ובכן, קינדערלך, בחירות מתרגשות עלינו, והארץ רדומה כאילו שמפלגת השלטון צפויה לקחת 98%, ולא לרדת לדרגת שותפה זוטרה בקואליציה במקרה הטוב.
את הרעש הכי חזק בבחירות האלה מייצרת מפלגת החולצות השחורות של איווט ליברמן, שזה ליברמן, כמה גמדים ושתי גמדות מצודדות. אלסנדרה מוסוליני גם רצתה להצטרף, אבל לא הסתייע. אז אני פה כדי להגיד שעם כל כמה שדבריו של טובאריש איווט מקוממים, צריך להבין גם אותו.
תארו לכם כשהייתם ילדים הייתם באים כל יום מבית הספר כדי לראות מוז'יק אחרי מוז'יק עושה סיבוב על אמא שלכם וחופף לה בוודקה, ואז כשהיא מתעייפת אתה צריך לעשות משמרת? ונגיד כבר ברחת מהסיוט הזה, והתקבלת לאיזו אקדמיה יוקרתית שיהודים כמעט לא מתקבלים אליה, רק שהתברר שזה היה סתם תרגיל מלוכלך, ואתה מבלה את שנות הלימודים כשפחת המין של איזה קוזאק חצי אוקראיני מגודל שמכריח אותך ללבוש מחוכים ורודים ולשיר כל היום "אני אוהב את סמיון פטליורה" ו"הכו ביהודים והצילו את רוסיה" בעוד הוא חובט לך בתחת הממולא בדילדו? מה, אתם לא הייתם מפתחים כל מיני פסיכוזות ותסביכים, עד שהייתם נהיים אפס עלוב ממש כמו מעניכם, שמטפטף גזענות כאילו המצאתם משהו? לא הייתם מאמצים את הסיסמא האנטישמית הישנה לצרכיכם (הכו בערבים והצילו את ליברמן)? לא הייתם נהיים מין תולעת ביוב שלא מסוגל להתמודד עם שום לחץ אמיתי, מרחיק כל כישרון של ממש ממפלגתו ומסתתר מתחת לחצאיות של הבת שלו כדי להסתיר את שחיתותו הנרפשת? יכוליות שהייתם. אל תשפטו אדם עד שתדדו כמה מטרים באפס נשימה בערדליו המגודלות*.
ונעבור ליתר המפלגות:
יש את "אני הגמד נכנסתי באמא של הערבים", יש את "לא ראו את זה, אבל אני בעצם אחראית לזה שהגמד נכנס באמא של הערבים" ויש את "אני הייתי עושה את זה יותר חזק, אבל אשמח להשתמש בגמד כקבלן ביצוע". בינתיים "אני הייתי עושה את זה יותר חזק" מוביל בבטחה.
בזירת המפלגות הקטנות יותר, מסתבר שלהתאחד עם עצמה לא הביא למרצ הרבה תועלת. הורגים אותי אנשים שטוענים שזה כן "איחוד" כי צלי רשף, לדוגמא, היה במפלגת העבודה. כן, כי זה ממש משקף את הדעות שלו ולא את הרקע האישי והשיקולים הפוליטיים. כי הוא באמת מהווה חידוש בנוף של מרצ, בין אם ברקע השלום עכשווניקי או מכל בחינה אחרת. וכמוהו טליה ששון, אשה טובה שאכן חדשה בפוליטיקה (וכנראה לא תהיה בכנסת הבאה), אבל זה לא שמישהו הופתע מהסינרגיה החריגה. התנועה החדשה עאלק. וזה עוד בלי לדבר על העליבות המוסרית וחוסר המושג שהפגינו אדמו"רי התנועה בתחילת הטבח המפגר.
