מנחם היו-יו נחת בצד הנכון
Posted on: 8 במרץ 2009
נוווווווו (כמו שנהג שלוימ'לה ניצן להגיד), מה אתם אומרים? זוכרים איך כל מיני אנשים אמרו לי שאני לא מבין בשפה משפטית, ושאם מנחם אמר אז מנחם צודק? נו, עדיין צודק? גם אז צודק וגם היום צודק? צודק מעצם זה שאמר? או שהוא מתי שהוא גם טעה?
אני, כמובן, חושב שהוא **שוב** צודק. כמו שצדק בטיוטא, ובניגוד לטעותו המזעזעת בעיסקת הטיעון, שלמרבה המזל נדחתה על ידי הסניגורים היהירים. (אגב, ראיתם את אביגדור בטלוויזיה? נראה… לא בריא, האיש. חבל. עשה גם הרבה טוב בעולם לפני שחליט בשביל יצר הפרסום להגן על חלאה בזויה [נוסף: לא שזו פעם ראשונה, כמובן…].)
עכשיו, כמובן, יוכלו אותם סניגורים לחגוג בבתי המשפט עם כל ה"קשיים הראייתיים" ועם ההתעקשות של מה שמו, ניצן רז? נושא המים של מזוז? שחזר טען בעליון שאי אפשר להאשים כאן באונס. שיגעון.
המערכת כל-כך דפוקה פה, שעכשיו צריך לקוות שהשופטים יתעלמו מהטיעונים המאד לגיטימיים של ההגנה ויזיינו את החלאה הקטנה שהרבובדיה והגמדים שלו הכתירו לנו (אגב, מרן, אתה גאה בעצמך? יופי של נשיא ספרדי שומר מצוות ראשון בחרת לנו… כבוד למגזר!)
———————-
ליברמן הפריח עז לפיה הוא מעדיף את הביטחון על החוץ. האמת שזה הגיוני. ביטחון זה תיק שמאפשר לו להרוג ערבים, רק שהוא יודע שעם ממשל אובאמה, לא יהיו יותר מדי הזדמנויות לעשות את זה בצורה ככה גדולה ומרשימה, ובטח לא להפיל את החמאס (את ההזדמנות הזו הגמד האוטיסט, המתנקש המקצועי מוכה העיקרון הפיטרי, כבר דפק. למה דפק? כי הוא ידע שאם אשכרה יהיו לנו הרוגים במבצע צבאי, אז אפילו ארבעת המנדטים שהטבח הביא לו יילכו פייפן. אז הוא הסתפק בטבח חסר תוחלת. ונחזור מהגמד המוכה לגזען השמן והפחדן)
אוקצור, ליברמן, שאמר שהוא מעדיף את הביטחון, מעדיף כמובן את החוץ. למה מעדיף? דווקא. יפה מאד אמר מי שאמר לאחרונה (אני חושב שזה היה חתן פרס ישראל, נחום ברנע, שגם התעורר לאחרונה לחוסר התוחלת של מבצע צואה יצוקה…. רק חודשיים אחרי עבדכם, לא רע נחום), שליברמן הוא "דווקן". אפשר היה להיווכח בזה מפיו שלו – בכתבת השער הגדולה של 7 ימים עליו לפני שבוע וחצי, הוא סיפר בגאווה גדולה כיצד בני משפחתו היו מתעקשים לדבר יידיש באוטובוס במינסק, דווקא בגלל שזה היה מעצבן את הגויים. כשאתה מיעוט נרדף ומופלה, הדווקאות הזו מובנת. אלא שלליברמן התחושה הזו מעולם לא עברה. הוא עלה לארץ, אבל נשאר במינסק, נשאר ז'יד נרדף ומעולם לא הפך לישראלי בטוח בעצמו, ונשאר דווקן בכל אורחותיו. אז דווקא בגלל שזה יחריד את כולם, ויגרום נזק בל ישוער, הוא מתעקש: שר החוץ. טוב, מה, שיודה שהתעקשותו להיות גזען מלוכלך פוסלת אותו לכהונה? קשה לצפות.
מה שכן משעשע איך פתאום מתחילים "בכירי הליכוד" לקלוט את זה. נשאלת כמובן השאלה מי זה בדיוק הבכירים האלה, שאמרו לחדשות 10 ש"עוד תהיה ועדת וינוגרד 2 על המינוי הזה של ליברמן לשר חוץ", והאם שמם מתחיל בסיל ונגמר בלום. אבל בהחלט יכול להיות שיש שם איזה שפוי או שניים בלי קשר לחמור הטרויאני, בועל הג'ודיפלצת וחביב האוליגרנוני.
