2 | א.ה.
25 ביולי 2011 at 20:32

" לא כדי להחליף אותה בממשלה של קדימה המגוחכת, אלא כדי להחליף את השיטה מיסודה, ולהקים כאן מדינה שבה גם שוטר יוכל לחיות כאן בכבוד. "

להחליף את השיטה מיסודה… יש לך משהו יותר טוב מדמוקרטיה?

6 | דרור בל"ד
26 ביולי 2011 at 2:02

עיקר שכחתי.
ראשית, אני מצטרף כמובן לקריאתו של רחביה ברמן.
שנית, ראו כאן את הפתרון לבעייה הציונית-אשכנזית. "רופאים וחולים מסרבים להיות אויבים" (גרסת חד"ש) או "הרופאים יתוו את הדרך והחולים המוסריים יצטרפו אליהם" (גרסת בל"ד), מאמר יפה של ד"ר (לרפואה) עסאם אקרם דאוד.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4099124,00.html

8 | אחד העם 15
26 ביולי 2011 at 9:34

ובכן גם את הפשיסטים לא עשו באצבע. הצפי הסביר הוא שמשכורות השוטרים תעלינה בקרוב. כל מה שצריך הוא להבטיח קו דק המבחין אותם קצת מההמון הרעב והמפוחד והרי לך גוף צייתני לשלטון ואגרסיבי להמון שקריסתו תבוא רק כאשר מיליונים יצאו לרחובות

10 | nachum
26 ביולי 2011 at 10:16

efraim kishon wrote this idea in the time of the black panters in the 70ies
and the police dosnt take the real poor israelis to its lines. try once to check what the test to be a policeman in israel. this and the little money give a group of policemen that just think about the pension..

12 | דרור בל"ד
26 ביולי 2011 at 15:19

ההתבטאות "הבעייה הציונית-אשכנזית" הינה התרסה כלפי כל אלה המשתמשים בביטוי "הבעייה הפלסטינית", וזה כולל את יפי הנפש לכאורה של אנשי מרצ.

אריז' סבאע' ח'ורי: "רבות נכתב בתקופה האחרונה על השיח שמייצגים עזמי בשארה ומפלגת בל"ד, על התביעה להפוך את מדינת ישראל היהודית למדינת כל אזרחיה ועל ניסיונות הממסד הישראלי לקבור את השיח זה. אבל לא הרבה דיברו על יתר חלקי השיח שמייצג עזמי בשארה: השיח שמשקף לקולוניאליסט את האמת על עברו ועל מציאותו העכשווית. עזמי בשארה הציב בפני הישראלים בפניהם, ולא בחדרי חדרים, את מה שקורבן הקולוניזציה (ה- colonized) חושב על הפרויקט של "קיבוץ גלויות" ופיזור פלסטינים. הוא היה אחד המנהיגים הבודדים שהתעקשו ללמד אותנו להיות כנים ומוסריים – מולכם, אבל בעיקר מול עצמנו.

הקולוניאליסט, במקום להתמודד עם מעשיו, בוחר לשוב ולהדחיק את ההיסטוריה ואת ההווה של "טיהור אתני", שכן קל יותר להפליל את עזמי בשארה מאשר להתמודד עם האתגר שהוא מציב בפני החברה הישראלית. הקולוניאליסט מתקשה להתמודד עם העובדה שכל פרויקט החיים הקולקטיבי והאישי שלו נבנה על חורבותיו של עם אחר ועל סבלם של אנשים חפים מפשע, לכן הוא בוחר להמשיך ולשקר לעצמו.

המלים הבאות אינן שאולות מספר שירה של מחמוד דרויש ואינן לקוחות מהנובלה "באב אל-שמס" שכתב אליאס ח'ורי על "הנכבה". המלים הללו הן חלק קטן מנאומיו של עזמי בשארה מעל בימת הכנסת הישראלית בדיון על "הצעת חוק שלילת זכות השיבה, התשס"א-2001":

תושבי המקום המקוריים הם הפלסטינים. יש להם יותר זיקה מלכל יהודי שהגיע בשנה שעברה מרוסיה. לפלסטינים יש הרבה זיקה למולדתם. דרך אגב, גם הרבה יותר זכות, אדוני היושב ראש, בכל מובן של זכות. זכות בעיבוד הקרקע, זכות טבעית, זכות לאומית, זכות היסטורית… מכל בחינה יש לפלסטיני הרבה יותר זכויות מלכל עולה חדש שאתה כאן מחוקק לו חוקים. זכות השיבה נוצרה לפני חוק השבות. אתם יכולים לשריין חוקים כמה שאתם רוצים, זאת הזיקה ההיסטורית… אדוני היושב ראש, אני מודע לכך שבמסגרת ציונית אין פתרון לזכות השיבה. לכן אני אומר לכם, זכות השיבה היא זכות אנטי ציונית, כי במסגרת הציונות אין זכות שיבה, זאת אני יודע. ובכל זאת, זכות השיבה היא זכות צודקת, כי בקטע הזה הציונות לא צודקת וזכות השיבה היא צודקת. המאבק ההיסטורי פתוח. זכות השיבה לא יכולה להיות מעוגנת במסגרת הציונית והמוסדות הציוניים. זכות השיבה היא זכות אנטי ציונית, נכון, ואני תומך בה בכל זאת. חשבתם שאנחנו ציונים… אני חושב שהבעיה היא של מי שסופר כל הזמן יהודים וערבים. אפשר לחיות במדינה אחת בלי לספור כמה ערבים וכמה יהודים כל בוקר… מי שכל הזמן סופר דמוגרפית כמה ערבים וכמה יהודים יש לו שם, קוראים לו גזען. ומי שמייסד את קיומו על ספירה דמוגרפית או חושש לרוב, איך נעשה רוב, מה עם רוב – אני אומר לכם, גם בלי זכות שיבה, מי שרוצה לכבוש את הגדה ועזה, בתוך 40 שנה יהיה לו כאן רוב ערבי. מה תעשו, אפרטהייד? תגרשו אותנו עוד פעם. אין דרך אחרת. (דברי הכנסת, הישיבה ה-106 של הכנסת ה-15, 7.5.2001)