מרצ היא אחת מארבע מפלגות שמתיימרות, במידה זו או אחרת של צדק, לייצג את הבוחר הירוק. יואב לרמן, מנהל הבלוג העירוני הטוב, כנראה, במדינה, מסביר מדוע זו יומרה קצת מגוחכת למרות כוונותיו הטובות של מספר שלוש החדש והנוצץ, ניצן הורוביץ. ואגב ניצן – ניצן הוא בוגר התוכנית הסביבתית של מרכז השל (לא אשל, ותודה לרן), וזה דבר יפה. גם דב חנין הוא בוגר התוכנית, וזה גם יפה. את התוכנית הזו ייסד בין השאר אחד, ערן בנימיני, מועמד התנועה הירוקה מימ"ד לכנסת ה-18. אם התלמידים נחוצים בכנסת, המורה בוודאי נחוץ.
אני, כפי שכבר ניחשתם, מצביע בעד התנועה הירוקה-מימד, שמציגה את הח"כ הכי ירוק וחברתי בכנסת בשיתוף מייסדי שני הארגונים הסביבתיים החשובים במדינה. אין עוד מפלגה שיש לה רקורד כזה בעשייה סביבתית, בתוך הכנסת ומחוצה לה כאחד, ואין עוד מפלגה שהתנהלותה נאה כדבריה. יש כמובן את מפלגת הירוקים, שהיא הגיס החמישי של בעלי ההון ונועדה לבזבז את קולות הירוקים על עשייה אנטי-ירוקה בעליל. עוד יתרון שיש לתוכנית ההונאה הזו, הוא בלקיחת קולות של אנשי שמאלה מהמרכז לטובת החדרת איש ימין קיצוני כמו פאר ויסנר, שגדל במולדת, לתוך הכנסת. וברוח זו, קחו אתר שמסתובב ברשת ומאגד את כל המידע על פועלו של השרץ בצורה די משעשעת (ותודה ליואב לרמן הנ"ל על הלינק).
ואם לעבור מהשלילה אל החיוב, קחו הסברים כתובים להפליא של נמרוד אבישר , ושל שלומית ליר, על הסיבות שהניעום להצביע השנה לתקווה הירוקה.
ולמחוזות הזויים. מסתבר שהכתום הכאילו שפוי נוסח אורי אורבך מוביל על הסיקריקין הגמורים, אבל לא בהפרש מי יודע כמה, ומסתבר שהפיצול יעלה למחנה הכתום בין שניים לשלושה מנדטים, שזה דבר די מבורך, חייבים לומר.
מאד יפתיע אותי אם יצדקו הסקרים ובל"ד תימחק. לא שאני נגד – חד"ש עם ששה מנדטים ואין בל"ד זו תמונה הרבה יותר אופטימית לציבור הערבי – אבל קשה לי לראות את זה קורה, אלא אם כן הערבים יחרימו את הבחירות מתוך ניכור, מה שעלול להיות סימן לצרות.
לסיום במחוזות הביזאר, בוודאי שמתם לב שהפארסה של עלה נידף לא נגמרת, וכעת היא התפצלה כמו אמבה רירית במיוחד. חלק אחד התפרק במוצהר מכל יומרה אידיאולוגית או מחשבתית ורץ במוצהר על הטיקט של לעג לעצם התהליך. בהתחלה, הוא התכחש לכל כוונה לפעול למען לגליזציה גם אם ייבחר, ואז חזר בו, ואז הלך ונרשם למרצ כדי להבהיר כמה הוא שם זין על הכללים, והציע לבן גוריון שאכטה כדי להראות כמה הוא נועז…. קוראים לזה דה גיל קופטש שואו, והאמת שזה די מאכזב. השאלה האמיתית שצריך הסטלן שמתפתה לשים את הפתק לשאול את עצמו היא: האם המופע הזה שווה מאות אלפי שקלים לו ולעוד כמה מקורבים מתוך הכסף של כולנו. (וזה כסף שלא קשור לכניסה לכנסת. כל מי שיקבל בערך 30 אלף קולות יקבל לפחות 1.3 מיליון שקל למימון הוצאות הבחירות. עלה ירוק קיבלה את זה בכל שלוש ההתמודדויות האחרונות שלה). אבל גם אם שואו טוב שווה את זה, שרשרת הפלוצים של פיני הקטן בינתיים לא מתקרבת להצדיק את הג'ובות. תלך תעפוד.
