במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, באייטם של שמעון שיפר (עמוד 3) נמצא גם הציטוט המרנין הבא:

"אני מסתכל בתימהון, גם מתוך דאגה, על הנכונות לשקר ביודעין".

הדובר? כבוד ראש הממשלה, אריאל שרון כמובן.

"תגידו, הוא כבר הפסיק לשקר?"

– דוד בן גוריון, על אותו אריאל שרון, מתישהו בשנות ה-50.

צריך לדעת ממי לצטט

ואם כבר בביקורת עיתוני השבת עסקינן, קלוט קלטו עינינו שתי פאשלות בענייני מקורות, מצד אנשים שבאמת צריכים להיטיב לדעת.

מאיר שלו, בטור שלו, מלעיג על יו"ר הכנסת רובי ריבלין, שלדבריו פיזז בצורה מביכה ברדתו מן הבמה לאחר הדלקת המשואה בטקס יום העצמאות. אין לי בעיה על ירידות לעבר רובי, שהוא באמת איש נלעג משהו, למרות שאני אישית חושב שזכותו להקדיש את המשואה שלו למי שבזין שלו. הבעיה היא שמאיר שלו, בלעגו על ריבלין, ציטט שם את הפסוק מספר שמואל ואמר שהוא "נגלה כהיגלות נגלות אחד הריקים".

את המשפט הזה אמרה מיכל בת שאול על דוד מלך ישראל, שפיזז לפני ארון הברית בדבקות חושפת חלציים שהסופר המקראי דווקא רואה בעין יפה. ומיכל עצמה, כעונש על הסנוביות שלה, "לא היה לה ילד עד יום מותה". אז פעם הבאה, מאיר, שקול ציטוט.

80 שנה? לא בבית ספרנו

הפדיחה השנייה שייכת לב' מיכאל, יהודי מאמין שמשום מה נפל בפח מרוב התלהבות מהרטוריקה שלו עצמו, שסבבה במקרה זה סביב המספר 80, וטען שהבית השני עמד על תילו 80 שנה. לא היא! הבניין המשופץ של הורדוס עמד אמנם כ-80 שנה, אבל למרות יופיו המרהיב של אותו בניין, הקמתו אינה מציינת את תחילת העידן המכונה בית שני, שנמשך מסביבות 500 לפני הספירה עד 70 לספירה – פי 7 מכפי שסופר מיכאל שלנו. אז ב', שקול שנים.