הזעם הצודק – מלכודת והכרח
Posted 16 בדצמבר 2010
on:- In: כללי | מעורב | פוליטיקה - פנים
- 11 Comments
אתמול אירעו שני אירועים מרתיחים בשטחים הכבושים, מהסוג שמעורר בכל אדם הגון רצון קמאי עז להסב כאב גופני קשה למחולליהם.
בשכונת עיסאוויה שבירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, העיר שכל סנטימטר של 66 הקילומטרים הרבועים שסופחו לתחומה המוניציפאלי בידי ישראל אחרי כיבוש חלקה המזרחי מהווים חלק אינטגרלי ובל יינתק מהקדושה אותה ייחסו יהודים בכל הדורות רק לעיר שבתוך החומות, ניסו שוטרים לעצור ילד בן 14. הוא לא עסק בטרור, לא זרק אבנים, ואפילו לא השתתף בהפגנה שקיומה נאסר על ידי קלגסי עם האדונים. כל פשעו היה שלא נשא באמתחתו תעודה מזהה. בשל כך, החליטו קלגסי משמר הגבול לעצור אותו. משהתעוררה התנגדות בנוגע להחלטה, החליטו כוחותינו האמיצים שאין להם שום ברירה מלבד לרסס את הילד בגז פלפל.
חדי העין שביניכם בוודאי שמו לב לעובדה שמדובר בבן 14, ואילו תעודות זהות מחולקות רק בהגיע אדם לגיל 16. גם לזה יש לקלגסים תשובה: מי שטרם מלאו לו 16 ובשל כך אינו יכול לשאת עליו תעודת זהות, מחויב בנשיאת תעודת לידה. מי שאינו עושה כך, דינו מעצר עד אשר תוכח זהותו באופן מספק. הגיוני, אין מה לדבר. אני בטוח שגם אתם, קוראיי היקרים בני עם האדונים הנאור, זה שאינו נוקט אפליה חלילה בהחלת תקנות אזרחיות בעיר המסופחת, זוכרים היטב את אותן הפעמים שבהן עצר אתכם שוטר בגיל 14, עצר ועיכב אתכם בתחנה מפני ששכחתם את החובה הידועה והמוכרת לשאת תעודת לידה. מה, לא? זאת אומרת שאתם לא חושבים שזה יהיה סביר אם יעשו את זה מחר לילד שלכם, לאח שלכם, או לכל ילד של שכן שנפלט לאוויר העולם מנרתיק יהודיה כשרה? אוקיי.
המקרה השני מרתיח עוד יותר. מסתבר, ואפילו אני לא ידעתי, שכל חור באדמה שנחפר בשטחים הכבושים חייב ברישיון מטעם המנהל האזרחי. לא רק חור חדש חייב ברישיון, גם חור שנחפר לפני שישראל השתלטה על השטח ב-1967, ואפילו חור שקיים מלפני עצם קיומה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שבה פועל הצבא המוסרי ביותר בעולם – כולם חייבים להצדיק בדיעבד את קיומם בפני הפקידים של עם האדונים (ולהצדיק זה אומר בעברית, כי מתחת לכבודו של עם האדונים לקבל בקשות של נחותים ממנו בשפתם-הם).
אתמול הוחל החוק המתועב והנפשע הזה על 11 בורות מים, מהם שאבו רועים בדווים מים לעדריהם במשך למעלה משישים שנה. הבורות, אתם מבינים, נמצאים בשטחי האש העצומים של צבא הכיבוש הנאור. כך לפחות על פי הטענה. תחולתם המדויקת של שטחי האש האלה די נזילה. אבל העיקר שהסכנה הביטחונית החמורה נמנעה והמטרה של דחיקת התושבים המקומיים ממקום שבתם, גזילת מחייתם ומירור חייהם מתקדמת כמתוכנן.
אלה כמובן רק שתי דוגמאות משיטה שלמה של עוול, התעמרות, ערלות לב ורשע מובהק, המתנהלים זה עשרות שנים בחסותכם, בשמכם ובמימון כספי המסים שלכם. דוגמאות נוספות אפשר לקרוא בדו"ח החדש של שוברים שתיקה (אנגלית), המתארים כיצד משפילים בשיטתיות וללא כל סיבה הגיונית אנשים לעיני ילדיהם, ואחרי זה מתפלאים שהילדים גדלים עם רצון עז להתפוצץ על אלה שגרמו לאבא שלהם לחרבן במכנסיים מרוב פחד לעיניהם. כי לרשע הזה יש עוד מטרה – לשחוק את כוח האיפוק המופלא שמגלים רוב הפלסטינים בגדה המערבית, ולגרום להם לחזור שוב לדרך ההתנגדות האלימה. הייתם חושבים שהמטרה של כוחות הביטחון שלכם היא למנוע מאנשים לרצות לפוצץ אוטובוסים, שווקים ושאר מקומות הומי אדם. לנטרל את הזעם הנורא וחסר האונים. אבל לא, המצב הוא הפוך.