מה עוד? אה, כן. גלעד שליט. תגידו, אין אף אחד שם, כולל האבא והסבא שלו, שישימו את הזין על השולחן ויגידו בפה מלא, לא סתם "לשחרר אותו" אימפוטנטי, אלא "כן, לשחרר את המחבלים"?
אני יודע, אני יודע, אסור להיכנע לטרור. בואו נבחן את הטיעון הזה. אני פונה למתנגדי העיסקה:
האם אתם טוענים, בעצם, שחמאס יכול לחטוף חיילים כאוות נפשו, ולא עושה את זה רק כי אנחנו מוכיחים שזה לא משתלם? שהם רואים איך חטוף אחד מכניס את כל המדינה לאטרף, ובוחרים לא להכפיל את האפקט? כי אם כן אז בואו נסגור את הבאסטה ונחזור לגטו ולמלאח, כי כל דבר טוב נגמר – גם טמטום מוחץ של האויב.
האם אתם טוענים, בעצם, שהטינופות הנדרשות על ידי החמאס בתמורה לשחרור שליט הם איזה גאוני טרור חסרי תחליף, שעקב היעדרותם מהשטח אין החמאס מצליח לשחזר את פיגועי מסעדת מקסים, מלון פארק ואחרים? כי אם כן, צר לי, אבל אין לכם מושג ירוק. הפיגועים האלה זה לא דבר קשה לארגון, לא צריך להיות מאסטרמיינד כדי לגייס ילדים מפגרים ולא כדי לייצר חגורות נפץ, ואף אחד מהטינופות שאנחנו מחזיקים הוא לא חסר תחליף.
המחאה הזו של "להחזיר את גלעד" תישאר אימפוטנטית עד שאנשים יגידו בפה מלא: כן, לשחרר. מקסימום נעצור אותם שוב, או שנחסל אותם, או שנעצור ונחסל אחרים. באמת.
ולמה מנהיגינו לא מבינים את זה בעצמם? הם מבינים. רק שכמו במקרה של הסכסוך כולו, פתרון בעיות זה לא באינטרס שלהם. להיפך. כל עוד המצב הנוכחי בעינו, והעם שבוי במציאות מעגלית בלתי נגמרת, הם יכולים להמשיך להעשיר את עצמם ואת מקורביהם ולהמשיך להתבשם מהדימוי של עצמם כמנהיגים. הרי ברגע שייפתר הסכסוך, כמה מאותם "מנהיגים" עדיין יהיו רלוונטיים לאתגרים הבאים? אולי עשרה אחוז. אולי. אז ג'ננה בלתי נגמרת כמו מלודרמת גלעד זה בדיוק מה שנחוץ להם. כמו בבדיחה על עורך הדין הצעיר.
טוב, ברברנו מספיק, אז נסיים בהמלצה: מושון, תיזהר לא להתכופף במקלחת. כי בכלא? אתה כבר לא כבוד הנשיא. אתה מקסימום מ' מבית הנשיא…
נ.ב. סחטיקה לנבחרת הדייויס.
13 Responses to "מנחם היו-יו נחת בצד הנכון"
9 במרץ 2009 at 8:03
הם לא אומרים את מה שאתה אומר אולי כי הם מרגישים שהסיכוי היחיד שלהם להוציא את בנם משם הוא ללכת בין הטיפות ולא להרגיז אף אחד יותר מדי. לעשות את מה שצריך בפומבי ואת ה שצריך בשושו. אני יכולה להבין אותם אם זה העניין. מכיוון שמטרתם העליונה כרגע היא שחרור בנם-נכדם ולא הבאת המציאות של מחיר שחרור שבויים לתודעת העם, הם עושים את הדבר הכנון מבחינתם (או מה שנראה להם שנכון. הם לא רואים לנכון לקחת עוד סיכונים בדרך. אני לא יודעת אם הם צודקים בהערכה הזאת, אבל בצביעות קשה לי להאשים אותם).
הצמרת הפוליטית זה כבר משהו אחר, אם כי יש לציין שלבני אכן אמרה משהו ברור יותר לפני הבחירות (אם כי בכיוון ההפוך למה שאתה מציע, אבל לפחות היא העיזה ואמרה משהו ברור).
(-:
9 במרץ 2009 at 8:20
לשלם? ואל תגיד לי אחד תמורת אחד, כי מה לעשות שהם לא מחזיקים 11 אלף שבויים שלנו?
