בנדיקטוס הוציא את הז'יד מהבקבוק
Posted on: 15 במאי 2009
ביקורו של האינקוויזיטור הראשי, ג'ואי עכברוש, בישראל לא הועיל לאיש, מלבד אולי כמה סוחרים ובעלי מלונות, אבל הוא הועיל לכולנו בכך שחשף שוב את מחלת הנפש הקשה המסכנת את קיומה של המדינה הזו.
אני מדבר על השילוב המצחין של פראנויה, תחושת קיפוח תמידית ושנאת זרים לא רציונלית המאפיינת את הז'יד. ז'יד, במובן שאני משתמש בו, פירושו יהודי שעל אף מגוריו בארץ שבה הוא האובר-מענטש, טרם השיל את תסביכיו והוא ממשיך להתבכיין כמו ילד כאפות שכולם מרביצים לו כל הזמן, גם אחרי שהפך לבריון והוא זה שמרביץ. גדול ראשי הממשלה של ישראל, לוי אשכול, הגדיר את זה יפה ביידיש: שמשון דער נעבעכער – שמשון המסכן. אבל אולי המונח ז'יד יעשה למישהו קצת יותר תזוזה בקופסא, אז ננסה.
בקיצור, הז'ידים חושבים שאין שום גבול לפיצוי שהם צריכים לקבל, לחרטה שצריך להביע כל זר באשר הוא על אשר ביצע, הרשה לבצע, לא מנע או לא מנע מספיק את העוול אשר נעשה לנו. בכך כמובן הם נשארים שבויים בקורבניות שלהם ונותנים לשונאיהם לנצח אותם סופית, אבל הם לא מבינים את זה. הם עסוקים מדי בלהיעלב.
מרן יוסי גורביץ סיכם יפה מאד את מגוון ההתבטאויות הז'ידיות שהעלו שלל אידיוטים שונים – מאחד שעשה פסיכואנליזה שלמה על סמך מלה שג'ואי עכברוש בכלל לא השתמש בה בנאומו, עבור באחד שחושב שכל אפיפיור צריך מחדש עד קץ כל הדורות להתנצל, כי לא מספיק שיוחנן פאולוס עשה את זה ב-1998, המשך לאוויל מסוג שלישי שרוקע ברגליים כי האפיפיור אמר "נהרגו" (killed) במקום "נרצחו", וכלה בלאומן המושחת והמגונה, הרב עם כל העולם הראשי לשעבר, ישראל (שירימו אותו כבר על טיל) לאו, שהחליט שהאפיפיור לא הראה מספיק "השתתפות בצערנו".
ושיהיה ברור: לא בגלל כבודו (המועט מאד) של ג'ואי עכברוש כל ההתבטאויות האלה פסולות. ג'ואי עכברוש הוא חלאה מוכת ישו, שהקדיש את חייו למלחמה עם כל מי שחושב אחרת ממנו, שהדבר הראשון שהוא הרגיש צורך לעשות בעלותו לכס השלטון של "דת השלום" המקורית, עאלק, היה לפתוח במלחמת השמצות מתגרה עם כל מוסלמי באשר הוא, שהרחיק עוד יותר מקודמו, אחד שלפחות היו לו גם כמה תכונות טובות, ובמו פיו מניב הטינופת עודד מיליוני אפריקאים להתנהגות שתגביר מאד את הסיכויים שלהם להצטרף לאחוזים מבהילים מאחיהם וללקות באיידס. אבל היי, הכנסייה תוכל אחרי שמספיק אנשים ימותו לקנות שם רכוש נורא בזול. כך שאל תגידו לי לרגע שאני מגן פה על הטינופת. זה לא קשור אליו אלא להתבטאויות שלנו.
כל אלה הם מפגנים של אנשים מסכנים, מוכים, שבויים בטראומה שלהם. לא של בני חורין גאים שהשאירו את הגלות ואת העבר כילד הכאפות של העולם מאחור. וזה לא במקרה. המחלה לא עוברת כי לא מפסיקים לגרד בפצע ולא מפסיקים להזכיר את החבל בביתו של התלוי. המדינה לא רוצה שהמחלה תעבור לנו, כי ברגע שהיא תעבור – ברגע שנראה שאחמדינג'אד, עם כל תבחלתו, אינו היטלר וגם לא דומה, או שהחמאס הוא כלום ולא איום קיומי – באותו רגע כל השיטה שעליה מבוססת המדינה, של עדר מבוהל שעושה מה שאומרים לו כי אחרת אוטוטו לוקחים אותו למשרפות, הולכת קיבינימט. ואז מה יעשו המושכים בחוטים?
