היום, שנתיים לפרוץ מבצע "עופרת יצוקה" הפראי וחסר הרסן, גזר שופט השלום בתל אביב יצחק יצחק שלושה חודשי מאסר על פעיל השלום האנרכיסט יונתן פולק בעוון השתתפות בהפגנה נגד אותו מבצע, בטענה שההפגנה הפריעה לתנועה.

השופט דחה את הטענה לפיה השוטרים נטפלו דווקא לפולק ולא עצרו איש ממשתתפי ההפגנה מלבדו, וקבע שהוא אכן היה "ממנהיגי ההפגנה" (אנרכיסט מנהיג…). ובכן יונית, אומר זאת כך: לא תפחידו אותנו. בכל פעם שמכונת ההרג הצה"לית תפעל, בכל פעם שמכונת העושק, הנישול והגזל תפעל את פעולתה הממארת, אנחנו נהיה שם למחות ולהפגין – וכן, כפועל יוצא מכך לפעמים תעוכב התנועה. זה די הרעיון שמאחורי הפגנה – לשבש לשעה קלה ובאורח קל את שגרת החיים, בכדי להסב תשומת לב לעוולה הדורשת תיקון. ואם רצח חסר אבחנה של ילדים ושל נושאי דגלים לבנים אינו עוולה הדורשת תיקון ביקום שבו חי כבוד השופט כפול השם, אז אני גאה להיות מיקום שונה, וגאה להודיע לכבודו: במקום שממנו בא יונתן פולק יש עוד רבים, ואנחנו נמשיך לדבר, לחשוף, למחות ולהפגין, עד אשר תכלה הרשעה מן הארץ. לא תוכלו לכלוא את כולנו.

ואם נישאר רגע בענייני מבצע "קפיצה בסקרים" (מה שמכרו לכם בתור "עופרת יצוקה"), לבנה שטרן כנראה תזכה לקבל את מבוקשה, אם כי אולי לא כמו שקיוותה. זוכרים את לבנה? זו שהתחילה לצרוח על ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש, ששכל ארבע מבנותיו להפצצה נפשעת של צה"ל, שהוא אשם ושאם הרגו לו את הילדים כנראה שהגיע לו? אז לד"ר הטוב, שיממה לאחר האסון עמד ודיבר על מחילה ופיוס בגודל נפש שאני די בטוח שאני לא הייתי מסוגל להם, נמאס לחכות שהמדינה הז'ידית המתקרבנת תואיל בטובה להכיר בכך שעשתה אופס. כל מה שהאיש רצה היו קבלת אחריות ובקשת סליחה, אבל משרד הפידחון מסרב, אז עכשיו הד"ר תובע. כמובן שזה לא יעזור לו, כי בית המשפח בישראל אינו אלא חותמת גומי של מערכת הפידחון (אם כי אחרי צאתם לגמלאות נוטים ראשיה להכות על חטא על כך… בלי שום השפעה נראית לעין על התנהגות יורשיהם), וגם אם בטעות יפסוק בית המשפח לטובת הד"ר, ויגזור על המדינה לשלם לו את המיליונים שהוא תובע כפיצוי, הרי שהמדינה תנקוט בתגובה הרגילה שלה ופשוט תתעלם מהפסיקה. אבל זה יהיה תרגיל מועיל שיחשוף עוד טפח מפשעיה של ישראל ומחרדתה המבישה מגילויים של אלה.

ונמשיך במוטיב החרדה מגילוי הפשעים: פעם התרברבה ישראל שהרמטכ"ל שלה מוכן ומזומן להתעמת עם המפחידים שבאויביה ("נאצר מחכה לרבין, איי-איי-איי"). היום מסתבר שמפקד צבא הכיבוש והבט"שים מפחד אפילו מהשאלות של תלמידי תיכון, ונאלץ לסנן להם את השאלות, פן יבוא במבוכה ויראה את קלונו במראה. איזה גבר אחינו גבריאל, יא-בא-יההההה.

גאון הבית של מעריב, בן דרור ימיני, שחושב (מינוח מפוקפק לתהליך הנדון, אני יודע) שהפגנה שבה צעקו ליהודי ישראלי "לך מפה כושי" היא כזו שלא נראתה בה כל שנאה, חושב גם שהתנגדות לנוכחות זרים זהה להתנגדות לנוכחות פולשים עם אג'נדה פוליטית שבשביל לשכן אותם בתוך אוכלוסיה שלא רוצה בהם, מפנים משפחות שלמות לרחוב. איזה מוח אנליטי. משולם, לטיפולך.

לקראת סיום, אנחנו חוזרים אל בובת העץ החביבה על הבלוג, הלא הוא ביבינוקיו. אחרי שקיבל עוד מוחטה (כבר הפסקנו לספור) משר החוץ שלו, ונאלץ לצאת לעולם בהודעה המגוחכת לפיה שר החוץ שלו אינו מייצג את הממשלה שבראשותו, הבהיר הברון פון ביבהאוזן בגודל נפש שהתנהגותו השערורייתית של שר החוץ שלו "אינה משפילה אותו". ברור שלא – הוא רגיל מהבית, וזו שהוא הולך ומתרגל איתה היא זו שמונעת ממנו לעשות את מה שאף אחד בעולם לא מבין למה הוא לא עושה – להיפטר מהסוכן הרוסי, להיפטר אם צריך גם מהסוכן היהווהיסטי, לצרף במקום שניהם את קדימה, להרוויח מזה שני מנדטים ואשכרה להתקדם באיזה שהוא תהליך שלום. גם אם הוא עצמו רוצה בכך (וקיים ויכוח בנושא), יש מי שמחזיקה אותו בקצרים והמקורזלים ומונעת כל תזוזה. מעניין מה כבר יש לה עליו…

וממש קרובים לקו הגמר: עניין אחר הקשור לראש ממשלתנו מאותגר האמינות. זוכרים שהוא ושר האוצר הבובה שלו הבטיחו, כשרק הושיבו ישבניהם על עור הצבי, הם הבטיחו שלא יעלו את מחירי התחבורה הציבורית, ואיך מאז הם רק מתרברבים על כך שהמשבר הכלכלי העולמי פסח ברובו על ישראל – בזכות המדיניות המבריקה שלהם? ובכן, הפתעה! מחירי התחבורה הציבורית יעלו בעשרה אחוזים, והעניים שצריכים לנסוע באוטובוס לעבודה? נו באמת, לא לשם כך התכנסנו…

קצרים:

הממשלה מציעה לאסור על סלבס לפרסם אלכוהול. עכשיו תהיה הגדרה משפטית מיהו סלב?

וכדי לסיים עם טעם טוב בפה: זוכרים את שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית שהחליט שכדי לשמור על הכבוד היהודי הכרחי למנוע מחמישית מהעיר שלו לציין את היום הקדוש ביותר שלהם באמצעות עץ מקושט בשכונה שלהם? ובכן, היום התבשרנו שהאיש נעצר בחשד ל"שחיתות חמורה", שעיקרה חשד לקבלת שוחד. נקמתו של סנטה קלאוס! Karma is a bitch, motherfucker.

ולהשומע ינעם.