מהעבר השני יש לנו את היו"ר הקודם, המודח והנגוח, אוהד "סרט רע" שם טוב, שהצליח לאחד את כל המדינה באנטי לאיחוד המוזר שהוא הצליח לרקום עם מפלגת ניצולי השואה. אבל שיבורך. אולי בזכות הפיצול הזה אף אחד מהטמבלים לא יקבל מימון ויימנע מלזהם את התהליך העכור ממילא בפעם הבאה. באסטה.
ונעבור לענייני המרחב: לאט לאט מתחילים, אני מקווה, כולם להפנים שצדקתי לחלוטין בתחזיתי באשר לתוצאות המלחמה, כולל חיזוקו הדיפלומטי של חמאס. צודק לחלוטין יוסי גורביץ באומרו שאין כל הצדקה לטעון שראשי חמאס מסתתרים בבית החולים שיפא ולא לכתר את בית החולים עד שיוסגרו או שתותר כניסתה של חוליית חיפוש. הבעיה שזה היה עולה באבידות, וצה"ל ומדינת ישראל כבר לא בנויים לאבידות. אנחנו יכולים בערך לסבול אבידות מטרור, שאז אנחנו יכולים לבכות על רשעת האויב. אבל בקרב של ממש? אנחנו לא מסוגלים לסבול את המחשבה על אובדן אפילו חייל אחד בצורה כזו. זה מעליב מדי. בגלל זה גם מאזן של מאה הרוגים לאחד (וגם זה כשמחצית ההרוגים שלנו מאש כוחותינו) לא מרווה את צמאון הדמים של ההמון. זו לא מחלת נפש חדשה, והיטיב להגדיר אותה גדול ראשי הממשלה של ישראל, לוי אשכול, במונח "שמשון דער נעבעכר" – הענק עצום הכוח שעדיין מרגיש כמו ילד מוכה ואינו מסוגל להתנהל מתוך ביטחון עצמי של ממש. בסוף נמאס לסביבה מכאלה.
יאללה, שלא תגידו שאני לא כותב. מה אתם אומרים, ייתן הממשק המעצבן להעלות במכה אחת?
* אני חייב לומר שאין לי מושג אם ההסבר הנ"ל נכון לגבי ליברמן אישית, אני רק אומר שזה תרחיש שיכול להסביר את רמת העליבות שלו.
15 Responses to "בחירות 2009 – להבין גם את ליברמן"
31 בינואר 2009 at 23:22
משעשע כתמיד! (:
ואם זה לא היה כ"כ עצוב, זה היה אפילו מצחיק.
ועכשיו נקודה שחשוב לי לומר:
במרצ יש מועמד סביבתי חדש ונוצץ, ניצן הורוביץ (שהקימו תנועה חדשה פיקטיבית שלמה בשביל להכניס אותו לשם באיחוד – טוב, אני קצת מגזים, אבל לטווח ארוך זה באמת ההשפעה הגדולה ביותר של המהלך). אבל הוא לא לבד.
עוד לפני שהוא הובא, בחרנו בוועידה למקום הרביעי (שהפך לחמישי) את מוסי רז. שהוא ישן, ואפור משהו, אבל כשהוא היה בכנסת בפעם הקודמת, הוא העביר, נגד דעת הממשלה, את "חוק הייצוג". חוק משעמם ואפור, שרק דואג שבכל וועדות התכנון והבניה יהיו לארגונים הירוקים השונים נציגות שוות זכויות. כמה שהוא "אפור" זה אחד החוקים ה"ירוקים" החשובים ביותר שנחקקו כאן.
חייבים לומר. מוסי רז הוביל את החקיקה, אבל כל המהלך נעשה בשיתוף ובמידה רבה ביוזמה של אנשים כמו אלון טל, שהיום הם בתנועה הירוקה. הם באמת הדבר הכי ירוק. אבל גם לנו במרצ בהחלט אין מה להתבייש.
אז נכון לעכשיו, מי שבאמת הנושא הסביבתי הוא נושא בלבדי, או מס 1 בשבילו, שיתמוך בתנועה הירוקה. אבל הוא חייב לעשות הערכת מצב לפני הבחירות, ולראות האם לפחות יש סיכוי סביר שהיא עוברת את אחוז החסימה. אם לא, עדיף שלא יבזבז את הקול, ויתן אותו בכל זאת למרצ.