ההיסטוריה של הכנסת הישראלית לא ידעה נאומים מעין אלה. היא התרגלה לשיח האפולוגטי של מנהיגותנו, על כל עמדה כנה שמשקפת את עמדותינו וזהותנו הלאומית. עזמי בשארה לא רק העמיד את הקולוניאליסט מול הפשעים שביצע ושהוא ממשיך לבצע בפלסטין ובלבנון. הוא גם הציע לו אלטרנטיבה להסתכלות על העבר ועל ההווה יחדיו. פעמים רבות הוא דיבר וכתב על נכונותו לפיוס היסטורי (פיוס אמיתי ולא דו-קיום שקרי). הוא היה מבין היחידים שהכירו בזכויות הקולקטיביות של היהודים בפלסטין, עמדה שעלתה לו בביקורת רבה בקרב בני עמו ואומתו. למרות זאת, הוא דבק בעמדותיו, בפני הציבור היהודי ובפני הציבור בעולם הערבי כולו, בהיותו אינטלקטואל ואיש פוליטי בעל מוסר ויושר. תופעה נדירה בקרב המנהיגות הישראלית, אך גם בקרב המנהיגות הערבית והפלסטינית".
מתוך: קץ הקיום הסכיזופרני (מחסום)

16 | julia
26 ביולי 2011 at 23:35

מדוע אתה מתנגד לאלימות בהפגנות? אשמח אם תוכל לפרט. האם למחאת התפוצ'יפס על הדשא ודיונים מנומסים יש כוח מספיק חזק להוביל שינוי? ההיסטוריה מלמדת שרק פרעות יכולות לערער את אמות הסיפין של משטרים.

18 | julia
26 ביולי 2011 at 23:41

מה עם חסימת כבישים?

22 | דרור בל"ד
27 ביולי 2011 at 11:37

זאב שטרנהל: "הבריחה המחפירה מהתמודדות עם הימין בכנסת לא תישכח במהרה, ופשיטת הרגל המוסרית של המרכז תירשם לדיראון. האויבים הגדולים ביותר של הדמוקרטיה ומקורות עוצמת הפשיזם היו מאז ומעולם לא הכוח העצמי של הימין הרדיקלי, אלא האופורטוניזם, הקונפורמיזם והפחדנות של המרכז".

שועי רז: "היען אינה טומנת ראשה בחול. זהו מיתוס נפוץ מאוד שאין לו בסיס במציאות. היען היא עוף חזק מאוד (עדיף לא לעורר את זעמה) אבל אינה סובלת מתבונה רבה".

בתחילת שנות ה90 כשלמדתי באונ' יצאתי עם סטודנטים פלסטינים לצעידות יום הנכבה כאשר הציונים חגגו את מה שמכונה בשפתם יום העצמאות. זכורה לי שיחה עם יסמין, שאמרה לי כי היא לא אוהבת יהודים, בדיוק כמו שאתה לא אוהב גרמנים. עניתי לה כי אין לי דבר נגד הגרמנים, אלא הייתה בעייה עם המשטר הנאצי. (הבעייה נפתרה בדרכים לא אלימות).

אין להתפלא איפוא כי רונן גפן שובל לא מעוניין לקרוא את דבריה של אריג' סבאע' ח'ורי. הוא לא היחיד. לדידו, די בדיון פנים ציוני על הבעייה הפלסטינית, ואין צורך (או אין פרטנר) לדון עם הפלסטינים על גורלם שלהם. אתמול קפצתי לביירות ומסרתי לנאסראללה את כתובתו המדוייקת של המגיב הציוני. הוא הבטיח לטפל בבעייה הציונית בדרכים לא אלימות.

אלא שהבעייה הציונית נוצרה עוד לפני המגיבים הציוניים. לטעמה של המתרגמת וחוקרת היענים טלי פחימה, המגיבים הציוניים הם תוצאת לוואי של התוקפנות הציונית-אשכנזית שהתבטאה כבר בשנות ה30 המוקדמות ביחס המחפיר לתימנים (סליחה, יהודים יוצאי תימן) במושבה כינרת. איל ניב ממשיך משם את תיאור הבעייה הציונית אשכנזית במאמרו החשוב מאד מאד : "כיצד הומצא הרוב היהודי".

במכרז לתרגום ספרו של סמי שלום שטרית זכתה טלי פחימה. השיקולים להעדפתה היו מקצועיים בלבד. אפשר להמשיך להתבכיין על אפלייה וקיפוח בהעדפותיו של שטרית אך עדיף לא לנהוג כבת יענה וללמוד את ההיסטוריה ומההיסטוריה. דפוסי ההתנהגות של הציונים היו זהים גם אז וגם היום והופנו כלפי כל מי שאינו בצבע לבן. היום, כפי שהפליא לאבחן חוקר היענים זחאלקה, הגזענות עלתה מדרגה. לפיכך – ממשיך זחאלקה – ההתנגדות אליה תעלה שתי מדרגות.