ואם לא, אז בשביל מה בעצם אתה מחזיק שבויים? ותגיד – אתה מוכן ללכת להילחם בידיעה שאם אתה נשבה אז לא משחררים אותך בגלל שמפחדים לשחרר שבויים?
שבויים פודים. בטח כשהמחיר הוא כולה עשירית ממה שאנחנו מחזיקים, וכשהיכולת שלנו לחדש את המלאי (בניגוד ליכולת שלהם) היא פשוטו כמשמעו בלתי נדלית.
אללי – לא האשמתי חלילה את משפחת שליט בצביעות. אולי בפולניות, אולי בהחלטה אסטרטגית שגויה לדעתי. לדעתי ההליכה בין הטיפות היא שמאפשרת ללולמרט וחבר מרעיו בני העוולה להמשיך לשחק בכולנו.
9 במרץ 2009 at 10:05
לא מדובר באיזה נערים שזרקו אבנים, אלא במאות מחבלים כבדים, שלניסיון שלהם יש ערך רב. (אני לא נכנס לצד המוסרי של שחרור רוצחים). זה לא כל-כך פשוט לארגן תאי טרור ולהוציא פיגועים. שחרור מאות מחבלים מנוסים זה חיזוק גדול לחמאס.
אתה כותב "מקסימום נעצור אותם שוב, או שנחסל אותם, או שנעצור ונחסל אחרים" אבל זה ממש לא ככה. זה גם מזכיר את הטיעון השמאלי מראשית ימי אוסלו – "ניסוג, ומכסימום ניכנס שוב כי אנחנו הרי חזקים יותר".
זה קשה מאד לעצור מחבלים ולסכל פיגועים ויש לזה מחיר כבד: גם הכישלונות (הפיגועים שלא מצליחים לעצור), גם הסיכון לחיי חיילים בפעולות מעצר (לא תמיד זה הולך חלק), וגם הסיכון לחפים מפשע בפעולות חיסול.
לגבי "עידוד לטרור". אכן בכניעה לדרישות חמאס יש עידוד לטרור. זה ממש לא אומר שחמאס יכול לחטוף חיילים כאוות נפשו. הוא יודע שחטיפה זה פעולה מסובכת שיש לה מחיר ושיכולה להיכשל, ועושה שיקול של נזק לעומת תועלת. ככל שהתועלת גדולה יותר כך הוא יהיה נכון יותר להסתכן.
9 במרץ 2009 at 10:53
הזו כבר שנתיים עם שבוי אחד שלא מצליחים לשחרר. בעולם המוסרי שאני בא ממנו, שבויים משחררים. בוודאי שזה מחזק את האויב שלך, מה לעשות? אבל הטענות כאילו זה יוביל לאיזה גל של טרור זה קשקוש. זה לא קרה באף אחת מהפעמים הקודמות. איפה ארגונו של ג'יבריל כיום? באמת.
ושוב – אתה מוכן להילחם בידיעה שאם תישבה לא
ישחררו אותך?
הנזק מהמצב הבלתי נגמר הזה גדול מהנזק שבשחרור הטינופות.
ואגב – ברגע שאתה משכנע את חמאס שהם לא יקבלו שום דבר תמורת שליט, חרצת את גורלו למוות.
ולגבי אוסלו – עובדה, זה מה שאנחנו עושים מאז. זה שאנחנו גם דופקים בכוונה תחילה כל סיכוי שיהיה שלום שיחזיק מעמד, זה סיפור אחר. אבל באמת, כל פעם שאנחנו מחליטים שנמאם לנו אנחנו נכנסים אליהם ונכנסים בהם. חומת מגן, עופרת יצוקה, צואה מוצקה… זה שזה לא נותן את הסיפוק האורגזמי המקווה ולא פותר שום דבר – זה סיפור אחר.
9 במרץ 2009 at 11:23
המחבלים ששוחררו בעסקת ג'יבריל היו אחראים לפיגועים רבים מאד והעסקה נתנה רוח גבית חזקה לאינתיפאדה הראשונה שפרצה זמן קצר אחריה. לא שוחררו רק אנשי ג'יבריל (רק מעטים מהאסירים היו אנשי הארגון) אלא מכל הארגונים כך שהשאלה איפה נמצא הארגון של ג'יבריל אינה רלוונטית.
האם נראה לך שאותם מאות מחבלים בכירים יעברו לעסוק בדייג ובסריגה לאחר שחרורם? די בכך שחצי מהם יתרמו מניסיונם העשיר ויכולותיהם, כדי שנשלם מחיר כבד בדם.