ואם דיברנו על ניצן הורוביץ, הוא גם יודע להפגין הומור עצמי (כדאי להכיר את החיקוי שלו מ"ארץ נהדרת")
http://www.youtube.com/watch?v=DGBAuD9IK_k
31 בינואר 2009 at 23:45
עזרתי אפילו לאדם אחד לראות שמדובר בבלון שצריך להטביע אותו בלעג, דייני.
עמנואל – אני מת על מוסי, אבל קודם כל התנועה הירוקה היא ממש לא רק סביבה. תבדוק הן את הרקורד של מלכיאור והן את של ערן ושל אלון. לא סתם המלה הראשונה בארגון שייסד אלון היא "אדם". תמיד אהבתי את אט"ד בגלל שהיא לא איזה ארת' פירסט, אלא סביבה בהקשר של חיי אנוש. מלכיאור הוא חלוץ במאבקים חברתיים רבים, החל בגני ילדים ושכר הוגן וכלה בספריות ציבוריות חינם.
ומרצ, סליחה, לא עשתה כלום בתחום הסביבתי. אז אנחנו אמורים להאמין שניצן אחד ישנה את זה במפלגה שלמה שלא שמה על הנושא? אילן בחור טוב אבל פרלמנטר בינוני ומטה, וזה מידע בדוק מבפנים, ו… מי? ג'ומס וזהבה שלא עשו כלום בתחום? בחיאת.
צריך השקפת עולם רחבה – עם ליבה ירוקה מוצקה. השקפת העולם של תי"מ רחבה משל מרצ וליבתה ירוקה בהרבה. התנועה הירוקה גם לא כבולה לכל מיני דוגמות וכל מיני הסכמי ז'נבה מטופשים, ותוכל לפעול באופן אקפטיבי במסגרת האפשר בשדה המדיני.
31 בינואר 2009 at 23:52
תשמע,
בתור מישהו שקורא את הבלוג שלך כבר כמה שנים טובות, נראה לי שבזמן האחרון אתה קצת מגזים
זה לא שאני מצפה לפוסטים נוטפי דבש וקרוב לוודאי שקיצוניות=רייטינג בעינייך, אבל הגבול בין ביקורת חדה להטחת רפש מתחיל להטשטש
תשען קצת אחורה, קח אוויר ותן קצת מקום לאופטימיות, אני חושב שזה יעשה לבלוג (וגם לך) טוב
חוץ מזה, מה קורה? אין לך שום דבר להגיד על מה שקורה בעוד כמעט 24 שעות???
1 בפברואר 2009 at 0:07
איזה כיף שאפשר לדבר על ירוק, ולא צריך לעצבן אף אחד עם דיבורים על ערבים.
כמה נחמד וחביב שאפשר לדבר רק על סביבה, כאילו שאנחנו חיים בשבדיה, ואין שום ליברמן כזה שנושף בעורפנו.
כמה סימפטי ואנינה התנועה הירוקה שלא אמרה מילה על המלחמה בעזה – בעד, נגד – מי באמת יודע.
מספיק עם הצביעות הזו.
הבלון הנפוח הזה שנקרא התנועה הירוקה יתפוצץ תוך שניה, ברגע שמישהו שם יוציא מהפה את המילה המפורשת "פלסטינים". פתאום יתגלה שכל התנועה הזו היא בסך הכל מפלגת נישה של נושא אחד, שכוחה בהתעלמות מוחלטת מהמציאות בה אנחנו חיים.
וכאשר תצא המילה המפורשת "פלסטינים" מהפה הענוג של ערן בן ימיני או אלון טל, וכאשר אליה יתלוו עוד כמה מילים מעניינות כמו "התנחלויות", "כיבוש", זכויות אדם", "ממשלת ביבי" ועוד כהנה וכנה – אז, ורק אז, יתברר עד כמה באמת "התנועה" הזו היא תנועה אמיתית ומאוחדת, או מיקבץ של פעילי סביבה המנותקים מסביבתם ומסוכסכים בינם לבין עצמם.
