כרוניקה של מהומות ידועות מראש
Posted 9 באוקטובר 2009
on:מכירים הרב עובדיה? פוסק עליון למי שאכפת לו מה חכמי הדת היהודית אומרים? אז גם למוסלמים הסונים יש אחד כזה. שמו מוחמד סעיד טנטאווי והוא עומד בראש מוסד הלימודים האיסלאמי המוביל בעולם, אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר.
בא השייח' טנטאווי להרצות באיזה שהוא מקום, ורואה בקהל בחורה עם ניקאב – המסכה הזו על הפנים שבאפגניסטן קוראים לה בורקה. מתעצבן כבוד השייח', שעומד בראש קרב המאסף שמנהל האיסלאם הסתם דוסי מאד נגד האיסלאם הרדיקלי המחופף כליל, ואומר לבחורה להוריד. ההיא מנסה להגיד שככה חינכו אותה הוריה והשייח' מתעצבן עוד יותר, אומר לה בלשון חדה שאין דבר כזה באיסלאם, לא בקוראן ולא בחדית' (ההלכה האיסלאמית), ושהוא מבין יותר באיסלאם מהוריה ושתוריד את הזהו מהפנים.
נשמע נאור ונחמד, רק שהבחורה מצייתת, מורידה את הזהו מהפנים, מסתכל עליה כבוד השייח' וגומל לה על צייתנותה במלים "ואללה, עכשיו אני מבין למה רצו לכסות לך את הפנים…"
ובחדשות מעט רציניות יותר מגזרת טנטאווי – האיש, כאמור הסמכות ההלכתית המובילה בעולם המוסלמי הסוני – הורה לכל מוסלמי באשר הוא לקום ולהילחם היום למען אל-אקצה. זה לא אומר שהר הבית יטבע היום בדם, אבל זה מגביר את הסיכוי לבלגאן. וכל זה בשביל משהו שיכולנו למנוע, אילו רק רצינו.
זה שבועות רבים מתחננים אנשי הרשות הפלסטינית בפני השב"כ מערכת הביטחון שייתנו להם לפעול במזרח ירושלים כדי לאזן את הפעילות המסיבית שעושה שם החמאס. אבל ישראל מסרבת, מכיוון שישראל עדיין מתעקשת על כך שכל ירושלים המזרחית היא נכס צאן ברזל שאסור בשום פנים ואופן לעורר צל של פקפוק בריבונותנו העכשווית או העתידית עליו.
עכשיו, קוראים יקרים, לפני שקופץ לכם רפלקס היהוה, שימו נא לב לעובדה הבאה: השטח העירוני של ירושלים שישראל כבשה מירדן היה שישה קילומטרים רבועים. קילומטר רבוע אחד בין החומות, ועוד חמישה כפרים צמודים לחומות. השטח של ירושלים המזרחית, שמעבר לקו הירוק אך מוכללת בידי ישראל בשטח המוניציפלי של ירושלים, שמוצהרת על ידי ישראל כעיר שחוברה לה יחדיו ולעולם לא תחולק שוב, ואשר על כל תושביו נכפתה אזרחות ישראלית – שטח זה הוא 72 ק"מ רבועים.
כמו רבים מן הקוראים, גם דורות של אבותיי מסבא אחורה לא העבירו יום בלי שיתפללו לשוב לירושלים. אבל בעוד שאני לא יודע מה עם הסבא שלכם, אני יכול לומר בוודאות שסבא שלי לא שם חצי זין כפוף על צור באחר, אל-עזריה או ג'הלין, ובעוד שהכל ארץ ישראל וזה, בכל זאת כשהוא אמר "ירושלים" בבחינת מקום קדוש במיוחד, הוא התכוון, בגדול, למה שבתוך החומות. אז ההתעקשות הזו על נתחים עצומים של קרקע תוך שימוש ציני ברגש שהמלה "ירושלים" מעוררת בהרבה יהודים – היא הוכחה ניצחת לאמיתות הפתגם "תפסת מרובה? לא תפסת". אם הכל ירושלים, אז יש מעט מאד משמעות לסיבות שבגללן דווקא אנחנו חייבים לשלוט בכל חלק שהוא של ירושלים, כולל העיר העתיקה, שהולכת ונשמטת מידינו עם כל מקרה של טמטום כמו זה.