בגלל זה תמיד מצחיק אותי כשבעלי ההון מאיימים (או משלמים לאיזה כתבלב, בין אם בממון או בחיוך הממיס את לב לוחך הפנכה) שהם פשוט יעזבו את הארץ אם נציק להם יותר מדי בשאלות או בהצעות לשינוי סדרי הפלוטוקרטיה. באמת? למה איפה עוד ישים מישהו חצי זין כפוף אם הם חיים או מתים? איפה עוד תהיה להם כזו השפעה על השלטון? למה ברלוסקוני יזיז לו שריר בתחת מה חושב נוחי דנקנר? אנגלה מרקל תעבור לדום בגלל ששרי רוקעת ברגליים? מה בדיוק הם יעשו שם? יחיו בשקט ובאלמוניות? אהא. מיד.
השרי, הנוחי, היצחק, הסמי, הלב, וגם המעי הגס והרקטום – כולם מושקעים בשיטה הקיימת. מי שרוצה לשנות את השיטה, להביא שלום, להפסיק להיות מבצר צבאי עם מוסדות שלטון ולהיות מדינה נורמלית, צריך להבין שהאויב האמיתי שלו זה לא ביבי ושמיבי וברק ומקק וליברמן וזיברמן. האויב שלו זה אלה שמממנים אותם.
13 Responses to "בנדיקטוס הוציא את הז'יד מהבקבוק"
15 במאי 2009 at 23:41
וגם אתה וגם יוסי גורביץ כותבים דברים שאני מסכימה איתם. את הגידופים של הפרנואידים קראתי רק אצלכם ובפרומים זניחים פה ושם כי אין לי כח לשבת מול הטלוויזיה ולהאזין לשטויות האלה, אבל באמת עדיף לצחוק כי אחרת יבוא לי לבכות.
לפחות אני יודעת שאני לא לבד מול ים המתקרבנים.
16 במאי 2009 at 2:24
אתה מתמנה לרשות הממשלה ועושה איזה הפסקת אש עם החמאס (שהוא כלום) וגם עוזב כבר לנפשו את אחמדינג'אד (שהוא לא היטלר). אחמדינג'אד ממשיך לפתח לו נשק גרעיני באין מפריע וגם להעביר אימוני קומנדו מובחרים לאנשי הכלום מהחמאס. הוא גם דואג להעביר לעזה דרך מנהרות מספר רב ככל האפשר של רקטות מצוידות בראשי נפץ גרעיניים.
מה לדעתך יקרה עכשיו?
16 במאי 2009 at 11:48
עבור רוב הנתינים.לא לשיטה קלקלית הבנוייה כך שהיא משרתת את המיעוט שבחברה.די .מאסתי באגדות הכלכלה ה"נכונה".
רובינשטיין מתייחס אל הכלכלה כאל ענף של הפילוסופיה, וכבית מדרש שבו יכול להתקיים שיח מושכל על ההסדרים החברתיים, אך מותח עליה ביקורת נוקבת. הוא רואה בכלכלה תחום הנוטה לשמרנות ,ומסייע להגמוניה לשמור על כוחה.
http://www.possibleworlds.co.il/agadot/
http://video.tau.ac.il/Lectures/Bekur_Hamahapecha/Assets/An_introduction_to_the_Jungle_Economy.asx
http://www.haokets.com/article.asp?ArticleID=3093
אם רוצים, יש הרבה אפשרויות לכלכלה אחרת.
http://www.ssc.wisc.edu/~wright/ERU.htm
16 במאי 2009 at 13:02
נתחיל בתוהה: אני לא כלכלן ולא מטיף לשום שיטה כלכלית סדורה. אני האמת (מעבר לבורותי היחסית בכלכלה, שהיא בורות די עמוקה בהשוואה להשכלתי בשאר היבטי הפוליטיקה), לא כל-כך מאמין בשיטות סדורות שחקוקות באבן. אני מאמין בלקחת את הטוב והמתאים לנסיבות מכל שיטה. עת לריסון פיסקאלי ועת לשים זין על גירעונות.
לאחר שאמרתי זאת, אני דוגל בצמצום הפערים החברתיים כיעד כלכלי ראשון במעלה ובשדרוג דראסטי של ההשקעה בחינוך (לצד שידוד כולל של המערכת ותנאי ההעסקה). בקיצור: הקפצה של מאה אחוז ויותר בשכר המורים בכל הדרגים והשקעה מסיבית בתנאים מונעי שחיקה – שבתונים בתשלום, התשלמויות, והכשרה מתמשכת ללא הפסקה. לא ייתכן, כמו שאמרה בדיוק הלילה מישהי באחת המהדורות, שהפעם האחרונה שמורים לומדים משהו חדש זה באוניברסיטה או בסמינר לפני שדרכו בכיתה.