ושבוע לפני הבחירות מן הראוי שהמפלגה הזו תגיד לבוחריה הפוטנציאלים עבור מה הם מצביעים
מה עמדתה למשל ביחס לסוגיית השלום עם סוריה, או חלוקת ירושלים. ואם אין עמדה בשאלות הזניחות האלה, כי המדובר במפלגה של נושא אחד – גם את זה ראוי להגיד
1 בפברואר 2009 at 0:16
אבל הגיע הזמן שנחליט מה אנחנו רוצים מערביי ישראל ומה אנחנו מוכנים לתת להם בתמורה, ככה כמו שהמצב עכשיו הואבלתי נסבל.
1 בפברואר 2009 at 0:23
מעניין שעד לפני חודש וחצי התקיים מו"מ אינטנסיבי מאוד בין מרצ לבין התנועה הירוקה על הליכה משותפת. המו"מ התפוצץ לאחר שמרצ הציעה לערן בן ימיני את המקום ה-7 ואילו הוא רצה את המקום ה-5. מעניין שאז התנועה הירוקה ראתה במרצ שותף ירוק מצויין. ואילו עכשיו בגלל כיסאולוגיה פתאום שומעים על אידיאולוגיה, ותפאום מרצ היא מפלגה "שלא עשתה כלום למען הסביבה".
וכשאתה מדבר על הדו"ח של אט"ד, כדאי שתדע את העובדות הבאות: א. הדו”ח הוא אינדיבידואלי ולא מפלגתי: הטענה המרכזית בו היא שהימצאות של ח”כ ‘פורה’ בתחום הסביבתי במפלגה מסויימת הופכת את המפלגה ליותר סביבתית, והעדרו של אחד כזה – הופכת אותה לפחות. על-פי ההיגיון הזה, אופיר פינס ומיכאל מלכיאור הופכים את מפלגת העבודה לסביבתית בעיני מחברי הדו”ח (וככה”נ גם בעיניך). הבעיה היא שבאותה מפלגה חברים גם ח”כ יורם מרציאנו שאחראי להחזרת שילוט הדרכים, ומיודענו פואד שנתן אישור להקמת תחנת כוח פחמית נוספת בניגוד גמור לעמדת הארגונים הסביבתיים בישראל. אמנם טוב שבמפלגה הזאת יש אנשים שהנושא הזה קרוב לליבם, אבל אם הדו”ח היה מרכז את פעילותן של מפלגות ולא של בודדים (אנחנו עדיין מצביעים למפלגות!) היינו מגלים שהעבודה – ובאופן דומה הליכוד ויהדות התורה – הן מפלגות שעשו יותר נזק מתועלת בתחום הסביבתי בכנסת האחרונה.
ב. הדו”ח מתמקד במדד הפופוליסטי של הגשת הצעות חוק. זו חוכמה קטנה מאוד; הצעות חוק פרטיות כמעט ולעולם אינן עוברות, בוודאי הצעות סביבתיות שלהן משמעות תקציבית והקואליציה דואגת להפילן. דב חנין, למשל, מקבל אזכור חיובי על כך שהגיש 28 הצעות חוק סביבתיות – אך בפועל אני חושבת שהוא זכה להעביר בקריאה שניה ושלישית רק את חוק אויר נקי לישראל. האם נכון להלל חברי כנסת שמגישים הצעות פרטיות מבלי לבדוק אם הן אכן נחקקו? חקיקה פרטית היא דבר רע מאוד למערכת הפרלמנטרית הישראלית, והעובדה שח”כים לרוב מגישים הצעות חוק מבלי לקדמן או רק כדי שידחו בהצבעה מלמדת יותר מהכל על חוסר רצון אמיתי להוביל לשינוי בנושא שבו החקיקה עוסקת (אני לא טוענת את זה לגבי דב חנין, אבל לגבי אחרים כן – מיד דוגמה). הסיבה שחוק אויר נקי לישראל עבר, אגב, היא תמיכת הקואליציה. קחו לדוגמה בהקשר זה את גלעד ארדן, שהגיש 4 הצעות חוק סביבתיות (גם אם בעיני פופוליסטיות להחריד) שאף אחת מהן לא עברה – ועל כך זוכה לתשבוחות בדו”ח, אבל העובדה שבתוקף תפקידו כיו”ר ועדת הכלכלה סיכל את החלת הפיקדון על בקבוקי משקה של 1.5 ליטר בגלל לחצן של ש”ס ויהדות התורה (משה גפני, מישהו?) זוכה לאזכור מינורי. בשורה התחתונה, ארדן לא העביר אף הצעה סביבתית (למרות שתמך בכמה כאלה), אך סיכל הצעה בעלת חשיבות אדירה לרמת המיחזור בארץ. הדו”ח, לצערי, מתעלם מכך.