הו, כן, הצבא הנאור שלנו משקיע מאמצעים גדולים – ובמיומנות רבה, יש לציין – בסיכול ניסיונות לבצע פיגועים מצד אלה שכבר פקעה סבלנותם, או שלא היתה להם כזו מלכתחילה. אבל הם רוצים בקיום המאמצים האלה, ובהצלחתם מדי פעם בפעם. לא, החפ"ש והקצין התורן לא רוצים בזה. הם באמת מאמינים – אומללים שטופי מוח שכמותם – שהמעשים הבזויים שלהם באמת תורמים לביטחוננו. אפילו הקודקודים והמושחתים הממונים עליהם בדרג האזרחי אינם רוצים במודע שפצצות אנושיות תשובנה להתפוצץ במקומות הומי אזרחים. אבל בתת-מודע, הרבה הרבה יותר נוח להם עם זה מאשר עם ההתנגדות הלא-אלימה, עתירת הגבורה האמיתית, מבית מדרשם של עבדאללה אבו-ראחמה (זה שעדיין יושב אצלכם בכלא למרות שתקופת המאסר שנגזרה עליו כבר תמה, כי קלגסינו רועדים מפחד שהוא ימשיך לארגן הפגנות לא-אלימות. כל-כך רועדים, שהם לא יכולים להרשות לעצמם לחכות שזה יקרה, אלא חייבים להחזיק אותו במעצר מונע). זו הסכנה האמיתית להמשך הכיבוש והעוול. הטרור, לעומת זאת, רק מחזק את הרציונל שבבסיסו ונותן תירוץ להמשך קיומו, ולכן יש לדאוג שהטרור יימשך וגבורת האיפוק תיזנח. זו גם הסיבה שיותר מכל לי שיאבאו, ובוודאי יותר מכל מניאק מפר הבטחות שיושב בבית הלבן, פרס נובל לשלום מגיע, כבר כמעט חצי עשור, לעבדאללה אבו ראחמה. יאללה, אפסים שמה בסקנדינביה, הייתם גיבורים על סין, מה דעתכם להיכנס קצת בממשלת האוון שבירושלים?
גם בתוך מדינת עם האדונים מתרחש בימים אלה מופע של יהירות שלטונית בזויה ונאלחת במיוחד. משרד האוצר מסרב לספק לחברי הכנסת, אשר צריכים להצביע על תקציב המדינה, פרטים טכניים שוליים וחסרי משמעות כמו לאן בדיוק ילך הכסף שהם מתבקשים להקצות. הסיבה? זה עלול לעורר מחלוקות. נכון הזוי? נכון מנוגד לכל היגיון בסיסי וליסודות הדמוקרטיה? נכון, אבל זה מה יש.
יש כמובן כמה הבדלים בין החוצפה הזו לבין העוולות המתוארות למעלה. קודם כל, העוולות ההן פוגעות ישירות בבני אדם, וכאן מדובר בעוול שפוגע בעקיפין, ברמה מרוחקת בהרבה. אבל יש עוד הבדל חשוב: בעוד שהעוולות ההן מבוצעות כדי שהנפגעים יאבדו את כוח האיפוק שלהם ויתקוממו בצורה אלימה, העוול הזה מבוצע מתוך הידיעה שהתקוממות כזו לעולם לא תקרה. השפלת הפלסטינים, מעצרם הסיטוני והלא-חוקי בעליל של קטיניהם, כריתת מטה לחמם וכיו"ב מבוצעים כדי לחזור למתכונת הנוחה והמוכרת של מאבק אלים, שבו יש לנו יתרון בלתי מחיק הן בפועל והן בהסברה. בניגוד לכך, אילו היו פקידוני האוצר (והטילן הלוגי הממונה עליהם) חושבים שעזות מצחם תניב המון זועם שיעלה על הבניין המסריח שלהם בקלשונות, גרזנים ולפידים, ידרוש לשחרר לאלתר את המידע השייך לו בזכות אחרת ישאיר מרבדים של זכוכית מנותצת וגם פה ושם איזו גולגולת עם נזק מוחי שתמנע מבעליה לממש את מטרתה האמיתית של שבתו שם – קבלת משכורת עתק מברוני ההון שאותם הוא משרת עוד מהיום הראשון שבו החל לקבל משכורת (פחותה בהרבה אבל עדיין הלוואי על כולנו) ממני ומכם – הם היו חושבים פעמיים.
אבל הם יודעים שיש להם עסק עם עדר כבשים כנוע, ולא עם ציבור הרואה בעצמו ריבון במדינתו, ולכן הם ימשיכו להשתין על כולנו בשובה ובנחת, בלי אפילו לטרוח להעמיד פנים שזה גשם. גם הקלגסים המטונפים, אגב, בונים אמנם על תגובה אלימה מצד הנפגעים, אבל לא מצד שולחיהם (אתם ואני). אם היה למספיק אנשים במדינה הזו שכל, היו אלפים רבים, ולא מאות בודדות, בונים חומה אנושית מתמשכת נגד העוול. מצד שני, אם היו אלפים רבים כאלה, הקלגסים לא היו מקבלים את ההוראות שהם מקבלים מלכתחילה, ואלימות מצד השמאל העברי הזעום גם היא נכללת בתחום הרצוי לאדוני הכיבוש, ורק תאפשר להם להחיל מהר מהצפוי את הפשיזם הזוחל.
לכן, בעוד נגד הכיבוש הנתעב יש (עם כל כמה שזה קשה, ואני בספק רב אילו אני במקום הנרמסים היה כוחי עומד לכך) להמשיך באיפוק. לפקידוני האוצר, לעומת זאת, יש לתת סטירת לחי מצלצלת בהקדם האפשרי. הייתי קורא לארגן הפגנה בנושא, אבל כולנו יודעים שזה לא יקרה, שזה נושא תיאורטי ומרוחק מכדי שאפילו כמה עשרות יתייצבו, אז אני אחסוך מכם. לי יש דרכון אמריקאי, שם הייאוש עדיין יותר נוח והחורבן קרוב פחות. מה אתכם?
11 Responses to "הזעם הצודק – מלכודת והכרח"

