שנו כבר חכמים, שאי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן. אחרי שלוש שנים וחצי, מבינים כבר רוב האנשים שנשיא ארה"ב, ג'ורג' וו. בוש, הוא לא התכשיט הכי מבריק בקופסא. רוב האנשים, במיוחד בישראל, כבר מבינים גם שלמרות כל הרטוריקה על התמדה ונחישות, ההרפתקה בעיראק מידרדרת במהירות, ושבסוף כל השרירים שמפעילים הנחתים בנג'ף ובפאלוג'ה, הם יצטרכו לאמץ את הפתרון העזתי של אריק שרון.

עם זאת, ניכרת בציבור הישראלי, במיוחד זה שאינו "סמולני" חלילה, אהדה גדולה לאיש העילג מטקסס, ורצון לראות אותו ממשיך בתפקידו. יש רבים מבין אלה שמבינים שבוש אולי קצת אהבל, אולי עושה שטויות ומוביל את ארצו לאסון מיותר בתכלית, אולי מערער את הסדר העולמי, אבל כל זה מתגמד לעומת העובדה, הבלתי ניתנת לערעור כביכול, שהוא "טוב לישראל". הוא "חבר שלנו".

זה לגיטימי (אם גם לא רחב אופקים במיוחד) לראות הכל רק דרך הפרזימה הצרה וקצרת הטווח של "טוב ליהודים". אבל זהו, שהוא לא כזה חבר שלנו. לא כל מי שכל הזמן נחמד אליך הוא חבר, ולא כל מי שלפעמים מקשה עליך הוא שונא. לפעמים זה בדיוק להיפך. זה שמעודד אותך בדרכך לתהום הוא כל מיני דברים, אבל חבר הוא לא. לעומת זאת, זה שתופס לך בזרוע ומטלטל אותך מההלם לפני שאתה מגיע לשפת הצוק הוא אחלה חבר שבעולם, גם אם באותו רגע הוא ביאס לך את השאנטי.

בתורת הטיפול בהתמכרויות מוכר המושג enabler. פירוש המלה הוא "מאפשר" והאנאייבלר הוא זה שמאפשר לך להמשיך את ההתמכרות. הוא זה שאצלו אתה מזריק, או זה שלוקח אותך כל הזמן לבארים, או זה שכל הזמן מלווה לך כסף, בלי לשאול יותר מדי שאלות.

לישראל יש התמכרות חריפה לשטחים שכבשה ב-1967. כמו כל התמכרות קשה, גם זו פוגעת בתפקוד התקין ומשתלטת על החיים. חבר טוב של אדם מכור הוא זה שלא עושה לו הנחות, לא אומר לו שזה בסדר ולא מתעלם כשהוא חותך פינות. בוש, לפחות נכון לעכשיו, עושה את ההיפך מזה.

אמנם, צריך לתת גם לבוש את הקרדיט המגיע לו. הוא הנשיא האמריקאי הראשון שהעלה על דל שפתיו את המונח "מדינה פלסטינית", ועל כך תהיה תודת ההיסטוריה נתונה לו. אבל בוש טוב מאד בהתעלמות ממשמעותן של מלים. מדינה פלסטינית היא חסרת משמעות אלא אם כן יש לה רצף טריטוריאלי. עם הנתק מרצועת עזה עוד אפשר להסתדר איכשהו (מנהרה, גשר, אללה יודע), אבל לפחות ביהודה ושומרון חייב יהיה להתקיים גוש אחיד. אם פלסטיני לא יוכל לנסוע מבית לחם לג'נין בלי לעבור דרך מחסום או לנסוע שעתיים כדי לעקוף גושי התנחלות, אז אין מדינה פלסטינית. אם משאירים בכוח את האנשים הכי קיצוניים מהצד שלנו בלב חברון ובפאתיה, לא יהיה שלום. כנ"ל אם משאירים 400 אלף פלסטינים חסרי זכויות בתחומי מדינת ישראל. למי שרוצה למנוע את קיומה של מדינה פלסטינית, ורוצה להימנע משלום עם העם הפלסטיני, אין פה בעיה. לרוב אזרחי מדינת ישראל יש.

יכול להיות, כמו שכתבו כבר לפניי, שבוש מוכן לקבל כביכול את גושי ההתנחלות של שרון לעת עתה, ובלבד שההתנתקות מעזה תבוצע, ושבבוא הזמן הוא יסביר לשרון או ליורשו שגם על חברון וקרית ארבע הוא יצטרך לוותר. אבל כל אלה הן השערות. מה שידוע הוא ש"החבר הכי טוב" שלנו שמע אותנו אומרים שבכוונתנו להמשיך לדפוק לעצמנו כל סיכוי להיחלץ מן ההתמכרות לכיבוש, ולא אמר דבר.

אדם ששומע אותך דופק לעצמך את החיים, טופח לך על השכם ומחייך כאילו הכל בסיידר, הוא או מלקק תחת או מישהו שמנצל אותך. אף אחד מאלה לא עונה להגדרה "חבר".