ג. אין התייחסות בדו”ח לאיך המפלגות השונות הצביעו במליאה ובוועדות הכנסת על הצעות חוק סביבתיות. זו בעיה כללית שהמעקב התקשורתי אחרי פעילות הכנסת לוקה בה, אבל כאן הוא בא לידי ביטוי באופן חריף: דווקא מרצ, שלא יזמה המון הצעות חוק סביבתיות (היא בהחלט יזמה הצעות כאלה, אבל הפיזור בהגשתן בין חברי הכנסת שלה הוביל לכך שאף אחד מהם לא נמצא ברשימת ה’מצטיינים’ הזאת), היתה המפלגה העקבית ביותר בהצבעות במליאת הכנסת בעד הצעות חוק סביבתיות. לא רק שמרצ תמיד הצביעה בעד ההצעות הנכונות ונגד הגרועות (כמו למשל חוק השלטים של מרציאנו), חברי הכנסת שלה תמיד נכחו בהצבעות הללו, דבר שאי אפשר להגיד לא על חברי הכנסת של הליכוד, קדימה והעבודה, ולצערי גם לא על חברי הכנסת של חד”ש שאינם דב חנין (אני ממליצה להסתכל על רקורד ההצבעה של מוחמד ברכה לפני שמישהו רץ להצביע לחד”ש).
לפי דעתי, במרצ – כמפלגה – מחוייבים הרבה יותר מכל מפלגה אחרת לקידום חקיקה סביבתית, ובהשוואה לאחרות מנצלים בצורה מקסימלית את כוחם הפרלמנטרים. חברי הכנסת של המפלגה נמצאים בכל ההצבעות הסביבתיות; מצביעים באופן עקבי ואחיד, תמיד, בעד חוקים סביבתיים ונגד יוזמות כמו חוק השלטים; ולרוב מצטרפים להצעות חוק פרטיות או ממשלתיות בעלות טעם כיוזמים או כמגישים במקום להגיש בעצמם הצעה מתחרה שלא תקודם, רק למטרות רווח תקשורתי. אף אחד שם לא נאיבי, ואין ספק שאת מנת הפופוליזם של המפלגה היא מנסה לשאוב בתחומים כמו דת ומדינה וההתנהלות המדינית, אבל בעיני, לא סתם יש למפלגה את המצע הסביבתי המפורט ביותר מבין המפלגות שנמצאות כיום בכנסת (ומבין אלה שריאלי שיבחרו) – חברי הכנסת שלה באמת מתנהגים לפיו. אני מעדיפה אמינות על פני פופוליזם והתברגות בדו”חות מהסוג הזה.
סליחה על החפירה. אני באמת ובתמים מקווה שזה יתן לאנשים פרספקטיבה קצת שונה על הדו”ח ועל מה זה להיות ח”כ סביבתי בכנסת.
1 בפברואר 2009 at 0:50
כתבת: "ומרצ, סליחה, לא עשתה כלום בתחום הסביבתי. אז אנחנו אמורים להאמין שניצן אחד ישנה את זה במפלגה שלמה שלא שמה על הנושא?"
אז זהו – זה לא "ניצן אחד". זה השילוב של מוסי וניצן ואילן (שלפחות בנושא הזה נספור אותי כחצי), ולא פחות חשוב: עצם זה שמרצ בחרה את מוסי במקום גבוה, והביאה את ניצן, מראה על שינוי.