[…] This post was mentioned on Twitter by AbuKedem and Not the IDF, AbuKedem. AbuKedem said: הזעם הצודק – מתי יש לבטאו ומתי להתאפק. פוסט חדש http://kedem.site.co.il/?p=63317 נא לרטווט. תודה. […]


גם לי יש אזרחות זרה (ולפעמים זה אכן עוזר). אבל אם אתה חושב שבארה"ב (המדינה עם פערי השכר הגבוהים בעולם המערבי, עם שיעור הפשיעה האלימה הגבוה בעולם המערבי, המדינה שבה דברים שנחשבים לשחיתות אפילו אצלנו נחשבים לסטנדרט פוליטי, המדינה שמנהלת מלחמות ברחבי העולם ללא סוף באופק, המדינה שבה בריאות נחשבת למוצר מותרות שאדם צריך לרכוש, וכו') המצב טוב יותר, אתה לא צורך מספיק תקשורת אמריקאית / לא חיית מספיק בארה"ב.


נדמה לי שסתימת בורות מים היא פשע לפי אמנת ג'נבה.


תודה רחביה, בדיוק אותם שני אירועים שפתחת בהם מרתיחים את דמי ביומיים האחרונים, ולא הצלחתי למצוא מלים. כמה, כמה, כמה רשעות יש בסתימת בורות מים של בדואים, שמנקזים טיפה לטיפה באזורים שחונים, שהיו קיימים עוד לפני המדינה הזאת. לא רק שעל פי דיני החזקת שטח כבוש באחריותנו לספק לפלסטינים מים (ובמקום זה אנחנו שואבים את המים שלהם ומזרימים אותם לבריכות של אריאל ומעלה אדומים) – גם את מעט המים שהם אוספים בעצמם שפכנו אל האדמה.
ועל מה הוא חושב בלילה, הנהג של הדחפור או הטרקטור שסתם את הבור, ואיך הוא נרדם, והאם הוא שותה כמה לגימות מים לפני שהוא נרדם.


עדו, ניסית ללכת על האנדרסטייטמנט של השנה? בהינתן הכיבוש, ההתנחלויות, עופרת יצוקה, וכל שאר העוולות, להעלות את אמנת ג'נבה כאן זה כמו לקרוא כתבה על מישהו שאנס הכה והשאיר בחורה במצב אנוש, ולהגיד "אוי, הוא קרע לה את הבגדים, נדמה לי שפגיעה ברכוש היא עבירה על חוקי המדינה".


בארה"ב, על כל מגרעותיה, יש תרבות מחאה, למרות אחוזי ההצבעה הנמוכים, והחוקה היא מסמך מקודש. אלו שני דברים שלא קיימים בארץ.


ערן – החוקה בארה"ב רחוקה מלהיות מסמך מקודש. הממשל הפדרלי מפרש אותה בצורה מאד קריאטיבית (ראה לדוגמא עינויי האסירים, או גואנטאנמו, שלא לדבר על דברים כמו מיסוי ללא ביסוס בחוקה, וכו'), במקרים בהם הוא לא מתעלם ממנה לחלוטין.
רחביה – מסכים איתך ב-100% בנושא היאוש שנוח יותר בחו"ל. אם כי אולי ראוי לציין שזה קשור פחות לכיבוש, ויותר לנושאים טריוויאליים כמו עלות המחיה, השכר הממוצע, וכו'.


ערן וא.ה., בארה"ב יש כרגע מאבק עצום לגבי פרשנות החוקה ובעיקר לגבי השאלה אם זוהי מדינת חוק או מדינה של החלטות שרירותיות. לגמרי לא ברור באיזה צד יסתדרו הדברים.
הייאוש אכן נוח כאן, למעט בעיה קטנה עם המשבר הכלכלי הגדול ביותר בשמונים שנה, אבל חוץ מזה, נוח מאוד. כלומר, נוח עד שקוראים על מה שקורה אצלכם, ואז כל הנוחות הופכת לאפר בפי.
תודה על הפוסט, רחביה.

16 בדצמבר 2010 at 12:33
כדאי לציין גם שהחובה לשאת תעודת לידה נולדה במוח השוטר ולא הספיקה עדיין להגיע לספר החוקים. אפילו לא של המנהל האזרחי בשטחים הכבושים.