אני לא טוען שאסור לשלם שום מחיר תמורת שליט, שחרורו הוא בהחלט ערך מוסרי וגם אינטרס מעשי; אבל אני ממש לא מסכים שחובה לשלם כל מחיר.
לגבי אוסלו, הטיעון "מכסימום נעצור אותם שוב" שהעלית, בדיוק כמו "מכסימום ניכנס שוב לשטחים שיצאנו מהם", מתעלם מכך שקל להגיד אבל קשה מאד וכואב מאד לבצע.
9 במרץ 2009 at 11:39
טינופות, הייתי אומר "תחשבו שוב". אבל כמה חיילים בעצם נחטפו על ידי ארגוני המחבלים בכל שנות קיומנו? פחות מעשרים? וזה אם נספור את אלה שנחטפו מתים
אז כעשרה אחוז ממה שאנחנו מחזיקים נשמע לי מחיר הוגן.
האינתיפאדה הראשונה היתה התקוממות עממית של אבנים ודקירות, אז לא ברור לי איך מאסטרמיינדים חבלניים נורא קשורים אליה.
אני אומר שהמחיר הנדרש סביר לאור יחסי הכוחות, כמות השבויים שאנחנו מחזיקים והעובדה שיש ביכולתנו למלא את החסר הרבה יותר מכפי שיש ביכולתם. כמה שבויים לקחנו בצואה יצוקה? ואם לא לקחנו כמה מאות טובות זה כי לא רצינו, לא כי לא יכולנו.
9 במרץ 2009 at 17:29
ההיסטריה הישראלית הביא לכך שאנחנו מסכימים להסכמי הפסקת אש גרועים, רק כדי שידברו איתנו על שליט.
אני חוזר: אנחנו מוכנים לפשרות טקטיות ואסטרטגיות, רק כדי לשפר את המשא ומתן בדיונים על שבוי בודד!
בכל פשיטה צבאית לוקחים הנחה של מספרים נפגעים, וזה ניראה לכולם סביר, אבל ברגע שיש שבוי פתאום אין יותר סבירויות, פתאום צריך לשלם כל מחיר.
9 במרץ 2009 at 18:36
הם ממשיכים לירות, אנחנו ממשיכים לתקוף ולחסל… אידיליה!
אין שום הפסקת אש.
11 במרץ 2009 at 11:02
מר ברמן,
רק תיקון קטן לגבי מספר הנפגעים מפעולות מחבלים ששוחררו:
http://www.al-magor.com/39719/התחקיר_על_תוצאות_שחרור_מחבלים
מצד שני, נוכל להוסיף
את הנרצחים העתידיים למניין קורבנות השלום,או שכלי התקשורת יתעלו על עצמם שוב כמו בפעם הקודמת בה הסבירו לעם ישראל שלשחרר רוצח תמורת גופות הוא מעשה מוסרי
11 במרץ 2009 at 13:23
של מחבלים תמורת גופות.
שבויים חיים יש לפדות תמורת שבויים חיים, וגופות תמורת גופות.
אתם מדברים כאילו אם לא תשחררו אסירים עם או בלי דם על הידיים, לא יהיה מי שיעשה פיגועים. נו באמת.
11 במרץ 2009 at 13:52
מי שנכנע (ופלסטינים זה לא אנשים נורא נורא אמיצים, למרות תופעת המתאבדים, רובם נכנעים במצבי קרב), כאמצעי לחץ ואחרון – בשביל המצבים האלה.
אבל אם אתה לא מוכן לשחרר אותם אפילו בחילופי שבויים, באמת אין טעם. טבח בהם וזהו. כמובן שזה יעלה לנו בשאריות שרידי דעת הקהל העולמית, אבל זה בדרך בכל מקרה.
9 במרץ 2009 at 7:51
לא, לא חייבים להחזיר לא אותו ולא אף חייל אחר בכל מחיר.
בטח לא שכל מחיר כולל חיי אדם.
חוסר הפרופורציה הזה הוא שהשהביא לנו את הנוהל המטורף שעדיף להרוג חייל שלנו מאשר שיהיה שבוי. מתברר שכל מחיר, כולל גם את חייו של החייל עצמו!
ולא, לא הייתי רוצה שזה יהיה הבן שלי, ולא הייתי רוצה שהבן שלי ימות בפיגוע, ולא במבצע להחזרת מניהיגי הטרור לכלא.
חייבים לחזור לשפיות ולהגיון. הרי זה לא החייל האחרון (משני הצדדים) שנופל בשבי.