בבחירות הקודמות יצא לי לעמוד בדוכן של מרצ, ובא בחור שאמר שהוא יצביע לפי הנושא הירוק. ואז באמת לא יכולתי לומר לו שאם זה הנושא מס 1. שלו הוא יכול להצביע למרצ (אז אמרתי שאם כבר שיצביע לחד"ש ויכניס את דב חנין, במקום לשרוף את הקול על ויסנר). כי לא היה הרקורד, ובעיקר לא היה מישוה במקום ריאלי שיוכל לדחוף את הנושא.
אבל הפעם בהחלט אני יכול לומר לו שיש לו מה לחפש במרצ. שיש את האנשים, ושיש להם רקורד.
אתה רוצה לומר לי שבנושא הסביבתי התנועה הירוקה יותר טובה? אני ממש לא אתווכח איתך, ואפילו לא על זה שאצלם זה מעבר לנישה (אם כי עדיין, זו בעיקר מפלגת נישה). אבל לפעמים האויב של הטוב הוא הטוב יותר. ועדיף שניים וחצי ח"כים ירוקים מתוך שישה או שבעה ביד, מאשר שלושה חכ"ים ירוקים על העץ שלא עבר את אחוז החסימה.
אבל באמת, לא זה הזמן להחליט. אתה ושותפיך לתמיכה בתי"מ תצטרכו לראות יום לפני הבחירות אם יש לתי"מ סיכוי או לא לעבור את אחוז החסימה. באמת ובתמים אני מקווה שכן, גם אם זה יעלה למרצ במנדט. אבל אני מאוד אכעס אם בסופו של דבר זה יגרום לבזבוז שני מנדטים שיתפזרו בין הליכוד-קדימה-האבודה-ליברמן.
1 בפברואר 2009 at 7:35
אני רוצה להצביע לירוקה-מימד.
אג'נדה ירוקה יש גם לעוד מפלגות (גם אם נתעלם מהירוקים, שקשה לסמוך עליהם).
דווקא בגלל התפיסה המיוחדת של יחסי דת ומדינה ודתיים/חילונים של הרב מלכיאור (שיש לו עליה קבלות), וכל התפיסה ההוליסטית-חברתית של מימד, אני מעדיפה אותה על כל מפלגה אחרת.
על המשבצת הירוקה אפשר להתכתש עד מחר, אם מרצ מספיק טובה או לא. את התפיסה של מלכיאור והרקורד שלו קשה לחקות – ולמרות שבמרצ עושים ניסיונות לחקות, זה נראה אצלם די מלאכותי.
1 בפברואר 2009 at 9:39
איש שלום לא פחות מערן ולא פחות מאלון. הנושא הפלסטיני הוא ממש לא מה שיפלג את התנועה הזו. תבוא לחוג בבית, תן צ'אנס, תנסה להתקיל את המועמדים. יש רשימה באתר איפה ומתי.
כמו שאמרה בית – לתנועה הירוקה יש תפיסה הוליסטית, שבמרצ חסרה מאד, והיא לא כבולה לא לקיבוץ הארצי ולא לשום אינטרס אחר.
1 בפברואר 2009 at 10:01
ולמגיב עם התגובה הארוכה ובלי שם – זה נכון שהעבודה או הליכוד לא נעשות מפלגות ירוקות רק בגלל ח"כ אחד, אבל בכל זאת, אילו חוקים סביבתיים העבירה מרצ? אפילו אחד, שיתחרה בחוק אוויר נקי? וזה לא רק סביבה – מלכיאור העביר את חוק ספריות בחינם. מה יש למרצ שדומה לזה?
לא בעיה להעביר חוק שהקואליציה רוצה ביקרו. אבל כשאין תמיכת קואליציה וצריך להפשיל שרוולים – אז אני מעדיף את מלכיאור על פני זהבה ושאר הדובים. 🙂
1 בפברואר 2009 at 12:40
למה שלא היה מצליח?
זה היה עולה בהרוגים, זה ברור. אבל בשביל מה עשו עוד פעם את המבצע הזה? חביתה, ביצים, אתה יודע.
31 בינואר 2009 at 23:10
אבל האלימות הזו היא בדיוק השפה שלו ומי שיוצא בה רע זה בעיקר אתה.