באו אלינו האנשים של אבו מאזן, שאנחנו משתפים אתם פעולה ביטחונית בכל מקום אחר בגדה המערבית. אבל בכל השטח העצום והרגיש כל-כך הזה אסור להם, כי זה שלנו, כביכול. כמובן שלנו אין שמץ של השפעה באזור המדובר, למרות הביטוח הלאומי שאנחנו דוחפים שם לתושבים לגרון בנדיבות האדונים שלנו.
אז אנשי הרשות נחסמו מלפעול, אנחנו לא יכולים לפעול, והחמאס קיבל את התבערה שהוא רצה, שכנראה תהיה המסמר האחרון בארונו של אבו מאזן, שגם ככה השטח רותח עליו בגלל שהוא מכר את דו"ח גולדסטון תמורת נזיד עדשים לחברים שלו מהסלולרי.
תחי העיר שחוברה חרבנה עליה ואיחדה את שני חלקיה תחת אותה צחנה.
שתי הערות גזענות מאוזנות לסיום:
1. ראיתם את הפרסומת הזו לסדרת הקפה החדשה של עלית? זה ששואלים אותו אם הוא רוצה כוס קפה והוא מתחיל לשא נאום נלהב "אני רוצה קפה מיוחד, קפה אחד, קפה זיבי…"? אז לא יודע אם קלטתם, אבל יש שלושה טעמי קפה בסדרה הזו שהפרסומת באה להציג. קפה ברזילאי, קולומביאני ו"אפריקאי" (שזה אומר מה, ממערב היבשת או מזרחה? לא משנה. אפריקאי זה מספיק). אוקצור, לכל תערובת כזו יש שם חמוד ואתני כזה. יש "קצב ברזילאי" (שזה סבבה, כי הברזילאים גאים בגרוב שלהם), "פסגה קולומביאנית" (מה לעשות, מדינה הררית מאד) ו…."פרא אפריקאי"! נו, אפריקה, איפה שהפראים גרים.
2. וכדי להראות שאולי השתלבנו במרחב אבל טרם נפלנו ממנו ברמתנו, נעמד על רגליו האחוריות סגנו האלמוני של הנודניק המפורסם ראאד סלאח, יו"ר התנועה האיסלאמית הצפונית בישראל, אחד בשם כמאל חטיב. כידוע, אנשי התנועה האיסלאמית לא אוהבית את ההגבלות שישראל מטילה על ההגעה להר הבית – ובצדק. אבל מילא זה, אומר הכבוד הגברי של מר חטיב. מילא סתם יהודים אומרים לך מה לעשות. אבל שאתיופי יעשה דבר כזה??! זה כבר יותר מדי. בוא בוא, כמאל, נשפות לך כוס קפה, פרא אפריקאי, אומרים שזה מצוין לחוקן.
ולפני פרידה – בראק אובאמה, חתן פרס נובל לשלום? וואלה? וכל זה כי הוא אשכרה מתנהג כאילו יש לדיפלומטיה תפקיד מועיל בעולם? כלומר מרגע שמישהו אחד מתנהג כמו בהמה גמורה, הרי שהתנהגות שגרתית בתכלית ראויה לפרס נעלה? כמו שאומר המיקרו-בלוגר המחונן, המוביל והמצוטט לעייפה, המחלטר בתור תופס של הסינסינטי בנגאלס, הלא הוא צ'אד אוצ'וסינקו לבית ג'ונסון – Child, please!
אה, ולמי שהחמיץ כי לא יצא לי לשים את זה פה – כך קנתה ישראל בנזיד עדשים סלולרי את דרכה החוצה מהתסובכת של דו"ח גולדסטון. תיהנו!
שיהיה סופ"ש רגוע, בהר הבית וגם אצלכם בבית.
5 Responses to "כרוניקה של מהומות ידועות מראש"