עוד בכלכלה: פישוט תקנון המס וצמצום הלולאות למיניהן (כן, זה ייצור אבטלה בשוק רואי החשב(ז)ונות ועוכרי הדין, מה לעשות). הקלה מסיבית לעצמאים ועסקים קטנים, שכיום הם נטולי כל רשת ביטחון להתמודדות עם המחזורים העסקיים,
לסיום, השקעה בטכנולוגיות עתיד. לא רק בגלל ש"זה יהיה טוב לכולם" אלא לצורך הכנסה. המדינה אינה יכולה להתמודד במשק בשווקים קיימים, אינה צריכה לעשות זאת ולרוב מזיק שהיא מנסה לעשות זאת. לעומת זאת, אין שום סיבה שהמדינה לא תגזור קופון מהשקעות שהיא מבצעת בטכנולוגיות שרק בעוד עשר שנים יישאו פרי.
עוד אחד – התסריט שלך חביב, רק לא מבין מה הוא קשור אליי. את איראן יש לרסן באמצעים אלה ואחרים. יש במובן של חייבים. המשטר הנוכחי, כמו שהוא, בלי שיתאפס על עצמו, מאד מאד רצוי, אם עדיין אפשר בכלל, שלא יהיה לו נשק גרעיני. אם נקום מחר בבוקר ונגלה שחיל האוויר הסיג במכה נקייה את תוכנית הגרעין האיראנית חמש שנים או יותר – אמחא כף בעודי לוקח את הילדים למקלט. ואגב – אני לא בטוח שהתגובה תהיה כה הרסנית או כה מיידית. יותר סביר מגה פיגוע מאשר טילי שיהאב.
עכשיו, אתם חייבים להבין, בשם האלה תתברך, שגם אם האנשים האלה מאמינים בהתאבדות פרטנית (של אחרים) למען הקבוצה, הם אינם מאמינים בהתאבדות קולקטיבית, והם לא מאמינים עדיין ובעתיד הנראה לעין שהמצב כה נואש עד שאין ברירה אחרת. גרעין זה לא נשק שבאמת אפשר להפעיל במזרח התיכון. הסכנה באיראן גרעינית היא לא פצצה פה, היא פצצה לצורך סחיטה בידי טרוריסטים בני הכחשה בניו יורק, לונדון, או מקומות אחרים, כולל מוסקבה למרות שההתנהלות הרוסית לא מראה על הבנה כזו.
הבעייתיות הנוספת של פצצה איראנית היא שהיא הופכת את המשטר לחסין מפני הפלה – לקח סדאם, כמובן. זה לא שאם תהיה מחר פצצה לאיראן אז המדינה מחוסלת מחרתיים. כן, זה משנה את מאזן הכוח מאד לרעתנו. מי שחשב שלעד נשב בשטחים הכבושים ללא פיתרון וללא שלום עם המרחב ומאזן הכוח יישאר בעינו הוא אידיוט גמור. היו לנו 40 שנה לנצל את היתרון המכריע שקבענו. במקום זה אוננו על הארץ המובטחת. וגם כשמציעים לנו על מגש שלום מרחבי כולל, אנחנו לא מסוגלים להגיד "רעיון טוב ויוזמה ברוכה, בואו נדבר על הפרטים".
בכל מקרה, אני מסיבות של מה שקרא החכם לי קאו פגמים באופיי, לא מתאים ולא חושב שאתאים כבר להיות ראש ממשלה. זה מצער אותי מאד מסיבות אפלטניות, אבל די השלמתי עם זה. אני חושב שאוכל לייעץ לאחד כזה או גם להיות שר טוב, אבל זה (שר) רק אם אזכה לכמה שנים של שפשוף פנימי בפוליטיקה קודם לכן.
16 במאי 2009 at 18:12
למרות שיוסי גורביץ מעורר סלידה ולא פעם מתגלה כפלספן בלירה, אהל ההבחנה של רחביה שיש התקרבנות ז'ידית שעליה בנויה השיטה לצערי נכונה.
17 במאי 2009 at 15:04
עם הבכיינות האינסופית על הילדות בגטו וכו'. למי לא היה קשה בילדות? יאללה, שמישהו יעיף אותו על טיל! (משחק מילים גדול, רחביה).
20 במאי 2009 at 3:08
שיבכה כמה שהוא רוצה. בשם מדינת ישראל, די. גמרנו לבכות. לפחות היה ראוי שנגמור.
במקום לזיין את המוח כמה בדיוק רימינג עשה האפיפיור לפולניות היהודית, מן הראוי לשאול למה, ביד ושם המוקדש ל"לעולם לא עוד", לא דיבר איל פאפא על רציחות העם המתרחשות כיום? או שהעז לזרוק מלה?
15 במאי 2009 at 23:38
אתה מצחיק אותי. צדיק.