לא שתל אביב מנוהלת מי יודע כמה, אבל בתור מישהו שגר 6 שנים בי-ם אני יכול להצהיר בבטחון: ירושלים מזוהמת, מטונפת, לא מנקים בה זבל ובכלל היא מיועדת לכרכרות יותר מאשר לאנשים או רכבים
אהבתי לגור בה והיה לי מעניין, אבל מאבק הקיום היומיומי שבר אותי
גם תלאביב היא חור מסריח, אגב. אני בטוח שמר ברמן מסכים. אם הוא לא – הוא טועה!!1


הם האשמים במהומות ירושלים ולא אף אחד אחר.


לאלה שמתרפקים על ירושלים תוך התעלמות מוחלטת מהבעיות שלה והחסרונות שלה. אנשים מקבלים כזה מבט מצועף בעיניים כשהם מדברים על ירושלים שאני מרגיש צורך לנער אותם קצת מהאידיאה פיקס.
וכמו ששקטי אמר, אבל אני מצטער שהעלבתי אותך, וכן, גם תל אביב מטונפת 🙂


אלא עצבנת אותי בתור מישהו שאוהב את העיר שלו. ברור שזה לא משהו אישי (וברור שאתה גם לא מכיר אותי אז אתה בטח לא חושב עליי ולא בא לפגוע בי כשאתה כותב על ירושלים).
אם אתה רוצה לנפץ לאנשים את האידאה המטומטמת שלהם, חופשי. גם אני מתעצבן כשכל דביל בפייסבוק שלא-גר-בירושלים מחליט שהסטאטוס המתאים ליום ב' בערב הוא "ירושלים – מחזקים, לא מחלקים!" או כל מיני סיסמאות ריקות אחרות.
עשית את זה יופי לאורך הפסקה העוסקת בירושלים והסברת טוב מאוד למה מה שאנשים קוראים לו "ירושלים" הוא לא בהכרח ירושלים אלא שכונות וכפרים שלא היו שייכים לעיר לפני 67.
אם אתה רוצה אתה גם יכול לכתוב פוסט שלם על בעית הנקיון ברחובות ירושלים (לא שאני חושב שיש סיבה שזה יעסיק אותך) או על המחסור באלוהים-יודע-מה בעיר הזאת.
אני פשוט חושב שמשפט כמו המשפט האחרון שם, שזו לא הפעם הראשונה שאתה משתמש בו, הוא מיותר ופוגעני ולא משרת שום מטרה מלבד הכתמת שמה של ירושלים כולה.

9 באוקטובר 2009 at 18:13
לכתוב מאמר שלם שאני מסכים איתו ואז לעצבן אותי ולהרוס לי את המצב רוח עם משפט אחד בסוף.
אתה צודק לחלוטין לגבי "מזרח ירושלים", לגבי הכפרים שלא קשורים אליה ושחוברו בכוח ע"י ישראל, ואתה צודק לגבי זה שהיה עדיף לנו לתת לרשות הפלשתינית לפעול שם מבחינה אזרחית (לא מבחינה ביטחונית).
אבל למה אתה חייב לסיים את זה עם משפט מעצבן כמו "תחי העיר שחוברה חרבנה עליה ואיחדה את שני חלקיה תחת אותה צחנה"?
אני גר בירושלים ואני מת על העיר שלי.
בחודש האחרון הייתי ביותר מעשרה אירועי תרבות יזומים (והיו עוד הרבה שלא יכולתי ללכת אליהם). אני אוהב לטייל ולבלות בעיר שלי (הנקייה יותר מתל-אביב, לפי תיירים שמגיעים למלון/מקום העבודה שלי היישר מתל-אביב).
היום (שישי בצהריים) נהנתי לטייל בשוק מחנה יהודה, במרכז העיר, בשוק אמנים של יום שישי במדרחוב בצלאל (ולידו שוק של תלמידי בצלאל לכבוד חול המועד סוכות) ואחרי זה סתם לשבת בבית קפה נחמד. לא שמתי לב לשום צחנה מיוחדת, לא הרגשתי שום מתח מיוחד באוויר.
גם כשעברתי בכיכר צה"ל רק ראיתי שוטרים משועממים בעוד אני שומע בחדשות ברדיו ש"עדיין אין מהומות באזור הר הבית", כאילו מישהו בקול ישראל ממש מאוכזב מהמחסור באקשן.
היום בערב, בערב שבת, אני אצא למרכז העיר ואבחר לשבת באחד מעשרות הפאבים הפתוחים שם. יש סטנד אפ בבית שמואל אם אני רוצה. יש סרטים בקולנוע סמדר או בקולנוע רב חן בתלפיות. שום דבר לא חסר לי כאן.
למה תמיד כשמישהו כותב מתל-אביב (או מעיר אחרת במרכז, אני לא אהיה קטנוני) על העיר שלי זה תמיד חייב להסתיים בהתנשאות כזאת, כאילו כל כך רע לנו פה ואנחנו לא נהנים מהעיר הנפלאה שלנו?